התורה והמצוה ויקרא כ ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספרא | מלבי"ם על פרשת קדושים | מחבר:מלבי"ם
משנה תורה לרמב"ם | תלמוד בבלי
מפרשים על הספרא:   קרבן אהרן | הראב"ד | הר"ש | רבינו הלל | חפץ חיים | עשירית האיפה | מלבי"ם | עזרת כהנים | דרך הקודש

סימן צח[עריכה]

ויקרא כ ט:
כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ מוֹת יוּמָת אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל דָּמָיו בּוֹ.


ספרא (מלבי"ם) פרשת קדושים פרק ט:

[א] "איש"-- אין לי אלא איש. אשה מנין? תלמוד לומר "איש איש".

"כי יקלל את אביו"-- ולא את אבי אביו. "ואת אמו"-- ולא את אבי אמו.   "אביו" ודאי ולא הספק. "אמו" ודאית ולא הספק.

[ב] "אביו ואמו קלל" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "ומקלל אביו ואמו מות יומת" (שמות כא, יז), יכול לא יהא חייב עד שיקלל שניהם בבת אחת? תלמוד לומר "אביו..קלל" "אמו קלל"-- אפילו אחד מהם.   והלא הגר חייב על אמו ואינו חייב על אביו, דברי ר' יוסי הגלילי.   ר' עקיבא אומר "אביו ואמו קלל"-- את שהוא חייב על אביו חייב על אמו, ואת שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו. מודה ר' עקיבא בשתוקי שהוא חייב על אמו אף על פי שאינו חייב על אביו.

[ג] "אביו ואמו קלל"-- אפילו לאחר מיתה. והלא דין הוא: הואיל והמכה חייב והמקלל חייב. מה מכה אינו חייב אלא בחיים אף המקלל אינו חייב אלא בחיים. תלמוד לומר "אביו ואמו קלל"-- אפילו לאחר מיתה.

"דמיו בו"-- בסקילה.


איש איש כי יקלל: מפרש מה שכתוב "איש איש" בכפל בא להורות על הכללות (שלא נפרש "איש" על המין-- ולא אשה). ובא לרבות אשה.

והנה יש ג' פסוקים ( א ) מה שכתוב במפ' משפטים "ומקלל אביו ואמו מות יומת" ( ב ) "כי יקלל את אביו ואת אמו" ( ג ) "אביו ואמו קלל". ולקמן בפלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן יבואר דלר' יאשיה מה שכתוב "אביו ואמו קלל" בא לחייב על כל אחד בפני עצמו. ומה שכתוב בפ' משפטים צריך לחייב המקלל לאחר מיתה. ולר' יונתן הקרא דמשפטים צריך לרבות אשה וטומטום ואנדרוגינוס ולא סבירא ליה דרשה ד"איש איש", ומה שכתוב "אביו ואמו קלל" מרבה לאחר מיתה.

ופה באר בזה ג' שיטות:

  • ( א ) שיטת סתמא דספרא ר' יהודה שמה שכתוב "אביו ואמו קלל" מוציא את הספק. וביבמות (דף קא) תרי תנאי אליבא דר' יהודה. לחד מאן דאמר בהכה שניהם (בספק בן ט' לראשון או בן ז' לשני) בבת אחת חייב. ולחד מאן דאמר פוטר ר' יהודה גם בהכה שניהם בבת אחת וכוותיה סתם בספרא וממעט לה מן "אביו ואמו קלל"-- דוקא אביו ודאי.
  • ( ב ) ור' יוסי הגלילי כר' יאשיה וצריך "אביו ואמו קלל" לרבות אפילו אחד מהם.
  • ( ג ) ור' עקיבא כר' יונתן סבירא ליה דצריך "אביו ואמו קלל" לפטור את הגר.

ולכולהו סבירא להו דקרא דפרשת משפטים מרבה מקלל לאחר מיתה ואשה וטומטום ואנדרוגינוס מרבינן מן "איש איש".

ומ"ש "את אביו"-- ולא אבי אביו זה ידעינן מפשטות הלשון בלא ריבוי, שהגם שלפעמים נקרא אביו אביו כמ"ש רש"י, זה בדרך השאלה, לא בדרך הפשוט.