טור ברקת/תצג
שולחן ערוך[עריכה]
- סימן תצ"ג - דינים הנוהגים בימי העומר - ובו ארבעה סעיפים
- נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג לעומר מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר' עקיבה. אבל לארס ולקדש שפיר דמי. ונישואין למי שקפת וכנס אין קונסין אותו.
- נוהגים שלא להתספר עד ל"ג לעומר שאומרים שאז פסקו מלמות. ואין להסתפר עד יום ל"ד בבקר אלא אם כן חל יום ל"ג ערב שבת שאז מסתפרין בו מפני כבוד השבת.
- יש נוהגים להתספר ראש חדש אייר - וטעות הוא בידם.
- נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה מפסח עד עצרת משקיעת החמה ואילך.
טור ברקת[עריכה]
הנה נתבאר למעלה מענין הספירה של ימי העומר כי כן צוה משה רבינו ע"ה לישראל להיות מונים מלילה שיצאו ממצרים אמר להם תספרו מ"ט יום וביום החמשים הקדוש ברוך הוא הוא נותן לכם את התורה.
אמנם לענין מה שנוהגים "שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג לעומר" - מנהג זה חדש הוא בקרב ישראל מפני כי המה ראו שלא היו מסתפרים בימים הללו חשבו בדעתם כי עיקר הדבר הוא מפני האבל, לפי כי אז מתו כ"ד אלף תלמידים דרבי עקיבה ע"ה. אמנם ליודעי חן אשר כל דבריהם הם עושים לטעם וסיבה אמיתי' עיקרית ועליונה - מה שאין מיסתפרים בימים הללו אינו מפני האבל זה אלא מטעם וסוד גדול.
והענין כי נתבאר למעלה כי בליל פסח אמר אדם הראשון לבניו הנה הלילה הזאת עתידים ישראל לעשות זבחים לכן באו ועשו קרבנות. ובו ביום הקריב כל אחד מהם קרבן. ולפי שלא נתקבל הקרבן של קין נתקנא באחיו והרג אותו בעצרת. והיינו חמשים יום. וזהו לסברת ר"א[1] כי בניסן נברא העולם. אמנם אמרו חז"ל בין לדברי ר"א ובין לדברי ר' יהושע כי בתשרי נברא העולם לא עשה הבל בעולם אלא חמשים יום.
ואמנם כבר פירש הרב האלהי מורי ז"ל כי אי אפשר שנחלקו במציאות ר' אליעזר ור' יצחק[2] אלא מר אמר חדא בבריאת הנפשות ומר מדבר בבריאת העולם והאדם. ושניהם צדקו יחדיו. נמצא כי לעולם הימים שבין פסח לעצרת הוא ענין הנוגע לנפשות. אמנם לא דברו בו הראשונים להיות כי אין ראוי לגלות סודו ורוב ההמון אין מקיימין הדבר. וכבר אמרו חז"ל אם רוב הציבור יכולים לעמוד בו מוטב ואם לאו הרי נאמר ואותי אתם קובעים הגוי כלו. ואם לאו לאו. ואמנם מעולם לא נעלם מעין השרידים שלומדים בזוהר כי אין הטעם של העומר וספירתו מפני תלמידי ר' עקיבה.
וכדי שלא להוציאך חלק - התבונן מ"ש בזוהר פרשת נשא דף קכ"ז (ח"ג קכז, א) וזה לשונו: "אבל האי נזיר דאתפרש מהאי סטרא אקרי קדוש ולא טהור בגין כך כתיב כל ימי נדר נזרו וכו' אשר יזיר לה' קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו משום האי דכתיב שער רישיה כעמר נקא דבהאי דמי לגוונא דלעילא. אמר רב יהודה בר רב בשערי ממש אשתמודע דאיהו קדישא דכתיב קוצותיו תלתלים. תאני ר"ש אלמלא ידעי בני נשא מאי קאמרי בהאי שערא וברזא דיליה הוו אשתמודען למאריהון כמה דאיהו ברזא דחכמתא עילאה וכו'".
ואיתא באדרא רבה דף קל"ו (ח"ג קלו, א) וזה לשונו: "מחללא תניינא נפקי חמשין מבועין ואתמשכן שערי מאינון מבועין כמשיכותא ואתעבדן תילין דתליין וכו'".
ועתה הנני מודיעך כי מאלו חמשין מבועין נמשכין כל הנשמות של ישראל, כל אחד משער כפי שורש נשמתו. ומפני כי כך אמרו חז"ל "חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולם ניתנו למשה חוץ מאחת שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים", ולכן אמרו חז"ל שקול משה כנגד כל ישראל. ונודע מן התיקונים כי שורש משה רבינו ע"ה הוא הבל. לכן היה רעה צאן. ונתקנו הימים שחיה הבל חמשים יום ונתנה תורה על ידו.
ולפי כי בליל פסח אמרנו הלל גמור ואז ימשך השפע של י"ג מדות רחמים שמתחילין מפסוק "מן המצר קראתי יה וכו'" כנזכר באדרא רבא -- כן משם ואילך נמשכים בחמשים שערי בינה למטה באותם שבע שבתות כנ"ל. ומשם אנו ממשיכים הארה עליונה כל איש ישראל כל אחד כפי שורש נשמתו כאמור. וזה יהיה על ידי צינורות של השערות עליונים שכנגדם אנו מגדלים השערות באותם הימים.
ולכן אין אנו מסתפרים באלו הימים כדי להמשיך עלינו אור עליון מאותם השערים דוגמא אל הנזיר שנאמר בו "כל ימי נזרו קדוש הוא לאלהיו".
ואל תתמה איך מאחר כי מזמן משה רבינו ע"ה היה הדבר זה למה לא נתגלה? התבונן במה שאמרו על ענין אותיות מצנפ"ך "שכחום וחזרו ויסדום", כי לרוב הגלות או לעוצם חרבן נסתם סודות התורה ונעלמה מעיני כל חי. אמנם מזמן הרשב"י התחילה להתגלות החכמה בהסכמה אלהית. ומה גם עתה. ואיתא בזוהר פרשת פנחס דף רל"א (ח"ג רלא, א) וזה לשונו: "דבר יום ביומו מהו? אלא הני תרי יומין דראש השנה אמרי ב' יומין? בגין דאינון תרי בי דינא וכו' ועל דא לא הוו ידעי בבלאי רזא דיבבא ויללותא דתרווייהו אצטריכי וכו' ואנן ידעי ועבדינן תרוייהו וכלא נפק לאורח קשוט". הנה מבואר מדברי המאמר כי הבבליים להיות שלא היו יודעים היו עושים תרועה ושברים מספק. והרשב"י ובני ארץ ישראל שהיו יודעים היו עושים שתיהם דהכי אצטריך.
ומכאן תבין לכמה עניינים, אל יהיו בעיניך כחדשים, אלא כי מפני צרת הגלות נתעלמו הדברים כאמור, ועתה נתנו להתגלות. ואם מעט הם בערך הצורך - אמנם יש מקוה ישראל ישוב ירחמנו ישלח לנו מורה צדק להגיד את דבר ה'. ואף על גב כי בזוהר נאמר טעם אחר לענין זה כאשר תתבונן אותו הטעם אינו זולת לענין מ"ט ימי הספירה, אמנם אינו מדבר על ענין התספורת וגדל השער. ושם נאמר פרשת אמור דף צ"ו (ח"ג צו, א) וזה לשונו: "פקודא דא לספור העומר הא אוקימנא ורזא דא ישראל אף על גב דאתדכו למעבד פסח נפקו ממסאבו ולא הוו דכיין ושלימים כדקא חזי וכו' כאתתא דנפקא ממסאבו וכיון דנפקת מתמן ולהלאה וספרה לה וכו' כך ישראל כד נפקו ממצרים וכו'".
ואיתא בזוהר פרשת אמור דף ע"ט (ח"ג עט, א) וזה לשונו: "ותאנא כד בעת אתתא לאתדכאה בעייא לספרא ההוא שערא דרבי ביומי דאיהי מסאבא". ושם נאמר כי ישראל נמשלו כאתתא דנפקא ממסאבו וכו'. הרי למדנו כי צריך לגדל פרע באותם הימים עד תשלום שבעה שבועות.
ועוד שם נאמר המאמר הקודם, זה לשונו "תא חזי כל ברנש דלא מני חושבנא דא אינון שבע שבתות תמימות למזכי לדכיותא דא לא אקרי טהור ולאו בכללא דטהור הוא ולאו הוא כדאי למהוי ליה חולקא באורייתא וכו'". הנה מבואר מדברי המאמר כי כל זה מדבר על מספר הימים כי המשלים השבעה שבתות נקרא 'טהור'. אמנם ענין גדל פרע נקרא קדוש כנזכר - הרי בימים אלו האדם זוכה לשני מדרגות - טהור וקדוש. ולכן אף על גב כי יש נוהגים להסתפר בל"ג לעומר - אין אנו מסתפרים שהרי נתבאר כי אותם הנוהגים להסתפר הוא מן הטעם עצמו שאין מסתפרים בימי האבל לפי כי מתו תלמידי ר' עקיבה, ואז פסקו מלמות, ולכן מסתפרים. אבל אנחנו - אין אנו מגדלים שער מפני כל זה אלא מטעם הנזכר כדי להתקדש בקדושה עליונה, שמפסח ועד עצרת היא רבה והולכת עד יום מתן תורה. ולכן אין אנו מסתפרים עד עצרת - עד ולא על בכלל, שהרי נתבאר מחז"ל כי מ"ט שערים נגלו למשה רבינו ע"ה שנאמר "ותחסרהו מעט מאלהים", ולכן אנו מסתפרים קודם יום אחד והם מ"ח ימים. ויש בזה סוד גדול - אין ראוי לגלות משום כבוד אלהים הסתר דבר. ובצירוף יום ראשון דפסח הם מ"ט ימים.
ואמנם בזה ימצא דאף על גב שחל עצרת בשבת אנו מסתפרים עד יום השישי דהיינו מ"ח ימים לפי כי כך הוא האמת. ואין צורך לנו לומר שאנו מסתפרים מפני כבוד השבת כאמור.