טור ברקת/תרו
שו"ע סימן תר"ו (תר"ה לפי הטור ברקת)[עריכה]
שיפייס אדם חבירו בערב יום כפור - ובו ד' סעיפים
- (א) עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו. ואפילו לא הקניטו אלא בדברים - צריך לפייסו. ואם אינו מתפייס בראשונה, יחזור וילך פעם שניה ושלישית. ובכל פעם יקח עמו שלשה אנשים. ואם אינו מתפייס בשלש פעמים - אינו זקוק לו. ואם הוא רבו צריך לילך לו כמה פעמים עד שיתפייס.
- (ב) אם מת אשר חטא לו - מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ואומר "חטאתי לאלהי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו".
- (ג) תקנת קדמוננו וחרם שלא להוציא שם רע על המתים.
- (ד) יכול לטבול וללקות מתי שירצה רק שיהיה קודם הלילה ואינו מברך על הטבילה.
טור ברקת[עריכה]
אשר חכמים יגידו בפסוק "אוי לרשע רע" - וכי יש רשה שאינו רע? אלא רשע שהוא רע לשמים ואינו רע לבריות. רשע רע שהוא רע לשמים ורע לבריות. ולכן נאמר "אוי לרשע רע" מפני "כי גמול ידיו כן יעשה לו". דאילו אם יחטא אדם להקב"ה - ופללו אלהים. אבל אם יחטא לבן אדם - מי יתפלל לו. ולכן גמול ידיו מדה כנגד מדה כן יעשה לו שנאמר "מרשעים יצא רשע", וגם "רשע ליום רעה".
ולכן "עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שיפייסנו". "ואפילו לא הקניטו אלא בדברים צריך לפייסו" - כך אמרו חז"ל "גדולה אונאת דברים מאונאת ממון" כי זה בגופו וזה בממונו. ובל תשחית דגופא עדיף. וכן אמרו חז"ל לאחר שהקינטו עבדו, הלך אצל השוטר ואמר לו להכות אותו מאה מגלבין. וכאשר היה מכה אותו היה מבקש ממנו מטו. א"ל אתה לא חטאת לי כלום אבל לך והתפייס עם רבך. כך האדם מבקש מחילה מלפני הקב"ה על עונו, אמר לו הקב"ה לך והתפייס עם חבירך ואמחול לך. ולכן צריך לבקש ממנו מחילה מבערב כדי שלא ימצא עיכוב אל המחילה של הקב"ה ביום הכפורים.
"ואם אינו מתפייס בראשונה יחזור וילך פעם שניה ושלישית וכו'" - כי הנה אמרו חז"ל מצינו שהחמיר הקב"ה בכבוד הצדיק יותר משלו שהרי ירבעם עומד ומקריב לעבודה זרה ולא יבשה ידו, וכיון ששלח ידו על הנביא ואמר 'תפסוהו' - מיד "ותיבש ידו". "ובכל פעם צריך ליקח עמו שלשה אנשים" כמו שאמרו חז"ל מפסוק "ישור על אנשים" ואין שורה פחות משלשה בני אדם.
ואמנם לענ"ד נראה כי זה החיוב הוא אם הקניט אותו בדברים בפני הרבים, כי אז צריך לפייס אותו בפני רבים. אבל אם הקניט אותו בינו לבינו - למה מתחייב להוליך עמו בני אדם? כי אדרבא נחשב לאפקרותא לפי כי על ידי מחילה זו שמבקש ממנו בפני השלשה מתפרסם יותר. ומה שאמרו חז"ל "כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" וכתיב "מכסה פשעיו לא יצליח". ומשני "כאן בעבירות שבין אדם למקום, כאן בעבירות שבין אדם לחבירו" -- גם זה מתיישב על דרך זה בענין שהוא מפורסם, אבל בדבר שהוא בצינעא מי ישמע לדבר הזה לפרסם מה שהקניט אותו והונה אותו לרבים?
"ואם אינו מתפייס בג' פעמים אינו זקוק לו" - זה הענין הוא כנגד החיוב המוטל על זה שהקניטו, אבל אותו שלא מחל כבר אמרו חז"ל "מנין שלא יהיה המוחל אכזרי וכו'?".
"אם מת אשר חטא לו מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו וכו'" - דשמא לא היה מתפייס בחיים אלא עד ג' פעמים. "ואומר חטאתי לה' ולפלוני זה שחטאתי לו", ולא יפרסם החטא שחטא לו אע"ג שהם דברים בעלמא.
ואמנם יש רמז נמי בענין מחילה זו שבין אדם לחבירו בענין הקב"ה עם כנסת ישראל. כדאיתא במדרש:
- אמר הקב"ה לנביאים: לכו ופייסו לכנסת ישראל "נחמו נחמו עמי וכו'". מיד הולך הושע אצלה. א"ל הקב"ה שלחני אצלך קבלי ממני תנחומין. א"ל מה בידך. א"ל אהיה כטל לישראל וכו'. א"ל אתמול אמרת לי "הכה אפרים שורשם יבש", ועתה אתה אומר לי כך? לאיזה נאמין? מיד הוא חוזר אצל הקב"ה. וכן כל הנביאים שולח אותם הקב"ה לפייס לכנסת ישראל ואינה מקבלת מהם תנחומין. אומר הקב"ה לאבות לכו אתם ונחמו לכנסת ישראל. מיד הולכים אצלה לנחם אותה. וא"ל קבלי ממנו תנחומין. אומרת לאברהם איך אקבל ממך תנחומין שעשיתני הר שנאמר "בהר ה' יראה". הולך יצחק וא"ל קבלי ממני תנחומין. א"ל היאך אקבל ממך תנחומין שיצא ממך עשו הרשע שעשאני שדה ובניו שרפוני באש. הולך אצלם יעקב וכו' א"ל היאך אקבל ממך תנחומין ששמתני כלא הייתי שנאמר "אין זה כי אם בית ה'". הולך משה וא"ל קבלי ממני תנחומין. אמר ליה היאך אקבל ממך תנחומין שכתבת עלי גזרות קשות שנאמר "מזי רעב ולחומי רשף".
- מיד הולכים כולם אצל הקב"ה ואומרים רבש"ע אינה מקבלת ממנו תנחומין שנאמר "ענייה סוערה לא נוחמה". א"ל הקב"ה אני ואתם נלך וננחמה שנאמר "נחמו נחמו עמי" - אין ראוי אלא אני בעצמי לפי שעברתי על מה שכתוב בתורתי "לא תעבוד בבכור שורך וכו'". כתבתי בתורתי "לא תשנא את אחיך" ואנכי שנאתיה גם כן עלי לפייסה. כתבתי בתורתי "לא תסגיר עבד אל אדוניו" ואני מסרתים לאומות העולם וכו'}}.
הנה מבואר מזה המדרש שהקב"ה מקיים מה שאמר הכתוב "ישור על אנשים", שהרי אע"ג ששלח כמה פעמים לנחם לכנסת ישראל ולא נתפייסה - הלך הוא יתברך בכבודו גם כל הנביאים עמו והאבות ומשה רבנו ע"ה "ויאמר חטאתי וישר העותי" לפי שעברתי על מה שכתוב בתורתי וכו'. ולכן ילמד האדם קל וחומר מיוצר הכל - כך משפיל עצמו ומודה בפני הכל ואומר אני עברתי על מה שכתוב בתורה, ואיך יתגאה גוש עפר שלא לעשות כן.
ולא עוד אלא כי הדין עמו אם המדרש זה הוא כפי פשוטו שמדבר על ישראל - הנה כל מה שלקינו הוא בעוננו ולא כחטאינו גמל עלינו. ואם לענין כנסת ישראל היא השכינה כי שלחה מביתו והיא בגלות - גם זה כפי הדין עשה כדאיתא פרשת תשא דף קפ"ט (ח"ב קפט, א) וזה לשונו: "מאי דכתיב בצר לך ומצאוך וכו'? למלכא דהוה ליה ברא יחידאה ורחים ליה רחימו דנפשא. יהב ליה למטרוניתא אמיה דתרבי ליה ותוליף ליה אורחן מתתקנן וכו'. חב לגבי אבוהי אפקיה אבוהי מביתיה וכו'. אמר הואיל ונפקנא מהיכלא דאבא וכו' מה עבד אזל ואתחבר בזונות וכו'. מה עבדו ישראל? חמו דהא אתבדרו לבבל - נסיבו נשין נכריות ואולידו מנהון בנין. עכ"ד על כל דא אימא קדישא הות אפוטרופוסא עלייהו וכו'. תבו אינון בלא סיועא דאתחזי לון בלא פליאן וניסין אלא כולהו מתבדרן כולהו במסכנו ותבו להיכלא דמלכא בכיסופא ואימא קדישא ערבא לון תאבו(?) כמלקדמין. מה עבד קוב"ה? אפיק להאי ברא כמלקדמין מהיכליה ואמיה בהדיה. אמר מכאן ולהלאה אימא וברא יסבלון כמה בישין כחדא. הדא הוא דכתיב ובפשעכם שלחה אמכם וכו'".
הנה הדבר מבואר מזה המאמר כי באמת ובתמים שנא שלח הקב"ה לשכינה בגלות לפי שערבה לישראל. ועם כל זה אמר ה' אני חייב לילך לנחם אותה לקיים מה שאמר הכתוב "ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העותי ולא שוה לי" (איוב לג, כז). ולכן נמי מחויב האדם לעשות כן מדין קל וחומר כאמור דפייס את חבירו על ידי ג' פעמים כנזכר. ומכל שכן אם מת חבירו כי יקח עשרה בני אדם וילך על קברו ויאמר חטאתי לה' ולפלוני זה שחטאתי לו ונרצה לו לכפר עליו.
"תקנת קדמוננו וחרם שלא להוציא שם רע על המתים" - בלי ספק כי זה כמו נדרי זירוזין, שאם לא כן מה צורך נמצא לתקנה זו או לעשות חרם על דבר המתים? וכי על החיים מי שרי להוציא עליהם שם רע? והלא המוציא שם רע על חבירו אין לו מחילה עולמית?!
"יכול לטבול וללקות מתי שירצה וכו'" - הנה ענין הטבילה היינו מטומאת קרי, דלא סגי בלאו הכי שלא יצאו טיפין עם מי רגלים. ולכן טובל שתי פעמים - אחד להעביר הטומאה והשניה לקבל הקדושה. שהרי שנינו "ראש השנה ויום הכפורים כרגלים", וחייב אדם לטהר עצמו ברגל. גם האיש הנרגל.
ואם הוא ערב שבת טובל ג' פעמים כדרך כל הטובל ערב שבת - אחת ליטהר מטומאת קרי, שניה לפשוט בגדי חול, שלישית לקבל קדושת שבת כדאיתא בזוהר "לבתר אתיא מטרוניתא ובעיין בני היכלא די בתשעה לירחא למעבד חדוותא ולמטבל בנהרא לדכאה גרמייהו בזווגא דמטרוניתא ביומא אחרא". הנה מבואר מזה כי לטהרה גדולה זו אינו מועיל תשעה קבין כדין בעל קרי לפי כי זה מורה לזווגא דמטרוניתא.
ואחר שיטהר לוקה מטעם "ונקלה אחיך". "ובכל שעה שירצה יכול לטבול וללקות" רק שיהיה קודם הלילה. אמנם הטבילה תהיה לאחר חצות ואינו מברך עליה.