טור אורח חיים קמה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן קמה | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

דיני המתרגמין

מפרשים בהמשך הדף (עוד לא גמור):   טור בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

בימי חכמי התלמוד היו רגילין לתרגם כדי שיבינו העם, כי לשונם היה ארמי.

ואין הקורא רשאי לקרות לתורגמן יותר מפסוק אחד, אלא קורא לו פסוק אחד ומתרגמו וחוזר וקורא לו פסוק שני. ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שיכלה הפסוק מפי הקורא, ואין הקורא רשאי להגביה קולו יותר מן המתרגם, ולא המתרגם יותר מהקורא. ולא הקורא רשאי לקרות פסוק אחר עד שיכלה התרגום מפי המתרגם. והקורא אינו רשאי לסייע למתרגם, שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה.

קטן מתרגם על ידי גדול, אבל אינו כבוד לגדול שיתרגם על ידי קטן.

כתב ר' נטרונאי: "אלו שאין מתרגמין ואומרים - אין אנו צריכים תרגום דרבנן אלא בלשון שלנו בלשון שהציבור מבינין - אין יוצאים ידי חובה אלא חייבים לתרגם. אבל אם אינן מתרגמין להכעיס - בני עבירה הם. ואם מפני שאינן יודעין לתרגמו - ילמדו ויתרגמו. ואם יש מקום שרוצים לפרש להם - יעמוד אחר חוץ מן המתרגם ויפרש להם כרצונם." אבל התוספות כתבו על הא דתניא ר' חלפתא בן שאול "לא שנו אלא במקום שאין תורגמן, אבל במקום שיש תורגמן - פוסק", משמע שגם בימי חכמי התלמוד היו מקומות שלא היו מתרגמין, מכאן סעד למנהג שלנו שאין אנו רגילין לתרגם.

ואמרינן נמי בירושלמי "ממה דאנן חמי רבנן נפקי לתעניתא וקראו ולא מתרגמין" הדא אמרה שאין התרגום מעכב.

ונראה שהם היו רגילין לפרש להמון העם שהיו מדברים ארמית, אבל לדידן מה תועלת בתרגום כיון שאין אנו מבינין אותו.

ואין לומר - נלמוד מהם לפרש לעם בלשון שיבינו דיש לומר תרגום שאני שנתקן ברוח הקודש:

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

בימי חכמי התלמוד היו נוהגי' לתרגם וכו' ואין הקורא רשאי לקרות לתורגמן יותר מפסוק א' וכו' עד אבל אינו כבוד לגדול שיתרגם ע"י קטן הכל בפרק הקורא את המגילה עומד (כד:):

אבל התוס' כתבו על הא דתניא רבי חלפתא בן שאול אומר וכו' גם זה שם (כג:): כתב הכלבו בסי' כ' לא יתרגם החזן עצמו כדאמרינן בירושלמי רב שמואל בר רב יצחק על לבי כנישתא חזא חזנא דקאי ומתרגם ולא קאי בר נש תחותוי א"ל אסור לך כשם שניתנה תורה ע"י סרסור כך אנו צריכים לנהוג בה וכ"כ בשבלי הלקט:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

בימי חכמי התלמוד היו רגילין לתרגם וכו' ואין הקורא רשאי לקרות לתורגמן כו' איכא למידק כיון דרבינו מסיק דישר מנהג שלנו שאין אנו רגילין לתרגם וכו' א"כ לאיזה צורך האריך לכתוב ואין הקורא רשאי לתרגם וכו' עד ע"י קטן כיון שאין נוהגים לתרגם ואפשר דבזמן רבינו היו נוהגים לתרגם הפטורת של פסח ועצרת כדי לפרסם הנס של פסח ומתן תורה ואע"פ שכל השנה לא היו מתרגמין כלל באלו י"ט היו מתרגמין וכו' התוס' בפרק הקורא עומד (בדף כ"ד) בד"ה ואם היו והכי משמע מלשון רבינו שכתב שאין אנו רגילין לתרגם דה"ל לומר שאין אנו מתרגמין אלמא דלפעמים מתרגמין כגון בפסח ועצרת אלא שאין אנו רגילין לתרגם בכל שבתות השנה. והשתא לפ"ז ניחא דהאריך בדיני המתרגם אי נמי כתב דיני מתרגם כך למקצת מקומות שנוהגין לתרגם על פי מה שכתב רב נטרונאי:

ומ"ש ל"ש אלא במקום שאין מתורגמן וכו' שם (בדף כ"ג) וקאי אהא דתניא דהמפטיר בנביא לא יפחות מכ"א פסוקים כנגד ז' שקראו בתורה ולא יפחות כ"א מג' פסוקים וקאמר לא שנו דאינו פוסק בפחות מכ"א פסוקים אלא במקום שאין תורגמן אבל מקום שיש תורגמן כיון שקרא עשרה פסוקים פוסק ורבינו כתב פירושו ריש סימן רפ"ד וראיתי כתוב שיש לדחות ראיה זו דבנביא דוקא קאמר שהיו מקומות שלא היו מתרגמין אבל לא בתורה עכ"ל ולא דק דהלשון משמע דהיו מקומות שלא היה בהם תורגמן כלל לפי שלא היו מתרגמין לא בנביא ולא בתורה: