חפץ חיים על ספרא/קדושים/פרק ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ביאור - פרק ט[עריכה]

( א ) אביו ודאי ולא הספק:    כגון ששהתה שני חדשים אחר שנתגרשה מבעלה ונשאת לאחר וילדה לשבעה חדשים ואין ידוע אם הוא בן ט' לראשון או בן שבעה לאחרון.
אמו ודאית ולא הספק:    כגון נשים שילדו ונתערבו ולדותיהן זה בזה.


( ב ) מה תלמוד לומר:    והלא כבר אמר "אשר יקלל את אביו וגו'".
תלמוד לומר אביו קילל אמו קילל:    פי' דברישא דקרא סמך קללה לאביו ובסיפא סמך קללה לאמו לומר לך שאפילו קילל לאחד מהם חייב.
והלא גר:    פי' עכשיו שאמרנו שעל אחד מהם חייב, מכאן נוליד שהגר, אף על פי שאינו חייב על אביו, שאין אבות לעכו"ם -- עם כל זה חייב על קללת אמו. והגר"א גרס "נמצא הגר וכו'". והנה הברייתא מיירי במי שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, דאי לידתו היתה גם כן שלא בקדושה ונתגיירה אחר כך היה פטור לכולי עלמא אף אאמו. וכן אם היתה הורתו ולידתו בקדושה שנתגיירו אביו ואמו קודם שנתעברה -- ישראל מעליא הוא וחייב לכולי עלמא אאביו ואמו (ירושלמי פי"א דיבמות הלכה ב, ועי"ש בק"ע).
ר"ע אומר וכו' את שהוא חייב וכו':    ולית ליה דרשא דרישא דס"ל כר' יונתן לקמן בפ"י.
בשתוקי:    שקורא אביו, ואמו משתקו, דלא ידעינן מי הוא.
שהוא חייב על אמו:    דהא יש לו אב אלא דלא ידעינן ליה.
אביו ואמו קילל אפילו לאחר מיתה:    בגמרא (סנהדרין פה, א) מוקי לה כר' יונתן דס"ל דאביו ואמו קילל לא צריכנא לההוא דרשא דדרשינן מעיקרא לרבות אפילו אחד מהם וכדלקמיה בפרק יו"ד הלכה ה'. לפיכך אייתר ליה קרא לרבות אפילו אחר מיתה, וגם לית ליה ההוא דרשא דר"ע וההוא תנא דרישא ור"ע ילפי להו לאחר מיתה מפסוק "ומקלל אביו ואמו" דפרשת משפטים.
והלא דין הוא:    שאינו חייב לאחר מיתה ולכך צריך קרא.
מה המכה אינו חייב אלא מחיים:    דהא אינו חייב עד שיעשה חבורה ואין חבורה שייך אלא מחיים.
דמיו בו בסקילה:    דילפינן ממה דכתיב "באבן ירגמו אותם דמיהם בם".


( ד ) לשבת בה ואני וכו':    דייק תיבת "לשבת בה" דהיינו שאתם תהיו קבועים שם.

( ה ) בחוקות הגוי אלו המצריים וכו':    דאם יהיה הכונה על הכנענים יהיה "אשר אני משלח" יתר, דידוע הוא שהוא הגוי המשתלח.

( ו ) אתם נאים יורשים:    פי' אתם ראוים להיות יורשים ודייק זה מתיבת "אתם".
שאתם פותחים תחלה:    פי' שישראל היו גדורים מן העריות במצרים כמו שאמרו זונה אחת היתה במצרים שלומית בת דברי ופרסמה הכתוב.

( ז ) ירושת עולם:    דייק מתיבת "אתננה לרשת" וגם דייק תיבת "לכם" דהיינו משלכם היא.

( ח ) מקשט את עצמו:    למשכב זכור.
ונמסר לאחר:    ואני הבדלתי אתכם ואמרתי לא יהיה קדש.

( י ) הבדלתי אתכם לטמא לאסור:    דאינו טמא ממש דהרי אמרנו שאינו מדבר מטמא אלא באיסור.

( יב ) פורש מן העבירה:    ר"ל לפיכך פורש מן העבירה.
ומקבל:    ר"ל מפני שמקבל מלכות שמים.

( יג ) איש ואשה:    פי' אילו אמר איש ואשה הייתי אומר דוקא איש ואשה ודאית, טומטום ואדרוגינוס מנין. תלמוד לומר "או אשה" ד"או" לרבות.
הרי אלו:    פי' המכשף העושה המעשה.

( יד ) זה בנין אב:    דמילת "דמיהם בם" יתירא הוא ללמד לכל מי שנאמר "דמיהם בם".