זהר חלק א קצה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · קצה א · >>

הוסף תרגום


דף קצה א

מתוך: זוהר חלק ט (עריכה)

ואחית ליה ליוסף בקדמיתא, דבזכותיה אתקיים ברית בהדיה, ושלטיה על כל ארעא.

מה כתיב, שלח מלך ויתירהו, מושל עמים ויפתחהו, רבי שמעון אמר כתיב (תהלים קמו ז) יהו"ה מתיר אסורים וגו' (והא) והכא כתיב שלח מלך ויתירהו, אמאי מושל עמים ויפתחהו, אלא שלח מלך דא קב"ה, מושל עמים דא קב"ה, שלח מלך, מלך עלאה שלח ויתירהו, ומאן איהו דשלח (ליה), דא מלאך הגואל, דאיהו מושל עמים, דאיהו מושל על תתאי, וכלא מעם קב"ה איהו.


"ויריצהו"-- חסר וא"ו, ומאן איהו דא קב"ה, בגין דהא לית מאן דאסיר ופתח בר קב"ה, דכתיב (איוב יב יד) יסגור על איש ולא יפתח, וכתיב (שם לד כט) והוא ישקיט ומי ירשיע, ויסתר פנים ומי ישורנו, ועל גוי ועל אדם יחד, דהא כלא ביה, וכתיב (דניאל ד לב) וכמצביה עבד בחיל שמיא ודיירי ארעא, ולא איתי די ימחא בידיה ויאמר ליה מה עבדת, ובגין כך כתיב ויריצהו מן הבור וגו', מאי ויריצהו, כמה דאת אמר (איוב לג כו) יעתר אל אלוה וירצהו, כגוונא דא ויריצהו מן הבור, ולבתר ויבא אל פרעה.   דבר אחר: ויריצהו, דאמשיך עליה חוטא דחסד, למיהב ליה חנא קמיה דפרעה, (מה כתיב) אלהי"ם יענה את שלום פרעה, בגין לאקדמא ליה שלום ולמפתח בשלום.


רבי אבא אמר, תא חזי בההוא רשע דפרעה דאיהו אמר (שמות ה ב) לא ידעתי את יהו"ה, ופרעה חכים הוה מכל חרשוי, אלא ודאי שמא דאלהי"ם הוה ידע, דהא כתיב הנמצא כזה איש אשר רוח אלהי"ם בו, ובגין דמשה לא אתא לגביה אלא בשמא דיהו"ה ולא בשמא דאלהי"ם, ודא הוה קשיא קמיה מכלא, דאיהו הוה ידע דהא שמא דאלהי"ם שליט בארעא, ובשמא דיהו"ה לא הוה ידע, ועל דא קשיא קמיה שמא דא. ודא הוא דכתיב (שם ט יב) ויחזק יהו"ה את לב פרעה, דמלה דא הוה אתקיף לביה ואקשי ליה, ועל דא משה לא אודע ליה מלה דשמא אחרא, אלא שמא דיהו"ה בלחודוי ואוקמוה.


פתח ואמר (תהלים קיג ה) "מי כיהו"ה אלהינ"ו המגביהי לשבת וגו'" -- מי כיהו"ה אלהינ"ו המגביהי לשבת, דאסתלק מעל כורסיה יקריה (ס"א על כורסי יקריה לעילא) ולא אתגלי לתתא, דבשעתא דלא אשתכחו זכאין בעלמא, הא איהו אסתלק מנייהו ולא אתגלי להו, המשפילי לראות, בשעתא דאינון זכאין אשתכחו בעלמא, קב"ה נחית בדרגוי לקבלהון דתתאי, לאשגחא על עלמא לאוטבא להו, דהא כד זכאין לא אשתכחו בעלמא, איהו אסתלק ואסתיר אנפין מנייהו ולא אשגח עלייהו, בגין דצדיקייא אינון יסודא וקיומא דעלמא, דכתיב (משלי י כה) וצדיק יסוד עולם. ועל דא קב"ה לא גלי שמיה קדישא בר לישראל בלחודוי, דאינון חולק עדביה ואחסנתיה, ועלמא פליג ליה קב"ה לממנן תריסין, והא אתמר דכתיב (דברים לב ח) בהנחל עליון גוים וגו', וכתיב (שם ט) כי חלק יהו"ה עמו יעקב חבל נחלתו.


רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי בארחא, אמר רבי יוסי לרבי חייא, תווהנא על האי דקאמר שלמה, דכל מלוי (מלין) סתימין ולא אתיידעון, דהא קהלת סתים (מלין) סתימין, פתח ואמר, (קהלת א ח) כל הדברים יגעים, לא יוכל איש לדבר, לא תשבע עין לראות, ולא תמלא אזן משמוע, כל הדברים יגעים, וכי כל הדברים יגעים אינון למללא, דקאמר לא יוכל איש לדבר, לא תשבע עין לראות ולא תמלא אזן משמוע, מאי טעמא אלין. אלא בגין דתרין מנהון ואינון עיינין ואודנין לא קיימין ברשותיה דבר נש, ופומא איהו ברשותיה, וכל (מה) אלין תלת לא יכלין לאשלמא כלא ולאדבקא כלא.

אמר רבי חייא, הכי הוא, דדבורא דבר נש לא יכיל למללא, ועיינין למחמי, ואודנין למשמע, ואין כל חדש תחת השמש, ותא חזי, אפילו בריין וקסטורין דעבד קב"ה תחת השמש, לא יכלין למללא כל מלין דעלמא, ועינא לא יכיל