ספרא (מלבי"ם)/פרשת קדושים/פרק ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ספרא (מלבי"ם) | >>

מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה

פרק ט

[א] "איש"-- אין לי אלא איש. אשה מנין? תלמוד לומר "איש איש".

"כי יקלל את אביו"-- ולא את אבי אביו. "ואת אמו"-- ולא את אבי אמו.   "אביו" ודאי ולא הספק. "אמו" ודאית ולא הספק.

[ב] "אביו ואמו קלל" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "ומקלל אביו ואמו מות יומת" (שמות כא, יז), יכול לא יהא חייב עד שיקלל שניהם בבת אחת? תלמוד לומר "אביו..קלל" "אמו קלל"-- אפילו אחד מהם.   והלא הגר חייב על אמו ואינו חייב על אביו, דברי ר' יוסי הגלילי.   ר' עקיבא אומר "אביו ואמו קלל"-- את שהוא חייב על אביו חייב על אמו, ואת שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו. מודה ר' עקיבא בשתוקי שהוא חייב על אמו אף על פי שאינו חייב על אביו.

[ג] "אביו ואמו קלל"-- אפילו לאחר מיתה. והלא דין הוא: הואיל והמכה חייב והמקלל חייב. מה מכה אינו חייב אלא בחיים אף המקלל אינו חייב אלא בחיים. תלמוד לומר "אביו ואמו קלל"-- אפילו לאחר מיתה.

"דמיו בו"-- בסקילה.