טור אבן העזר קז
<< | טור · אבן העזר · סימן קז (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור[עריכה]
הכותב כל נכסיו לאשתו לא שנא בריא לא שנא שכיב מרע ויצא עליו שטר חוב מוקדם למתנתה, הפסידה כתובתה מכל הנכסים שהיו לו אז, בין מאותם שהיו בידו בין מאותן שמכר קודם לכן, מפני שמחלה שיעבוד כתובתה כשכתב לה המתנה. אבל אם קנה נכסים אחר כך לא מחלה וגובה מהם.
ודוקא שכתב לה נכסיו. אבל אם לא כתב לה אלא פירות נכסיו, או אפילו כתב לה גוף הקרקע אלא ששייר קצת, לא הפסידה כתובתה. וביאר אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה הא דלא הפסידה כששייר, היינו כשכותב לה סכום מנכסיו, ואפילו הסכום הוא גדול שכתב לה מחציתם או שני חלקים מהם, אבל אם כתב לה כל נכסיו ופירש השיור, אפילו אם שייר הרבה אבדה כתובתה מנכסים שיש לה, שכבוד שעושה לה שכותב לה כל נכסיו גורם המחילה.
במה דברים אמורים שאבדה כתובתה כשכתב לה כל נכסיו, באשתו ארוסה או גרושה, דבהנך הויא מתנה ולכך אבדה כתובתה. אבל אם כתב כל נכסיו לאשתו נשואה לא אבדה כתובתה, משום דלא קנתה, דלא הויא מתנה שלא כיון אלא לעשותה אפוטרופא על נכסיו כדי שיכבדוה, לא שנא יש לו בנים ממנה או אין לו בנים ממנה אלא מאחרת או אין לו בנים כלל ואחיו יורשין אותו.
היו לו שתי נשים וכתב כל נכסיו לשתיהן, לא קנתה שום אחת מהן ושתיהם אפוטרופסים.
כתב חצי נכסי לאשתי פלונית וחצי נכסי לאשתי פלונית, הראשונה קנתה שהרי שייר והשנייה לא קנתה.
כתב כל נכסיו לאשתו ולבנו, אשתו קנתה החצי ובנו לא קנה אלא הוא אפוטרופא.
כתב לאשתו ולאחר, האחר קנה החציה ואשתו הויא אפוטרופא בשאר החצי.
שאלה לאדוני אבי הרא"ש ז"ל: ראובן חלה וצוה מחמת מיתה ואמר "הוו עלי עדים שאני מצוה מחמת מיתה ואני נותן כל נכסי לאשתי, אמנם שיהיו כולם משועבדים לתת ולפרוע מהם בכל שנה עד עולם כל החלק משלם שיש עלי לתת לצורך בית המדרש הידוע לנו, ואני משייר בה לעצמי שאוכל לתת מה שארצה בעבור נפשי", ובכלל דבריו אמר "אל תחשבו לי לשטות שנתתי כל נכסי לאשתי, שאני יודע בה שלא יהיה לה בעל לעולם".
והיורשים אומרים שלא עשאה אלא אפוטרופא שהרי נתן לה כל נכסיו, ומה ששייר לצורך בית המדרש וגם להניח בעד נפשו אינו שיור, כי כבר היה חייב בראשונה לבית המדרש והיו הנכסים משועבדים לדבר ואינו משייר כלום מחדש, ועוד שהרי לא צוה לתת כלום בעד נפשו ואפילו ששייר הואיל ולא אמר כלום כמי שלא שייר דמי, ועוד כי אביו של פלוני הנפטר כשנפטר צוה לתת מנכסיו למדרש ההוא והרי הם הנכסים משועבדין ועומדין.
והאשה אומרת סוף סוף הרי שייר מנכסיו, אף על פי שנתחייב בראשונה לבית המדרש לדבריהם הרי הוא מתחייב עכשיו בכל הדורות, ועוד כי על יורשי הנפטר להביא ראיה שנתחייב מקודם או שחייבו אותו מורישיו, ועוד ששייר לתת בעד נפשו בשעה שנתן לה מתנה, אף על פי שלא נתן כלום סוף סוף בשעה שהקנה לה שייר.
תשובה: המתנה שנתן לאשתו היתה בלא שיור כי לא הניח ליורשיו כלום, ומה שצוה לתת למדרש מוכיח מתוך לשון הצוואה שהיה חייב כבר, מדקאמר "כל החלק משלם שיש לי לתת ולפרוע" אלמא פירעון חוב היה.
ואף אם היה מתנה אין כאן שיור כיון דבפעם אחד חלק כל נכסיו, כדאמר בפרק מי שמת שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים אם כמחלק מת קנו כולם עמד חוזר בכולם אם נמלך מת קנו כולם עמד אינו חוזר אלא באחרון. ואמרינן נמי התם אשתו ואחר לאחר במתנה ואשתו אפוטרופא.
ומה ששייר לתת בעד נפשו לא הוי שיור אף אם נתן הרבה, דמתנה של האשה לא חיילה אלא לאחר מיתה ובאותו שעה לא שייר, הילכך לא עשאה אלא אפוטרופוס.
והפוסק דין זה צריך שידע מי הם היורשים, אם הם בניה או בני הבעל או אחי הבעל אז הוי אפוטרופא, אבל אם הם בני אחי הבעל או רחוקים יותר אז הויא מתנה, דטעמא דכותב כל נכסיו לאשתו לא הויא מתנה משום שאנו אומדים דעתו של אדם שאין אדם מניח בניו וכותב כל נכסיו לאשתו אלא שמינה אפוטרופא על נכסיו לפרנס בניו כדי שיכבדוה, ומיבעיא לתלמודא אשה אצל האחין ואצל בני הבעל מהו מי אמרינן אף באלו רוצה שיכבדוה או אינו חושש אם יכבדוה והוי מתנה, ומסיק דאף באלו הויא אפוטרופא, אבל ביורשין רחוקים מאלו פשיטא דהויא מתנה.
כל זה כתבתי בשביל שכתבת לי להודיעך כל הפרטים, לפיכך כתבתי לך דין כותב כל נכסיו בסתם ואין בשטר מוכיח על הענין דהויא מתנה גמורה אז אנו אומדין דעתו שבדעתו היה שתהיה אפוטרופא על נכסיו כדי שיכבדוה יורשיו, אבל שטר צוואה זו אני רואה לשון המורה על הענין דהוי מתנה גמורה, שהרי אמר בו "אל תחשבו לי לשטות שאני נותן כל נכסי לאשתי שהרי אני יודע בה שלא יהיה לה בעל לעולם", והשטות שחושבים לו לאדם שמניח יורשיו ונותן כל נכסיו לאשתו, זה בשביל שהיום או מחר תנשא לבעל תכניס לו נכסיו וזהו עגמת נפש שתאכל עמלו עם איש אחר, אבל המכיר את אשתו שלא תנשא לאיש אחר באהבתו אותה נותן לה כל נכסיו, הילכך לשון זה מוכיח דהוי מתנה גמורה, שאם לא היתה כי אם אפוטרופא מה שטות יחשבו לו אם מינה אפוטרופא אף אם תנשא לבעל, כי הדבר ידוע אם תנשא לבעל שיסלקוה בית דין מן האפוטרופסות שלא יאכלם הבעל, הלכך מוכיח לשון זה דהוי מתנה גמורה, דכיון דטעמא שאנו מבטלין המתנה הוא משום אומדנא כדפרישית לעיל, כל היכא שיש להוכיח מתוך השטר דהוי מתנה גמורה הרי בטלה האומדנא.
