טור אורח חיים תקכו
<< | טור · אורח חיים · סימן תקכו (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור
[עריכה]מת המוטל לקברו, אם הוא ביום טוב ראשון, יתעסקו בו עו"ג, אפילו מת בו ביום, ואפילו אם יכולים להשהותו עד למחר שלא יסריח. ורש"י פירש דלא שרי אלא היכא דאשתהי כגון שמת בשבת שלפני י"ט, וכ"כ בה"ג דלא שרינן ליה אלא אי הוי מסריח אי משהינן ליה עד למחר, ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כסברא הראשונה.
כתב ה"ר יחיאל הלוי שישראל יכולין להוליכו, דמתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך, וכן כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל, והרמב"ן אוסר דלא שרי ע"י מתוך אלא בדבר שיש בו צורך היום להנאת הגוף ממש, והוצאת המת דומה לטלטול אבנים.
ביום טוב שני, יתעסקו בו ישראל, אפילו בי"ט שני של ראש השנה, ואפילו לא אשתהי, ואפילו למיגז ליה אסא ולעשות לו תכריכין ולבנות ארון ולחצוב קבר מותר.
והני מילי שרוצים לקוברו בו ביום, אבל אם אין רוצין לקוברו בו ביום אין עושין לו שום דבר איסור מלאכה ואפילו ע"י עו"ג, אבל טלטול שרי.
ונראה שהכיפה שבונין על הקבר שאין לבנותה בי"ט, דכיון שנקבר בקבר למה יחלל י"ט שלא לצורך, אלא יכסו הקבר בנסרים ועפר עד אחר המועד. וטוב למעט באיסור דאורייתא בכל מה שיוכלו.
וכן נוהגין באשכנז שהעו"ג עושה הארון והתכריכים וחופר הקבר וכל מה שהוא איסור דאורייתא, אבל טלטול המת והוצאתו עושין על ידי ישראל. ור"ת היה מחמיר בדבר שלא לעשות האידנא כלל ע"י ישראל, וכן כתב ר"ח. אבל רב אלפס לא כתב כן, ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל.
כתב ר"י שלא יעשו הדבר אלא בצנעה, דאפילו בחול המועד תנן "וארון עם המת בחצר" - פירוש כשעושין לו הארון עושין אותו אצל המת כדי שידעו הכל שהוא לצרכו. ומיהו איתא בירושלמי לא שנו אלא באדם שאינו מפורסם אבל באדם מפורסם ואפילו בשוק, ומטעם זה האידנא שיהודים מועטין דרין במקום אחד וכשיש מת בעיר ידעו כל השכונה, הוו כולהו כמו מפורסם.
כתב בה"ג מותר ללוות המת בי"ט הראשון בתוך התחום ובי"ט שני אפילו חוץ לתחום. והרמב"ן היה מסופק אם מותר לחזור למקומו, או אם נאמר שאין לו אלא אלפים ממקומו. ואם אותם אלפים נבלעים בתוך תחומו יחזור למקומו.
מעשה שמת תינוק בן שלשים בי"ט השני, ואמר הריב"ם כיון שלא היה יודע ודאי שכלו לו חדשיו, אין דינו כשאר מת לחלל עליו יו"ט. וה"ר יעקב בן ה"ר יצחק הלבן אומר כיון דרוב נשים יולדות ולד של קיימא, דינו כשאר מת.
בית יוסף
[עריכה]דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
מת המוטל לקוברו אם הוא בי"ט ראשון יתעסקו בו עו"ג וכו' בפ"ק דביצה (ו.) אמר רבא מת בי"ט ראשון יתעסקו בו עו"ג בי"ט שני יתעסקו בו ישראל ואפי' בשני י"ט של ר"ה משא"כ בביצה אמר מר זוטרא לא אמרן אלא דאשתהי אבל לא אשתהי משהינן ליה ורב אשי אמר אף ע"ג דלא אשתהי לא משהינן ליה מ"ט י"ט שני לגבי מת כחול שויוה רבנן ואפי' למיגד ליה גלימא ולמיגז ליה אסא וכתב הר"ן איכא מ"ד דמר זוטרא אכולה מלתא דרבא קאי דלא אמרי' בי"ט ראשון ע"י עו"ג ולא בי"ט שני ע"י ישראל אלא בדאשתהי אבל לא אשתהי לא ופי' אשתהי בין שנשתהא כבר בין שעתיד לשהות כגון שיש שבת אחריו ורב אשי נמי דאמר אע"ג דלא אשתהי לא משהינן ליה לא פליג אלא במת בי"ט שני משום דכחול שויוה רבנן אבל מת ביום טוב ראשון דהוי מדאורייתא מודה רב אשי למר זוטרא דדוקא בדאשתהי אבל לא אשתהי לא ולא נהירא דא"כ לא הול"ל סתמא אף ע"ג דלא אשתהי נמי לא משהינן ליה אלא ודאי משמע דמר זוטרא לא קאי אלא אמת בי"ט שני משום דשרי לאיעסוקי בה ישראל אבל מת בי"ט ראשון דלא שרי אלא בעו"ג אפי' למר זוטרא שרי אע"ג דלא אשתהי ע"כ והרא"ש כ' שם דבשבת גבי עובדא הוה בבי כנישתא דמעון וכו' ואמר רבא מת בי"ט ראשון וכו' פירש"י בדאשתהי וכ"כ בה"ג מאן דשכיב בי"ט ראשון וחזו ליה דלא מינטר עד למחר טרחינן ומייתינן עו"ג וקברי ליה ואי ליכא עו"ג אסור לישראל למקבריה בי"ט ראשון אע"ג דסריח ובי"ט שני היכא דליכא עו"ג לעסוקי ביה יתעסקו בו ישראל משמע דלא קברינן בי"ט ראשון ע"י עו"ג אי מינטר עד למחר ולפי דבריהם נ"ל דמר זוטרא דאמר לא אמרן אלא דאשתהי קאי אכל מה דאמר רבא אי"ט ראשון ואי"ט שני וכ"כ בא"ז ופוסק כמר זוטרא ורב אשי דפליג אמר זוטרא לא קאי אכל מאי דאמר מר זוטרא אלא דוקא איום ב' ולישנא דתלמודא לא משמע הכי וגם לא מסתבר כלל שלא יהא כבוד הבריות דוחה אמירה לעו"ג שבות דרבנן ואע"ג דלא סריח כבוד המת הוא שלא להלינו והמדחה מטתו ה"ז משובח ועוד איכא תוספת צער לאוננים בי"ט עכ"ל וכ"כ הר"ן שהוא דעת הרמב"ם בפ"ח וכתב ה"ה שכך הוא המחוור ושכך העלה הרמב"ן ז"ל: וכתב הר"ן בפ' תולין שכך הוא מנהגן של ישראל להתעסק בעו"ג בי"ט א' אע"ג דלא אשתהי :
כתב ה"ר יחיאל הלוי שישראל יכולין להוליכו וכו' כ"כ תשב"ץ בשם רבינו יואל הלוי ובהג"מ פ"א אחר סברת ר"ת כתבו וכל זה דווקא בעשיית ארון ותכריכין אבל להלבישו ולהוציאו ולהשימו בקבר כתב ראב"ן דמותר אפילו בי"ט ראשון לישראל דומיא דהוצאת קטן למולו ולולב לצאת בו וס"ת לקרות בו דשרי מטעם כיון דאיכא צורך מצוה ע"כ וכ"כ המרדכי בפרק תולין:
ומ"ש רבינו וכ"כ א"א ז"ל נראה שכתב שסובר כן הרא"ש מדכתב בפ"ק דביצה גבי י"ט ב' שנהגו באשכנז שהעו"ג חופר הקבר ועושה ארון ותכריכין וכל דבר שהוא איסור דאורייתא אבל טלטול והוצאת המת עושה ישראל דמתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך והוא דאיכא צורך מצוה ע"כ ומשמע לרבינו דמההוא טעמא שרי הרא"ש הוצאתו ביום א'. ובתשובה כתב כן בפירוש וז"ל וגם בי"ט א' ישראל מכתפין בו עד הקבר ומשימין אותו בקבר דמתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ובלבד שיהא לצורך מצוה כגון קטן למולו וז"ל הר"ן בפ"ק דביצה ודאמרינן יתעסקו בו עו"ג איכא מ"ד דדוקא בקבורתו אבל טלטולו מותר ע"י ככר או תינוק והוצאתו נמי מותרת כב"ה דאמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ואיכא מאן דאסר ולישנא דיתעסקו בו עו"ג הכי משמע דמדלא אמרי' יקברו אותו עו"ג משמע דכל עסקיו ע"י עו"ג דוקא שאין כאן כבודו של מת שנתיר בו משום כבודו כלל כיון שסופו להתעסק בו עו"ג. ועוד כתב הרמב"ן דהוצאת מת לקבורה כהוצאת אבנים לבניין שאין לומר בו מתוך כיון שאין בו צורך היום כלל עכ"ל והרשב"א בתשובה כ' כדברי הרמב"ן ז"ל: ומדברי הרמב"ם בפ"א היה נראה להתיר שכ' המת ביו"ט ראשון יתעסקו בקבורתו העו"ג ובי"ט ב' יתעסקו בו ישראל ועושין לו כל צרכיו וכו' ומדנקט גבי י"ט ראשון יתעסקו בקבורתו העו"ג משמע דבקבורתו ממש הוא דיתעסקו העו"ג אבל בטלטולו והוצאתו יתעסקו בו ישראל אלא שה"ה כ' שלדעת הרמב"ם בי"ט ראשון אין ישראל מתעסקין בו כלל אפי' לטלטלו אלא מה שמותר בשבת וכ' בכלבו שבנרבונה נהגו להתיר וגם בתרומת הדשן כתוב דסמכינן אר"י ואשיר"י דמסקו כוותיה ושרו אמנם היכא דאין רוצים לקוברו בו ביום אלא שרוצים להוציאו מן הבית לבית הקברות כדי לקוברו למחר ומוציאין אותו היום בשביל עגמת נפש או בשביל כהנים אין נראה דשרו וכ"כ בהדיא באשיר"י פ"ק דמועד קטן מפירש"י דאפי' בי"ט ב' אם אין רוצין לקוברו בו ביום לא שרי לעשות בו שום איסור מלאכה רק טלטול בעלמא ודבר שאין בו טורח: וכתוב עוד בת"ה על מ"ש המרדכי פרק תולין נהגו לקוברו על ידי עו"ג אפילו בו ביום ומטהרין אותו על ידי עו"ג מפני שצריך סדין משום כבוד ואתו לידי כיבוס ע"כ מצאתי תשובה דישראל מטהרין אותו וכן נמצא כתוב על שם אחד מהגדולים וכן הדעת נוטה למה שכתב מרדכי דצריך סדין מפני כבוד אדרבה יש לחוש טפי לכבוד זה לטהרו על ידי ישראל בידים או בקש ועל גבי עור דליכא למיחש לסחיטה וכיבוס משנעשה על ידי עו"ג בסדין דמרדכי גופיה כתב שם בפ' תולין בתשובת ר"ב דאפי' בהוצאה מבית לכרמלית למת ע"י ישראל ולא ע"י עו"ג כ"ש אם יגעו בו עו"ג הטמאים כזבים לכל דבריהם. כתב הכלבו נהגו בנרבונא שישראל נושאין המת אפי' בי"ט ראשון עד הקבר וכן רוחצין אותו בלי ככר ותינוק והטעם משום דטלטול בעלמא הוא ולחמם המים לרחיצה ג"כ מותר שמתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך והוא דאיכא צורך י"ט או צורך מצוה אבל אחר יציאת נשמה מטלטלין אותו מן המטה לארץ על ידי ככר או תינוק משום דהוי כמחמה לצל ע"כ וסיים בה בא"ח ואפי' בשבת מותר ע"י ככר כיון דליכא אלא איסור טלטול ויש אוסרים טלטול על ידי ככר מחמה לצל וכן הוצאתו כי אם ע"י עו"ג וכ"כ הרמב"ן דמאן דמתיר הטלטול וההוצאה טעה בשתיהן וכן פסק הרשב"א: וכתב עו"ש שמענו על הראב"ד שצוה להלין מת בי"ט ראשון עד י"ט שני כדי שיתעסקו בו ישראל וחלקו עליו חביריו דלאו שפיר עבד דאין לנו להשהות מת לי"ט שני דמוטב לקברו בעו"ג דאסור להלינו עכ"ל:
כתב הרמב"ן בספר תורת האדם כתב בעל הלכות עבדים דישראל אסור להן למיקבר מיתא בי"ט ראשון דאמר רבא יתעסקו בו עו"ג ודוקא עו"ג אבל עבדים לענין מלאכה דשבת וי"ט איתקש למרייהו ואי קברי מחינן ע"כ הוציא זה ממה שאמרו בפרק החולץ (מח:) וינפש בן אמתך בעבד ערל הכתוב מדבר וכו' אלא מיהו לא כל מלאכה אסורה להם אלא לצורך ישראל בלבד דאתמר בפרק ארבעה מחוסרי כפרה (ט.) עבד ואמה התושבין עושין מלאכה בשבת לעצמן כישראל בחול הלכך קבורת המת הוה לצורך ישראל הוא ואסור על ידם כדברי בעל הלכות אלא שאני אומר עבד ערל עו"ג עובד עבודה שלו שאינו תושב אינו בכלל איסור שלא הזכירה תורה אלא תושבים שהרי קבלו עליהם ז' מצות והזהירה תורה על שביתתן בשבת לצורך ישראל אבל אלו עו"ג ערלים אינם בכלל ומ"מ לא נתברר לי מנין לבעל הלכות שיהא י"ט כשבת לענין איסור מלאכה דעבדים שאני אומר כיון שגזרת הכתוב בשבת אין למדים ממנה י"ט שאין דנין קל מחמור להחמיר עליו ע"כ וכבר כתבתי בסי' ש"ד סברת הפוסקים בענין מלאכת עבד ערל של ישראל: כתב הר"ן בפ"ק דביצה מת בי"ט ראשון דוקא הוא דיתעסקו עו"ג אבל בשבת וי"ה לא דאמרינן בפ"ק דר"ה (כ.) אפשר בעו"ג כלומר אבל בשבת וי"ה לא וכ"כ הרמב"ן בספר ת"ה דלא מיבעיא חפירת קבר וכוך דאית בהו מלאכות גמורות דאסור בעו"ג בשבת אלא אפילו הוצאתו בבה"ק להניחו בכוך העשוי מאתמול דהוה ע"י ישראל שבות וע"י עו"ג שבות דשבות אפ"ה אסור ונתן טעם לדבר מפני כבוד המת שלא יאמרו נתחלל עליו שבת במיתתו וכ"כ הריב"ש בתשובה: וכתב עוד הדבר ברור שלעולם לעשות בי"ט ראשון דע"י ישראל אי אפשר אפילו י"ט הסמוך לשבת כדאמרינן בפרק תולין (קלט.) ובפ"ק דביצה ומה שאמרת שמת בי"ט ראשון שחל להיות בערב שבת ואי אפשר בעו"ג כגון שאין במקומן בית הקברות ולהמתין עד יום ראשון לא ירצו העו"ג להוליכו לפי שהוא יום חגם ולהמתין עד יום השני הרי המת מסריח תמה על עצמך דוד מלך ישראל מוטל בחמה לא התירו לטלטלו רק ע"י ככר או תינוק ולכן אין לזה תקנה אלא שיקברנו בביתו בו ביום ע"י עו"ג ויפנהו משם אחר השבת ויקברנו עם אבותיו או שיעשה לו סדין בו ביום ע"י עו"ג וארון וישימהו בו ויחמרהו בחמר ובזפת כדי שלא יהא ריחו נודף ולמ"ש יקברנו עכ"ל:
בי"ט שני יתעסקו בו ישראל אפי' בי"ט שני של ר"ה ואפי' לא אשתהי ואפילו למיגז ליה אסא ולעשות לו תכריכין כבר כתבתי בסמוך דהכי איתא בפ"ק דביצה וכתב הר"ן מסתברא כיון דחול שויוה רבנן אפי' אפשר בעו"ג יתעסקו בו ישראל וכן הסכים הרמב"ן שלא כדברי רב אחא משבחא שכ' דדוקא היכא דליכא עו"ג אבל בדוכתא דשכיחי עו"ג לא שריא אלא בעו"ג: וכתב עוד הר"ן ולמיגד ליה גלימא למיגד לחתוך כמו גודו אילנא גלימא לתכריך למיגז ליה אסא לגזוז הדס מן המחובר שהיו מניחין אותו על מטת המת לכבוד וכתב רש"י במסכת מ"ק (ח:) דדוקא הני לפי שטירחתן מועט אבל לחצוב לו קבר שטירחתו מרובה לא שרי ולא נהירא אלא ה"ק דאפי' הני דלא מעכבי דהא אפשר בלא אסא ואפשר נמי לכרכו בתכריכין אפ"ה שרי וכ"ש חפירת הקבר דליא אפשר בלא"ה וכ"כ הרא"ש ואפי' למיגד ליה גלימא ולמיגז ליה אסא וכל שכן לחפור לו קבר ולעשות לו ארון ובפ"ק דמ"ק כתב ליישב דברי רש"י שלא יחלוק ע"ז וכ"כ בהג"א שהתיר ריב"א לתלמידיו אפילו החפירה והתחיל בעצמו לחפור וכן נהגו העולם:
וה"מ שרוצים לקוברו בו ביום אבל אם אין רוצין לקוברו בו ביום אין עושין לו שום דבר איסור מלאכה ואפי' ע"י עו"ג אבל טלטול שרי כן כתב הרא"ש בפ"ק דמ"ק שלמד מדברי רש"י ז"ל וכתב בת"ה דמדלא מסיק רק טלטול הא הוצאה אסורה אפילו לכרמלית נמי מלאכה דרבנן נקראת ואף על גב דמשמע דלכבסו למת ולגזוז שערו נמי שרי מ"מ הוצאה הויא מלאכה טפי דגזיזת שער של מת אינו מלאכה כלל:
ונראה שהכיפה שבונין על הקבר שאין לבנותה בי"ט וכו'. משמע מדבריו דבכיפה של בניין דוקא קאמר דאין לבנותה בי"ט אבל כיפה של עפר שצוברים העפר על הקבר עד שנעשה כמו תל נראה שמותר לעשותו בי"ט שגמר הקבורה הוא זה ומיהו הגאון מהרי"א ז"ל כתב דמכיון שאמר טוב למעט באיסור דאורייתא יש ליזהר אפי' בזה עכ"ל ואיני רואה שום הכרע לדבריו:
ור"ת היה מחמיר בדבר שלא לעשות האידנא כלל על ידי ישראל סברת ר"ת כתבו התוס' והרא"ש בפ"ק דביצה אהא דאיתא התם אמר רבינא והאידנא דאיכא חברי חיישינן ופירש"י דחברי היו כופין את ישראל לעשות מלאכתן ובי"ט היו נדחין מהם ע"י שאומרים להם י"ט הוא ואם יראו אותם מקברים מתיהם יכופו אותם למלאכה וז"ל הרא"ש בזמן הזה אין לאסור מטעם זה כיון דליכא חברי האידנא כמו שאין נזהרים מגילוי לפי שאין נחשים מצוים וכה"ג לא הוי דבר שבמניין והרי"ף נמי לא כתבו בהלכותיו אבל ר"ת היה מחמיר בדבר וגם ר"ח פסק כרבינא ומעשה אירע בצרפת ועשו כל צרכי המת ורכבו עמו עד שהביאוהו לעיר אחרת וקברוהו שמה וכעס עליהם ר"ת משום דאמרינן בפרק תולין (קלט.) דשלח להו לבני בשכר מת לא יתעסקו בו לא יהודים ולא עו"ג לא בי"ט ראשון ולא בי"ט שני לפי שאינם בני תורה ואין ראיה מהא דאמרי' בס"פ ר' ישמעאל (נט.) ר' חייא בר אבא איקלע לגבלא ואסר להו תורמוסין דשלקי עו"ג ואכלי ישראל לפי שאינם בני תורה ואנו נוהגין להקל בכל הנאכל כמות שהוא חי או שאינו עולה על שלחן מלכים ולא מחמירינן לפי שאין אנו בני תורה ועוד היה אומר ר"ת לפי שיש יהודים שמשתדלים לכתוב להם ולעשות כל צורכם ואם יראו שיתעסקו לעשות מלאכה לצורך המת יכופו אותם לעשות מלאכה לצרכם: ונהגו באשכנז שהעו"ג חופר הקבר ועושה ארון ותכריכין וכל דבר שהוא איסור דאורייתא אבל טלטול והוצאת המת עושה ישראל דמתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה שלא לצורך וז"ל ת"ה כתב אשיר"י דנהגו באשכנז בי"ט שני שעושין ע"י העו"ג עשיית הקבר והארון ותכריכין כל מלאכה שהם דאורייתא אבל כל מה שהוא רק איסור דרבנן עושין ע"י ישראל ונראה דהיינו בדאיתא עו"ג אבל אי לא אפשר ע"י עו"ג כגון ביום חגם וכה"ג עושין הכל ע"י ישראל ונראה דאפי' בי"ט של ר"ה יש לעשות כן עכ"ל והריב"ש כתב בתשובה וכן הטעם האחר שהביא ר"ת משום שעושים מלאכת השרים לכתוב להם ודמי לחברי הא נמי ליתא דשאני חברי שהיו כופים כל היהודים לעשות מלאכתן אבל מפני יהודים מועטים הנכנסים מרצונם לעבודת השרים לא נחדל מקבור מתינו עכ"ל:
ומ"ש רבינו ולזה הסכים א"א ז"ל כ"כ בתשובה וז"ל ר"ת אוסר לעשות צרכי המת ע"י ישראל בי"ט שני ולא נהגו העולם כמותו וגם ר"י פסק להתיר עכ"ל: לחמם מים לרחוץ המת בי"ט שני פשיטא דשרי כיון דכחול שויוה רבנן ואפי' בי"ט ראשון כתבתי לעיל בשם הכלבו דשרי משום מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך:
כתב ר"י שלא יעשו הדבר אלא בצנעא וכו' ומטעם זה האידנא שיהודים מועטים דרים במקום אחד וכשיש מת בעיר ידעו כל השכונה הוו כולהו כמו מפורסם כ"כ הרא"ש והר"ן בפרק קמא דביצה: כתב ר"י החופר קבר למת בי"ט שני מותר ליטול שכר ממנו כיון שהתירו לו חז"ל דשמא לא ימצא בחנם אע"ג דאסור ליטול שכר בשבת אפילו במלאכה המותרת בשבת:
כתב בה"ג מותר ללוות המת בי"ט הראשון וכו' והרמב"ן היה מסופק אם מותר לחזור למקומו וכו' ז"ל הרמב"ן בספר ת"ה בהלכות מותר ללוות את המת בי"ט ראשון בתוך התחום ובי"ט שני אפי' חוץ לתחום וכ"כ הרי"ץ גיאת ז"ל אלא שאני חוכך בחזרה לאחר קבורת המת שיש לומר שאין להם אלא אלפים ואין לנו בכל היוצאין חוץ לתחום אפי' ברשות ב"ד לדבר מצוה אלא שיש להם אלפים אמה להתיר להם תורה בהבלעת תחומין אבל לחזור יותר מד' אלפים לא אבל כיון די"ט של דבריהם מצינו בשל דבריהם שהתירו חזרה משום שלא תהא מכשילן לעתיד לבא כדאתמר בי"ה (עז.) וצריך תלמוד עכ"ל וה"ה כתב בפ"א כתבו מקצת הגאונים מותר ללוות המת בי"ט ראשון בתוך התחום ומינה בי"ט שני אם מותר להם לחזור למקומם כל שיש שם פחות מד' אלפים שהוא הבלעת תחומין הנזכרת פכ"ז ליוצא ברשות ונראה להקל עכ"ל: וכתב הריב"ש בתשובה שהטעם שמותר ללוות המת אע"פ שאינו דבר הכרחי לקבורתו משום שהוא כבוד המת עושין בשבת כמו בחול דומיא דלמיגד ליה גלימא ולמיגז ליה אסא ור"י כתב בנכ"ח ח"א קוברי המת בי"ט שני והוליכו אותו חוץ לתחום י"א שאינם יכולים לחזור בו ביום למקומן אבל הרמב"ן כתב בתשובה שחוזרים למקומם בו ביום כדאמרינן שאתה מכשילן לעתיד לבא וכ"ש דכחול שויוה רבנן לגבי מת ועוד כתב בתשובה שכלי הקבורה שהוליכו עמהם חוץ לתחום שמותרים כמו כן להחזיר אותן למקומן מאחר שמלאכתן להיתר ושמא יצטרך להם למת אחר בו ביום וכן נמי שמא יגנבו ואפי' היה בית סמוך לחומה המשתמר להם מותר להחזירם בבית שירצו דגבי דבר שמלאכתו להיתר כל מחמה לצל שרי ולא אמרינן אם אפשר להצילן מן החמה בטלטול מועט לא יטלטלם יותר אלא כיון שהוא נוטלן משם כדי להניחן בצל מטלטלן ומניחן באיזה מקום שיזדמן לו לדעתו ולרצונו ה"נ מחזירן לאיזה מקום שירצה ע"כ:
כתב הרמב"ן בספר ת"ה ראיתי בתוס' שמעשה היה בצרפת בי"ט ב' והלכו אחרי המת רוכבים על סוסים עד מקום קבורה וכמדומה מדבריהם שלא מיחו בידם חכמים שבאותו הדור וחס ושלום שלא התירו רבותינו כן אלא במקום דלא אפשר כעין ששנינו לגבי עדות החודש מי שראה את החודש ואינו יכול לילך מוליכין אותו על החמור ואפי' במטה השתא בעדות החודש שהוא צורך כל ישראל ודבר שמחללין עליו את השבת חששו לשבות זו ולא התירוה אלא במקום דלא אפשר כל שכן דבר קל שאינו דוחה שבת אפי' בעו"ג הילכך לא מיבעיא הבאים משום כבוד שאסור אלא אפי' אבלים שחייבין לקוברו אסור ומיהו קוברים שצריכים לקברו במקום שאי אפשר מתירין להם אפי' לרכוב על גבי בהמה די"ט שני לגבי צרכיו בכל דלא אפשר כחול שויוה רבנן עכ"ל: כתב הרשב"א בתשובה על אחד שבאו עו"ג ואמרו שהכוהו לסטים בדרך רחוק מן העיר כפרסה וחצי ונסתפק השואל אם ימצאוהו מת אם מותר להביאו לעיר לקוברו או אם יקברוהו במקומו והשיב דמותר להביאו לקוברו בקברי ישראל וכ"ש אם יש בעיר מקום קבר לאבותיו די"ט שני לגבי מת כחול שויוה רבנן אפי' למיגז ליה אסא כ"ש ליקבר בקברי ישראל וכ"ש בקברי אבותיו וזו הקפדת האבות היתה וכל גדולי ישראל ומעשה בכל יום ואין אנו משגיחין בתחומין כלל במת בי"ט שני וכן מעשים ומביאים אותו מעיר שאין שם קברות לישראל לעיר שיש שם שכונת קברות ע"כ וזה שלא כדברי הג"א שכתב בפרק אלו מגנחין בשם א"ז מעשה היה בצרפת שהוליכו מת בי"ט שני לקוברו אל עיר אחרת וכעס עליהם ר"ת אע"ג שבאותה העיר לא היה בה"ק שאמר שהיה להן לקברו באותה העיר ולאחר י"ט להוציאו ולהוליכו אל עיר אחרת ורבי' שמחה כתב דאם ליווהו צריכים כפרה ואין להוליך המת מעיר שיש בה קברות לעיר אחרת אבל מחוץ לארץ לארץ ישראל מוליכים עכ"ל ומ"ש ואין להוליך המת מעיר שיש בה קברות וכו' צ"ל דמיירי בחול ומלתא באנפי נפשה הוא דאי בי"ט אפי' מעיר שאין בה קברות ס"ל דאין מוליכין: ולענין הלכה כדברי הרשב"א נקטינן שהם נכונים בטעמא דלא גרע מלמיגז ליה אסא ועוד דרב מובהק הוא ועוד שהעיד עושין מעשים: כתב הרוקח בסימן ש"א שמותר לשכור ספינה בי"ט שני להוליך המת ממקום למקום דקי"ל בי"ט שני יתעסקו בו ישראל אע"ג דלא אשתהי כ"ש הכא אם לא ישכיר ישתהא ויסריח: נשאל הריב"ש על יהודי שמת רחוק מיישוב ישראל והעו"ג שמוהו במערה במלבושיו וסגרו פי המערה ולא ניתן לקבורה ונודע הדבר לקרוביו בי"ט אם מותר לצאת לדרך בי"ט שני ללכת למקום שהוא שם כדי לקברו והשיב שאין ללכת חוץ לתחום בעד קבורת מת שאינו לפניהם ולא יוכלו להגיע אליו עד לאחר המועד והביא ראיה לדבר אבל הרשב"ץ כתב בתשובה דהא ודאי מת זה מוטל עלינו לקברו אע"פ שהוא רחוק ממנו הרבה כיון שאין שם יותר קרובים ואדרבה הוי מת מצוה וכיון שבחול מוטל עלינו לקברו מחללין עליו י"ט שני שהרי אמרו י"ט שני לגבי מת כחול שויוה רבנן ואע"פ שמת זה רחוק ד' או ה' ימים כיון די"ט לגבי מת כחול הוא לא מפלגי בין נקבר בו ביום לנקבר למחרתו כל שמעשה י"ט ממהר הקבורה שכ"ז שמשתהא הוא מרבה להתנוול וכ"ש אם יחושו לאכילת כלבים והממהר לעשות צרכיו למהר קבורתו עושה מצוה עכ"ל (ב"ה) ונראים לי דבריו:
מעשה שמת תינוק בן ל' בי"ט השני ואומר הריב"א כיון שלא היה יודע ודאי שכלו לו חדשיו וכו' וה"ר יעקב בן הר"י הלבן אומר כיון דרוב נשים יולדות ולד של קיימא דינו כשאר מת משמע דע"כ לא פליגי אלא כשמת ביום ל' דאילו עברו עליו ל' יום הא קי"ל (שבת קלה:) דכל ששהה ל' יום באדם אינו נפל ואם מת בתוך ל' יום הרי הוא כאבן ואין דוחין י"ט לצורך קבורתו וכ"כ בהג"מ פ"א מה' מילה וז"ל נפלים אשר נהגו להסיר ערלתם בצרור אבן אסור אפילו בי"ט ב' של גליות דהא דאמרינן גבי י"ט שני לגבי מת כחול שויוה רבנן ה"מ מת שהוא בר קיימא שעובר המלינו בלאו ויש בזיון בשהייתו אבל נפל דאין מצוה לקוברו כדמוכח בכמה מקומות בתלמוד שמטילין אותו לבור אין י"ט נדחה על צרכי קבורתו ועוד דמה שנהגו להסיר ערלתו אין זה מנהג של תורה אך שהמנהג להסירו משום תקנת הפושעים דאמרינן בב"ר שהקב"ה מעביר ערלה מן הקטנים שמתו ולא מלו ונותנה על פושעי ישראל עכ"ל וכן כתוב בהגהות אחרונות דמרדכי בסוף עירובין: (ב"ה) ויותר נראה לומר דבתוך ל' כיום ל' והמתיר בזה מתיר בזה ונראים דברי המתיר והוא שגמרו שערו וצפרניו שהרי על סמך זה דרוב נשים יולדות וולד קיימא אנו מוהלים בשבת לכל סתם וולדות שאין אנו יודעים שכלו להם חדשיהם ודברי ההגהות אינם אלא בנפלים שאנו יודעים בוודאי שלא כלו להם חדשיהם: כתב הר"ן בפ"ק דביצה איכא מ"ד דכיון די"ט שני לגבי מת כחול שויוה רבנן קורעין בו שאף זה כבודו של מת ואינו נראה שאין אלו עסקיו וכן דעת הרמב"ן שלא לקרוע כלל עכ"ל וכ"כ הרמב"ם בסוף פ"ו מה' י"ט אין קורעין בי"ט כלל אפי' קרוביו של מת וכתב ה"ה שכן עיקר ואפי' בי"ט שני האחרון של פסח ושל עצרת ושל סוכות שהקובר בהם את מתו נוהג בהם אבילות לדברי הגאונים אף בימים אלו אינו קורע לדעת הרמב"ם והרמב"ן ז"ל וכ"כ רבינו בטור י"ד סי' ש"מ. אם אומרים צידוק הדין וקדיש בי"ט כתב רבי' בטוי"ד סימן ת"א. דיני מת לו מת ברגל או קודם הרגל ושמע שמועה ברגל כ' רבינו בסי' תקמ"ז ותקמ"ח ובספר י"ד בה' אבל. כתוב בתשובת הרשב"א דאע"ג די"ט שני לגבי מת כחול הוא מ"מ אסור בתפילין דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ומת שאני דמשום כבודו הקילו וכן לענין ז' ימי אבילות דרבנן הקילו ופשוט הוא. כתב הכלבו בסימן קי"ד כשמת בליל י"ט ב' משכימין וקוברים אותו למחר קודם תפלה וכשמת ביום קוברין אותו אחר אכילה:
בית חדש (ב"ח)
[עריכה]דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
- מת המוטל לקברו אם הוא בי"ט א' וכו' בפ"ק דביצ' ריש (ד' ו') אמר רבא מת בי"ט ראשון יתעסקו בו עממין בי"ט שני יתעסקו בו ישראל ואפילו בשני י"ט של ר"ה משא"כ בביצה אמר מר זוטרא ל"ש אלא דאשתהי אבל לא אשתהי משהינן ליה רב אשי אמר אע"ג דלא אשתהי נמי לא משהינן ליה מ"ט י"ט שני לגבי מת כחול שויוה רבנן אפילו למיגז ליה גלימא ולמיגז ליה אסא ופירש"י מת המוטל לקברו אם יום ראשון הוא וכו' עכ"ל נראה דס"ל לרש"י דאם היה פירושו דרבא מחלק בין מת בי"ט ראשון למת בי"ט שני א"כ קשה למר זוטרא דקאמר לא אמרן דיתעסקו בו ישראל ביום שני אלא דאשתהי וכו' דהו"ל לרבא לחלק במת ביום טוב ראשון בין נקבר ביום ראשון דיתעסקו בו עממין ולא ישראל כלל אפי' יסריח ודאי ואם לא נקבר עד יום ב' יתעסקו בו ישראל כיון דאשתהי לכן פי' רש"י דאה"נ דכך הוא פי' דברי רבא מת המוטל לקוברו אם י"ט ראשון הוא יקברוהו עממין ולא ישראל ואם י"ט ב' הוא למר זוטרא היכא דאשתהי יתעסקו בו ישראל ואי לא אשתהי משהינן ליה אבל בי"ט ראשון אפי' אשתהי יתעסקו בו עממין ולא ישראל כלל ולרב אשי אע"ג דלא אשתהי לא משהינן ליה די"ט שני כחול שויוה רבנן אבל בי"ט ראשון אע"ג דאשתהי יתעסקו בו עממין ולא ישראל כלל דבהא לא פליגי אלא בי"ט שני הוא דפליגי כך הוא לפי פרש"י והר"ן כתב עוד דיש מי שפי' דלמר זוטרא לא שרי בי"ט ראשון בעממין אלא בדאישתהי אבל לא אשתהי אפילו בעממין לא ורב אשי נמי מודה ולא פליגי אלא אי"ט שני דיתעסקו בו ישראל דאפי' לא אשתהי לא משהינן ליה דכחול שויוה רבנן ולא נהירא דאפילו ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממין אפי' לא אשתהי בין למר זוטרא ובין לרב אשי ולא פליגי אלא ביום טוב שני כדפי' וכך היא דעת הרא"ש שכתב דלרש"י בפרק תולין בי"ט ראשון לא יתעסקו בו עממין אלא בדאישתהי אבל לא אשתהי משהינן ליה וכ"כ בה"ג והשיג עליהן אלא בי"ט ראשון נמי שרי ע"י עממין אפילו לא אשתהי וזהו שכתב רבינו מת המוטל לקוברו אם הוא ביו"ט ראשון וכו' ותיקן לישנא דרבא כמו שתיקנו רש"י וכתב דבי"ט ראשון מותר ע"י עממין אפי' לא אשתהי דלא כפירש"י בפרק תולין:
- כתב ה"ר יחיאל הלוי וכו' נראה דט"ס הוא וצ"ל ה"ר יואל הלוי שכ"כ התשב"ץ משמו והיה כתוב בספרים הר"י הלוי וחשב המדפיס שר"ל ה"ר יחיאל ואינו כן אלא הוא ה"ר יואל הלוי אביו של ראבי"ה אבל ה"ר יחיאל הלוי לא אשכחן בשום מקום בפוסקים:
- בי"ט שני יתעסקו בו ישראל וכו' היינו כרב אשי די"ט שני לגבי מת כחול שויוה רבנן דאפי' איכא עממין שרי ע"י ישראל:
- ומ"ש ור"ת היה מחמיר וכו' טעמא מדקאמר בתר הכי והאידנא דאיכא חברי חיישינן פי' אומה רשעה שקורין חברי שכופין את ישראל לעשות מלאכה ובי"ט איכא לאשתמוטי לומר דאסור לנו לפי דת ישראל לעשות מלאכה וכשרואין שקוברין את המת בי"ט שני יכופם ג"כ לעשות מלאכתם ואמר ר"ת שבזמן הזה איכא לחוש ג"כ שיכופו אותנו לעשות מלאכתם ע"ש בתוס' ובאשיר"י שנחלקו עליו דכיון דליכא השתא חברי שרי ע"י ישראל אלא שנוהגין להחמיר באיסור דאורייתא בדאיכא עממין אבל כשלא אפשר ע"י עממין כגון ביום חגם עושין הכל ע"י ישראל בי"ט שני אבל יום ראשון אפילו ליכא עממין ואשתהי ואפי' יסריח אסור ע"י ישראל אלא משהינן ליה עד י"ט שני אם אינו שבת ואם י"ט שני בשבת משהינן עד יום א' והכי נקטינן: מעשה שמת תינוק וכו' נראה דהא דנקט בן שלשים לרבותא דהריב"ם נקט הכי דאפי' ביום ל' אין לקוברו אף בי"ט שני וכ"ש בתוך ל' אבל לר"י בן ר"י הלבן דמתיר בבן ל' ה"ה בתוך ל' נמי מותר אלא דהמעשה שנחלקו עליו כך היה בבן ל' מיהו בי"ט שני דנקט דוקא הוא דלא התיר אלא בי"ט שני דכחול שויוה רבנן לגבי מת ולכן היה מיקל לקוברו בשני אבל בי"ט ראשון מודה דמחמרינן וחיישינן למיעוט המצוי ואסור לקוברו אפי' ע"י עו"ג ובתשובה הארכתי:
דרכי משה
[עריכה](א) כתב בהג"א פ"ק דביצה דל"ד אשתהי אלא ה"ה אם המת אינו יכול להמתין עד למחר שלא יסריח מחמת חום או נפוח דינו כנשתהא עכ"ל א"ז:
(ב) וכ"כ המרדכי:
(ג) וכ"כ המרדכי הלכות אבל:
(ד) אבל בש"ע שחיבר לא חילק בין תוך ל' ליום ל' וכתב דמותר לקברו אם גמרו שערו וצפרניו. ומ"מ נ"ל דאם לא נימול עדיין אין לקברו בי"ט ויש להמתין עד למחר ולהסיר ערלתו כמנהג:
(ה) ובפרק תולין דף קנ"ח:
(ו) וכ"כ המרדכי במ"ק ד' שצ"א ע"ב: