טור אורח חיים תקפ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן תקפ | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

הלכות תעניות

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

כתב בה"ג:

אלו הימים שמתענין בהם מן התורה והמתענה בהם לא יאכל בהן ולא ישתה עד הערב:

  • באחד בניסן מתו בני אהרן
  • בי' בו מתה מרים, ונסתלק הבאר
  • בכ"ו בו מת יהושע בן נון
  • בי' באייר מת עלי הכהן ושני בניו, ונשבה ארון הברית
  • בכ"ח בו מת שמואל הנביא, וספדוהו כל ישראל
  • בכ"ג בסיון בטלו הביכורים מלעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט
  • בכ"ה נהרג ר"ש בן גמליאל ורבי ישמעאל ור' חנינא סגן הכהנים
  • בכ"ז בו נשרף ר' חנינא בן תרדיון וספר תורה עמו
  • בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס התורה, והעמיד צלם[1] בהיכל
  • באחד באב מת אהרן הכהן
  • בט' באב נגזרה גזרה על אבותינו שלא יכנסו לארץ, ונחרב הבית ראשונה ושנייה
  • בי"ח כבה נר מערבי בימי אחז
  • בי"ז באלול מתו מוציאי דבת הארץ במגפה
  • בג' בתשרי מת גדליה בן אחיקם והיהודים אשר עמו במצפה
  • בה' בו מתו כ' איש מישראל, ונחבש ר' עקיבא בן יוסף בבית האסורים ומת
  • בז' בו נגזרה גזירה על אבותינו שימותו בחרב וברעב ובדבר מפני מעשה העגל
  • בו' במרחשון עיורו עיני צדקיהו ושחטו בניו לעיניו
  • בכ"ח בכסליו שרף יהויקים את המגילה אשר כתב ברוך מפי ירמיה
  • בח' בטבת[2] נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חשך לעולם ג' ימים
  • בט' בו לא כתבו רבותינו על מה הוא
  • בי' בו סמך מלך בבל על ירושלים להחריבה
  • בה' בשבט מתו הזקנים שהיו בימי יהושע בן נון
  • בכ"ג בו נתקבצו כל ישראל על שבט בנימין על ענין הפלגש ועל פסל מיכה
  • בז' באדר מת משה רבינו עליו השלום
  • בט' בו גזרו תענית על שנחלקו בית שמאי ובית הלל זה על זה.

אלו ימי תעניות קבלו ישראל מן התורה.

ועוד גזרו רז"ל שיהו מתענין מפני שלשה דברים בשני וחמישי: על חורבן הבית, ועל התורה שנשרפה, ועל חרפת השם.

ולעתיד לבוא, הקדוש ברוך הוא עתיד להפכם לששון ולשמחה, דכתיב (ירמיהו לא יב): "והפכתי אבלם לששון ונחמתים, ושמחתים מיגונם" וכן יהי רצון במהרה בימינו, אמן.

בית יוסף[עריכה]

  • כתב בעל הלכות גדולות, אלו הימים שמתענין בהם מן התורה — אף על גב דמתקנת חכמים הם, קרי להו "מן התורה", לומר שיש ליזהר בהם כמו בשל תורה.
  • ומה שכתב: והמתענה בהם לא יאכל ולא ישתה עד הערב — כלומר, עד שקיעת החמה, דהיינו צאת הכוכבים, כמו שנתבאר בסימן תקס"ב; ולא כמו מי שרגיל להתענות עשרת ימי תשובה, שאינו צריך להתענות, רק עד שיצאו מבית הכנסת, כמבואר שם.
  • כל הימים האלו הכתובים בסימן זה כתובים בכל בו סימן ס"ג, אבל לא ראיתי מעולם ולא שמעתי מי שנהג להתענות בהם. ובאמת שיש לתמוה על מי שתיקנם, היאך תיקן קצתם להתענות בראש חודשא.(א)
  • כתב בתשובת הרא"ש בסוף כלל י"ג (סי' כא, הקשה שם השואל) על זה שכתב בה"ג, 'בז' באלול מתו מוציאי דיבת הארץ': אם על המרגלים הוא אומר, קשה על סדר המקראות! כי משמע שמתו קודם שאמר משה לישראל שימותו במדבר; ומסתמא משה לא המתין להתפלל על ישראל, ובתשעה באב התפלל, ואז אמר לו הקב"ה שימותו, ומשה אמר מיד לישראל, ואז אמרו ישראל: חטאנו, ועשו תשובה; והיאך ימותו המרגלים בז' באלול? וכי היו מוציאין דיבה מתשעה באב עד ז' באלול?
(והשיב לו הרא"ש), ודבריו תמוהים: ושמא מוציאי דיבה אחרים? עד כאן לשונו.
ולי נראה, דאפשר לומר שענשן של מרגלים היה, שמיד נשתרבב לשונם, כדברי המדרש (סוטה לה.), והיו מתמצים בחולאים רעים עד ז' באלול; מה שלא היה כן לשאר מתי מדבר, שלא היתה מיתתם אלא כמשחל ביניתא מחלבא.
אבל הא קשיא לי, למה התקינו להתענות ביום שמתו מוציאי דיבת הארץ? שמחה מיבעי באותו יום, ד"באבוד רשעים רינה" (משלי יא י)! ושמא מפני שלא זכו שתתקבל תשובתם מצטערינן, דמסתמא שבו ולא נתקבלו.

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

  • כתב בעל הלכות גדולות, אלו הימים שמתענין בהם מן התורה וכו' — נראה דלפי שתקנו על מקצתם להתענות בהם בחנוכה ובראש חודש, כאילו היה התענית מן התורה כמו יום הכפורים דמתענין אף בשבת, ולכך אומר דשקולין תענית אלו כאילו היו מן התורה.
ועוד יש לומר, דכיוון שמצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע על כל צרה שלא תבא על הצבור, שנאמר (במדבר י ט): "וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות", וכמו שכתב הרמב"ם ריש פרק א' מהל' תענית, סובר בעל הלכות גדולות דגם דבר זה בכלל מצות עשה זו, לזעוק ולהתענות בימים שהיה בהם גזירה וצרה גדולה אע"פ שעברה הצרה שגם דבר זה מדרכי התשובה הוא שידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב עונותיכם הטו את אלה וכו' וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרו' מעליהם וגם בכלל מן התורה להורות שצריך להשלים התענית עד צאת הכוכבים כאילו היו מתענים מדברי קבלה שהוא כד"ת כמו ד' צומות דמתענה עד צאת הכוכבים ואיכא למידק במאי דגזרו להתענות בר"ח ובחנוכה הלא משנה שלימה היא דאין גוזרין תענית על הצבור בר"ח בחנוכה ובפורים וכדלעיל בסי' תי"ח וי"ל דאין זה אלא כשגוזריו על כל צרה שלא תבא דאפשר להתענות לאחר ר"ח אבל בתחנית שקבעו על הצרות שעברו בימים אלו שהוא יום מר אי אפשר לדחותם כיון שהתעני' צריך להיות קבוע ביום זה שהיינו בו בצרה וזה היה דעת הרוקח בסי' רי"ב שכתב דבוירמ"ש מתענים גזירה בר"ח סיון וכו':
  • ומ"ש בי"ז באלול מתו מוציאי דבת הארץ במגפה הקשה על זה הרא"ש בתשובה דממשמעות הכתובים שמתו בט"ב מיד ובאותו היום הית' הגזיר' שימותו במדבר לאחר שהתפלל משה עליהם בט"ב ואז אמרו ישראל חטאנו וכו' ע"כ וב"י נדחק ליישב זה ע"ש ולפעד"נ דאין כאן קושיא שהרי במקרא כתובים בתחלה תפלת משה על ישראל ואח"כ הגזירה שימותו במדבר ואח"כ כתוב והאנשים אשר שלח משה וכו' וימותו במגפ' לפני ה' ואיכא למימר שפיר דתפלת משה וגזירה דימותו במדבר היה בט"ב אבל מיתת המרגלים עצמן לא היתה אלא לאחר ט"ב בי"ז אלול דכך גזרה חכמתו יתברך ומה שהוקש' לב"י למה התקינו להתענות ביום זה אדרבה שמחה מיבעי באותו יום דבאבוד רשעים רנה ומה שתירץ על זה אינו מתקבל אבל לפע"ד האמת הוא דלפי שכל ישראל נענשו על ידם לפי ששמעו לקולם ונגזרה עליהם גזירה וצרה גדולה שימותו במדבר ועל כן מדרך התשובה קבלו עליהן להתענות ביום זה לדורות כדי שישימו ללבם העון הגדול ששמעו לקול הרשעים ולא יחזרו עוד לעשות כמעשה רשעים:

דרכי משה[עריכה]

(א) ומצאתי כתוב בליקוטי מהר"ש, כשנשא אשתו הרבנית בחנוכה, לא התענה אותו היום של חתונתו; ובנו היה לו חופה בראש חודש ניסן, וציווהו להתענות משום דראש חודש ניסן הוא מן הימים שדרכן של בני אדם להתענות בהן, עד כאן לשונו.

ובגליון מצאתי כתוב: אבל שמעתי שבנו של מהר"ש היה לו חופה בחנוכה דראש חודש טבת, וציווהו להתענות, ואמר שאילו לא היה ראש חודש וחנוכה היה גם הוא מתענה, כי כן היה דרכו להתענות בחתונת בניו, עד כאן לשונו.

ובמנהגים החדשים כתוב בשם גליון, דבחנוכה אין להתענות, ובניסן יש להתענות.

חידושי הגהות[עריכה]

הערה א: ולי נראה, משום

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

  1. ^ בדפוסים ישנים : דמות ע"ג.
  2. ^ בדפוסים ישנים: היה מעשה דתלמי המלך.