זהר חלק א קצד ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · קצד ב · >>

הוסף תרגום


דף קצד ב

מתוך: זוהר חלק ט (עריכה)

ופעם בהאי, ולא מתישבא דעתיה ורוחיה.

"וישלח ויקרא את כל חרטומי מצרים"-- אלין חרשין, ואת כל חכמיה, אלין חכימין בטיירא, וכלהו הוו מסתכלן למנדע ולא יכילו לאדבקא. אמר רבי יצחק, אף על גב דאתמר דלא אחזיין ליה לבר נש אלא בההוא דרגא דיליה, שאני למלכים דאחזיין לון מלין עלאין ומשניין מבני נשא אחרנין, כמה דמלכא דרגיה עלאה על כל שאר אחרנין, הכי נמי אחזיאו ליה בדרגא עלאה על כל שאר אחרנין, כד"א את אשר האלהי"ם עושה הראה את פרעה, אבל לשאר בני נשא לא גלי לון קב"ה מה דאיהו עבד, בר לנביאי או לחסידי או לחכימי דרא והא אוקמוה.

תא חזי, כתיב אותי השיב על כני ואותו תלה, מכאן דחלמא אזיל בתר פשרא, השיב על כני, מאן, אלא דא יוסף, ואותו תלה, בההוא פשרא דקא פשר ליה, וכתיב ויהי כאשר פתר לנו כן היה:


"וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור וגו'".    רבי אבא פתח ואמר, (תהלים קמז יא) "רוצה יהו"ה את יראיו את המיחלים לחסדו" -- כמה קב"ה אתרעי בהו בצדיקיא, בגין דצדיקיא אינון עבדין (שלמא ועבדי) שלמא לעילא ועבדי שלמא לתתא, ואעלין כלה בבעלה, ובגין כך קב"ה אתרעי בהו באינון דדחלין ליה ועבדין רעותיה.

"למיחלים לחסדו" -- מאן אינון מיחלים לחסדו? הוי אימא אינון דמשתדלי באורייתא בליליא, ואשתתפו בהדי שכינתא, וכד אתי צפרא אינון מחכאן לחסדו, והא אוקמוה, בזמנא דבר נש אשתדל באורייתא בליליא חוטא דחסד אתמשיך עליה ביממא, כדכתיב (שם מב ט) יומם יצוה יהו"ה חסדו ובלילה שירה עמי, מאי טעמא יומם יצוה יהו"ה חסדו, משום דבלילה שירה עמי, ובגין כך רוצה יהו"ה את יראיו כתיב, ולא ביראיו, כמאן דרעי ברעותיה לאחרא, ואתרעי ליה לאתפייסא בהדיה, ובגין כך רוצה יהו"ה את יראיו ולא ביראיו. כגוונא דא יוסף הוה עציב בעציבו דרוחא בעציבו דלבא, דהוה אסיר תמן, כיון דשדר פרעה בגיניה, מה כתיב ויריצוהו אתפייסו ליה, ואהדרו ליה מלין דחדוה, מלין למחדי לבא, בגין דהוה עציב מן בירא, תא חזי בקדמיתא נפל בבירא, בבירא אסתלק לבתר.


רבי שמעון אמר, עד לא אירע ליוסף ההוא עובדא, לא אקרי צדיק, כיון דנטר ההוא ברית קיימא אקרי צדיק, וההוא דרגא דברית קדישא אתעטר בהדיה, ומאן דהוה (עביד) בבור בקדמיתא, אסתלק בהדיה, וכתיב ויריצהו מן הבור, אסתלק מן דא, ואתעטר בבאר מים חיים.


"וישלח פרעה ויקרא את יוסף" -- לקרא ליוסף מבעי ליה, אלא "ויקרא את יוסף"-- דא קב"ה, דכתיב (שם קה יט) עד עת בא דברו אמרת יהו"ה צרפתהו, עד עת בא דברו, הה"ד ויקרא את יוסף, כתיב הכא "ויקרא את יוסף", וכתיב התם "ויקרא אל משה".

"ויגלח ויחלף שמלותיו"-- בגין יקרא דמלכא והא אוקמוה.


רבי אלעזר פתח (שם כג) "ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ חם" -- תא חזי, דקב"ה מגלגל גלגולין בעלמא, ומקיים אסרין וקיומין, בגין לקיימא קיומא וגזרה דאיהו גזיר, דהא תנן, אלמלא חביבו ורחימו דרחים קב"ה לאבהן, הוה אתחזי לנחתא יעקב למצרים בשלשלי דפרזלא, וברחימו דלהון שלטיה ליוסף בריה, ועבד ליה מלכא דשליטא על כל ארעא, ונחתו כלהו שבטין ביקרא, ויעקב כמלכא.

תא חזי מה כתיב, ויבא ישראל מצרים, ויעקב גר בארץ חם, כיון דכתיב ויבא ישראל מצרים, לא ידענא דיעקב גר בארץ חם, אמאי אצטריך דא, אלא ויבא ישראל מצרים דא קב"ה, ויעקב גר בארץ חם דא יעקב, דהא בגיניה דיעקב ובנוי אתת שכינתא למצרים, וקב"ה גלגל גלגולין,