בית יוסף[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
הכותב כל נכסיו לאשתו לא שנא בריא לא שנא ש"מ ויצא עליו ש"ח מוקדם למתנה הפסידה כתובתה וכו' בפרק יש נוחלין (ד' קלב:) הכותב פירות נכסיו לאשתו גובה כתובתה מן הקרקע למחצה לשליש ולרביע גובה כתובתה מן השאר כתב כל נכסיו לאשתו ויצא עליה ש"ח ר"א אומר תקרע מתנתה ותעמוד על כתובתה (וחכ"א תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה) ונמצאת קרחת מכאן ומכאן אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן הלכה תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן מ"ט אומדן דעתא הוא דניחא לה דליפוק עלה קלא דכתבינהו לה כולהו נכסי אפילו חד יומא ופירשב"ם ויצאה עליה ש"ח. שקדם למתנה זו ומיהו לכתובתה לא קדם: תקרע כתובתה. לאו דוקא שהרי אינה מוחלת כתובתה בשביל שום מתנה שנותן לה בעל דאי קנה נכסים אחר כך תגבה מהם כתובתה דאמרינן לקמן בשמעתין שהרי כתב לה דקנאי ודאנא עתיד למיקני אבל מהנהו נכסים דיהיב לה מחלה שיעבוד כתובתה דמינייהו לא תגבה למיקני אבל הואיל ובמתנת חנם באו לידה דאינה נותנת אל לבה שמא יבא ב"ח ויטרפם בחובו הילכך תקרע כתובתה לגבי הני נכסים שלא תטרוף ותעמוד על מתנתה אם אפשר לה להתקיים הילכך כיון דלא הויא מתנה נמצאת קרחת מכאן ומכאן ומיהו מחילה בטעות ליתא דההיא שעתא מתנה גמורה היתה דהא אי בעי בעל מסלק ליה בזוזי: ומ"ש רבינו ל"ש בריא ל"ש ש"מ שם בעי רבא בבריא היאך ולא איפשיטא וכתבו הרי"ף והרא"ש הלכך לא קנתה ולא עשתה אלא אפוטרופא וכ"פ הרמב"ם בפ"ו מהלכות זכייה. וכתב הרשב"א בסימן אלף ומ"ח אף על פי שיש מן הגדולים שכתבו דבריא שכתב בלשון מתנה וקנו מידו קנתה ובעיא דרבא בשכתב בלשון ירושה לא נתחוורו דבריהם ובמה שעשאה אפוטרופא ודאי דלא הפסידה כתובתה ואין חשש בדבר זה עכ"ל. ולקמן בסמוך אכתוב בזה עיין במישרים נכ"ג חי"א:
ומ"ש וביאר א"א הרא"ש בתשובה הא דלא הפסידה כששייר היינו כשכותב לה סכום מנכסיו וכו' אבל אם כתב לה כל נכסיו ופירש השיור אפי' אם שייר הרבה איבדה כתובתה וכו' עד גורם המחילה בכלל מ"א על אחד שכתב כל נכסיו לאשתו במתנת בריא ושייר לעצמו מקום ישיבתו בב"ה נשאת ונתת בדבר אי אמרינן בכה"ג תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה כיון דשייר לעצמו מקום בב"ה והכרעת לעצמך דאמרינן שפיר תקרע כתובתה אף ע"ג דשייר ויפה הכרעת דלא בעינן מתנה בכל נכסיו דהא אמרינן בפ' מי שמת (קנ:) ה' עד שיכתבו כל נכסיהם ואלו הם שכיב מרע וכו' ואילו כתב כל נכסיו לאשתו ויצא עליו שטר חוב לא קא חשיב ואי תקשי לך הא קתני רישא למחצה לשליש ולרביע גובה כתובתה מן השאר אלמא לא מחלה עד שיכתוב לה כל נכסיו יש לומר כשכותב לה סכום בנכסיו כמו מחציתם שלישיתם או רביעיתם אפילו היו לו נכסים מרובים לא מחלה כתובתה אבל כשכתב לה כל נכסיו ופירש ששייר שיור הרבה מחלה כתובתה דכבוד שעשה לה שכתב לה כל נכסיו גורם המחילה כדמשמע לישנא דתלמודא דניחא לה דתיפוק עלה קלא דכתבינהו ניהלה כולהו ניכסי וכ"ש בנדון