טור אורח חיים תקלח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן תקלח | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

מי שלקט זיתיו ונתנן בבית הבד והפכן בענין שנפסדין אם אינו דורכן מיד, או שיינו בבור וצריך לדורכו ואירעו אונס שלא היה יכול לדורכו עד שתגיע המועד, דורך זיתיו וענביו כדרכו ומכניסן לחביות וסותמן ועושה כל הצריך להם כדרכו בלא שינוי, ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד, כגון שהיה סבור שהיה יכול לשהות עד אחר המועד ואירע דבר שאינו יכול לשהות, או שאירעו שום אונס קודם המועד.

ומותר לזפת, בין החביות בין כלים קטנים שהם לשתייה. ויש אוסרין בקטנים ומתירין בגדולים. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב סתם להתיר ולא חילק.

מותר להכניס פירות מן הגנבים. ואם הם במקום המשתמר אסור להכניסם. ושולה פשתנו מן המשרה וכל כיוצא בזה מדבר האבד, ובלבד שלא יכוין להשהותו עד המועד. ומיהו יעשה בצנעה כגון שיכניסם בלילה. ואם הוא דבר שיש בו פרסום בלילה יותר מביום, כגון שצריך להכניסן באבוקות ובקולות, יכניסם ביום.

היו לו תאנים שטוחין בשדה לייבש וירא מהמטר, יכול לכסותן בקש כיסוי רפה אבל לא כיסוי עב.

המכוין מלאכתו במועד, קונסין אותו שלא יעשנה אע"פ שהוא דבר האבד. ואם מת, לא יקנסו בנו אחריו ומותר לו לעשותה אם הוא דבר האבד.

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

מי שלקט זיתיו ונתנן בבית הבד והפכן בענין שנפסדין וכו' עד ועושה כל הצריך להם כדרכו בלא שינוי בריש פרק מי שהפך (יא.) איפליגו רבי יהודה ורבי יוסי במתניתין ואיפסיקא הלכתא בגמרא (יב.) כר' יוסי דשרי בדבר האבד לעשות בלא שינוי ודע שהרמב"ם כתב בפ"ז הופך אדם את זיתיו במועד והשיג עליו הראב"ד אני לא מצאתי אלא זיתיו הפוכים אבל הופך לא שאינם מתעפשות כ"כ והכי איתא בירושלמי וה"ה הביא ראיה כדברי הרמב"ם וכתב דמתניתין דקתני מי שהפך לרבותא הוא דאע"פ שכבר הפכן ואינם מתעפשות כ"כ מותר:

ומ"ש רבינו ובלבד שלא זופתין כוזתא ואין זופתין חביתא. רב דימי מנהרדעא אמר זופתין חביתא ואין זופתין כוזתא מר חייש לפסידא ומר חייש לטרחא פירוש כוזתא כלי קטן ומאן דאמר זופתין חביתא חייש לפסידא ובחביתא איכא פסידא יתירא אי לא זפית לה משום דנפיש יינה ובכוזתא ליכא פסידא יתירא ומאן דאמר זופתין כוזתא דחייש לטרחא יתירא ובכוזתא ליכא טרחא יתירא ובחביות איכא טרחא יתירא והרי"ף והרא"ש כתבו מחלוקת זה ולא הכריעו הלכה כדברי מי והרמב"ם פסק פ"ח מהלכות י"ט כדברי שניהם להקל וכן פי' סמ"ק וסובר רבינו שכך היתה דעת הרא"ש מדכתב אח"כ גבי מי שצריך לקנות יין לצורך כל השנה ואם יעבור המועד לא ימצא כמו שנמצא במועד מותר לקנות ומותר לקשור החביות ולזפתן ומדלא חלק בין חביות קטנות לגדולות משמע דבכולהו שרי ואין נ"ל משם ראיה דסתם חביות גדולות הן ואפשר דמדכתב דברי שמואל ודברי רב דימי ולא הכריע משמע דמספקא לן הלכה כדברי מי וספיקא דרבנן לקולא:

ומ"ש שיש אוסרים בקטנים ומתירין בגדולים היינו כרב דימי מנהרדעא וקשה לי על מי שפסק כן דהא שמואל מריה דתלמודא הוה טפי מיניה ועוד דהא סוגיין ריהטא דחייש לטרחא דהא אמרינן בריש מ"ק (ב.) דאפילו במקום פסידא מטרחא נמי לא טרחינן מיהו בהא איכא למימר דהתם שאני דהוי מידי דמחובר אבל הכא דהוי מידי דתלוש לא מחמרינן כולי האי והא דקאמר זופתין חביתא דבר פשוט דבשלא כיון מלאכתו במועד מיירי וכבר כתבתי לשון הרא"ש בזה בסי' הקודם: כתב המרדכי דאף למאן דאסר זפותי חביתא נראה דהשתא מותר לתקן חביות בגלגלים שלהם וכן צרכי תיקון שא"א לתת יין בלא תיקון דפלוגתא דזופתין חביתא דהכא בחבית שלימה איירי וזופתין אותה מבפנים כדי שיתחזק היין והשכר אבל תיקון הגלגלים צירקל"ס וסידקי החביות האלו ודאי דבר האבד הוא ושרי וכתב בהג"מ צריך ליזהר לקשור החביות קודם המועד אם ידוע שיהיה לו יין ויגיע הבציר תוך המועד דהיינו כיון מלאכתו במועד אבל אם אין ידוע לו מקודם ועתה קנה יין או נתנו לו בחובו מותר וכ"פ בס"ה ודווקא כשהן לצורך המועד מותר לקשרן ולתקן להם שוליים אבל לצורך אחר המועד אסור עכ"ל כתב בהג"א בשם א"ז אומר דלדידן מותר לזפות חביות שלנו משום דפליגי ביינות שלהם שהם חזקים וטובים דליכא פסידא כ"כ אי לא הוה מזופף אבל יינות שלנו שקל כמים אפילו שמואל מודה דמותר לזפת חביות דאיכא פסידא מרובה אבל לזפת נאדות וקנקנים אסור וירא שמים יזפף כליו קודם המועד עכ"ל:

מותר להכניס פירות מפני הגנבים משנה בפר' מי שהפך (שם):

ומ"ש ואם הם במקו' המשתמר אסור להכניסה נלמד מתוך המשנ' הנזכרת:

ומ"ש ושולה פשתנו מן המשרה שם במשנה:

ומ"ש ובלבד שלא יכוין להשהותה עד המועד ג"ז שם במשנה:

ומ"ש ומיהו יעשה בצנעה כגון שיכניסם בלילה שם על המשנה זו תנא ובלבד שיכניסם בצנעה לתוך ביתו וכתב המרדכי אולי אף בפרהסיא יש להתיר דבר שהוא ידוע שלצורך המועד ומעשה בא לפני ר"י בשעורים של ישראל שהיו בבית העו"ג והיה ירא שאם לא יוליכם לביתו יאכלום והתיר להביאם בעגלות בח"ה משום דבר האבד וכתב עוד המרדכי תנא ובלבד שיכניסם בצנעה בתוך ביתו וכ"ש שאסור להסיע ממונו מעיר לעיר אם לא בשביל דבר האבד:

ומ"ש רבינו ואם הוא דבר שיש לו פרסום בלילה יותר מביום וכו' שם רב יוסף הוה ליה כשורי עיילינהו ביממא אמר ליה והא תניא ובלבד שיכניסם בצנעה בתוך ביתו א"ל צנעה דהני יממא הא דכיון דבלילה בעי גברי יתירי ובעי מדוכרי דנורא פי' אבוקות של אש אוושא מלתא:

היו לו תאנים שטוחים בשדה לייבש וכו' משנה שם (יג:) מחפין את הקציעות בקש ר' יהודה אומר אף מעבין בגמרא (שם) פליגי בה אמוראי חד אמר מחפין אקלושי מעבין אסמוכי וחד אמר מחפין בין אקלושי בין אסמוכי מעבין עושה אותה כמין כרי תניא נמי הכי מעבין עושה אותה כרי דברי ר"י ופי' רש"י אקלושי. שמכסהו בענפים מרוחקים זה מזה דלא הוי כסוי גמור: אסמוכי. הענפים סומך זה לזה דהוי כיסוי גמור: כמין כרי. מכניסין אותן ביחד כדי שיהו נוחין לכסות ע"כ ונ"י פירש מעבין אותן כמין כרי ומניח אלו על אלו כדי שיהו העליונות מגינות על התחתונות ורבינו פסק כת"ק וכמ"ד מחפין אקלושי אבל דברי הרמב"ם בפירוש המשנה כמ"ד מחפין אסמוכי וכ"נ דהא תניא כוותיה וגם ה"ה כתב בפ"ח דהכי קיימא לן ושמפני כך סתמו הרי"ף והרמב"ם דבריהם וכתבו לשון המשנה בלבד. כתב נ"י בפרק מי שהפך ירושלמי פרקמטיא אבודה שרי מטלטלתא במועדא כלומר אם יש לו סחורה ממיני פירות או תבואה ואם תעמד שלא יהפכו ממטה למעלה יתעפש או ירקב מותר להפך אותה בח"ה ע"כ ומיני תבואה או פירות דנקט לאו דוקא דה"ה לכל סחורה כיון דדבר האבד הוא:

המכוין מלאכתו במועד קונסין אותו שלא יעשנה משנה שם על דבר האבד שמותר לעשותו במועד וכולם אם כיונו מלאכתן במועד יאבדו ופירש"י יאבדו שאסור ליהנות מהם והרמב"ם כתב וכל המכוין מלאכתו והניחה למועד ועשאה במועד ב"ד היו מאבדין אותה ומפקירין אותה לכל וכ"כ סמ"ג וכ' ה"ה הרמ"ך כתב הגאונים מפרשים היו מניחים אותה לאבד ומונעין אותו מלעשות אותה מלאכה אבל להפקירה לכל ולאבדה בידים לא היו קונסין ע"כ ומצאתי בהלכות הרי"ץ גיאת בשם רב פלטוי ורב מתתיה ורב נטרונאי ז"ל דמאי יאבדו דב"ד היו מחוייבים להפסידה ולהפקירה משום קנסא ומ"מ לא משמע בגמ' מידי אבל הסכמת הגאונים כדברי רבי' יעקב עכ"ל ודברי רבינו כדברי הרמ"ך ז"ל: וכתב בנ"י והיכא דליכא ממונא למקנסיה כגון חייט או אורג או סופר שעשו מלאכת אחרים היו קונסין אותו בעצמו ומשמתינן ליה עד שיקבל דינא וכ"כ רבי' בשם רב נטרונאי: ב"ה ואיני מבין דבריו דהא בחייט או סופר או אורג איכא ממונא למקנסיה שכר פעולתו ושמא כשלקחו כבר שכר פעולתן ואכלוהו מיירי ואכתי איכא למידק מאי משמתין אותו עד שיקבל דינו דקאמר ושמא שיקבל דינו היינו שיחזיר המעות השכירות שקבל ויתנהו ביד ב"ד כדי שיאבדוהו ועוד יש לדקדק מאי ומלקינן ליה דקאמר דהא לא אשכחן בגמ' מלקות דיאבדו תנן מסתיים פסדיה: כתוב בפסקי התוספות פ"ק דמ"ק (ז.) גבי אם הוה כותלו גוהה לרשות הרבים סותרו ובונהו מפני הסכנה אם נתעצל שהיה סבור להמתין לא מיקרי כיון מלאכתו וכ"כ המרדכי ג"כ ובפ"ב גבי עו"ג הפורע לו יין בחובו כתב הבטיחו העו"ג ליתן לו לפני המועד והמתין לפי שסבור להמתין עד אחר המועד ועתה מתקלקל וכל כה"ג שרי וכך הוא מפורש בירושלמי שכתבתי בסי' זה גבי בצירת כרם וז"ל נ"י יש מי שכתב דדוקא מכוין מלאכתו הוא דקנסו אבל שוכח או מתעצל וכ"ש אנוס אין מונעין אותו ע"כ:

ומ"ש רבינו ואם מת לא יקנסו בנו אחריו שם בעיא דאיפשיטא:

ומ"ש מותר לו לעשותה אם הוא דבר האבוד לפירוש רבינו דיאבדו פשוט הוא וגם הרמב"ם וסמ"ג שהחמירו במכוין עצמו לאבד ממנו ולהפקירה כתבו דבנו לא קנסינן ליה כלל ואין מונעין אותו מלעשותה כדי שלא תאבד וכתב רבי' ירוחם בשם המפרשים דהא דלא קנסו בנו אחריו דוקא בדבר האבד אבל בדבר שאינו אבד אם עשאו בח"ה מאבדין אותו ממנו ואפי' מת קונסין בנו אחריו ונ"ל כי זהו למאן דסבר דאיסור מלאכה בח"ה דאורייתא ולפיכך בדבר שאינו אבד קונסין בנו אחריו כדאמרינן גבי כהן שצרם אוזן בכור וקנסו בנו אחריו מאחר שהוא איסור מדאורייתא עכ"ל וז"ש בצורם אוזן בכור לא דקדק בשמועתו דהא בהדיא פשטינן בפ' כל פסולי המוקדשין (לד:) דצורם אוזן בכור לא קנסו בנו אחריו ומינה נשמע במתכוין מלאכתו בח"ה אע"פ שאינו דבר האבד דלא עדיף מצורם אוזן בכור ומת דלא קונסין בנו אחריו:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

  • מי שלקט זיתיו וכו' נראה דמ"ש בכל ספרי רבינו ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד כגון שהיה סבור כו' הוא טעות נפל בספרים והשורות צריכין להיות מהופכות וכצ"ל ואירעו אונס שלא היה יכול לדורכו עד שהגיע המועד או כגון שהיה סבור שהיה יכול לשהות עד אחר המועד ואירע דבר שאינו יכול לשהות או שאירע שום אונס קודם המועד דורך זיתיו וענביו כדרכו וכו' ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד ומותר לזפת וכו' דמכוין מלאכתו במועד דאסור היינו דוקא דיודע דיצטרך לעשות מלאכתו במועד ואינו עושהו קודם המועד אלא ממתין עד המועד שיהי' פנוי כמ"ש במרדכי ספ"ק דמ"ק וכמ"ש הגה"ת מיימוני להדיא אבל היה סבור שיכול לשהות עד אחר המועד ואירע אונס קודם המועד מותר לעשות במועד כל מה שצריך וכ"כ במרדכי וכן פסק בש"ע ופשוט הוא ומ"ש ומכניסין לחביות וסותמן ה"א במשנתינו ר"פ מי שהפך ר' יוסי אומר זולף וגומר וגף כדרכו אבל במקצתה כתוב זולף וגומר כדרכו וכן הוא בפרש"י שבאלפסי ובנ"י דלא גרסינן וגף גבי זיתים משום דאין דרך לעשות לזיתים מגופה דאפילו הניחם מגולה לא פסדי אבל בל"א פי' דגרסינן ליה משום דאיכא פסידא כשמוליכין אותו ממקום למקום בלא מגופה שניתז השמן ונשפך לארץ ועוד אפילו כשעומד במקומו נמי צריך לכסות שלא יכנסו לתוכו שרצים או יפול לתוכו דברים המאוסים ויתקלקל השמן אלא מיהו לפי זה לא היה צריך לתקן מגופה דהיה מספיק בכיסוי מועט אלא דאיכא למימר דצריך מגופה שלא יפיג השמן טעמו ויתקלקל דאעפ"י דשמן שהניחו מגולה לא מתקלקל שמא כשהוא חדש מתקלקל כל זה כתבו התוס' לשם בדבור ראשון: ומותר לזפת בין החביות בין כלים קטנים שהם לשתייה כלומר בין החביות שהם גדולים וכו' ובמקצת ספרים כתוב בפירוש בין חביות גדולות ובין קטנות שהם לשתייה והוא פלוגתא דאמוראי לשם לשמואל חיישינן לטרחא יתירא ולכן קטנות מותרות דליכא טירחא אבל גדולות אסורים ולרב דימי מנהרדעא חיישינן לפסידא ובגדולות איכא פסידא יתירא אי לא זפתם משום דנפיש יינם וזה שאמר רבינו ויש אוסרים בקטנים וכו' דפוסקים כרב דימי דבתרא הוא אבל רוב פוסקים פסקו הלכה כדברי שניהם להקל וכדעת הרא"ש:

דרכי משה[עריכה]

(א) ונראה דזה המעשה מיירי דא"א לעשות כי אם בפרהסיא אבל במקום דאפשר לעשות בצנעה עושה בצנעא והמ"מ כתב פ"ז די"ט הא דצריך להכניסם בצנעא דוקא בדבר שאינו נפסד ודאי כגון הכנסת פירות דאינו אלא ספק שמא יגנבו וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. ומשמע הא בודאי דבר אבוד מותר אפילו בפרהסיא אבל במרדכי פרק מי שהפך משמע דבכל דבר אבד יעשה בצנעא מיהו נראה במקום דא"א שרי לעשות בפרהסיא וכמעשה שעשה ר"י: