טור ברקת/תצב
שולחן ערוך[עריכה]
- סימן תצ"ב - תענית בה"ב אחר המועדים - ובוא סעיף אחד
- יש נוהגים להתענות שני וחמישי ושני אחר הפסח. וכן אחר חג הסוכות. וממתינים עד שיעבור כל חדש ניסן ותשרי ואז מתענים.
טור ברקת[עריכה]
זה הדין יהיה לאותם המתענים בציבור. אבל ליחיד הרוצה להתענות אחר המועד ימים רצופים או שני וחמישי ושני אינו צריך להמתין עד שיעבור ניסן ותשרי, שיחיד בכל שעה שירצה להתענות הרשות בידו. ואין אומרים לאדם המתן מלעשות תשובה כי לא ידע האדם את עתו.
אבל לענין המתענים בציבור אין ראוי להם לעשות כן. ואיתא בזוהר פרשת בהעלותך דף קנ"ב (ח"ג קנב, א) וזה לשונו: "פקודה למעבד פסח שני וכו' אי רזא דפסח רזא דמהימנותא דישראל עלאין בה שלטא בניסן וכדין איהו זמנא לחדווא איך עאלין אלין דלא יכילו או דאסתאבו למעבד בירחא תניינא דהא אעבר זמנא? אלא כיון דכנסת ישראל מתעטרא בעטרהא בניסן לא אעדיאת כתרהא ועטרהא מינה ל' יומין. וכל אינון תלתין יומין מן יומא דנפקו ישראל מפסח יתבא מטרוניתא בעטרהא וכל חילהא בחדווא וכו'".
הנה מבואר מדברי המאמר כי יש שמחה גדולה למעלה בכל חדש ניסן ומה גם ממנו נקח לחדש תשרי. ולכן ראוי לעשות תענית ציבור בו ולא לקראת פרשת ויחל. אמנם היחיד כי אין מעשיו מפורסמים והוא עושה תיקון - הגם שיתענה בניסן - אין עשה העדר למעלה ומתקן נפשו ונרצה לו.