זה שמוכיח שהשיור היה לטובתה שאם לא שייר לא קנתה שהכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא: וכתב עוד בתשובה הנזכרת עוד כתבת דנכסי דאזדבנו מקמי מתנה ליכא למימר דסלקה שיעבודא דכתובה מינייהו ודמית נכסים הללו שמכר קודם המתנה לנכסים שקנה אחר המתנה דודאי גובה כתובתה מהם נראה לי שאין הנדון דומה לראיה דודאי להבא לא מחלה מן הנכסים שיקנה אבל לשעבר כיון שמחלה שיעבוד כתובתה מן הנכסים שנתן לה אף אם יטרפם בעל חוב כל שכן שמחלה שיעבודה שהיה לה על הנכסים שכבר יצאו מרשותו ונכנסו לרשות הלוקחים ולא היו משועבדים לכתובתה בעוד שהיו כל נכסיו בני חורין לפניה ואם מחלה שיעבוד בני חורין שהניחו הלקוחות איהי דאפסדה אנפשה ובשביל זה לא תחזור על הלקוחות ובודאי אין מחילה לחצאין אלא מחלה כל שיעבוד כתובתה שהיה לה על כל נכסיו שקודם המתנה עד כאן לשונו:
בד"א שאבדה כתובתה כשכתב כל נכסיו באשתו ארוסה או גרושה וכו' אבל אם כתב כל נכסיו לאשתו נשואה לא אבדה כתובתה משום דלא קנתה וכו' בפרק הנזכר (דף קלא:) א"ר יהודה אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא ובעי רבא אם כתב לה כל נכסיו במתנת בריא מאי ואתינן למיפשטה מהא דתניא כתב כל נכסיו לאשתו ויצא עליו שטר חוב תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן ובמאי אילימא בשכיב מרע והא אמרת לא עשאה אלא אפוטרופא אלא לאו בבריא לעולם בשכיב מרע ורבינא מוקי לה באשתו ארוסה ואשתו גרושה וכו':
ומ"ש לא שנא יש לו בנים ממנה או אין לו בנים ממנה אלא מאחרת או אין לו בנים כלל ואחיו יורשים אותו שם איבעיא להו אשה אצל בני הבעל או אצל אחין מהו מי אמרינן דלגבי הני נמי מקפיד שיכבדוה ולא עשאה אלא אפוטרופא כדי שיכבדוה ולא נתכוון להקנותה או דילמא להקנותה נתכוון שאינו חושש אם אחיו או בניו מאשה אחרת יכבדוה ואסיקנא דלגבי הני נמי אמרינן דלא עשאה אלא אפוטרופא וז"ל הרמב"ם בפ"ו מהלכו' זכיה כל אשה שקנתה כל נכסי בעלה במתנה אבדה כתובתה ותקרע לפיכך אם יצא עליו שטר חוב והלכו כל הנכסים בחובו שקדם למתנה תשאר היא בלא כלום ולא תקח בכתובתה שקדמה חוב שאומדן דעת היא שבהנאה שבאת לה בשמועה זו שכתב לה כל נכסיו אבדה כל זכות שיש לה בנכסיו חוץ ממתנה זו וכתב הרב המגיד כל אשה שקנתה כל נכסי בעלה במתנה וכו' פירוש במתנה גמורה ולא במינוי אפוטרופסת דבמינוי אפוטרופסת לא אבדה כתובתה וזהו שאמרו שם כשרצו להוכיח בעיין דבריא מהא דהכותב כל נכסיו לאשתו ואמרו במאי אילימא בש"מ והא אמרת לא עשאה אלא אפוטרופוס פירוש ולא קנתה ולא תקנה ולא תקרע כתובה וכן הסכימו ז"ל עכ"ל וכ"כ נ"י בשם התוס' ובשם רבינו האי גאון וכ' בשם הריטב"א שאין לחוש לדברי החולקים על זה ושכן דעת רבו ז"ל:
ומ"ש היו לו ב' נשים וכתב כל נכסיו לשתיהן וכו' שם כתב הרא"ש אהא דאמרינן פשיטא בנו ואחר לאחר במתנה ובנו אפוטרופוס ואם כתב כל נכסיו לשתי בניו הוו שניהם אפוטרופסים ואם כתב חצי נכסי לבני פלוני וחצי נכסי לבני פלוני הראשון מתנה והשני אפוטרופוס מדלא כתב כל נכסי לפלוני ופלוני בני וכן הדין בשתי נשיו ואם כתב כל נכסיו לאשתו ולבנו יראה דלאשתו הוי מתנה ולבנו אפוטרופוס דאשתו לגבי בנו כאחר דמי עכ"ל: ורבינו כתב בטור ח"מ סימן רמ"ו שה"ר ישעיה כתב דכותב לאשתו ובנו תרוייהו אפוטרופסיו. והרמב"ן והר"ן ז"ל כתבו בשם בה"ג שאם כתב כל נכסיו לשני בניו במקום שיש בנים אחרים לא אמרינן דאפוטרופין שוינהו אלא קנו קנין גמור ומסתברא דכיון דטעמא כדאמרינן פרק מי שמת ופ"ק דגיטין (יד.) דהך הלכתא בלא טעמא אין לנו בו אלא מה שמנו חכמים ע"כ ולפ"ז ה"ה כותב כל נכסיו לשתי נשיו דקנו:
ומ"ש כתב לאשתו ולאחר האחר קנה החצי ואשתו היא אפוטרופא בשאר החצי פשוט שם בגמרא:
שאלה לא"א הרא"ש ראובן חלה וצוה מחמת מיתה וכו' ומה שסיים דכל היכא שיש להוכיח מתוך השטר דהוי מתנה גמורה בטלה האומדנא כן כתבו הרמב"ן והר"ן בשם רבינו האי ורא"מ ז"ל וכ"כ הרשב"א בתשובה וכתוב בתשובה להרמב"ן סימן ל"ט שאף ע"פ שיש חולקים בדבר לזה דעתו נוטה וכ"כ נ"י אם פירש בשטר שהוא מקנה לה הקנאה גמורה ולא בתורת אפוטרופסת א"נ שפירש בשטר שתהא רשאה למכור ולתת במתנה לאחרים ודאי קנתה ע"כ וכתב ה"ה בפ"ו מהלכות זכייה יש מי שכתב שאם קנו מידו שאין קנין לאפוטרופסת עכ"ל ורבינו בטור ח"מ סימן רמ"ו כתב דעת ה"ר יונה בזה וכבר כתבתי תשובת הרשב"א בסימן אלף רמ"ח ועיין בתשובות להרמב"ן סימן ע"א והרמב"ם כתב בפרק הנזכר הכותב כל נכסיו לאשתו בין בריא בין ש"מ אף על פי שקנו מידו לא עשאה אלא אפוטרופא על יורשיו בין שהיו יורשי בניו ממנה או מאשה אחרת או אחיו או שאר יורשיו ואם שייר כל שהו בין קרקע בין מטלטלין קנתה כל שכתב לה בד"א בנשואה אבל אם כתב כל נכסיו לאשתו ארוסה או לגרושה אע"פ שלא שייר כלום הרי היא כשאר בני אדם ומתנתו קיימת עכ"ל. כתוב עוד בנ"י היה אומר הרא"ה בשם רבינו הגדול רבו ז"ל דאם הוכר הדבר שהערים במתכוין כדי להפסידה לא איבדה כתובתה דאנן סהדי דאילו ידעה כי דרך שנאה הוא עושה להפסידה שלא מחלה שאין זה מאן דיקר אלא גרף של רעי והיינו דקתני יצא עליה ש"ח וכן נראין הדברים באמת והכל כפי מה שעיני הדיינים רואות הריטב"א ז"ל עכ"ל: כתב הרא"ש בתשובה כלל פ"ד סימן ג' מ"ש בשטר כל יומי מיגר אלמנות זוגתי היא תמשול בכל הנכסים אינה לשון מתנה אלא לשון אפוטרופסת אע"פ שכתוב בו שיור מכמה טעמים חדא שאין כתוב בשטר שכתב לה כל נכסיו אלא לשון ממשלה וזה אינו לשון מתנה אלא לשון אפוטרופסת והאריך בזה: כתוב בתשובות הגאונים לרבי' האי ש"מ שאמר תטול פלוני' בתי נ' זהובים ופלונית בתי נ' זהובים והיו לו ג' בנות ואשה אחת והבת הגדולה נשואה א"ל אחיו אשתך מה תתן לה אמר לה השאר שלה תשובה דבריו קיימים וכל שאר נכסיו לאשתו ולא אמרינן דלא עשאה אלא אפוטרופסת כיון שחילק לב' בנותיו שהן יורשות נ' נ' ולא כתב לאשתו כל נכסיו בודאי אילו לאדם נכרי נתן עם אשתו מקצ' נכסיו לא היתה אשתו אלא אפוטרופא ועכשיו שלבנותיו כתב ולא לאחרים איך נאמר כי אפוטרופא עשאה על נכסיו והרי נתן לב' מהן מה שחפץ וא"ת שהרי יש גדולה שלא נתן לה כלום כיון שהעמיד ירושת התורה אפי' בא' מבניו הרי קמה ואין צריך לפטור את שאר יורשיו שהתורה נתנה רשות לאב להנחיל נכסיו לכל מי שירצה עכ"ל:
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
הכותב כל נכסיו לאשתו וכו' בפרק יש נוחלין ריש (דף קל"ב) אר"נ הלכה כחכמים דבכתב כל נכסיו לאשתו דניחא לה הכבוד דתיפוק עליה קלא דכתבינהו ניהלה להנהו נכסי אפי' חד יומא דאמרי אינשי ניהוי חד יומא במנא יקירא ולמחר ליתבר כך הוא באלפסי כלומר אע"פ שמחלה שיעבוד כתובתה מכל נכסיו בשביל כבוד זה ואם יבא ב"ח מוקדם יהא גובה ממתנה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן אפ"ה אמרינן דמחלה: ודוקא שכתב לה כל נכסיו וכו' כל זה שם בגמרא ומ"ש ל"ש בריא לא שנא ש"מ שם בעי רבא בבריא שכתב כל נכסיו לאשתו מהו מי אמרינן מתנה גמורה הוא דבש"מ הוא דחושש לכבודה ולא עשאה אלא אפוטרופא דניחא ליה דלשתמעון מילה אבל בבריא הא קאי איהו ויכבדוהו מאימתו א"ד נמי ניחא ליה דלשתמעון מילה מהשתא ואסיקנא דבארוסה וגרושה דאינו חושש לכבודה ולא מיבעיא בבריא דמתנה גמורה הוא ואם יצא עליה ש"ח נמצאת קרחת מכאן ומכאן אלא אפי' ש"מ נמי אבל בנשואה דלא הוי מתנה אלא כונתו לעשותה אפוטרופא אמרינן דלא מיבעיא בש"מ דגובה כתובתה אלא אפי' בבריא נמי:
שאלה לא"א הרא"ש וכו' ועוד שהרי לא צוה לתת כלום בעד נפשו א"כ נתן לאשתו כל נכסיו ואינה אלא אפוטרופא:
ומ"ש ואפי' שייר וכו' כלומר ואע"פ ששייר כח לעצמו שיוכל לעשות מה שירצה בעד נפשו מ"מ מאחר שאח"כ לא אמר מהו ששייר הוה כאילו לא אמר שרוצה לשייר וא"כ חזרה המתנה בכל נכסיו בלא שיור ומ"ש ואף אם היה מתנה אין כאן שיור וכולי פירוש דמדאמר אם כמחלק מת קנה כולם עמד חוזר בכולם אלמא דחשיב מתנת שכיב מרע בלי שיור ומשום הכי חוזר:
דרכי משה[עריכה]
(א) וסיים שם ולפי שלא היה דרכן לכתוב כך בכל השטרות לפיכך אמרו סתמא דלא עשאה אלא אפוטרופוס. וכתב עוד הא דאמרינן במקום דלא הוי מתנה דאפוטרופוס מיהא הויא היינו במקום דהמתנה היתה קיימת לולא דאנן אמרינן שעשאה אפוטרופוס אבל אי בלאו הכי נמי לא הוי מתנה כגון שאמר שלא תקנה אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה אז אפילו אפוטרופוס לא הויא עכ"ל. ובמקום דהויא אפוטרופוס כתב המרדכי שם ע"ד תשובת מוהר"ם דאי מפסידה הנכסים מסלקינן אותה כשאר אפוטרופוס דמפסיד נכסים ועיין בתשובת מהרי"ל סימן פ"ח דאם כתב ש"ח לאשתו על כל נכסיו אין היורשין צריכין לו לשלם וע"ש:
(ב) ובהגהות מרדכי דב"ב דף רס"א ע"ב וע"ג וע"ד תשובה ארוכה בא' שכתב לאשתו כל נכסיו רק שצוה לתת לצדקה י' ליטרות וס"ת וטלית ופסק א' מן הגדולים דלא הוי שיור וריב"א חולק ופסק דהוי שיור:
(ג) אבל בנ"י פרק י"נ דף רי"ז ע"א כתב דאין חילוק בין יורש ליורש וכן משמע מדברי הרמב"ם פ"ו מהלכות זכיה והובא בב"י:
(ד) וכ"כ ב"י לעיל כשם נ"י דהיכא דמוכח דלמתנה נתכוין הוי מתנה וכ' בהגהות מרדכי דב"ב דרס"א ע"ב וג' וד' בתשובה באחד שכתב לאשתו ואחריה לילדי בנותיו ופסק ריב"א דמאחר שכתב אחריה לפלוני ודאי למתנה גמורה נתכוין כו':