טור אורח חיים סד
<< | טור · אורח חיים · סימן סד (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
הלכות קריאת שמע
טור[עריכה]
קראה למפרע לא יצא. כתב הרמב"ם ז"ל: במה דברים אמורים בסדר הפסוקים, אבל אם הקדים פרשה לחברתה אף על פי שאינו רשאי יצא, לפי שאינה סמוכה לה בתורה, אף על גב דתנן למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע, לכתחילה סדרוה לאומרה כן. ואף על גב דתנן בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק, היינו כשקורא הפרשיות בסדר תקנת חכמים.
קרא פרשה וטעה בה, אם יודע היכן טעה, כגון שקרא כולה אלא שדילג באמצע פסוק אחד, חוזר לראש אותו פסוק וגומר הפרשה. ואם אינו יודע היכן טעה, יחזור לראש הפרשה.
טעה בין פרשה לפרשה, שהוא יודע שהוא בסוף הפרשה ואינו יודע אם בסוף הראשונה או בסוף השנייה, יחזור לסוף פרשה ראשונה ויתחיל והיה אם שמוע.
טעה בוכתבתם ואינו יודע אם בוכתבתם שבפרשה ראשונה או בשנייה, חוזר לוכתבתם שבראשונה. והני מילי שלא התחיל למען ירבו ימיכם, אבל התחיל למען ירבו בידוע שסיים פרשה שנייה ואין צריך לחזור, שכן הוא הרגל לשונו לומר למען ירבו אחר פרשה שניה.
בית יוסף[עריכה]
קראה למפרע לא יצא — משנה בפרק היה קורא (דף טו.):
כתב הרמב"ם במה דברים אמורים בסדר הפסוקים וכו' — בפרק ב מהלכות קריאת שמע. ומה שכתב רבינו: אף על גב דתנן למה קדמה וכו' ואף על גב דתנן בין ויאמר לאמת ויציב וכו' — כן כתבו ה"ר יונה והרא"ש בפרק היה קורא:
קרא פרשה וטעה בה וכו' — בפרק היה קורא (דף טז.), תני תנא קמיה דרבי יוחנן: קרא וטעה ואינו יודע להיכן טעה, יחזור לראש הפרק. וכתב הרא"ש, היינו דווקא שאינו יודע להיכן טעה; אבל אם ידע שאמר זה הפרק, ונזכר שדילג פסוק אחד ותיבה אחת, אינו צריך להתחיל אלא מאותו פסוק ואילך, והכי תניא בתוספתא, וכך הם דברי ה"ר יונה ז"ל, וכן כתבו התוס', וכן נראה מדברי רש"י ז"ל:
טעה בין פרק לפרק וכו' — (שם) בין פרק לפרק, יחזור לפרק ראשון. ופירש רש"י: לפרק ראשון. להפסק ראשון, "והיה אם שמוע". אבל הרמב"ם כתב: נעלם ממנו בין פרשה לפרשה ואינו יודע איזו פרשה השלים ואיזו צריך להתחיל, חוזר לפרשה ראשונה שהיא "ואהבת". ונראה שטעמו, משום דצריך להפסיק בין "לעולם ועד" ל"ואהבת", כמו שנתבאר בסימן ס"א, אם כן זהו הפסק ראשון שצריך לחזור לו; ומאחר שברור לו שכבר קרא פרשה אחת מקריאת שמע, אי אפשר שלא קרא עד "לעולם ועד", ולכך אין צריך להתחיל מתחילת "שמע". זה נראה לי ברור לדעת הרמב"ם, ואין צריך לידחק במה שנדחק בו רבינו הגדול מהרי"א ז"ל:
טעה בוכתבתם ואינו יודע אם בוכתבתם שבפרשה ראשונה וכו' והני מילי שלא התחיל למען ירבו ימיכם וכו' — (שם) בין כתיבה לכתיבה, חוזר לכתיבה ראשונה. אמר ליה רבי יוחנן, לא שנו אלא שלא פתח ב"למען ירבו", אבל אם פתח ב"למען ירבו", סירכיה נקט ואתא. ומדברי כל הפוסקים נראה שמפרשים כמו שכתב רבינו. אבל רש"י פירש: סירכיה נקיט. אין לטעות מכאן עד "אמת ויציב", ואין צריך לחזור אלא ל"אמת", שהפרשה שגורה בפיו. וכתב עליו הרשב"א: נראה לי מלשונו שהוא מפרש, שאם מצא עצמו ב"למען ירבו" ולמטה והוא מסתפק אם קרא מה שלמעלה ממה שהוא מוצא בעצמו, כגון שמוצא עצמו ב"ועשו להם ציצית" ואינו יודע אם קרא תחלת הפרשה אם לאו, חזקה אמרה, כיון שהוא זכור שאמר "למען ירבו ימיכם", לפי שכל אותה פרשה שגורה בפיו עד "אמת ויציב", וחזקה סירכיה נקט בה ולא השמיט ממנה כלום. ומכלל דברים אלו, שאם מצא עצמו באמצע שאר פרשיות, והוא מסתפק אם אמר מה שלמעלה ממנו אם לאו, צריך הוא לחזור עד המקום שהוא ברור לו שקרא, לפי שאין שאר הפרשיות שגורות בפיו כל כך ושמא השמיט בהם. וכעין ראיה לדבריו, מדנקט "למען ירבו ימיכם", דאם לא כן הוה ליה למימר: מצא עצמו באמצע פרשה, חזקה סירכיה נקט ואתא, ומאי שנא "למען ירבו" דנקט? ומיהו לא מסתברא, דהוא הדין ודאי לכל שאר פרשיות, אם מצא עצמו בהם, שהוא חזקה שאמר כל שלמעלה ממנו משום דסירכיה נקט; ו"למען ירבו" דנקט, משום טעה בין כתיבה לכתיבה נקט ליה. כלומר: אם ידע שאמר כתיבה, ומסופק אם ראשונה אם שנייה, אם אחריה אמר "למען ירבו" – חזקה מכתיבה שנייה סליק וסירכיה נקט. ותדע לך, דמאי שנא פרשת ציצית שתהא שגורה יותר משאר הפרשיות? אדרבה, שאר הפרשיות שגורות יותר, שנוהגים בכל מקום בין ביום בין בלילה. ועוד, דגרסינן בירושלמי גבי האי עובדא דרבי אלעזר נחית וסליק, אמר לון: כן אמר ר' יוחנן, קרא ומצא עצמו ב"למען", חזקה כיון. רבי אילא בשם ר' אחא רבה: נתפלל ומצא עצמו ב"שומע תפילה", חזקה כיון, עכ"ל:
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
קראה למפרע לא יצא משנה פרק היה קורא פי' שקרא פסוק שלישי קודם שקרא ראשון ושני ושני קודם הראשון ואח"כ חזר וקרא הראשון:
כתב הרמב"ם בד"א בסדר הפסוקים פי' התם הוא דצריך לקרות הפסוקים שבכל פרשה כסדר שהם כתובים בתורה אבל ג' פרשיות של ק"ש שאינן כתובים סמוכים בתורה כמו שאנו קורין אותם אע"ג דרבנן תקנו לקרות שמע ואח"כ והיה אם שמוע ואח"כ ויאמר מ"מ אם שינה יצא בדיעבד וזהו שכתב רבינו אע"ג דתנן למה קדמה שמע וכו' וכ"כ ה"ר יונה והרא"ש:
קרא פרשה וטעה בה וכו' כ"כ התוס' והר"ר יונה והרא"ש והגהת מיימונית פ"ב מה' ק"ש והכי איתא בתוספתא ומ"ש חוזר לראש אותו פסוק וגומר הפר' כלומר ולא סגי דקורא מה שדלג דאם כן הוי קורא הפסוקים למפרע:
ומ"ש ואם אינו יודע היכן טעה יחזור לראש הפרשה לכאורה נראה שר"ל אם עומד בפרשה ראשונה ויודע שטעה בה שדלג תיבה או פסוק ואינו יודע היכן טעה יחזור לתחילת ק"ש והכי איתא בגמרא בספרים שבידינו תני תנא קמיה דרבי יוחנן קרא וטעה ואינו יודע להיכן טעה יחזור לראש ויחזור לראש משמע לתחלת ק"ש אבל תימה הלא בע"כ יודע הוא שקרא פסוק ראשון דאם אינו יודע אפילו פסוק ראשון א"כ אפילו קרא פסוק ראשון ודאי דשלא בכוונה קרא אותו וצריך לחזור מפסוק ראשון ואילך דאל"כ ה"ל קוראה למפרע ומאי איריא דאינו יודע היכן טעה אפילו יודע מ"מ כיון שלא קרא פסוק ראשון בכוונה צריך הוא לחזור ולקרות מתחלת שמע ואילך אלא בע"כ מיירי דבפסוק ראשון היה מכוין ואח"כ קרא שלא בכוונה וטעה ואינו יודע היכן טעה וחוזר לראש הפרק דקאמר רבינו היינו חוזר לואהבת את ה' אלהיך וגומר ויחזור לראש דקאמר בגמרא היינו נמי לראש הפרשה חוץ מפסוק ראשון דיודע הוא שבכוונה קרא אותו דאם אינו יודע אם קרא אותו בכוונה פשיטא דחוזר לתחלת ק"ש אפי' יודע היכן טעה:
ומ"ש טעה בין פרק לפרק וכו' עד סוף הסימן שם טעה בין פרק לפרק יחזור לפרק ראשון ופירש"י להפסק ראשון ויתחיל והיה אם שמוע אבל הרמב"ם כתב נעלם ממנו בין פרשה לפרשה ואינו יודע איזה פרשה השלים ואיזו צריך להתחיל חוזר לפרשה ראשונה שהיא ואהבת את ה' אלהיך וגומר נראה מבואר שסובר דכיון דמפסיקים בין שמע לואהבת הוי נמי הפסק זה בכלל הפסק דבין פרק לפרק ולכן צריך לחזור לואהבת מיהו ודאי אף להרמב"ם אם יודע שאמר פרשה ראשונה אלא דמסופק אם אמר גם השנייה או שמא לא אמרה כל עיקר יתחיל והיה אם שמוע אלא דהיכא דיודע שעומד במקום שמפסיקין ואינו יודע באיזה הפסק צריך לחזור לואהבת זו היא דעת הרמב"ם אבל שאר כל הפוסקים לא כתבו אלא כפירוש רש"י וכמ"ש רבינו ועיקר:
ומ"ש וה"מ שלא התחיל למען ירבו ימיכם וכו' פי' היכא דמסופק אם עומד בוכתבתם ראשון או שני דחוזר לראשון דוקא שלא התחיל בלמען ירבו כשבא לו הספק וכו' וכ"כ הרמב"ם והסמ"ג ומ"ש רבינו אבל אם התחיל למען ירבו בידוע שסיים פרשה שנייה רצונו לומר בידוע שגמר פרשה שנייה דוהיה אם שמוע עד למען ירבו וליכא ספק שמא אמר למען ירבו לאחר וכתבתם הראשון אלא תלינן דסרכיה נקט ואתא ויש מדקדקים מדנקט רבינו האי לישנא שידוע שגמר הפרשה שנייה אלמא משמע דמ"ש רבינו וה"מ שלא התחיל למען ירבו קאי על טעה בין פ' לפר' דחוזר לפר' ראשון ה"מ שלא התחיל למען ירבו וכו' וליתא להאי פירושא דאם התחיל למען ירבו היאך הוא מסופק אם עומד בסוף פ' ראשון או בסוף פ' שני הלא הוא עומד בלמען ירבו ורש"י פי' עוד בדרך אחר ומביאו ב"י ומה שכתב הרשב"א על פרש"י באורך ע"ש: