טור מנוקד אבן העזר לח
<< | טור · אבן העזר · סימן לח (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
המקדש על תנאי - אם נתקיים התנאי - מקודשת, ואם לא נתקיים התנאי - אינה מקודשת.
בין שהיה התנאי מהאיש או מהאשה.
ובלבד שיהא התנאי כהלכתו, אבל אם אינו כהלכתו - אינו כלום, והקידושין קידושין אף על פי שלא נתקיים התנאי.
וכיצד הלכות התנאי? - צריך שיהיה כפול, ותנאי קודם למעשה, והן קודם ללאו, ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר, ושיוכל לקיימו על ידי שליח.
כגון שאמר לה "אם תתני לי מנה הרי את מקודשת לי בדינר זה, ואם לא תתני לא תהיה מקודשת", נתנה לו מנה מקודשת, לא נתנה לו מנה אינה מקודשת.
אבל אם אמר לה "הרי את מקודשת לי אם תתני לי מנה ואם לא תתני לי מנה לא תהיה מקודשת", אינו תנאי כיון שהקדים המעשה, דהיינו "הרי את מקודשת", קודם לתנאי, אף על פי שלא נתן הקידושין לידה עד שהשלים כל תנאו.
ומלשון הרמב"ם ייראה שאם השלים כל תנאו קודם שנתן לידה הקידושין דהוי תנאי, שכתב - אבל אם אמר לה 'הרי את מקודשת לי בדינר זה', ונתן הדינר לידה, והשלים ואמר 'אם תתני לי מנה הרי את מקודשת לי, ואם לא תתני לא תהיה מקודשת' - הרי התנאי בטל, מפני שהקדים המעשה ונתן בידה ואחר כך התנה, אף על פי שהכל היה בתוך כדי דיבור הרי זו מקודשת מיד ואינה צריכה ליתן לו כלום.
ולא נהירא, דמילתא דפשיטא היא שאם נתן בידה בלא תנאי שהיא מקודשת בלא תנאי.
וכן אם לא כפל, אלא אמר 'אם תתני לי מנה תהיה מקודשת' ולא כפל.
או שלא התנה בדבר אחר, אלא אמר 'אם הדינר שאני מקדשך בו שלי תהיה מקודשת, ואם לאו לא תהיה מקודשת'.
או שהקדים הלאו, שאמר 'אם לא תתני לי מנה לא תהיה מקודשת, ואם תתני לי תהיה מקודשת' -
בכל אלו לא הוי תנאי, והקידושין חלין אף על פי שלא יתקיים התנאי.
וכן תנאי שאי אפשר לקיימו, כגון 'אם תעלה לרקיע', או 'תעבור הים ברגליך תהיה מקודשת לי ואם לאו לא תהיה מקודשת', אינו תנאי, שלא כיון אלא להפליגה בדברים.
אבל אם התנה על דבר שאפשר לקיימה, אף על פי שהתורה אוסרתו הוי תנאי, כגון 'אם תאכל חזיר או חלב תהיה מקודשת לי בדינר זה ואם לאו לא תהיה מקודשת', אם לא אכלה אינה מקודשת, שאפשר לה שתאכל ותלקה, ואין כאן מתנה על מה שכתוב בתורה, שהרי אפשר לה שלא תאכל ולא תתקדש.
התנה עמה בשעת קידושין על מנת שתבעל לאבא, הוי כמו שתעלה לרקיע ותנאו בטל, שאינו בידה שיבא אביו על הערוה ונמצא מתנה במה שאין בידה לקיימו.
אבל אם התנה עליה שיתן לו פלוני חצרו, או שישיא בתו לבנו וכיוצא בזה, תנאו קיים, שהרי בידה לקיימו ותתן לפלוני ממון הרבה עד שיתן לו פלוני חצרה או ישיא בתו לבנו.
כתב הרמב"ם: כל האומר 'מעכשיו' - אינו צריך לכפול תנאו, ולא להקדים התנאי למעשה, אלא אף על פי שהקדים המעשה התנאי קיים, אבל צריך להתנות בדבר שאפשר לקיימו.
וכל האומר 'על מנת' - כאומר מעכשיו דמי, ואין צריך לכופלו ולא להקדימו למעשה.
ורבינו חננאל כתב - דאפילו במעכשיו ובעל מנת לא הוי תנאי עד שיהיה בו כל דיני התנאי.
ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש.
ויש אומרים - דלא בעי תנאי כפול ולא שאר דיני תנאים אלא באיסור כגון בקדושין וגיטין, אבל בממון הוי תנאי בלא כל זה.
ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב - דבכל מקום שהזכירו תנאי בין באיסור בין בממון צריך כל דיני התנאי.
וכן כתב הרמב"ם.
התנה בשעת הקידושין שלא יהא עליו שאר או כסות, תנאו קיים ואינו מתחייב לה בהם. אבל אם התנה שלא יתחייב בעונתה, תנאו בטל וחייב בה.
נתן לה פרוטה ואמר לה 'על מנת שאתן לך מנה התקדשי לי', כשיתקיים התנאי יחולו הקידושין למפרע אף על פי שלא אמר מעכשיו, דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי, ואם קבלה קידושין מאחר קודם שנתקיים התנאי ואחר כך נתקיים, אין קידושי השני כלום.
ואם אמר לה 'על מנת שאתן לך מנה תוך שלושים יום', אם נתן לה תוך שלשים יום הוו קדושין למפרע, לא נתן לה תוך שלשים יום אינה מקודשת.
ואם לא אמר לה 'על מנת', אלא אמר 'אם אתן לך מנה תוך שלשים יום תהא מקודשת לי בדינר זה', אין הקידושין חלין אלא משעה שנתנו לה, לפיכך אם קדשה אחר קודם שיתקיים התנאי מקודשת לשני.
אמר לה 'תהא מקודשת לי על מנת שירצה אבא', רצונו לומר - על מנת שישתוק אבא כשישמע, לפיכך אם שמע ושתק חלו הקידושין מיד אפילו אם אמר בתר הכי "לא", וכן אם מת ולא שמע מקודשת מיד. אבל אם מיחה כששמע, אינה מקודשת.
אמר 'על מנת שלא ימחה אבא', אפילו שמע ושתק לא חלו הקידושין, שאם ימחה אחר כך אינן קידושין, אבל אם אמר "אין" פעם אחת, שוב אין יכול למחות. ואם מת ולא מיחה מקודשת. אם מת הבן, מלמדין את האב שימחה כדי שלא תזקק ליבם.
והרמב"ם כתב 'בעל מנת שירצה אבא' - לא רצה או שתק או מת קודם שמיעה אינה מקודשת.
ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה.
ואם אמר 'על מנת שיאמר אין', כתב הרמ"ה מתי שיאמר 'אין' מקודשת, אפילו אמר תחילה 'לא', הילכך לעולם הוי ספק עד שימות האב, ואם מת הבן, אפילו אמר האב איני רוצה, או חולצת או מתייבמת, אבל לא מיפטרה בלא חליצה דילמא הדר ואמר אין ומקיימא תנאה.
אמר לה 'תהא מקודשת לי בפרוטה על מנת שאעשה עמך כפועל', או 'שאדבר עליך לשלטון', אם יש עדים שעשה עמה כפועל ודבר עליה לשלטון מקודשת בודאי, ואם אין עדים מקודשת מספק.
ופירשו התוספות - שכיון שדבר עליה לשלטון ועשה עמה כפועל מקודשת, ואינה יכולה לומר למלאכה זו לא הייתי חפצה, לדברים הללו לא חפצתי.
ובתוספתא קתני: אם דבר עליה כדרך המדברים מקודשת, משמע שהדברים ידועים הם שיש לו לדבר עליה כשאומר "על מנת שאדבר עליך לשלטון".
לא נתן לה כלום ואמר לה 'התקדשי לי בשכר שאדבר עליך לשלטון' - אינה מקודשת, שישנה לשכירות מתחילה ועד סוף והוה ליה מקדש במלוה.
'על מנת שיש לי מנה' - אם ידוע בעדים שיש לו מנה ביד פלוני מקודשת בודאי, ואם אין ידוע מקודשת מספק, אפילו אומר אותו פלוני אין לו בידי.
'על מנת שיאמר פלוני שיש לי מנה בידו' - אמר 'יש לו בידי' - מקודשת, לא אמר 'יש לו בידי' - אינה מקודשת.
'על מנת שאראך מנה' - אינה מקודשת עד שיראנה מנה שלו, ואם יש לו מאחרים בעיסקא אינה מקודשת.
וכתב הרמ"ה: אפילו איכא סהדי דיכול לאחוויי לה לא הוו קידושין עד דמחזי לה, דלהכי אמר לה על מנת שאראך ולא אמר לה על מנת שיש לי, דלא ניחא לה למסמך אסהדי עד דמחזי לה, ומכי מחזי לה איגלי מילתא דמעיקרא תפשי בה קדושין, ויש לה קולא מצד אחד, דאילו בעל מנת שיש לי, אם יש עדים שיש לו בשעת קידושין מקודשת ודאי ואי לא הוו קידושין ספק, דיש לו בשעת קדושין משמע, ואילו בעל מנת שאראך, להבא נמי משמע, ואף על גב דמחזי לה ממציאה דאשכח או ממתנה שניתן לו אחר כך הוו קידושין. ומיהו לא חיישינן דילמא אחזי לה בתר הכי למיהוי ספק קידושין.
'על מנת שאראך בית כור עפר' - אם ידוע שיש לו משלו מקודשת בודאי, ואם אין ידוע הוו קדושין ספק.
היה לו בית כור עפר ויש בו סלעים גבוהים עשרה טפחים, אין נמדדין עמו.
היו בקעים עמוקים עשרה, אם הם מלאים מים הרי הם כסלעים ואין נמדדין עמו, ואם אין מלאין מים נמדדים עמו.
'על מנת שיש לי בית כור עפר במקום פלוני' - אם יש לו באותו מקום מקודשת.
ואם אין לו באותו מקום - כתב הרמב"ם דהוו ספק קדושין, ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב - דאפילו ספק קדושין לא הוו.
'על מנת שיש לי מנה במקום פלוני', ויש לו במקום אחר, יש אומרים - שהיא מקודשת משום דזוזי נקל להוליכם ממקום למקום.
והרמב"ם כתב - שגם בזה אינה מקודשת.
וכן היא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.
'על מנת שאני עשיר' - ונמצא עני, או 'עני' - ונמצא עשיר. 'על מנת שאני כהן' - ונמצא לוי, או 'לוי' - ונמצא כהן. 'נתין' - ונמצא ממזר, 'ממזר' - ונמצא נתין. 'בן עיר' - ונמצא בן כרך, או 'בן כרך' - ונמצא בן עיר. 'על מנת שביתי קרוב למרחץ' - ונמצא רחוק, 'רחוק' - ונמצא קרוב. 'על מנת שיש לי בת או שפחה גדולה' - ונמצא שאין לו, 'על מנת שאין לו' - ויש לו. או 'על מנת שיש לו בנים' - ואין לו, או 'על מנת שאין לו' - ויש לו. או שאמר 'התקדשי לי בכוס של יין' - ונמצא של דבש, כגון שהיה מכוסה ולא הכירה בו עד אחר כך, שאילו ראתה אותו וקבלתו סברה וקבלה, או 'דבש' - ונמצא יין - בכולן אפילו אומרת 'בלבי היה להתקדש לו אפילו לא יתקיים התנאי', אינה מקודשת, לא שנא אם קבלה היא הקידושין, לא שנא אמרה לשליח לקבלם בתנאי ושינה השליח.
וכתב הרמ"ה: דווקא שאמרה 'בלבי היה' ולא הוציאה בשפתה, אבל אם אומרת כן בשעת קדושין הוו קדושין, כיון ששמע הבעל ושתק נתבטל התנאי.
וכן אם היא הטעתו, אינן קדושין.
אבל אם כנסה סתם, ואמר 'כסבור הייתי שהיא כהנת' - והיא לויה, או 'לויה' - והיא כהנת, 'עשירה' - והיא ענייה, 'ענייה' - והיא עשירה - הרי זו מקודשת.
'על מנת שאני קורא' - אינה מקודשת אלא אם כן קורא שלושה פסוקים בתרגום אונקלוס.
ואם אמר 'קראה אנא' - עד דקרי אורייתא נביאי וכתיבי בדיוקא.
'על מנת שאני שונה' - לרב אלפס עד שישנה משניות, ולדעת אדוני אבי הרא"ש ז"ל אם יודע מדרשי התורה מקודשת.
ואם אמר 'תנאה אנא' - עד דידע הלכתא ספרא וספרי ותוספתא.
