טור ברקת/תרז
שו"ע סימן תר"ז (תר"ו לפי הטור ברקת)[עריכה]
הוידוי במנחה בערב יום הכפורים - ובו ו' סעיפים
- (א) צריך להתודות במנחה קודם סעודה המפסקת.
- (ב) אין צריך לפרט החטא. ואם רצה לפרט - הרשות בידו. ואם מתדוה בלחש נכון לפרט החטא.
- (ג) צריך להתודות מעומד ואפילו כי שמע ליה מש"ץ והוא התודה כבר - צריך לעמוד.
- (ד) עונות שהתודה עליהם ביום הכפורים שעבר ולא שנה עליהם - אפילו הכי יכול לחזור ולהתודות עליהם.
- (ה) בתפילת מנחה ערב יום הכפורים אינו חותם בוידוי שאחריה.
- (ו) כל הקהל לוקים מלקות ארבעים אחר תפילת המנחה שמתוך כך יתן אל לבו לשוב מעבירות שבידו.
טור ברקת[עריכה]
להיות כי עיקר הוידוי הוא מן התורה שנאמר "והתודו את עונם ואת עון אבותם". ועיקר התשובה הוא הוידוי וכמו שאמרו חז"ל "שאלו לחכמה: חוטא מהו עונשו? אמרה חטאים תרדף רעה. שאלו לנבואה: חוטא מהו עונשו? אמרה הנפש החטאת היא תמות. שאלו לתורה: חוטא מהו עונשו? אמרה יביא קרבן ויתכפר לו. שאלו להקב"ה חוטא מהו עונשו? אמר יתודה".
ולכן "צריך האדם להתודות במנחה קודם סעודה המפסקת" - חיישינן שמא יחנק בתוך הסעודה ונמצא עתה מת מתוך התשובה. וכך אמרו חז"ל "מלתא מגנייא דאית בך קדים ואמרה שנאמר ויאמר עבד אברהם אנכי".
"אין צריך לפרט החטא. ואם רצה לפרט הרשות בידו. ואם מתודה בלחש נכון לפרט החטא" - איתא בזוהר דף קצ"ה (ח"א קצה, א) וזה לשונו: "שוי גרמיה בהדיה חסידי דכתיב שמרה נפשי כי חסיד אני. בגין דאצטריך ליה לבר נש דלא לשואה גרמיה רשע. ואי תימא אי הכי לא יפרט חטאוי לעלמין - לאו הכי. אלא כד יפרט חטאוי כדין איהו חסיד דאתי לקבלא תשובה אפיק גרמיה מסטר בישא דהוה בטינופא דילה עד השתא והשתא אתדבק בימינא עילאה דאיהי פשוטה לקבלא ליה. ולא תימא דלא מקבלא ליה קוב"ה עד דיפרט חטאוי מיומא דהוה בעלמא או אינון דאתכסון מיניה דלא יכיל לאדבקא. אלא לא אצטריך לפרשא בר אינון דידכר מנייהו. ואי שוי רעותיה בהו - כל אינון אחרנין אבתרייהו. דהא תנינן אין בודקין חורי ביתא עילאין לעילא ולא אינון תתאין לתתא וכו'". גרסינן בנגעים "כ"ד ראשי אברים אינון דלא מטמאין משום מחיה וכו'". ולכן אם מתודה בלחש נכון לפרט החטא.
"צריך להתוודות מעומד וכו'" - יש ללמוד טוב טעם מזה המאמר ממ"ש כי המתודה "אפיק גרמיה מסטרא בישא דהוה בטינופא דילה עד השתא והשתא אתדבק בימינא עילאה דאיהו פשוטה לקבלא ליה". ולכן צריך להתוודות מעומד על הנחה זו. "ואפילו כי שמע מש"ץ והוא התודה כבר צריך לעמוד" - מן הטעם שעתה הוא מתעלה ומתדבק עם ימינא עילאה צריך לעמוד.
"עונות שהתודה עליהם ביום הכפורים שעבר ולא שנה עלהם וכו'" - מאחר שהנחנו כי הוידוי הוא אחזי דאתי לקבלא תשובה אפיק גרמיה מסטרא בישא דהוה בטינופא דילה עד השתא, ועל ידי שמתוודה הוא מתדבק בימין עליון שהיא פשוטה לקבל שבים - למה לא יחזור ויתודה עד כמה פעמים כמ"ש "וחטאתי נגדי תמיד". ומה גם כי העושה תשובה מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות - מה מאד טוב לו להתוודות עליהם אעפ"י כי לא שנה עליהם מתודה עליהם.
"בתפילת מנחה ערב יום הכפורים אינו חותם בידוי שאחריה" שהרי כל עצמו של וידוי זה שמא יתקלקל בסעודתו.
"כל הקהל לוקים מלקות ארבעים אחר תפילת המנחה וכו'" - כנראה כי הטעם שאמר שהמלקות יהיה אחר המנחה מפני כי אז מצויים שם כל הקהל ואתי לידי בזיון והיינו עיקר של המלקות בזמן הזה שאין שם בית דין סמוכים כדי ללקות בפניהם. ומה גם שאין שם עדים שעשו בו התראה כדי לחייב אותו מלקות. ולכן כאשר לוקה בפני הקהל האדם מתבזה ונכנע והיינו מה שאמר שמתוך כך יתן אל לבו לשוב מעבירות שבידו. כי מה ענין שמתוך כך שאמר אלא הענין כדאמרן, כי לעולם אין מלקות זה מן הדין אלא שמתוך כך החי יתן אל לבו על ידי שלוקה בפני הכל וכדאי בזיון ימצא לו והוא סיבה לשוב מעבירות שבידו שהרי נתקיים בו "ונקלה אחיך לעיניך" - כיון שלקה לעיניך הרי הוא כאחיך. וזה יהיה לו מפני כי נמצא שם כל הקהל בשעת המנחה. אבל אם נמצא שם בתחילה כל הקהל כדי להתפלל תפילת המנחה - ואף על גב שאין נמצא שם כולם רק עשרה כדי להתפלל - אז טוב לו ללקות קודם שיתפלל תפילת המנחה לפי כי הנה נמצא עתה טהור מפני שכבר עשה טבילה ופירש מן הטומאה ואחר כך הוא לוקה מלקות ארבעים לעיני כל הקהל ומתקיים בו מה שאמר הכתוב "ונקלה אחיך לעיניך" ונתבזה הרי הוא כאחיך. ואחר כך סמוך לזה הוא מתפלל תפילת המנחה אחר אותה הכנעה הגדולה שקבל בעצמו על ידי המלקות נוסף עוד בתפילה בנמיכת רוח לעין כל. ואחר כך הוא מתודה על עונותיו כדי לפרוש מסטרא בישא דהוה בטינוף דילה עד השתא, ולהדבק בימין של הקב"ה שהיא פשוטה לקבל שבים - ודאי אז טוב לו ונעתר לו לכפר עליו.