טור ברקת/תצא
שולחן ערוך[עריכה]
- סימן תצ"א - סדר ההבדלה במוצאי יום טוב - ובו ב' סעיפים
- במוצאי יום טוב, בין במוצאי יו"ט לחול בין במוצאי יום טוב לחולו של מועד, מבדיל בתפילה כמו במוצאי שבת ומבדיל על הכוס כמו במוצאי שבת, אלא שאינו מברך לא על הנר ולא על הבשמים.
- יום טוב שחל להיות במוצאי שבת אומר באתה בחרתנו "ותודיענו".
טור ברקת[עריכה]
הנה ענין ההבדלה במקומו מתבאר. ואמנם ענין ההבדלה הוא תיקון לחטא אדם הראשון שנתבאר למעלה שחטא במעשה בעץ הדעת וחטא גם כן במחשבה כנזכר בזוהר הובא למעלה. ולפי כי ישראל שבו על עון אבותם כמו שאמרו חז"ל בפסוק "והמה כאדם עברו ברית" - לכן תיקנו חז"ל כי בברכה זו שאנו שואלים מהקב"ה דעת יהיה לטובה.
וצריך להבדיל בין שבת ליום טוב ומן יום טוב לחול המועד לפי שכמו שביום השבת ניתוסף האדם נפש יתירה כך ניתוסף בו קדושה ביום טוב על כל פנים, וכדאיתא בתיקונים דף י"ז וזה לשונו: "וביומא דשבתא **** וזמנא אתפתחת לקבלא רוחין ובוסמין ולירתא נפשין לבנייהו וכו'". הנה מבואר מזה כי גם ביום טוב יש נפש יתירה. גם בזוהר פרשת פנחס דף רמ"ב (ח"ג רמב, א) זה לשונו: "האי איהי נשמה יתירה לכל ישראל בשבתא ויומין טבין", עכ"ל. ולכן צריך להקביל פנים - דלא גרע מראש חדש שנאמר "מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת". מכל מקום יש לדרוש מלת "מדוע" מדלא קאמר "למה"? היינו לרמוז כי כן נמי במועד חייב להקביל כי מלת מדוע היינו אותיות מועד.
אמנם בלי ספק כי יש הפרש גדול בין זה לזה, והוא בערך העליות של העולמות כך יהיה התוספת. ולכן מכל מקום צריך להבדיל. אמנם בראש חדש התוספת הוא מועט וגם כי הוא בשעת המוסף בלבד כאשר יבא במקומו. ולכן אין צודק לומר בו הבדלה. ומה גם כי עיקר ההבדלה היינו כדי להמשיך מאותו תוספת על העולמות גם על האדם כאשר יתבאר במקומו בע"ה. ולכן אין לומר הבדלה בראש חדש.
אמנם בשבת יום טוב צריך להבדיל לפי שהנה נודע כי האדם על ידי חטאו מסתלק ממנו הנשמה כנ"ל ולא ישאר בו זולת חלק הנפש. אמנם מכל מקום אין לומר כי החוטא יחשב לעכו"ם דלא ראי זה כראי זה, לפי כי הנפש של איש הישראלי נמשך מחלק הקדושה. ומה שאמר הכתוב "הן כל הנפשות לי הנה" (יחזקאל יח, ד) שהפסוק קשה כי מי לא ידע הדבר הזה ומלת "הן" תפל מבלי מלח. אמנם כונת הפסוק להגיד כי אתו השבח הנזכר בישראל הן עם לבדד ישכון אשר חז"ל אמרו כי כמו שאותיות הן נפרדות ואין להם בן זוג - כך ישראל אין להם בן זוג. ולכן יאמר כי שבח של מלת הן הנמצא בנפש הישראלי אף על גב שחוטאין "לי הנה. כנפש האב" שלא חטא "כנפש הבן" החוטא, היינו כונת חז"ל כמאמרם "אף על גב שחטא ישראל שנאמר בנים משחיתים" אפילו עובד עבודה זרה. מה שאין כן בנפש של עכו"ם.
ולכן כאשר מסתלק תוספת זה מאיש הישראלי כל אחד כפי ערכו - צריך להבדיל. ואף על גב כי נסתלק ממנו בלי עון - מכל מקום הוא העדר. ולכן צריכא למימר כי יש קדושה חמורה מחבירתה, וכמו שהבדיל הקב"ה ביניה' דלא ראי זה כראי זה כך הבדיל בענין קדושת הגוף של ישראל בחלק הנשמה ורוח ונפש שנתן בהם שאינו דומה הניתן להם ביום טוב לאשר נתן בהם בחול. ולא הניתן בהם בשבת כערך הניתן להם ביום טוב.
ואחר כך *** ומבדיל על הכוס בבית לפי כי ההבדלה ראשונה הענין על הסתלקות תוספת הרוח הנמצא בו המשותף עם הסתלקות הקדושה. ואחר כך הבדלה על הכוס להגיד כי עיקר ההבדלה כדי להמשיך מאותו התוספת על ימי החול או על יום טוב. גם על האדם כאשר יבא בדיני השבת בע"ה. גם להגיד כי(?) עיקר ההבדלה הוא יום הדין הגדול שנאמר "כי כוס ביד ה' וכו' אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ" (תהלים ע"ה, ט'-י'). וסמיך ליה "ואני אגיד לעולם" דבר זה מעכשיו.
אמנם יש הפרש כי במוצאי שבת שמסתלק מן האדם נפש יתירה אומר ברכה על הבשמים להשאיר קצת הארה על האדם ועל העולמות. אמנם ביום טוב אין באותו תוספת כדאי להשאיר ממנו רק אם הוא יום טוב הרי נמצא תוספת, ולכן אין לברך על הבשמים.
ולענין ברכת מאורי האש דבר פשוט הוא לפי שבשבת מסתלקים אותם ממונים עליונים הנקראים 'מאורי אש' ושולטים ממונים הנקראים 'מאורי אור' כדאיתא בזוהר. ולכן כשחוזרים במוצאי שבת מברכים "מאורי האש". וזכר לדבר צפרני הידים ימין כדאיתא פרשת ויקהל. אבל ביום טוב אין מסתלקים ולכן מבערים אש ולכן אין לברך "מאורי האש".
ולפי שצריך לומר הבדלה בתפילה מטעם הנ"ל - ולכן יום טוב שחל להיות מוצאי שבת אומר ותודיענו באתה בחרתנו כנזכר.