'על מנת שאני תלמיד' - איני אומר כבן עזאי, אלא כל ששואלים אותו דבר אחד בתלמודו ואומרו, ואפילו בהלכות החג שהם דברים קלים שמלמדים אותן ברבים.
'על מנת שאני חכם' - אין אומר כרבי עקיבא וחביריו, אלא כל ששואלין אותו דבר חכמה, פירוש דבר התלוי בסברא, בכל מקום ואומר.
'על מנת שאני גבור' - אין אומר כאבנר ויואב, אלא כל שבני עירו יראים ממנו מפני גבורתו.
'על מנת שאני עשיר' - אין אומרים כאלעזר בן חרסום, אלא כל שבני עירו מכבדין אותו מפני עושרו.
'על מנת שאני צדיק' - אפילו הוא רשע גמור הוי ספק קידושין שמא הרהר תשובה בלבו.
'על מנת שאני רשע' - אפילו הוא צדיק גמור הוי ספק קדושין שמא הרהר עכו"ם בלבו.
'על מנת שאני בן עיר' - ונמצא בן עיר ובן כרך, 'על מנת שאני בשם' - ונמצא בשם ובורסקי, 'על מנת ששמי יוסף' - ונמצא שמו יוסף ושמעון - מקודשת.
'שאיני אלא בן עיר' - ונמצא בן עיר ובן כרך, 'שאיני אלא בשם' - ונמצא שהוא בשם ובורסקי, 'שאין שמי אלא יוסף' - ונמצא שהוא שמו יוסף ושמעון - אינה מקודשת.
כתב הרמב"ם: המקדש על תנאי וחזר בו אחר כמה ימים ובטלו הרי זו מקודשת סתם, אף על פי שבטלו בינו לבינה שלא בפני עדים בטל התנאי.
וכן אם היה מן האשה ובטלה אותו אחר כך בינו לבינה בטל.
לפיכך המקדש על תנאי וכנס אחר כך סתם או בעל סתם, צריכה גט אף על פי שלא נתקיים התנאי, שמא בטל התנאי כשבעל או כנס.
וכן כתב הר"מ נרבוני - 'בעל מנת שאתן לך מאתים זוז', אם אמר המקדש שאין רוצה לקיים תנאו לעולם אין כופין אותו לקיימו אלא קידושין בטלים ואינה צריכה גט, ומכל מקום בעל נפש לא ישאנה בלא גט שמא אחר כך יאמר שרוצה לקיים התנאי לקלקל על השני, ואם אמר שעדיין רוצה לקיימו אין יכולין לכופו כל שנים עשר חדש כדין זמן שנותנין לבתולה, ומשנים עשר חודש ואילך כותבין עליו אגרת מרד, ואם מת קודם שיקיים התנאי אפילו חליצה לא בעיא, ואם מחלה היא התנאי בחיי המקדש גמרו הקדושין מיד כאילו קיימו.
וכל הני תנאי מיירי בשלא כנסה, אבל כנסה מקודשת מיד דמסתמא בשעת כניסתה לחופה אחלה לתנאו כדאמרינן במקדש על התנאי, ובעל חייב ליתן לה כתובתה ממה נפשך, אם מחלה הרי נישואיה גמורים, ואם לא מחלה באותה שעה הרי עדיין יכולה למחול וכשתמחול איגלאי מילתא דנשואין גמורים הוו וכתובה יש לה.
וכן כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה: באחד שהלך למדינת הים וקדש על תנאי 'אם באתי מכאן ועד שנים עשר חדש תהיה מקודשת מעכשיו', וקודם שהלך נתרצו שניהם להאריך הזמן ועברו שנים עשר חדש ולא בא ובא קודם הזמן האחרון, וכתב דהוו קדושין, דכל מעשה שנעשה על תנאי יכול לבטל התנאי, ואפילו נתאכלו המעות הוו קדושין למפרע כשנתקיים תנאי השני.
אמר לה 'תהא מקודשת לי חוץ מפלוני', שלא תאסר עליו אלא תהיה כאשת איש לכל העולם חוץ מפלוני שתהיה לו כפנויה - אינם קדושין.
והרמב"ם כתב שהן ספק קדושין.
אבל אם אמר 'על מנת שלא תיאסר לפלוני' - אינו תנאי, והוו קידושין גמורין ואסורה לו.