טור אורח חיים קב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן קב | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה


טור[עריכה]

אני האשה הנצבת עמכה בזה (ש"א א כו), מכאן שאסור לישב בתוך ארבע אמות של תפילה. בין מלפניו בין מן הצדדין צריך להרחיק ארבע אמות, שנאמר הנצבת עמכה - שהיה עומד כמותה, 'בז"ה' בגימטריא תריסר דהיינו י"ב אמות לשלש רוחות.

וכתבו הגאונים דוקא כשיושב בטל, אבל אם עוסק בתפילה, כגון בקריאת שמע וברכותיה וכיוצא בו שפיר דמי. ומשמע מדבריהם שאם עוסק בתורה אסור, שלא הזכירו אלא קריאת שמע וברכותיה, והכי מסתבר, אף על גב דחמירא תורה מתפילה, שהרי מי שתורתו אומנתו אינו מפסיק ממנה לתפילה, בהא תפילה עדיפא, שהטעם שאסור לישב בתוך ארבע אמות של תפילה מפני שנראה כאילו חבירו מקבל עליו עול מלכות שמים והוא אינו מקבל, וכשהוא עוסק בקריאת שמע וברכותיה אזל ליה האי טעמא, אבל אם הוא עוסק בתורה אכתי איתא האי טעמא. ועוד נלמד מן הנדון, שהרי עלי מסתמא לא היה עומד בטל מתלמוד תורה כדאמרינן (ברכות כד:) אסור לתלמיד חכם לעמוד במקום הטינופת לפי שאי אפשר לו בלא תלמוד תורה ואפילו הכי היה צריך לעמוד.

ואם היושב ישב כבר ועמד זה והתפלל בצדו, היה אומר אדוני אבי הרא"ש ז"ל שאינו צריך לקום, שהרי זה בא בגבולו. אע"פ שיש להשיב דהא ילפינן מעלי והוא היה יושב תחילה דכתיב (ש"א א' ט') ועלי הכהן יושב על הכסא על מזוזת היכל ה' ואפילו הכי הוצרך לקום, מ"מ אין משיבין את הארי אחרי מותו. וגם כי לשון הגמרא משמע כדבריו דקאמר אסור לישב, דמשמע אסור לישב אצל המתפלל, אבל אם ישב כבר מותר, מדלא קאמר אסור להיות יושב.

ואפילו לעבור כנגד המתפללים אסור בתוך ארבע אמות. ודוקא לפניהם, אבל בצדיהם מותר לעבור ולעמוד.

בית יוסף[עריכה]

אני האשה הנצבת עמכה בזה מכאן שאסור לישב בתוך ארבע אמות של תפילה. בריש פרק אין עומדין (ברכות ל"א:):

ומ"ש בין מלפניו בין מן הצדדין צריך להרחיק ד' אמות. כן כתבו שם התוספות (ד"ה מכאן) והרא"ש (סי' ח) והמרדכי (סימן ק"ה):

ומ"ש הנצבת עמכה שהיה עומד כמותה. כך פירש רש"י כלומר לפי שהיה בתוך ד' אמותיה היה אסור לישב ולפיכך היה נצב על עמדו כמותה אבל התוספות כתבו עמך משמע בתוך ד' אמות ומשום דכתיב עמכה מלא בה"א דייק כלומר שלא היה יושב בתוך ד' אמות שלה כי אם בחמישית ע"כ ולפי זה הנצבת לאו ללמד על עלי אתא שהרי עלי יושב היה שמפני כך הוצרך להרחיק ד"א שאם היה עומד לא היה צריך שלא אסרו אלא לישב אבל לעמוד ודאי שרי:

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

וכתבו הגאונים דוקא כשיושב בטל וכו' כ"כ שם התוס' והרא"ש והרשב"א והמרדכי ז"ל:

ומ"ש רבינו דמשמע מדבריהם שאם עוסק בתורה אסור שלא הזכירו אלא ק"ש וברכותיה נראה שאינו ר"ל דדוקא ק"ש וברכותיה אבל אם עוסק בשאר ענייני תפלה לא דא"כ וכיוצא בהם שכתבו הגאונים לאתויי מאי אלא ודאי כל שעוסק בדברי שיר ושבח וברכות הנאמרים לפני התפלה או לאחריה כעוסק בק"ש וברכותיה דמי וכ"כ בהגהות מיימון פ"ה בשם הגאונים דאם הוא עוסק בתפלה או בק"ש או בשאר דברי שיר ושבח מותר וא"צ להרחיק כלום וכן פסקו כל רבותינו ע"כ וכ"כ בתה"ד סימן ג' ואפשר שאפילו אם עוסק בפרק כעוסק בתפלה שכיון שנהגו לאומרו קודם תפלה מעניני תפלה הוא חשוב וכ"נ מדברי ה"ר יונה שכתב וז"ל ואמרו הגאונים דכי אמרינן שאסור לישב בתוך ד"א של תפלה דוקא כשאינו קורא ק"ש או פסוקים אחרים אבל אם קורא שום דבר אין בכך כלום ע"כ ורבינו ירוחם כתב נראה כי אם היושב קורא קרבנות או פסוקי דזמרה שאסור ויש מי שכתב שאפי' אין היושב קורא אלא פסוקי דזמרה מותר עכ"ל וז"ל אהל מועד אסור לישב בתוך ד"א של תפלה ופירשו הגאונים שאם היה עוסק בתפלה או קורא שמע מותר ודוקא מן הצד אבל כנגדו אפילו כמלא עיניו אסור ואפילו עוסק בק"ש:

ומה שטען רבינו דאם עוסק בתורה אסור לישב אצל המתפלל מפני שהטעם שאסור לישב מפני שנראה כאילו חבירו מקבל עליו וכו' אבל כשהוא עוסק בתורה אכתי איתא האי טעמא יש לדחות דלא אמרו אלא ביושב ודומם אבל כשיושב וקורא בתורה ה"ז מקבל עליו עול מלכות שמים דכיון דמי שתורתו אומנתו אינו מפסיק מת"ת לתפלה כל שעוסק בתורה כמתפלל דמי ועדיף מיניה:

ומה שטען מעלי דמסתמא לא היה עומד בטל מת"ת כדאמרינן (שם כד:) אסור לת"ח לעמוד במקום הטינופת וכו' י"ל שאין זו ראיה דהא לא אמרו שאסור לת"ח לעמוד בלא ת"ת אלא היינו לומר דמסתמא חזקה לת"ח שאינו יכול להעמיד עצמו מד"ת ולכן אסור לו לעמוד במקום הטינופת מפני שלא יוכל להעמיד עצמו מד"ת ונמצא עוסק בתורה במקום הטינופת אבל כל שעומד במקום טהרה עוסק בתורה כשירצה ויעמיד עצמו כשירצה ואפילו את"ל דכי אמרינן שא"א לו בלא ת"ת היינו לומר שאסור לו לעמוד בלא ת"ת איכא למימר דלאו למימרא שצריך שיוציא בשפתיו אלא בהרהור בעלמא סגי ליה והרהור אסור במקום הטינופת וכך אמרו בהדיא בפ' מי שמתו ת"ח אסור לעמוד במקום הטינופת לפי שא"א לו בלא הרהור תורה ועלי היה מהרהר בד"ת ולא היה מוציא בשפתיו ומפני כך אסור לו לישב בתוך ד"א של מתפלל אבל אם היה עוסק בתורה והוציא הדברים בשפתיו היה מותר לו לישב ומ"מ מאחר שהגאונים לא הזכירו אלא ק"ש וברכותיה וכיוצא בהם הוה משמע דדוקא דברי' שהם מתיקוני התפלות אבל שאר ד"ת לא אלא שמצאתי לסמ"ג שכתב וז"ל כתב מורי רבינו יהודה בשם תשובת הגאונים דוקא כשהיושב בטל אבל אם עוסק בתפלה או עוסק בתורה ש"ד עכ"ל וגם סמ"ק כתב בסי' י"א שאם עוסק בתורה ש"ד. ומתוך כך נראה דלא הזכירו הגאונים ק"ש וברכותיה וכיוצא בהם אלא משום דאורחא דמילתא הכי הוא שבעוד שזה מתפלל חבירו עוסק במילי דתפלה אבל אה"נ שאם הוא עוסק בד"ת אע"פ שאינם ענין לתפלה וק"ש ש"ד: כתוב בא"ח וז"ל כתב הרב בעל התמיד שאם היושב בצד המתפלל חלוש ואינו יכול לעמוד כ"כ עד שיגמור האחר תפלתו נראה שמותר לו לישב ע"כ ודבריו דברי תימה וצ"ע עכ"ל ול"נ דאין תימה דחולשתו מוכחת עליו שמפני כך ישב:

ואם היושב ישב כבר ועמד זה בצדו היה אומר א"א ז"ל שא"צ לקום וכו' דבר זה לא מצאתיו בפסקי הרא"ש ולא בתשובותיו ואפשר שהיה מורה כן לשואלים ולא נכתב בספר וכן מוכיח לשון רבינו שכתב היה אומר א"א ז"ל ואם היו דברי הרא"ש כתובים על ספר הול"ל כתב א"א ז"ל: ועל מ"ש רבינו שיש להשיב דהא ילפינן מעלי וכו' כתב רבינו הגדול מהרי"א הנה זאת הקושיא היא בנויה על שעלי היה עומד אבל לפי' שהראיה היא מה"א היתירה ועלי היה יושב אין בכאן קושיא והרא"ש פי' בפסקיו כדרך המחבר ומזה הצד הוא מקשה ונראה עכ"פ שיש להשיב שהנה הרא"ש לא אמר אלא שמי שבא להתפלל תוך תחומו של חבירו שאין חבירו חייב לעמוד אבל עכ"פ אינו עושה כשורה שנכנס לתוך מקומו של חבירו ונראה שחבירו הוא כופר כשאינו מתפלל ומזה הצד היושב אם הוא מדקדק בדקדוק מצוה היה לו לעמוד בדרך שלא יהיה בכאן צד גנות למתפלל שלא עשה כשורה וגם לו שלא יהא נראה בצד מה ככופר ומזה הצד עמד עלי שהרי לאיש כמוהו היה לו להחמיר עכ"ל:

ומ"ש הרב שהרא"ש פי' בפסקיו כדברי המחבר כלומר שעלי היה בתוך ד' אמותיה של חנה ולפיכך היה עומד הוא ממ"ש הרא"ש ז"ה בגימטריא תריסר הוו ומשמע שעלי היה עומד בתוך י"ב ולפיכך היה עומד על עמדו כדמשמע מהנצבת דאילו היה חוץ לי"ב היה מותר לו לישב ואני אומר שאין הכרע לומר דהרא"ש כבר דעלי עומד היה ממה שכתב דזה תריסר הוו דלעולם אימא דסבר דעלי יושב היה ולא עומד וה"ק מפני שהיית מרוחק ממני שיעור זה דהיינו י"ב אמות היית יכול לישב אפילו אחר שהתחלתי להתפלל אבל אם היית בתוך י"ב אמות לא היית רשאי לישב אילו הייתי מתפללת תפלה:

ומ"ש רבינו שיש להשיב דהא ילפינן מעלי והוא היה יושב תחלה וכו' אין זו קושיא דהא איכא למימר דהא דכתיב ועלי יושב לאו למימרא שהיה יושב ממש אלא לעמידה נמי קרי ישיבה כלומר שנתעכב כמו ותשבו בקדש ואפשר דנקט לשון ישיבה כדי לדרוש מה שדרשו חז"ל (במדרש שוחר טוב) יושב ישב כתיב מלמד שבאותו יום מינו אותו כהן גדול:

ואסור לעבור כנגד המתפללים וכו' בר"פ תפלת השחר (כז.) רב איקלע לבי גניבא וצלי של שבת בע"ש והוה מצלי רב ירמיה בר אבא אחוריה דרב וסיים רב ולא פסקי' לצלותיה דרב ירמיה שמע מיניה תלת וכו' ושמע מיניה אסור לעבור כנגד המתפללים מסייע לריב"ל דאמר אסור לעבור כנגד המתפללים איני והא רב אמי ורב אסי חלפי רב אמי ורב אסי חוץ לד"א הוא דחלפי ופירש"י ולא פסקיה לצלותיה כלומר לא הפסיק בין רב ירמיה ולכותל לעבור לפניו ולילך ולישב במקומו אלא עמד על עמדו:

ומ"ש ודוקא לפניהם אבל בצדיהם מותר וכו' כ"כ ה"ר יונה שם וז"ל אסור לעבור כנגד המתפללים ודוקא כנגד פניהם אבל בצדם לא חיישינן להעברה בעלמא:

ומ"ש שמותר לעמוד נלמד ממה שכתב לעיל בתחילת סימן זה דלא אסרו אלא לישב אבל לא לעמוד ומשם יש ללמוד דכ"ש דלעבור שרי: כתב רבינו הגדול מהרי"א ז"ל שבא"ח דקדק מעובדא דרב ירמיה בר אבא שאם השלים תפלתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו שאסור לפסוע ג' פסיעות עד שיגמור מי שאחריו את תפלתו שאם יעשה זה הרי הוא עובר כנגד המתפלל ונראה שצריך לדקדק בזה אפי' אם האחרון התחיל להתפלל אחריו מאחר שכבר התחיל עכ"ל. וכ"נ מדגרסינן בירושלמי פ"ב דר"ה רבי חייא בר בא הוה קאים מצלי עאל רב כהנא וקם ליה מצלי מן אחורוי מן דחסל ר' חייא בר אבא צלותיה יתיב ליה דלא מיעבור קומוי רב כהנא דמאריך בצלותיה מן דחסל רב כהנא א"ל הכי אתון נהיגין גביכון מצערין רברבינון א"ל ר' אנא מדבית עלי וכתיב על דבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם בזבח ובמנחה אין מתכפר לו אבל מתכפר לו בתפלה:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

אני האשה הנצבת עמכה בזה מכאן וכו' עד שהיה עומד כמותה כן פירש"י בר"פ אין עומדין (דף ל"א) ומשום דקשה דמנ"ל דצריך להרחיק ד' אמות תירץ ואמר בז"ה בגי' תריסר דהיינו י"ב אמות לג' רוחות וכ"כ הרא"ש ונראה דר"ל לג' הרוחות לפניו ולאחריו ומן הצד ואע"ג דאיכא שני צדדין אפ"ה כיון דאין סברא לחלק בזה בין צד לצד א"כ בדאיכא רמז דצריך להרחיק ד"א מן הצד בכלל זה גם הצד השני. אבל ממ"ש ב"י בשם ספר אהל מועד נראה דלא אתא בז"ה אלא ללמד על ב' צדדין ועל לאחריו אבל מלפניו אסור אפילו חוץ לד"א עד כמלא עיניו ואפי' עוסק בק"ש ולא נהירא ועוד נראה הא דאינו מרמז אלא על ג' רוחות היינו משום דחנה ודאי היתה נזהרת שלא היה דבר חוצץ בתפלתה בינה ובין הקיר א"כ לא היה צריך הכתוב לרמז אלא על שני הצדדין ועל אחוריה אבל אין לפרש דז"ה דמרמז על י"ב הוא חוזר על כל ד' רוחות דצריך להרחיק ג' אמות מכל רוח דהא מדכתיב עמכ"ה בה"א שומעי' דאין היתר אלא באמה החמישית ועוד דכל ד"א שוה הוא דהוי רשות מיוחד ואין חילוק בין ג' לד' וז"ל התוס' עמך משמע בתוך ד"א ומשום דכתיב עמכ"ה מלא בה"א כלומר שלא היה יושב בתוך ד"א שלה כי אם בחמישית עכ"ל פי' הקרי דקרינן הנצבת עמך ללמד שהיה עומד כמותה היינו דוקא כשהיה ברשותה בתוך ד"א שלה והכתיב בה"א מלמד שהיה יושב באמה החמישית אלא דכשהיה עלי צריך להתקרב לתוך ד' אמותיה היה נצב עמה ועומד כמותה ואין כאן מחלוקת בין פירש"י ותוס' ודלא כמה שהבין ב"י עיין עליו:

ומ"ש רבינו ובין מלפניו ובין מן הצדדין ולא כתב ג"כ ובין מלאחריו אפשר דבכלל מן הצדדין הוי נמי גם אחוריו אבל התוס' והרא"ש והמרדכי כתבו מבואר בין מלפניו בין מלאחריו בין מן הצדדין וקרוב לומר דט"ס הוא בדברי רבינו וצ"ל ובין מלאחריו:

וכתבו הגאונים דוקא כשיושב בטל וכו' נראה דהגאונים למדו דין זה מהא דאיתא בפרק מי שמתו סוף (דף כ) דלרב חסדא דהרהור לאו כדבור דמי א"כ אמאי תנן בעל קרי מהרהר בלבו דמה מועיל ההרהור וקאמר ר"א כדי שלא יהא כל העולם עוסקין בק"ש והוא יושב ובטל ופריך ונגרוס בפירקא אחרינא פי' בהלכות דרך ארץ דשרי לבעל קרי ומשני א"ר אדא בר אהבה בדבר שהצבור עוסקים בו פי' דצריך שלא יהא בטל מדבר שהצבור עוסקים בו ומכאן למדו הגאונים דהא דאסור לעמוד בתוך ד' אמות של תפלה דוקא כשיושב בטל וכו' ורבינו גם הוא הבין כך ולכן דקדק ואמר דהאי יושב בטל היינו דיושב בטל ממה שזה המתפלל עוסק בו בקבלת עול מלכות שמים ולפיכך אם עוסק בתורה אפי' מוציא בשפתיו אסור כיון שהוא בטל מק"ש ותפלה שהוא קבלת עול מלכות שמים ואם הוא עוסק בדברי שירות ותשבחות ופסוקי דזמרה כתב בהג"מ בשם כל רבותינו דחשיב כמו ק"ש ותפלה ומביאו ב"י אבל אם עוסק במשנת איזהו מקומן וברייתא דר"י נראה דאסור לפ"ד רבינו כיון דלא ניתקנה אלא כדי לצאת י"ח במקרא ומשנה ותלמוד ואינו ענין לקבלת עול מלכות שמים שעוסק בו המתפלל ודלא כמה שנראה ממ"ש ב"י דגם זה מותר לפי דעת רבינו דליתא:

ומ"ש רבינו ועוד נלמוד מן הנדון וכו' הקשה ב"י דמה ענין האיסור שאסרו לעמוד במקום הטינופת לפי שאי אפשר לת"ח בלא הרהור תורה להוכיח משם דעלי לא היה עומד בטל מלעסוק בד"ת להוציא בשפתיו דאפי' את"ל שלא היה בטל מלהרהר בד"ת מ"מ כבר אפשר שהיה בטל מלעסוק בתורה ולהוציא הדברים בשפתיו ומש"ה צריך להרחיק וי"ל דס"ל לרבינו כיון דאפילו סתם ת"ח אסור לו לעמוד במקום הטינופת משום דאי אפשר לו בלא הרהור תורה א"כ פשיטא דעלי שהיה נביא ושופט ישראל מסתמא לא היה עומד בטל כלל מעסק תלמוד תורה גם מלהוציא הדברים בשפתיו ואפ"ה היה צריך להרחיק אלמא דוקא בעוסק בק"ש וברכותיה וכיוצא בו מדברים שהמתפלל עסוק בו א"צ להרחיק אבל בעוסק בד"ת אפילו מוציא בשפתיו צריך להרחיק כיון שהוא בטל מדבר שההתפלל עסוק בו. אכן עוד כתב ב"י בשם סמ"ג דרבינו יהודה כתב בשם תשובת הגאונים דוקא כשהיושב בטל אבל אם עוסק בתפלה או עוסק בתורה שפיר דמי וכ"כ בסמ"ק בסי' י"א דאם עוסק בתורה שפיר דמי עכ"ל א"כ מה שכתב רבינו ע"ש הגאונים כגון בקריאת שמע וברכותיה וכיוצא בו ש"ד דכיוצא בו דקאמרי היינו בעוסק בתורה נמי א"צ להרחיק והכי נקטינן מיהו נראה ודאי דוקא בעוסק בתורה דה"ה כמקבל עליו עול מלכות שמים שהרי מי שתורתו אומנתו אינו מפסיק מתלמוד תורה לתפלה וה"ה לפי זה בעוסק במשנת איזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל דגם הם דברי תורה אבל עוסק בהלכות דרך ארץ צריך להרחיק דזה אינו נקרא עוסק בתורה כדמוכח פרק מי שמתו והא דכתבו הגאונים דוקא ביושב בטל היינו ביושב בטל מק"ש ותפלה ומעסק דברי תורה דחשיב כמו ק"ש ותפלה:

ואם היושב ישב כבר היה אומר וכו' אע"פ שיש להשיב וכו' ולפע"ד נראה דאין זו תשובה כלל דהרא"ש לא אמר אלא כשהיה אחד יושב בבית שלא יחדוהו לתפלה ועמד זה להתפלל בצדו התם הוא דא"צ לקום שזה בא בגבולו אבל בב"ה שהוא מוכן להתפלל שם אם היה אחד יושב שם כבר ובא אחר והתפלל בצדו צריך הוא לקום דאין לו רשות לישב שם ולמנוע הבאים להתפלל שם כיון שיחדוהו לתפלה לכל ישראל שיבואו שם להתפלל ולפיכך גם עלי אע"פ שכבר ישב תחלה על מזוזת היכל ה' כיון שהמקום קבוע להתפלל בו היה צריך עלי לקום כי לא באת חנה בגבולו אלא באת להיכל ה' מקום קבוע ומיוחד להתפלל שם לפניו יתברך והיה אסור לעלי לישב שם והכי נקטינן כחילוק זה דפרישית ודו"ק. כתב ב"י בשם הר"י אבוהב דמ"ש רבינו אע"פ שיש להשיב וכו' זאת הקושיא היא בנויה על שעלי היה עומד כפירש"י אבל לפי' התוס' שהראיה היא מה"א יתירא ועלי היה יושב אין בכאן קושיא ושרא ליה מאריה כי אף לפי' התוס' שעלי היה יושב באמה החמישית כדילפינן מה"א יתירה אפ"ה שמעינן שאם היה יושב בד' אמותיה היה עלי חייב לעמוד וא"כ ודאי קשה למה היה צריך לעמוד והלא עלי כבר היה יושב שם וחנה באת בגבולו ועוד שהם הבינו דרש"י ותו' נחלקו בפי' הסוגיא ואין זה אמת אלא הקרי עמך מרמז שכשהיה עלי מתקרב בתוך רשותה דהיינו תוך ד' אמותי' היה עומד כמותה וזהו הנצבת עמך בזה ואם היה מתרחק לאמה החמישית היה יושב כדפי' לעיל בסמוך. עוד כתב ב"י דמ"ש רבינו שיש להשיב וכו' אין זו קושיא דמ"ש ועלי הכהן יושב לעמידה נמי קרי ישיבה כמו ותשבו בקדש א"נ לדרוש ישב כתיב מלמד שאותו היום מינוהו לכ"ג. ותימה הלא קושיית רבינו על הרא"ש דמנ"ל להורות דכשזה בא בגבולו א"צ להרחיק כיון דתלמודא לא מחלק דסתמא קאמר אסור לישב בתוך ד' אמות של תפלה וגם פשוטו של מקרא משמע דעלי היה יושב תחלה על מזוזת היכל ה' ומנ"ל להוציא המקרא ממשמעותו ולפרשו כמו ותשבו בקדש א"נ לא אתא אלא ללמד שמינוהו לכ"ג דאנו אומרים שהמקרא הוא כפשוטו יושב מתחלה והדרשא תדרש מדכתיב ישב חסר אכן מטעם מה שכתבנו דאין חנה באה בגבול עלי כיון שההיכל מיוחד להתפלל שם לכל אחד מישראל נדחית קושיית רבינו כדפי':

דרכי משה הארוך[עריכה]

(א) ובמרדכי פרק אין עומדין דף נ"א ע"א דאף לאחריו אסור לישב בארבע אמותיו וכן הוא שם בתוספתא וצ"ע דא"כ הוה ט"ז אמות ומדברי הטור משמע דלאחריו שרי ולכן דריש בזה דהוה גימטריא תריסר אבל באשר"י כתוב אסור לישב בארבע אמות של תפלה בין מלפניו בין מלאחריו בזה בגימטריא תריסר היינו ד"א לכל רוח ולכ"נ דב' הצדדין אינן חשובים אלא לארבע אמות אחד ולעולם לאחריו ג"כ אסור ומ"כ בביאורי אשר"י שכתבתי כשלמדתי האשר"י ממורי הגאון מהור"ר שכנא וז"ל י"א שד"א שלפניו לא קחשיב משום דלפניו אפילו חוץ לד"א אסור דמפסיק בינו לבין הקיר. וי"א שאין לגרוס לאחריו דלאחריו שרי עכ"ל וב' התירוצים אינם נכונים דמשום הפסק ליכא כמ"ש לעיל סימן צ' וגם אין למחוק לאחריו שהרי ג"כ הוא בתוס' ובמרדכי לכנ"ל כמו שתירצתי דב' הצדדים חשובים כאחת ומיהו בב"י כתב בשם ספר אוהל מועד דכנגדו אפילו כמלא עיניו אסור וצריכין לדחוק דאע"ג דאין בזה משום הפסק אם שניהם מתפללים מ"מ אם אין הראשון מתפלל אסור לעמוד לפניו וא"כ מתורץ כתירוץ ראשון של הביאורים וכן משמע בזוהר פרשת ויהיו חיי שרה:

פרישה[עריכה]

(א) ומ"ש הנצבת עמכה בזה. בס"א גרסינן שנאמר הנצבת וכו'. ואמ"ש רבינו שהיה עומד כמותה. כתב ב"י וז"ל כך פרש"י כלומר לפי שהיה בתוך ד' אמותיה היה אסור לישב ולפיכך היה נצב על עמדו כמותה אבל התוספות כתבו עמך משמע בתוך ד' אמות ומשום דכתיב עמכה מלא בה"א דייק כלומר שלא היה יושב בתוך ד' אמות כ"א בחמישית ע"כ ולפי זה הנצבת לאו ללמד על עלי קאתי שהרי עלי יושב היה שמפני כך הוצרך להרחיק ד' אמות שאם היה עומד לא היה צריך שלא אסרו אלא לישב אבל לעמוד ודאי שרי: ומ"ש ובין מלפניו ובין מן הצדדים צריך להרחיק ד' אמות וכו' בז"ה גימטריא תריסר וכו'. כ"כ באשיר"י אבל בלאחוריו לא כתב רבינו דאסור אבל בתוספות ובאשיר"י ובמרדכי כתב ג"כ לאחריו אסור ותירץ רמ"א בד"מ דנ"ל דב' צדדין חשוב כאחת ומ"ה ברמז בז"ה בגימטריא תריסר סגי ולכן הרא"ש אע"פ שכתב בין מלפניו ובין מלאחריו בין מצדדין דורש ג"כ בז"ה גימטריא י"ב ועוד כתב שלפניו כתב באוהל מועד דאפילו כמלוא עיניו אסור ואפילו עוסק בק"ש וב"י הביאו וגם בש"ע לכן לפניו אינו בכלל עיין ד"מ ותירץ כן בשם ר' שכנא ז"ל ע"ש ונראה לי דמוכרח הוא גם מדברי רבנו לומר כן שהרי כתב בסוף זה הסימן אסור לעבור כנגד המתפללים בתוך ד"א ואם נאמר דהא דכתב כאן שאסור לישב מלפניו בתוך ד' אמות דוקא אבל לעמוד מותר א"כ אמאי אסור לעבור לפניו ואין סברא לומר שלעבור יגרע מלעמוד ועוד דהיתר של העברה לצדדין אתי מכ"ש דעמידה כמ"ש הב"י לקמן אלא ע"כ דאיסור ישיבה לפניו הוא כמלוא עיניו כמ"ש אבל בתוך ד' אמות אפילו עמידה והעברה אסור אבל קשה לפ"ז לא היה לרבינו להזכיר כלל כאן מלפניו כיון דאינו שוה לשאר צדדין דהן בד' אמות ומלפניו הוה כמלוא עיניו וי"ל דודאי לא הזכיר רבינו מלפניו ללמדנו איסור שלו אלא ללמדנו איסור מן הצדדין וכדי שלא תקשה מנ"ל דקרא אתי לאסור מן הצדדין דלמא לא אתי אלא דוקא לאסור מלפניו לכך כתב לפניו כלומר שיש לי לימוד לאיסור בין מלפניו ובין מן הצדדין והשתא דאתי לה דמן הצדדין אסור בד' אמות לאחריו ג"כ אסור בד"א ולפניו אסור אפילו כמלוא עיניו וז"ה דגימטריא תריסר אתי על מלאחריו ומן הצדדין ודוק:

(ב) בק"ש וברכותיה וכיוצא בו. ב"י דייק מלשון וכיוצא בו דה"ה שאר דברים כגון פרשת התמיד ואיזהו מקומן ולי נראה לדקדק מדסיים רבינו וכתב דעוסק בתורה אסור משמע דוקא עוסק בתורה דליכא צד תפילה וגדולה מזו כתב אהל מועד דלפניו אפילו בעוסק בק"ש אסור ומה שדחה ב"י ראיית רבינו משום דלא אמרו דת"ח אסור לעמוד בלא תורה וכו' דברי ב"י תמוהין מאוד דאם העוסק בתורה א"צ לעמוד למה ליה לעלי לעמוד היה לו לעסוק בד"ת ולישב ומ"ש חזקה דת"ח היינו הרהור בד"ת והמהרהר חייב לעמוד גם ז"א דהא זיל בתר טעמא דב"י דאמר דהעוסק בד"ת לא מיחשב ככופר כיון שמתעסק במלאכת שמים וא"כ כיון שידוע שת"ח אינו עומד בלא הרהור תורה וזהו ג"כ מלאכת שמים אע"פ שאינו נראה על פיו עסיקת התורה מכל מקום החזקה דת"ח לא גורם לו שלא להחשיבו ככופר זהו סברת רבינו ונכון הוא ומה שהביא הב"י ראיה מדברי הסמ"ג אפשר לדחוק ולפרש מ"ש עוסק בתורה ר"ל ק"ש או פרשת התמיד ומשנה דאיזהו מקומן ואף שדחוק הוא כדי לקיים דברי רבינו אליבא בכ"ע ומ"ש בשם מהרי"א שמ"ש רבינו שיש להשיב מעלי וכו' שלפירוש התוספות שעלי היה יושב באמה החמישית אין ראיה וכו' אין להקשות הא אכתי יש ראיה מדהוצרכה חנה להרחיק נפשה מעלי לאמה חמישית די"ל דחנה צנועה היתה ומילתא יתרתא עבדא כיון דקרבה נפשה ובאה בגבולו.

(ג) אע"פ שיש להשיב דהא ילפינן וכו'. ז"ל מהרש"ל נ"ל דהוא מיישב שגם עלי לא היה מחוייב לעמוד אלא עמד כדי לשמוע דיבורה ומה היתה מבקשת דהא עלי חשבה לשיכורה ומ"מ שמעינן ממ"ש אני האשה וגו' דכך אמרה ליה דראוי היה לך לעמוד מאחר שאני הייתי מתפללת אף שאינך כיון שאני באתי בגבולך מ"מ יפה עשיתי ולא בחנם ודוק עכ"ל ול"נ דיש לומר דלאחר שעמד עלי לשמוע דיבורה אם שיכורה היא אי לא והיא השיבה אשה קשת רוח אנכי וגו' והודיעה לו שהתפללה ודאי לא פסקה מיד אלא התפללה עוד מה (ואף) [ואך] כיון שעמד תחילה הוצרך לעמוד מכח תפילתה גם יש ראיה לזה להרא"ש ז"ל מדכתיב [ישב חסר ו"ו] וישב קרינן דמשמע מתחלה ישב ואח"כ עמד אע"ג דמן הדין היה לו להיות יושב מתחלה ועד סוף והיינו כשלא היה עומד שלא הוצרך לעמוד ויהיה זה דומה קצת לדרשה שדרשו גבי אברהם והוא יושב פתח האהל כחום היום כפי מה שפירשו מ"ו ז"ל ודוק וב"י תירץ על מה דכתיב ועלי היה יושב דר"ל היה יושב לשון עיכוב כמו ותשבו בקדש (ועיין מה שכתב רמ"א בש"ע סעיף ג' ומ"מ מידת חסידות הוא לקום אפילו בכה"ג עכ"ל נראה שהוא בא לתרץ האי קושיא דעלי ותירץ דעלי משום מידת חסידות הוה עמד ולא משום צד חיוב וכן תירץ מהרי"א ז"ל והביאו הב"י ע"ש) ואפשר דנקט ישיבה כדי לדרוש מה שדרשו ר"זל יושב ישב כתיב מלמד שבאותו יום מינוהו כהן גדול עכ"ל: