טור אורח חיים שטו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן שטו | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

אסור לעשות אפילו אהל עראי בשבת ויום טוב. ופירש רש"י שאין איסור עשיית אהל אלא בגג ולא במחיצות, ור"ת פירש דבמחיצה נמי אם עושה אותה להיתר סוכה או להיתר טלטול אסור, אבל אם אינו עושה אלא לצניעות בעלמא מותר.

עצים שתוקעין ראשן האחד בדופן הספינה וכופפין ראשן הב' בדופן השני של הספינה ופורסין מחצלת עליהם לצל, אם יש ברוחבן טפח או אפילו אין ברוחבן טפח ואין בין זה לזה ג' טפחים, חשיבי כאהל ומותר לפרוס בשבת מחצלת עליהם, דהוי ליה תוספת אהל עראי ושרי, ואי לאו ה"ל תחילת עשיית אהל ואסור.

וכל מחצלת פרושה כדי טפח, מותר לפורשה כולה בשבת דה"ל תוספת אהל עראי, אבל אסור לפורשה בתחילה בשבת.

פוריא, מלמעלה למטה שרי ממטה למעלה אסור. פירש רש"י מטה כשמעמידים אותה אסור ליתן הרגלים ולתת הקרשים עליהם, אלא ישים הקרשים תחלה ואח"כ יתן הרגלים תחתיהם. ופירשו התוספות שלא יתכן לאסור זה אם לא יהיו הרגלים ד' דפין מחוברין בד' דופני התיבה, שאין העולם נזהרים ליתן השלחן על גבי הרגלים בשבת, וכן מטה שמעמידין אותה ואח"כ פורשין עליה עור דמי לאהל ואסור להעמיד ולפרוש עליה ואם פירש אינו חייב חטאת, אבל מטה כעין שלנו, אם היתה זקופה או מוטה על צדה, מותר להושיבה על רגליה דלאו מידי עביד.

וכן כסא העשוי פרקים וכשרוצין לישב עליו פותחין אותו והעור נפתח וכשמסירין אותו סוגרים אותו והעור נכפל, מותר לפותחו לכתחלה.

וכן כשמסדרין חביות זו ע"ג זו אחד ע"ג שתים, אוחז העליונה בידו ויסדר התחתונה תחתיה, אבל לא יסדר התחתונה תחלה ויניח העליונה עליה.

אבל אבנים של בית הכסא מותר לסדרן.

וכתב הרשב"א בשם התוספות שלא אסרו אלא בכה"ג שצריך לאויר של מטה, אבל אם אין צריך לאויר של מטה שרי, על כן מותר להניח ספר אחד מכאן ואחד מכאן ואחד על גביהם.

משמרת שתולין אותה לתת בה שמרים לסננן ומותחין פיה לכל צד, חשיב עשיית אהל ואסור לנטותה.

כילת חתנים, והיא נתונה על ב' עצים זקופים ובולטים מהמטה א' לראש המטה ואחד לרגליה וקנה נתון עליהן והכילה פרושה עליו ויורדת לכאן ולכאן, מותר לנטותה. והוא שלא יהא בגגה רוחב טפח, ולא בפחות מג' טפחים סמוך לגגה טפח - פירוש שאינה מתרחבת טפח עד לאחר שירדה ג"ט, ואין בשיפועה טפח - פירוש שאין כל צד וצד מתפשט למטה להתרחק טפח מכנגד אמצעיתה, דהיינו שאין ברחבה למטה ב' טפחים, שאינה עשויה לישן תחתיה אלא לנוי. ומיירי נמי שאינה יורדת למטה טפח בזקיפה בלא שיפוע לאחר שכלה השיפוע. אבל אם יש בגגה טפח, או בפחות מג' סמוך לגגה טפח, או שיש בשיפוע טפח, או שיורד טפח בזקיפה, אסור לנטותה. ואם כרך עליהם מאתמול חוט או משיחה לנטותה בו, מותר אפילו אית ביה כל הני. ומ"מ במקום שאין בני תורה לא שרינן ע"י כריכת חוט שלא יבואו לזלזל בה.

טלית כפולה שקושרו בין שני כתלים והיא משלשלת ונוגעת בארץ ונכנס לישן תחתיה, לא יעשה לכתחלה. ואם כרך עליה חוט או משיחה מותר לכתחלה. ופירש רב אלפס אפילו אין בגגו טפח לא יעשנו לכתחלה. ואדוני אבי ז"ל כתב: ודאי אם אין בגגו טפח ולא א' משאר דברים שאוסרין בכילה, מותר לכתחלה כמו כילה, אלא מיירי שיש בגגו טפח או א' משאר דברים האוסרים בכילה הלכך אסור, ואפילו הכי אם כרך עליו חוט מאתמול או משיחה מותר לכתחלה.

וילון הפרוש לפני הפתח, מותר לנטותו ולפורקו, שאין אהל עראי בלא עשיית גג היכא שאינו בא להתיר.

בגד ששוטחין ע"פ החבית לכסותו, לא ישטחנו על פני כולו משום אהל, אלא יניח קצת ממנו מגולה.

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

אסור לעשות אפילו אהל עראי בשבת וי"ט ופירש"י שאין איסור עשיית אהל אלא בגג וכו' בפרק כל הכלים (קכה:) תנן רא"א פקק החלון בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו וחכ"א בין כך ובין כך פוקקין בו ובגמרא שם הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה בי"ט ואצ"ל בשבת לא נחלקו אלא להוסיף שר"א אומר אין מוסיפין וחכ"א מוסיפין בשבת ואצ"ל בי"ט ופירש"י שאין עושין אהל עראי. לפרוס מחצלת על ארבע קונדסין להיות צל לאהל מן החמה ודוקא גג אבל מחיצה לאו אהל הוא ושרי לפורסה לצניעות כדאמר בעירובין (צד.) בעובדא דשמואל ופקק החלון דמתני' משום דבנין קבוע ומיחזי כמוסיף אבנין והר"ן האריך בביאור דברי רש"י ובסוף דבריו כתב מכלל דברים אלו אתה למד דרש"י סובר שאפילו מחיצה המתרת מותר לעשותה בשבת והתוספות הקשו על דברי רש"י (שם) ובפרק מי שהוציאוהו (מד.) וכתב שלפי פר"ת דשפיר שייך בדפנות אהל היכא דמחיצה מועלת להתיר ולהכי בדופן שלישית דסוכה דהויא מחיצה ומכשר לסוכה חשיב עשיית אהל בתחלה ואסור אפילו לרבנן ודופן רביעית אסור לר"א לעשותה בתחלה ולרבנן שרי כדאיתא בפ' מי שהוציאוהו (שם) וכ"ז כתב הרא"ש והר"ן והמרדכי בפרק כל הכלים ובר"פ תולין (קלח.) גרסי' אמר רב משום רבי חייא וילון מותר לנטותו ומותר לפורקו וכתב שם הרא"ש דאין אהל במחיצה בלא גג אלא היכא דעשויה להתיר טלטול או להכשר סוכה כדפרישית לעיל עכ"ל נראה מדבריו דכר"ת ס"ל ועוד אכתוב בדין זה לקמן גבי וילון הפרוסה לפני הפתח:

עצים שתוקעין ראשן האחד בדופן הספינה וכו' בעירובין (קב.) וכתבו הרי"ף בר"פ כל הכלים אמר רב אסי הני כיפי דארבא בזמן שיש בהם טפח א"נ אין בהם טפח ואין בין זה לזה ג' טפחים למחר מביא מחצלת ופורס עליהם מ"ט מוסיף על אהל עראי הוא ושפיר דמי ופירש"י כיפי דארבא. אולמית שעושין בספינה שנועצין כעין מעגלין שקורין צרקא ראשו אחד בדופן זה של ספינה וראשו שני בדופן זה והוא כפוף כמו אולם ועומד כמו כיפה ומרחיב כחצי אמה ונועץ אחד וכן ע"פ כולה ופורשין בגדים ומחצלות של גמי להגין מפני הצנה והגשמים: שיש בהן טפח. שרוחב של מעגל טפח דבציר מטפח לא הוי אהל כשרחב טפח מיקרי אהל נמצא שם אהל עליו מבע"י וכשהוא פורס הבגד עליו למחר אינו אלא מוסיף א"נ אין ברחבו טפח ואין בין זה לזה ג' דאיכא למימר לבוד:

ומ"ש וכן מחצלת פרוס' כדי טפח מותר לפורסה כולה בשבת וכו' ג"ז שם הני דכרי דהוו לרב הונא דביממא בעו טולא ובלילה בעו אוירא אתא לקמי' דרב וא"ל זיל כרוך בודי' ושייר בה טפח למחר פשטה דהוי מוסיף על אהל עראי וש"ד וכתבוהו הרי"ף והרא"ש בפ' כל הכלים: וכתב הריטב"א שדקדקו התוס' מלשון רש"י אהאי עובדא שלא יהדק המחצלת הרבה ויעשה בענין שיהא ברוחב העיגול טפח באהל והם כתבו דשייר בה טפח לא משמע הכי אלא שייר טפח חוץ מן הכריכה קאמר אבל חיזור העיגול לא מיחזי כאהל ולמחר כשהוא פורסה לא מיחזי שמוסיף אלא כעושה אהל לכתחלה וכן עיקר ונראה שאף לשון רש"י אפשר להלום כפי' הזה עכ"ל:

פוריא מלמעלה למטה שרי ממטה למעלה אסור מימרא דרב יהודה בפרק המביא כדי יין ואף ע"פ שרש"י כתב שם בסמוך דרב יהודה ס"ל כר"י דאסר דבר שאין מתכוין ואנן קי"ל כר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר כבר כתבו שם התוס' והרא"ש דנראה להו דאפילו ר"ש מודה בהא דכי א"ר שמעון דבר שאין מתכוין מותר היינו כגון שעושה דבר ואין מתכוין לעשותו אבל הכא הרי הוא עושה מה שמתכוין לעשות ואף ע"פ שאין מתכוין לבנין מ"ח מתכוין הוא לעשות דבר הדומה לבנין ואסרוהו חכמים גזירה משום בנין ואליבא דהלכתא היא מלתא דרב יהודה וכן דעת הרי"ף שפסקה וכן דעת הרמב"ם בפ"ד מהל' י"ט:

ופירשו התוספות שלא יתכן לאסור זה וכו' כן כתב ג"כ הרא"ש שם והר"ן כתב בריש פרק תולין וז"ל והקשה הרשב"א דגוד מי עבדי ליה מחיצות רחבות גמורות והלא אין פורסין אותו אלא ע"ג קונדסין ומ"מ כתב הוא ז"ל דפריסת השולחן אפשר שהיא מותרת מפני שאין משתמש באויר שתחתיו משא"כ במטה שמשתמשים באויר שתחתיה בנתינת סנדלין וכיוצא בהם עכ"ל וכ"כ ה"ה בפכ"ב וכתבו עוד הר"ן וה"ה שם בשם הרשב"א ומטה שלנו בזמן שהיא מסורגת בחבלים אם יש בין חבל לחבל ג"ט אסור לפרוס עליה סדין משום דקעביד אוהלא ולסלק מעליה הבגד התחתון נמי אסור משום דקא סתר אוהלא אבל אם אין בין חבל לחבל ג"ט כלבוד דמי ותו ליכא משום אהל ובין כך ובין כך אם היה עליה כר או כסת או בגד פרוס מע"ש כשיעור טפח למחר מותר לפרוס על כל המטה משום דהוי מוסיף על אהל עראי ושרי עכ"ל וזה פשוט מהדינים שנתבארו בסמוך:

וכן מטה שמעמידין אותה ואח"כ פורסין עליה עור וכו' בר"פ תולין (קלח) וכן מנקיט אביי חומרי מתנייתא ותני הגוד והמשמרת כילה וכסא גליין לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור אבל מטה וכסא טרסקל ואסלא מותר לנטותן לכתחלה ופירש"י כסא גליין כמו מטה גללניתא שעשויה פרקים ואין מחזירין אותו שמא יתקע וכתבו התוספות (שם) דאין נראה דכולה שמעתין מיירי באיסור אהל אלא היינו מטה שפורסין עליה עור ואסור משום אהל כשמושיב תחלה המטה ואח"כ פורס העור דהוי ממטה למעלה ואסור עכ"ל ובאבל מטה וכסא טרסקל וכו' פירש"י אבל מטה המחוברת ועומדת אם היתה זקופה מוטה על צדה מותר לנטותה לישבה על רגליה ואע"ג דהשתא עביד אהל שרי דלאו מידי עביד אלא ליתובא בעלמא:

ומ"ש וכן כסא העשוי פרקים וכו' והוא כסא טרסקל השנוי בברייתא זו ופירש"י כסא טרסקל. כך שמו ועליונו של עור ומקפלין אותו וכשמסלקין אותו סומכין אותו לכותל וכשרוצה לישב עליו נוטהו ויושב על ארבע רגלים וכתב עוד אסלא. עשוי כמין כסא טרסקל אבל עור הפרוס עליו נקוב מותר לנטותן לכתחלה דהאי עביד וקאי:

וכן כשמסדרין חביות זו ע"ג זו וכו' אפוריא קאי שכתב בה דמלמטה למעלה אסור דמימרא הכי איתא בפרק המביא כדי יין (לב:) אמר רב יהודה האי מדורתא מלמעלה למטה שרי מלמטה למעלה אסור וכן ביעתא וכן קדרא וכן פוריא וכן חביתא:

אבל אבנים של בית הכסא מותר לצדדן מימרא דרב נחמן שם ופירש"י אבנים גדולות שמצדדין אותם כמין מושב חלול ויושבין עליהם בשדות במקום המיוחד לבית הכסא ואמרינן בגמרא דאע"ג דבנין עראי הוא והו"ל למגזר ביה משום בנין קבע לא גזרו ביה רבנן משום כבוד הבריות ואע"ג דאר"נ מותר לצדדן בי"ט משמע לרבינו דלאו דוקא דמ"ש י"ט משבת לענין זה:

וכתב הרשב"א בשם התוס' שלא אסרו אלא בכה"ג שצריך לאויר שלמטה וכו' גם הר"ן כתב כן בשמם בפרק המביא כדי יין:

משמרת שתולין אותה לתת בה שמרים וכו' ר"פ תולין (קלו:) רא"א תולין את המשמרת בי"ט ונותנין לתלויה בשבת וחכ"א אין תולין את המשמרת בי"ט ואין נותנין לתלויה בשבת הרי דלתלות המשמרת בשבת אסור אפי' לר"א ופירש"י משמרת שמסננין בה שמרי יין ומותח פיה לכל צד בעוגל ונעשה כאהל על חלל הכלי:

כילת חתנים והיא נתונה על שני עצים זקופים וכו' בר"פ תולין (קלח.) אמר שמואל משום רבי חייא כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפרקה א"ר שישא בריה דרב אידי לא אמרן אלא שאין בגגה טפח וכו' ואיתא נמי בפרק המוצא תפילין (קב.) ודברי רבינו ע"פ פירש"י:

ומ"ש שאינה עשויה לישן תחתיה אלא לנוי ג"ז מדברי רש"י וכתב כן כי היכי דלא תיקשי כיון שאין ברחבה למטה ב"ט למאי חזיא.

ומ"ש ומיירי נמי שאינה יורדת למטה טפח בזקיפה וכו' במימרא דרב שישא בריה דרב אידי (שבת קלח:) ולא אמרן אלא דלא נחית מפוריא טפח אבל נחית מפוריא טפח אסור ופירש"י (שם) ההוא טפח הוי קיר לאהל והמטה נעשית לו גג וכתב הר"ן בשם הרשב"א והר"י אבל מטה דידן אף ע"ג דנתתי סדינים מפוריא טפח כיון דבפריסת סדינים על המטה ליכא משום אהל לית לן בה וכ"כ ג"כ ה"ה בפכ"ב וכתבו ר"י בח"ד והרמב"ם כתב בפרק כ"ב כמימרא דשמואל ומימרא דרב שישא אלא שלא כתב דבעינן שלא יהא בשיפועה טפח ואפשר דלא הוה גריס לה שה"ה והר"ן כתבו מימרא דרב שישא ולא כתבו שצריך שלא יהא בשיפועה טפח והרי"ף לא הביא מימרא דרב שישא וכתב הר"ן שאינו יודע למה השמיטה ול"נ שסמך על מ"ש גבי טלית כפולה ואין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח ואע"פ שלא כתב שם והוא דלא נחתא מפוריא טפח אפשר שסמך דממילא משמע דכה"ג אסור שאותו טפח הוי קיר לאהל המטה נעשית לו גג ואע"פ שאין זה ברור נדחקתי בו לתת טעם להשמטתו. וההיא דאין בשיפועה טפח לאו השמטה היא דאיכא למימר דגריס כדגריס הרמב"ם הר"ן וה"ה:

ומ"ש רבינו ואם כרך עליה חוט או משיחה וכו' (שם.) גבי הא דתני רמי בר יחזקאל טלית כפולה לא יעשה וכו' ויתבאר בסמוך בס"ד וגם שם אכתוב כולה שהוא עשויה ככילת חתנים אם מותר לנטותה ככילת חתנים:

ומ"ש מ"מ במקום שאין בני תורה לא שרינן על ידי כריכת חוט וכו' שם (קלט.) מבואר דשלח רב מנשיא לבני בשכה חזרנו על כל צדדי כילה ולא מצינו לה צד היתר ופריך ולשלח להו כדרמי בר יחזקאל ופירש"י כרך עליה חוט או משיחה ומשני לפי שאינם בני תורה:

טלית כפולה שקושרו בין שני כותלים וכו' (שם קלח.) תני רמי בר יחזקאל טלית כפולה לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור היה כרוך עליה חוט או משיחה מותר לנטותו לכתחלה ופירש"י טלית כפולה לא יעשה. לשטוח טליתו ע"ג ד' יתידות לישן תחתיה וראשיו מתכפלין לכאן ולכאן לצד הארץ והויא לה לכותלים להגן מן החמה דהויא אוהלא: כרך עליה. מבע"י: חוט או משיחה. ונתנה על הנס שעל הקינוף כשהיא מקופלת וכרך עליה חוט למשכה בה לפורסה לכאן ולכאן מותר למשכה בה בשבת דמוסיף על אהל עראי ואינו כעושה לכתחלה והרי"ף כתב פי' כגון טלית כפולה שקושרה בין שני כתלים והיא משולשלת ומגעת לארץ ונכנס בין שני קצותיה וישן תחתיה בצל ואין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח ולפיכך אינו אהל קבע אלא אהל עראי היא ומשני שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח ולפיכך פטור אבל אסור ואם היה עליו חוט מאתמול ונטה אותו היום מותר וכתב הרא"ש וז"ל ותמהני על הרי"ף שכתב כן הא אמר בשמעתין כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפורקה ומוקי לה שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח ומ"ש טלית כפולה שהיא יותר בנין עראי מכילת חתנים ואין דבריו נראין בזה כלל אלא מיירי שיש בגג טפח א"נ כגון שלאחר שכלה השיפוע של הטלית יורד ממנה בשוה בלא שום שיפוע ברוחב טפח כדאמרינן גבי כילת חתנים אבל נחתא מפוריא טפח אסור והא דאמרינן כרך עליה חוט או משיחה מותר איירי אפי' לא היתה פרוסה טפח אלא כולה כרוכה דכריכת חוט או משיחה חשיב כאילו היתה פרוסה טפח עכ"ל ודעת רש"י נראה שהוא כדעת הרא"ש דאהא דתני אביי (שם קלח.) כילה לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור פי' בשיש בגגה טפח ולפי דברי הרי"ף בטלית כפולה נראה דדוקא כשאין בגגה טפח הוא דפטור אבל אסור אבל יש בגגה טפח אהל קבע הוי וחייבת חטאת: וכתב הר"ן ולפי דברי רש"י כל כילה שהיא עשויה ככילת חתנים מותר לנטותה ואפילו אהל עראי נמי לא הויא אבל לפי דעת הרי"ף כילת חתנים דוקא הוא שמותר לפרקה לפי שהיא מתוקנת לכך אבל שאר כילות לא אא"כ כרך עליהם חוט או משיחה ודברי הרמב"ם בפרק כ"ה כדעת הרי"ף שכתב וז"ל כל אהל משופע שאין בגגו טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגו רוחב טפח ה"ז אהל עראי והעושה אותה לכתחלה בשבת פטור טלית כפולה שהיו עליה חוטים שהיה תלוייה בהם מע"ש מותר לנטותה ומותר לפרקה וכן הפרשת כילת חתנים שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה רוחב טפח הואיל שהיא מתוקנת לכך מותר לנטותה ומותר לפרקה והוא שלא תהא משולשלת מעל המטה טפח עכ"ל. ומכלל דברים אלו יתבאר לך שמ"ש רבינו גבי כילת חתנים ואם כרך עליה חוט או משיחה לנטותה בו מותר אפילו אית ביה כל הני אינו אלא לדעת רש"י והרא"ש לבד דאילו להרי"ף והרמב"ם לא שרי בכריכת חוט או משיחה אלא בדלית ביה חד מהני וכמו שנתבאר והכי נקטינן :

וילון הפרוס לפי הפתח מותר לנטותו ולפורקו וכו' שם (קלח.) אמר רב משום רבי חייא וילון מותר לנטותו ומותר לפורקו ופירש"י שאין אהל אלא מי שעשוי כעין גג ואיתא נמי להאי מימרא בפרק בתרא דעירובין (קב.) ופי' רש"י שם וילון. כנגד הפתח לצניעות: מותר לנטותו. דלאו אהל הוא דלא קביע התם אלא כן דרכו לינתן ולהסתלק כדלת בעלמא. וכבר נתבאר בריש סימן זה דאפי' לר"ת כל מחיצה שאינה עשויה להתיר מותר לעשותה בשבת ובמרדכי בפרק כירה כתב וז"ל בחדר שהיה ישן בו מהר"ם היו בו ספרים וכל לילה היה עושה מחיצה י' טפחים גובה בפני הספרים ובכל ע"ש היה עושה מחיצה מבע"י לפי שלפעמים היה משתין בלילה והיה כורך המחיצה לצד מעלה ונותנה על המוט ומשייר בה רוחב טפח ובליל שבת פושטה למטה לפי שבשבת אסור לעשות מחיצה כל מחיצה שאינה לצניעות אסור לעשותה בשבת וראייה מפרק בתרא דעירובין (קב.) הנהו דיכרי דרב הונא וכו' א"ל זיל כרוך בודיא ושייר בה טפח ולמחר פושטה דהו"ל מוסיף על אהל עראי ושפיר דמי וה"מ במחיצה שאינה עשויה לצורך צניעות אבל מחיצה שעושה לצניעות בעלמא מותר כגון מחיצה שעושין בשעת דרשה בין אנשים לנשים מותר לעשותה בשבת כדקאמר בפ' כל גגות (צד.) שמואל דעביד לצניעותא בעלמא הוא דעבד גם מותר בשבת לעשות מחיצה להגן מפני החמה או מפני הצנה שלא תפול על האדם ועל האוכלין כדמשמע בפ' כירה (מג.) גבי מת המוטל בחמה דאסור לעשות מחיצה בשביל המת אבל בשביל חי מותר עכ"ל וצ"ל שהוא סובר כר"ת דמחיצה המתרת אסור לעשותה בשבת ומחיצה זו דמהר"ם כיון שנעשית להפסיק בין הספרים לאדם העושה צרכיו חשובה מחיצה המתרת ואסור לנטותה בשבת ומ"ש כל מחיצה שאינה לצניעות אסור לעשות בשבת כלומר כל מחיצה שאין לצניעות אלא להתיר כי ההיא דמהר"ם אסור לעשותה בשבת אבל אם אינה עשויה להתיר אפי' אם אינה לצניעות ודאי שמותר לעשותה בשבת וזהו שכתב בסוף דבריו גם מותר בשבת לעשות מחיצה להגן מפני החמה או מפני הצנה שלא תפול על האדם ומה שהביא ראיה מדברי רב הונא דאמר ליה זיל כרוך בודיא ושייר בה טפח אע"ג דהכא מחיצה והתם אהל מ"מ מייתי שפיר דבשיור טפח שרי באהל עראי וה"ה למחיצה המתרת ומ"ש וה"מ במחיצה שאינה עשויה לצורך צניעות קאי אמאי דקאמר לפי שבשבת אסור לעשות מחיצה כנ"ל לפרש דבריו ומתוך הדברים האלו נראה בהדיא דפרוכת שלפני הארון הקודש מותר להסירו בשבת ולפרוס אחר במקומו דהיינו ממש וילון דשרי רב וכ"כ בתה"ד סימן ס"ח אלא שחזר להסתפק בדבר מדהאי מימרא דוילון איתא בפרק בתרא דעירובין (קב.) ופירש"י וילון שלפני הפתח לצניעות מותר לנטותו דלאו אהל קא עביד דלא קביע התם אלא דרכו לינתן ולהסתלק כדלת בעלמא ע"כ משמע דאיירי בוילון שנוטין אותו לפרקים כשרוצים לעשות מילי דצניעות אבל אינו תלוי תדיר שם ולפי זה הפרוכת שתולין שם תדיר שייך ביה עשיית אהל מ"מ נראה לחלק יפה דודאי וילון התלוי תדיר שם לפני הפתח שייך ביה עשיית אהל לפי שהוא כמו דלת בעלמא אבל הפרוכת שלפני הארון שבלא"ה יש דלת לארון והפרוכת אינו תלוי שם אלא לצניעות אע"ג דתלוי שם בקביעות אין קפידא אפס העולם חוששין לאסור הדבר גם חזן הכנסת אחד הגיד לי שאחד מן הגדולים לא רצה להתיר אני מושך ידי להתיר עכ"ל והאידנא נהוג כ"ע היתר בדבר ולא ראינו מי שמיחה בכך ומדברי רש"י דפ"ב דעירובין משמע דלא שרינן בוילון אלא בשאינו תלוי שם בקביעות אבל אם הוא תלוי שם בקביעות אסור לנטותו ולפורקו בשבת וכ"נ שסבר בעל תה"ד ול"נ דא"כ לא הוה שתיק מינה בר"פ תולין לכן נ"ל שאע"פ שתלוי שם בקביעות שרי שהרי כיון שכולו נע ונד מרוח מצויה וגם אינה מעכב דהולכים ועוברים דרך שם מיקרי לא קביע וזהו שכתב דלא קביע התם אא"כ דרכו לינתן ולהסתלק כדלת בעלמא אבל אם קבעו מלמעלה ומלמטה ומן הצדדין בענין שאין מזיזין אותו ממקומו הוא מתסר משום בנין ומשום דסתם וילון אין קובעין אותו כ"כ דכיון דלא קביע התם שרי: גרסינן בר"פ תולין (שם קלח.) מנקיט אביי חומרי מתנייתא ותני הגוד והמשמרת לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור ופירש"י הגוד הוא עור של בהמה תפור ופיו רחב מאד ויש לו שנצים ועוברי דרכים ממלאין אותו יין או חלב במקום שתוקעין שם אהליהם ללון ושיטחין אותו ופ"ו מתוח ע"ג יתידות והרוח עוברת מתחתיו ומצטנן שלא יקלקל היין והוי דומה לאהל לאחר שנמתח ובתר הכי גרסינן שלח ליה רמי בר יחזקאל לרב הונא וכו' הא דתניא גוד בכיסכיו מותר לנטותו בשבת אמר רב ל"ש אלא בב' ב"א אבל באדם אחד אסור אמר אביי וכילה אפי' בי' ב"א אסור א"א דלא מימתחא פירתא ופירש"י גוד בכיסכיו. גוד ברצועותיו ומונח על מקום קבוע שלו מותר לנטותו בשבת והא דאמר לעיל פטור אבל אסור היכא דלא היה מתוקן בכיסכין בב' ב"א לא מימתח ליה שפיר באחד מימתח ליה שפיר שמותחו על יתד זו וקושרו בה וחוזר ומותחו על זו וקושרו בה כך פירשו רבותי ואיני יודע מהו עד כאן לשונו ור"י כתב בח"ד דטעמא דשרי גוד בכיסכין משום דכיון דמתוקן ברצועותיו שכבר התחיל מע"ש לעשותו אהל מותר לנטותו בשבת דאינו אלא כמוסיף אהל עראי וגבי כילה כתב וז"ל וכילה כשהיא אסור אפילו בי' ב"א אסור שהרי א"א להביאה מתוחה כמו שהיא ולתלותה דמאחר שהיא רחבה אינו יכול להיות שלא ימתחו אותה יותר בשעה שנוטין אותה על המטה והרמב"ם כתב בפכ"ב וז"ל הנוטה פרוכת וכיוצא בה צריך להזהר שלא יעשה אהל בשעה שנוטה לפיכך אם היה פרוכת גדולה תולין אותה ב' אבל אחד אסור ואם היתה כילה שיש לה גג אין מותחין אותה ואפי' עשרה שא"א שלא תגבה מעט מעל הארץ ותעשה אהל עראי וכתב הר"ן משמע דס"ל דגוד כעין פרוכת והראב"ד השיגו ופי' דלאו משום אהל הוא אלא שצריך לכוין הלולאות כנגד היתדות שבכותל וב' ב"א יכולין לכוין בלא שינוי הקפול שלו אבל אדם אחד לא והוי כמתקן והר"י פירש דבאדם אחד הוי כעשיית אהל לפי שקושר וחוזר וקושר כדרך בנין שבונה מעט מעט אבל בב' ב"א שפורסין תחלה ואח"כ נותנין ע"ג הקניפות אין זה כבנין שאין דרך הבנין לעשותו כולו בבת אחת והיינו דאמרינן בכילה דא"א דלא מימתחא פורתא כלומר שאינה נפרסת כולה בבת אחת עכ"ל וז"ל הראב"ד בהשגות וכילה שהיא גדולה בכיסכסי אפי' י' ב"א אין יכולין לכוין בלא שינוי הקפול שלו ויראה כנוטה אהל לכתחלה א"נ דכמפשט הקמטין לתקון עכ"ל:

בגד ששוטחין ע"פ חבית לכסותו וכו' ג"ז בפרק תולין (קלט:) אמר רב האי פרונקא אפלגיה דכובא שרי אכוליה דכובא אסור ופירש"י אפלגא דכובא שרי. דלאו אהל הוא אכוליה כובא אסור משום אהל וכן דעת הרמב"ם בפרק כ"ב. וכתבו הר"ן וה"ה בשם הרשב"א דלפ"ז נצטרך לפרש דכשאין הכובא מלאה עסקינן שאל"כ אין כאן אהל אלא בשחסר טפח עסקינן דהוי אהל והראב"ד פי' דמשום משמרת נגעו בה ואכולה כובא אסור משום דמיחזי כמשמרת שכן דרכו בחול ואפלגא דכובא שרי דלאו היינו אורחיה וכתב ה"ה שכן הכריע הרשב"א שאין בכיסוי כלים משום אהל ולא מיתסר אכוליה כובא אלא משום דמחזי כמשמרת וכדעת הראב"ד ובפרק המביא כדי יין (לב:) אהא דא"ר יהודה האי מדורתא מלמעלה למטה שרי מלמטה למעלה אסור וכן ביעתא וכו' כתבו התוס' דכל הנך אינם אסורין אלא היכא שמתקן האהל במחיצות אבל אם עשה האהל בלא מחיצות שרי ומש"ה שרי להחזיר קדרה ע"ג כירה בשבת שמחיצות היו עשויות מתחלה אך תימה דאמרינן בשבת האי פרונקא אכוליה כובא אסור והתם המחיצות היו עשויות כבר וי"ל דשאני התם הואיל ורחב הכובא יותר מדאי נעשה כאהל וכן כתב הר"ן בשמם בפרק תולין:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

אסור לעשות אפילו אהל עראי וכו' מסקנא דגמרא בפ' כל הכלים ומ"ש שרש"י ור"ת נחלקו בעשיית מחיצה שם בתו' ובר"ן מבואר טעם מחלוקתם תלוי בסוגיות ומסתברא כר"ת דכשהמחיצה באה להתיר הוא חשוב בנין וכן פסק בש"ע והכי נקטינן חדא דר"ת מחמיר באיסור שבת ועוד דכך היא דעת רוב פוסקים:

עצים שתוקעין וכו' ה"א בסוף עירובין:

ומ"ש דהוה ליה תוספת אהל עראי ושרי פלוגתא דר"א וחכמים ר"פ כל הכלים וידוע דהלכה כחכמים דמתירין להוסיף על אהל עראי. וה"ק סתמא דתלמודא בסוף עירובין משמיה דרב ומשמיה דרב אסי:

ומ"ש וכן מחצלת פרוסה כדי טפח וכו' פי' המחצלת כרוכה בעיגול ובעינן שתהא המחצלת פרוסה כדי טפח חוץ מן הכריכה אבל אם חיזור העיגול בלבד הוא רחב טפח לא מחזי כאהל כך כתב ב"י ע"ש הריטב"א בשם התוס' דלא כדמשמע מפירש"י דכשיש בחיזור העיגול בלבד רחב טפח נמי מותר וכתב הריטב"א דאף לשון רש"י יש לפרש כן עכ"ד ובפי' רש"י שלנו בעירובין מפורש להדיא כפי' התוס' שכתב וז"ל הוי גולל אותם וכורך מעל הגג ושייר בה טפח פרוס דלהוי עליה שם אהל וכו' אלמא דצריך שלא יהא כורך כולה אלא ישייר בה טפח פרוס שלא יהא כרוך ואפשר דמלשון רש"י בפרק כל הכלים סוף (דף קכ"ה) משמע איפכא שכתב וז"ל להוסיף כגון שהיה מחצלת פרוס עליהן וכרוכ' ונשאר בה אויר ולמחר פושטה עכ"ל נראה מדכתב פרוס עליהן ואח"כ כתב וכרוכה משמע דהפריסה הוא הכרוך בלחוד דאל"כ הו"ל לומר כגון שהי' מחצלת כרוכה ופרוס עליהן ודקדוק זה אינו כדאי ללמוד ממנו קולא ועוד דילמוד הסתום בפרש"י כאן מן המפורש בעירובין והכי משמע לשון רבינו וכן פסק בש"ע:

פוריא וכו' מימרא דרב יהודא בפ' המביא כדי יין סוף (ד' ל"ב) ומ"ש בשם התוס' שם מיהו קשה דבפרק כל הכלים סוף (דף קכ"ה) כתב רש"י וז"ל שאין עושין אהל עראי לפרוס מחצלת על ד' מחיצות או על ד' קונדסין להיות צל לאהל מן החמה עכ"ל וכ"כ הר"ן לשם ומ"ש משלחן ע"ג רגלים דשרי ומחצלת ע"ג קונדסין דאסור וי"ל דמחצלת ע"ג קונדסין לא אסר אלא בדצריך לאויר שתחתיו ומש"ה כתב רש"י להיות צל לאהל מן החמה וקאי אמחצלת על ד' קונדסין דסמיך ליה אבל מחצלת על ד' מחיצות אפי' א"צ להיות צל לאהל מן החמה אסור ומיהו דוקא כשעושה ד' מחיצות ואח"כ פורס המחצלת עליו אבל אם עשה האהל בלא מחיצות שרי כדכתבו התוספות להדיא בפרק המביא בד"ה מלמטה למעלה וכ"כ הר"ן בפ' כל הכלים דגוד דפרוס ע"ג יתידות ארבע דאסור אע"ג דלא עשה מחיצות משום דצריך לחלל של תחתיו שיכנס לשם הרוח ויצטנן היין שבתוך הגוד מיהו קשה לפ"ז הא דכתב רבינו תחלה בשם התוס' דלא יתכן לאסור פוריא ממטה למעלה אלא בדאיכא ד' דפין וכו' וכתב אח"כ עלה דכתב הרשב"א בשם התוס' דלא אסרו אלא בכה"ג שצריך לאויר של מטה וכו' משמע דתרתי בעינן דעשה מחיצות למטה כגון ד' דפין וג"פ צריך לאויר של מטה אבל בדליכא אלא חדא שרי וכ"כ הר"ן להדיא בפ' כל הכלים וז"ל וכתבו בתוס' כללא דמילתא בבנין אהלים דלא מתסר משום אהל אלא היכא דאית ליה מחיצות מלמטה ומשתמש באויר שתחתיו וכו' אלמא דתרתי בעינן לדעת התוס' ודוחק לומר שמ"ש הר"ן ומשתמש באויר שתחתיו כלומר או שמשתמש וכו' ועוד דהר"ן בפ' המביא מביא דברי התו' דדוקא כשצריך לאויר שתחתיו וע"כ מותר להניח ספר וכו' ובספר הוא עושה מחיצות ואהל ואפ"ה שרי כיון שא"צ לאויר שתחתיו אלמא דתרתי בעי' ועוד קשה שדברי הרשב"א סותרין דמדכתב כאן בשם התוס' שלא אסר אלא בכה"ג וכו' משמע דהכי ס"ל דתרתי בעינן כדעת התוס' וכדפי' והר"ן כתב דהקשה הרשב"א על דברי התו' דלעיל דגוד מי עבדי ליה מחיצות וכו' אלמא דס"ל דלא בעינן דעבדי ליה מחיצות אלא בעשה האהל על ד' יתידות לחוד נמי אסור כי היכא דאסור בגוד ומשום דצריך לאויר שתחתיו בלחוד אסור וכדפרש"י במחצלת על גבי ארבע קונדסין להיות צל מן החמה אסור אע"ג דלא עשה מחיצות דלפ"ז בעשה מחיצות ואח"כ עשה האהל אסור אפי' אינו צריך לאויר שתחתיו וצ"ע מיהו להלכה נכון להחמיר כדמשמע מפי' רש"י ומדברי הרשב"א עצמו דבחדא נמי אסור ולפ"ז בספר נמי יש לאסור דלא כמ"ש הרשב"א והר"ן בשם התוס' נ"ל:

כילת חתנים וכו' עד שאינה עשוייה לישן תחתיה אלא לנוי כך פרש"י בר"פ תולין נראה דבא ליישב אמאי קרי לה כילת חתנים ואמר לפי שאין שאר בני אדם עושין כך לפי שאינה ראויה לישן תחתיה אלא דעושין לנוי לכבוד החתן ולכך קרויה כילת חתנים וב"י כתב מה שכתב עיין עליו:

ואם כרך עליה מאתמול חוט או משיחה לנטותה בו מותר אפי' אית ביה כל הני כאן סתם רבינו דבריו כדעת הרא"ש החולק על הרי"ף בטלית כפולה דבסמוך דאילו להרי"ף גבי כילה נמי לא שרי בכריכת חוט או משיחה אלא בדלית ביה חד מהני ובפרש"י משמע כהרא"ש והרמב"ם כתב כדברי הרי"ף ופסק ב"י כהרי"ף והרמב"ם וכ"כ בש"ע והכי נקטינן להחמיר בפלוגתא דרבוותא:

בגד ששוטחין ע"פ החבית וכו' בפרק תולין סוף (דף קל"ט) הקשו התוס' בפ' המביא כיון דאין איסור בעשיית אהל עראי אלא בעושה מחיצות ואח"כ גג עליו אבל אם עשה אהל בלא מחיצות שרי וכדתנן מחזירין הקדרה ע"ג כירה ואפי' בשבת עצמו מחזירין א"כ אמאי אסור פרוונקא אכולי כובא הלא המחיצות כבר עשויות וי"ל הואיל ורחב הכובא יותר מדאי נעשה כאהל עכ"ל ומביא אותו ב"י בסוף ^ סימן זה ולפע"ד קשה דא"כ נתת דבריך לשיעורין אלא נ"ל דשאני כירה שהיא קבועה במקומה ואינו מטלטל הכירה בשבת ממקום למקום אלא שמחזיר הקדרה על פיה שרי כיון שלא עשה המחיצות אבל הך פרוונקא מיירי שמביא החבית או הכובא ומטלטל אותה ממקום זה למקום אחר ומעמיד אותה שם ואח"כ שוטח הבגד עליו הו"ל עשה מחיצות וגג עליה דאסור. ומה שנוהגים לפרוס מפה על השלחן והמפה תלויה בכל הד' צדדין יותר מטפח היינו כיון דמה שפורסין על השלחן לית ביה משום אהל א"כ אין לחוש כלל על מה שתלוי בכל צד וכיוצא בזה כתב הר"ן והרב המגיד דאין לחוש על סדינים דנחתי מפוריא טפח ומביאו בית יוסף:

דרכי משה[עריכה]

(א) וטעם זה הזכיר הטור למטה:

(ב) ובא"ז פסק כדעת רש"י וריב"א שכל זה אינו אסור אלא לר"י אבל לר"ש דמתיר דבר שאין מתכוין קדירה ומדורתא וחביתא הכל שרי אף מלמעלה למטה אבל הטור כתב דאף לר"ש כל זה אסור וכ"כ ב"י דכן דעת הרי"ף והרמב"ם:

(ג) ואין דבריו נראים דאף הרמב"ם כתב פכ"ב דכילת חתנים המתוקנת לכך מותר בדלית ביה חד מהני ולא בעי חוט או משיחה אלא בשאר כילות כמו טלית כפולה שיתבאר בסמוך וכ"כ הר"ן כדעת הרי"ף ודוקא כילת חתנים מותר לפרקה לפי שהיא מתוקנת לכך אבל שאר כילות לא אא"כ כרך עליה חוט או משיחה ואפ"ל דברי ב"י דה"ק לא שרי ע"י חוט או משיחה אי אית ביה חד מהני אלא בדלית ביה חד מהני ואז אין אנו צריכין לחוט או משיחה בכילת התנים המתוקנת לכך וזהו נכון שכן דעת הרי"ף והרמב"ם:

(ד) וצ"ע מהא דמשמע פ"ב דביצה דמותר לעשות מחיצה לפני אור הנר כדי לשמש מטתו בי"ט ואין נראה לחלק בין שבת לי"ט לעניין זה ואפשר דבגמרא נמי לא קאמר דאפשר לעשות מחיצה בפני אור הנר אלא כדרך שעשה מהר"ם וכן נ"ל דאין חילוק בין עשיית מחיצה לפני הנר או לפני הספרים:

(ה) וכן משמע מדברי המרדכי דלעיל וכ"ה בכלבו בהדיא ובלבד שלא יעשה אוהל והם דברי הרמב"ם בפכ"ב:

(ו) וכ"ה בא"ז דכל מחיצה שאינו בא להתיר מותר לעשותה בשבת ולכן בחג הסוכות מותר לתלות המפה על הכתלים וכנגד הפתח מפני הרוח שלא יכבה הנרות אבל למעלה תחת הסכך ודאי אסור: