טור אורח חיים תקמ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן תקמ | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

בנין, אפילו כל שהוא אסור.

ואם נפרץ גדר שדהו, מקרהו בהוצא ודפנא או צר בצרור ואינו טח בטיט. ושל חצירו בונהו כדרכו, אבל אסור לסותרו כדי לחזור ולבנותו. ואם הוא מסוכן ונוטה ליפול, מותר לסותרו ולחזור ולבנותו. מותר ליטול גבשושית שבבית. ומותר לעשות מעקה לגג ומרפסת מעשה הדיוט, כגון בהוצא ודפנא או צר בצרור ואינו טח בטיט.

סדקין שבגג שהמים יורדין דרך שם, מותר לסותמן ביד, ובלבד שלא יעשה מעשה אומן במחצלים שהוא כלי האומנות.

ציר הדלת והמפתח והצנור והקורה שנשברו אפילו מערב י"ט, יכול לתקנם בחול המועד, לא שנא הן של עץ או של ברזל, ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד.

מותר לבנות ארוות סוסים - פירוש אבוס שיאכלו בהן, מעשה הדיוט, ולבנות ספסל קטן או אצטבא לצורך המועד, כתב הרי"ף י"מ אצטבא בניין שעושין מאבנים או מטיט, ולא נהירא דזה הוי בנין גמור, אלא נ"ל אצטבא כעין ספסל שלנו נסר שמחברין לו רגלים. וכן ארוות (סוסים) דשרי, לאו בנין גמור אלא להושיב האבוס של בהמה למקומו. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב בסתם ונראה שדעתו להתיר אפילו של בנין.

תנור שראוי להתייבש בענין שיהיה ראוי לאפות בו במועד, מותר לעשותו, ואם לאו אסור לעשותו. והעשוי כבר מותר לעשות לו בית מושב להעמידו עליו.

ומותר לעשות בית מושב לריחים להעמידה עליו, ולנקר אותם כשהם חלקים ביותר, בין אם היא חדשה או ישנה, ולתקן אמת המים שטוחנין על ידה, וליטול צפרני החמור המגלגל הריחים. אבל אסור לתקן הנקב שבאמצע האבן המתגלגל, שהוא מעשה אומן.

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

בנין אפי' כל שהוא אסור הכי משמע בפרק קמא דמ"ק (ז.):

ומ"ש ואם נפרץ גדר שדהו מקרהו בהוצא ודפנא או צר בצרור וכו' בפ"ק (ו:) תנן מקרין את הפרצה במועד ופירש"י שאם נפלה מקצתה תוזר ומתקנה במועד ובגמרא (ז:) כיצד מקרין רב יוסף אמר בהוצא ודפנא במתני' תנא וצר בצרור ואינו טח בטיט ופירש"י הוצא. ענפי דקלים: ודפנא. ביי"ר וקא עביד גדר מדפנא ומגדל אותה מהוצא דקל: צר בצרור. מניח אבנים זה על גב זה: א"ר חסדא ל"ש אלא כותל גנה אבל כותל חצר בונה כדרכו ופי' רש"י בכותל גנה. דליכא פסידא יתירא אי עייני בה אנשי: אבל בכותל חצר בונה כדרכו. דאיכא פסידא יתירא אי עיילי בה גנבי וגנבי ממוניה: כתבו התוס' בשם הר"ף דהא דכותל חצר בונה כדרכו דוקא במקום סמוך לר"ה שיש לחוש לגנבים אבל בין חצר לחצר ומשום בני חצר אסור לבנות כדרכו: וגם המרדכי כתב בשם ר"י דכותל שבין ב' חצירות ושכיני ישראל דליכא למיחש לגנבי אסור לבנותו כדרכו אלא שלא כדרכו כגון צר בצרור ואינו טח בטיט או הוצא ודפנא וכ"כ הגה"מ וכ"כ סמ"ק. וכ' ה"ה גבי הא דשרי למבני אצטבא דלפי דברי הרמב"ן כותל חצר שנפל מפני שמירת ביתו עשאוהו כצורך אוכל נפש לפי שהוא דבר האבד ואינו צריך שינוי:

ומ"ש רבינו אבל אסור לסותרו כדי לבנותו כך מפרש שם בגמרא:

ומ"ש ואם הוא מסוכן ונוטה ליפול מותר לסתרו ולחזור ולבנותו ברייתא שם ומפרש טעמא דסתר ליה מפני הסכנה ופריך דלסתור ולא ליבני ומשני א"כ מימנע ולא סתר. וכתב נ"י בשם הראב"ד דל"ג נוטה לר"ה דאפי' למבוי או לחצר מותר מפני שהכל סכנה וכ"כ ר"י והמרדכי כתב וז"ל אף כי יש לחוש לגנבי כמו בסמוך לר"ה אינו מותר לבנותו כדרכו אא"כ נפרץ מאיליו אבל לסתור ולבנותו אסור אפי' רעועה וגוהה דלא התירו לסתור ולבנות אלא א"כ גוהה לר"ה מפני סכנת נפשות וה"ה אם היה מקום שהגנב בא על עסקי נפשות ואיכא למיחש לסכנת נפשות נראה לר"י דמותר אף לסתור ולבנות כותל חצר אם הוא רעוע וגוהה עכ"ל ודברי נ"י ור"י נראין עיקר:

מותר ליטול גבשושית שבבית כ"כ בפסקי התוס' בפ"ק דמועד קטן וכ"כ סמ"ג וסמ"ק וכ"כ הגהות מיימוניות בשם ס"ה דאע"ג דמלאכה גמורה היא ואינו דבר האבד שרי בח"ה כיון שאינה מלאכה של טורח:

ומותר לעשות מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט משנה בפרק קמא דמ"ק (יא.):

ומ"ש כגון בהוצא ודפנא או צר בצרור וכו' שם בגמרא:

סדקין שבגג שהמים יורדים דרך שם מותר לסותמן ביד ובלבד שלא יעשה מעשה אומן במחצלים כו' משנה שם שפין את הסדקים ומעגלין אותן במעגל' ביד וברגל אבל לא במחצלים ובגמרא השתא במעגלה אמרת שרי ביד וברגל מיבעיא ה"ק שפין את הסדקין ומעגלין אותן כעין מעגלה ביד וברגל אבל לא במחצלים ופירש"י כעין מעגילה. ולא מעגילה ממש אלא כעין מעגילה ביד וברגל וכ"כ כל הפוסקים ודלא כדמשמע מדברי ר"י דשרי להעגיל במעגילה:

ציר הדלת והמפתח והצנור והקורה שנשברו אפי' מעי"ט יכול לתקנם וכו' משנה שם הציר והצנור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד. ופירש"י צנור הוא חור שבאסקופה התחתונה: הקורה. מה שעל הפתח שמחזק בו הדלת. ובלבד שלא יכוין לעשות מלאכתו במועד. כשיש לו לתקן כל אלו בשאר ימות השנה ומניחו עד המועד ע"כ ומדקתני ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד משמע דכשנשברו מעי"ט מיירי. וכ"כ המרדכי דאף אם נשברו קודם המועד מותר לתקנם:

ומ"ש. לא שנא הן של עץ או של ברזל הכי משמע בגמרא וטעמא דשרי לתקן כל הני מפני שהן דבר האבד שאם יניח הפתח פתוח ודלתות שבורות נמצא מאבד כל מה שבבית וכיון דדבר האבד הוא לא בעי שינוי והכי אמרינן בהדיא בגמרא דרבי יוסי דקי"ל כוותיה לא בעי שינוי בדבר האבד: גרסי' בגמרא (שם) אמר רבינא כמאן מדלינן האידנא קביותא דדשא בחולא דמועדא כמאן כר' יוסי דאמר לא בעינן שינוי בדבר האבד וכתב ר"י י'ירש"י קביותא יתד כמין נגר שעושין אותו לנעול הדלת וי"מ קביותא המשקוף שהדלתות שוקפות בו ונסתלקו המסמרים ורוצה ליפול מחזירים אותו למקומו ותוקע אותו במסמרים:

מותר לבנות ארוות סוסים וכו' שם (י:) רב יהודה שרי וכו' ולמיבני אוריא רבא שרי וכו' ולמיבני אצטבא וכתב ה"ה אוריא פי' אבוס של בהמה וכתב הרמב"ן דדוקא במעשה הדיוט וכ"נ דודאי לא עדיף מעשיית מעקה שאינו מותר במעשה אומן כתב ר"י ובונין אוריא פי' רפת בקר וכן אוריות הסוסים שהוא דבר האבד שמזיק לבהמה כשאינה שוכבת יפה ופי' רמ"ה אוצר הצריך לו בח"ה או שהוא דבר האבד אם לא יניחנו באוצר ומיירי שלא כיון מלאכתו במועד והמרדכי כתב אוריא פי' מקום שאוכל שם הסוס אבל אין לפרש בית הסוס דהא ודאי אסור וכ"כ סמ"ק וז"ל למיבני אוריא אינו ר"ל בניין גמור כדפי' בקונדרס אלא ר"ל להושיב האבוס של בהמה למקומו כדפירשו התוספות עכ"ל:

ומ"ש רבי' בשם הרי"ף עד להושיב אבוס של בהמה למקומו כתבוהו הגהות מיימון בפ"ח מהל' י"ט בשם סמ"ק וכתב שהתוס' פירשו כדבריו ורש"י פי' כדברי י"מ והרב המגיד כתב בשם הרמב"ן דהא דשרי למיבני אצטבא דוקא במעשה הדיוט אבל לא במעשה אותן לפי שכל שהוא לצורך המועד כיון שאינו צורך אוכל נפש לא הותר במעשה אומן אלא במעשה הדיוט ע"כ ולפי דבריו כותל חצר שנפל שבונה כדרכו הוא מפני שמירת ביתו ועשאוהו כצורך אוכל נפש לפי שהוא דבר האבד ואינו צריך שינוי עכ"ל וכ"כ נ"י:

תנור שראוי להתייבש בענין שיהא ראוי לאפות בו במועד מותר לעשותו וכו' שם (יא.) ר"י שרא לאמי תנוראה למגדל תנורי איני והא תני רבה בר שמואל ושווין שאין גודלין תנור לכתחלה לא קשיא כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים ופי' רש"י למגדל תנורי לעשות התנור מחדש: בימות החמה. כלומר כשיש ימות החמה כגון בפסח שאין יורדים בו גשמים מותר לפי שלאלתר יבש ויכולין לאפות בו פת ברגל לצורך הרגל: כאן בימות הגשמים. כלומר שיורדים הגשמים ברגל כגון בסוכות אין עושין תנור לפי שאינו יבש לאלתר עד לאחר הרגל ועביד טרחא שלא לצורך הרגל.

ומ"ש והעשוי כבר מותר לעשות לו בית מושב ומותר לעשות בית מושב לריחים להעמידה עליו נראה שזהו מה ששנינו שם מעמידין תנור וכירים וריחיים ופי' הרא"ש מעמידין היינו שמתקנים אותו יפה על עמדו כדי להשתמש בהם ומדברי הרמב"ם נראה דס"ל שבונין על חרס התנור והכירה הטפילה שלה ומשמע מדברי רבינו שאפי' בימות הגשמים מותר לעשות בית מושב לתנור וכ"כ הרמב"ם בהדיא בפ"ח וכ' ה"ה שיצא לו ממה שהעמידו בגמרא ברייתא דרבה בר שמואל בימות הגשמים ובראש הברייתא אמרו מעמידין תנור וכירים במועד:

ומ"ש ולנקר אותם כשהם חלקים ביותר וכו' שם (י.) שנינו ר' יהודה אומר אין מכבשין את הריחים בתחלה ובגמרא מאי מכבשין א"ר יהודה מנקר ריחים ר' יחיאל אמר בת עינא פירש"י בת עינא נקב שעושין באמצע הריחים וכתב הרא"ש אין מכבשין את הריחים בתחלה פירוש חדשה אבל ישנה מכבשין כתב הראב"ד ומסתברא מדא"ר יהודה אין מכבשין בתחלה מכלל דרבנן שרי אפי' חדשה והלכתא כת"ק והביא ראיה לדבר מדאיתא התם דרש רב חמא נוקרין ריחיים במועד ומדלא מפליג בין חדשה לישנה אלמא בכל גוונא שרי וכ"נ דעת הרמב"ם שסתם וכתב בפ"ח נוקרים את הריחיים ולא חלק בין חדשה לישינה:

ומ"ש ולתקן אמת המים שטוחנין על ידה וליטול צפרני החמור המגלגל הריחים (שם:) רב יהודא שרא למשקל טופרי לחמרא דריחים ולמיבני אמתא דרחייא. ואע"ג דאמרינן התם משום רבינו אמרו חמור שרוכב עליו מותר ליטול צפרניו אבל חמרא דריחיא לא פסקו הפוסקים כרב יהודא:

ומ"ש אבל אסור לתקן הנקב שבאמצע האבן המתגלגל שם אהא דאפליגו רב יהודה ורב יחיאל בפי' מכבשין כתב הרא"ש בשם הראב"ד דרב יהודה סבר דווקא מנקר ריחים דמעשה הדיוט הוא אבל בת עינא לא דמעשה אומן הוא ורב יחיאל אמר בת עינא וכ"ש מנקר ריחיא והלכה כרב יהודה מדדרש רב חמא נוקרים ריחים במועד ומכדי רב חמא הלכה למעשה אתא לאשמעינן ואם איתא דבת עינא נמי שריא איבעי ליה למימר נוקרים ריחים ועושים לה בת עינא עכ"ל וכך הם דברי רבינו אבל הרמב"ם פסק בפ"ח פותחים עין לריחיים וכתב ה"ה שכ"ד הגאונים שניקור הריחים ובת עין שלהם מותר ואפי' לגמור מלאכתן כדרכו וכן הסכים הרמב"ן ז"ל עכ"ל: כתב נ"י בספ"ק דמ"ק בשם הרמב"ן בירושלמי התירו להסיק אלפסין וקדירות לצורך המועד וכ"כ ה"ה בפ"ח מה' י"ט וכ' עוד בשמו ונ"ל שאף עשייה מתחלה בכלל היתר זה מפני שהן מכשירי אוכל נפש ונעשות כדרכן ומפני זה התירו עשיית תנור וכיריים וכן התירו לגדל מהולתא ע"כ: כתב המרדכי בפ"ק דמ"ק בשם הירושל' והתוספתא מפרקין המנעל מעל גבי האימום אבל לא מחזירין אותו: וכתב עוד המרדכי בשם אבי העזרי כי היכי דמתני' ס"פ המביא (לד.) דתנור וכירים חדשים אין טשין ואין סכין אותן ואין מפיגין אותן בצונן כדי לחזקן ואם בשביל לאפו' מותר ה"נ מתני' בירושל' לענין ח"ה ומסיים הורה ר' יודן מדוחק להביא כירה חדשה מבית האומן לשפות עליה הקדירה בי"ט : וכתב ה"ה בפ"ח בשם הרמב"ם סכין ודאי מותר לחדד כדרכו פי' במלאכת אומן ולעשותו לכתחלה כשנשבר במועד אפשר שהוא אסור לפי שהוא דבר הנשאל ויש להתיר עכ"ד:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

  • בנין אפי' כל שהו אסור וכו' משנה וגמרא פ"ק דמ"ק (דף י) ומשמע מדברי רבינו דכל שהוא מסוכן ונוטה ליפול מותר לסותרו ולחזור ולבנותו אפי' אינו נוטה לר"ה וכ"כ נ"י בשם הראב"ד דל"ג נוטה לר"ה וכ"כ ה"ר ירוחם ומביאו ב"י והא דמחלק במרדכי לשם בין סמוך לר"ה דאסור לסתור ולבנותו אפי' רעוע וגוהה ולא התירו לסתור ולבנו' אא"כ גוהה לר"ה מפני סכנת נפשות אין זה אלא בסמוך לר"ה ולא לר"ה בעצמה דמסתמא ליכא סכנת נפשות בסמוך לר"ה שאין שם עוברים ושבים מיהו ודאי לאו דוקא לר"ה. אלא ה"ה בגוהה למבוי או לחצר דאיכא נמי עוברים ושבים מבני המבוי או מבני החצר ואיכא נמי סכנת נפשות דמותר לסותרו ולבנותו ומש"ה אפי' סמוך לר"ה דליכא עוברים ושבים היכא דאיכא למיחש לגנבי שבאים על עסקי נפשות כתב המרדכי דמותר לסותרו ולבנותו כ"ש בגוהה למבוי ולחצר דאיכא סכנה כמו בגוהה לר"ה ולא אמר המרדכי דאסור בסמוך לר"ה אלא בדוכתא דליכא עוברים ושבים כגון בכונס לתוך שלו אי נמי בקרן זוית סמוך לר"ה ואין כאן מחלוקת דלא כמה שהבין ב"י דאיכא מחלוקת בין המרדכי ובין נ"י וה"ר ירוחם דליתא אלא כדפי'.
  • מותר ליטול גבשושית שבבית כ"כ הסמ"ג והסמ"ק והם דברי התוס' בפ"ק ולא נמצא בתוס' שלנו אבל הוא כתב בפסקי תוספו' ומביאו ב"י. במחצלים כתוב בהגה"ה עץ הוא כעין רגל שדוחק הוא במערכה לסתום הסדקים עכ"ה:
  • תנור שראוי להתייבש וכו' שם ריש (דף י"א) רב יהודה שרי לאמי תנוראה למיגדל תנורי ומסיק דהיינו דוקא בראוי להתייבש וז"ל רש"י בסוכה (דף ל"ז) ולשון תלמודא לומר לכל אומן בדבר לשון זה מגדלי כגון למגדלי אוהרי ולמיגדלי תנורי בחש"מ הא למדת שפי' לשון זה לשון עשיה ותיקון הוא עכ"ל:
  • ומ"ש והעשוי כבר מותר לעשות לו בית מושב להעמידו עליו כ"כ התוס' לשם (דף י) בד"ה ר' יהודה וז"ל נראה דוקא העמדה דתנור אין זה בנין בתחלה אלא הוא עשוי כבר אבל אינו מחובר בקרקע וצריך לחברו בטפילה בארץ כדמפרש בפ' כל הכלים א"נ כי ההיא דפ' המביא וכו' כלומר אע"ג דהעמדה דתנור לאו בנין בתחלה הוא מ"מ במה שמחברו בארץ הוא בנין גמור שצריך לחברו בטפילה דהיינו סיד וטיט וכו' והרמב"ם בפ"ח כתב ובונין על חרס של תנור ועל הכירה הטפילה שלהם עכ"ל נראה שמפר' העמדה דתנור הוא שבונין מבחוץ לתנור וכירה טפילה מטיט כל סביב החרס כדי שישמור חומו:

דרכי משה[עריכה]

(א) ומשמע דדעתו דגם לשפות הקדירה על כירה חדשה אסור במועד כמו בי"ט לכן הביאו התם לגבי דיני ה"ה: