חלקת מחוקק על אבן העזר ג
סעיף א
[עריכה](א) וי"א דנאמן לקרות בתורה ראשון ולישא את כפיו: הרמ"ך בעל דעה זו לא כתב רק לקרות בתורה ראשון ונתן טעם לדבר דלא אכפת לן אם יקרא בתורה ראשון כלומר דאין בזה צד איסור רק מפני דרכי שלום (כדאיתא במשנה בהנזקין דף נ"ט) אבל נשיאות כפים דאיכא איסור עשה כמבואר בגמרא (כתובות דף כד) בזה אין מקילין אף לדעת הרמ"ך:
(ב) וכן נוהגין האידנא בכל מקום: (אף שהכריע הרב כהרמ"ך לא בכל דבריו הכריע) ובמקום שנוהגין האידנא אפי' בתרומה דרבנן (כגון בא"י כמבואר בש"ע מטור יורה דעה סי' של"א) אז יש לחוש שמא יעלו אותו מקריאת התורה לתרומה דרבנן אך במקום שאין נוהגין בתרומה כלל אז יש לקרותו בתורה דלא נפיק מיניה חורבה וכמו שנתנו הר"ן והמגיד טעם למנהג שלנו (הביאו הב"י סי' זה ס"ק א' וסיימו בדבריהם ואעפ"כ אין ראוי לעשות כן) כלו' ולא יקרא בתורה כלל ע"פ עצמו אף במקום שאין נוהגין בתרומה כלל (ועיין לקמן ס"ק ז'):
(ג) והנבעלת לו אם היא פסולי כהונה הוי ספק חלל: היינו לענין כהן אחר שבא עליה אינו לוקה משום חללה ודאית וכן זרעה ספק חללים אבל הוא עצמו שחזר ובא עליה לוקה משום חללה (ודאית) לפי דבריו כמו דלוקה בפעם ראשון משום גרושה:
(ד) הוציאני מבית הספר: בטור השמיט זה אפשר למאי דקי"ל דכל המשפחו' בחזקת כשרות לא חיישינין לעבדות ומכ"ש בארצותינו דלא שכיחי עבדים כנענים שמלו וטבלו לשם עבדות שיאכלו בתרומה (ועיין לקמן סק"ח):
סעיף ב
[עריכה](ה) פלוני כהן לוה מפלוני מנה ועדים וכו': הוה ליה למנקט רבותא אפי' בלישנא דידיה כגון אני פלוני כהן וחתימי סהדי אפ"ה מעלין לכהונה בזמן הזה (דאפליגו בגמרא בכתובות דף כ"ד אי מעלין משטרות ליוחסין אי לא מעלין ופריך בגמ' ה"ד אלימא דכתוב ביה אני פלוני כהן חתמתי עד (דהיינו בלישנא דידיה) מאי קמסהיד עליה (כלו' ופשיטא דאין מעלין) לא צריכא דכתוב בה אני פלוני כהן לויתי מנה מפלוני וחתימי סהדי מאי אמנה שבשטר קא מסהדי או דילמא אכולה מילתא קמסהדי ופסק שם הילכתא כמ"ד אין מעלין ופסקו כל הפוסקים ה"מ ליוחסין אין מעלין אבל לתרומה דרבנן מעלין והיינו אף בלישנא דידיה וא"כ לינקט רבותא) אלא נקט לישנא דסהדי לרבותא דאפ"ה אינו נאמן רק בזמן הזה אבל ליוחסין אין מעלין אפילו בלישנא דסהדי (והוא דעת הרמב"ם פ"ך מהא"ב וסיים בלשונו שם שמא לא העידו אלא אמלוה) (פי' ולא אכולה מילת' מסהדי) ועיין בש"ע בחושן משפט סי' מ"ט ס"ק ז' מה שחלק שם גבי שני יוסף ב"ש אם כתבו העדים אמר לנו יוסף ב"ש שליט"א הוי סי' ולכאורה דין זה הוא דוקא להרא"ה והרשב"א דס"ל דבלישנא דסהדי ודאי מהימני (פי' ומסתמא אכול' מילתא מסהדי) הביאו הב"י בסי' זה וזה לשונו וכתב הרא"ה ז"ל דהא דפליגי (ר"ל אי מעלין משטרות ליוחסין אי לא) דוקא בלישנ' דידיה כי האי דאמר אני פלוני כהן אבל בלישנא דסהדי ודאי מהימני (פי' אפי' ליוחסין וכו' וכ"כ הרשב"א ז"ל עכ"ל) וא"כ יהיה הש"ע מזכה שטר' לבי תרי דכאן פסק כהרמב"ם ושם פסק כהרשב"א אבל המעיין בתוספות (בכתובות דף כ"ד ע"ב) בד"ה אמנה שבשטר קא מסהדי וא"ת ואי לאו אכולא מילתא קא מסהדי (א"כ עדים חתמי אף על גב דלא ידעי אי כהן הוי אי לא וא"כ גבי שני יוסף ב"ש דאמרי' אם היו משולשין יכתבו כהן ומה מועיל כיון שהעדים חותמין אעפ"י שאין מכירין בו אם הוא כהן וי"ל דהיכא דהוחזקו שני יוסף ב"ש ודאי אכולה מילתא מסהדי כי אז צריכין לידע אם בן כהן הוא ואז מעלין משטרות ליוחסין והכא מבעיא לן היכי דלא הוחזקו עכ"ל) וא"כ פשיטא דדין זה של הרשב"א אמת מ"ש בחושן משפט סי' מ"ט (וגם הרמב"ם יודה בזה) ומה שהשמיט הרמב"ם דין זה גבי יוחסין ואפשר דמילתא דפשיטא הוא דאם שנים מעידין שזה כהן (ר"ל כסברת התוספת דהיכא דאיכא שני יוסף ב"ש מסתמא מדקדקין בדבריהם ויודעין שהוא כהן) ודאי דמעלין ואפשר לומר דהרמב"ם לא ס"ל כהתוספות דהא דכתב (העדים) אמר לנו יוסף בן שמעון הכהן היינו כהן בזמן הזה (לענין אכילת תרומה דרבנן) לאפוקי יוסף בן שמעון האחר דהוי ישראל אבל ליוחסין אין מעלין עד שיעידו בפירוש שהוא כהן גמור אבל דין זה שכתב הרשב"א (בחושן משפט סימן הנ"ל) אמת הוא אליבא דכ"ע (אף להרמב"ם) דעדים (בודאי) לא יכתבו שלי"ט על מי שהוא מת:
(ו) וי"א דאם חתם עצמו אני פלוני כהן עד: (זה הוא לשון הר"ן וסיים בלשונו מיהו לתרומה דרבנן מהימן דלא גרע ממסיח ל"ת דמכשירין לקמן הביאו הב"י סי' זה סעיף קטן א') ונראה דהרב כתב זה ג"כ כאן דמהני אפילו לאכילת תרומה דרבנן (בא"י) דאי לס"ת ולנשיאות כפים כבר כתב לעיל (סעיף א') דנאמן להעיד על עצמו בלא מל"ת ומיהו קשה דבשלמא הר"ן לטעמיה אזיל דס"ל דאין אדם נאמן על עצמו כלל (וכמו שהבאתי לשונו סוף סעיף קטן ב') ודלא כהרמ"ך ומאחר שהוא מל"ת בחתימתו ס"ל שהוא כהן לפחות לקריאת ס"ת וק"ל דמעלין מקריאת ס"ת להיות כהן ככהני זמן זה אבל לדעת הרב דפסק לעיל דלקריאת ס"ת נאמן בזמן הזה בלא מל"ת א"כ החתימה שחתם עצמו כהן (לא מקרי מסיח לפי תומו) (ומה שחתם עצמו כהן היינו משום) שהוא קורא בתורה (וזה הוי ע"פ עצמו) ואם חתם עצמו בארץ שאין נוהגין בתרומה דרבנן אין לו לאכול (עפ"ז) בא"י תרומה וא"כ צריך לפרש הגה זו דווקא בא"י דיש שם תרומה דרבנן ואז אין קורין אותו לתורה בלא ראיה:
סעיף ג
[עריכה](ז) ואין חוששין שמא אמו כותית: הטעם כתב הרשב"ץ דרוב האנוסים נזהרין מלהתחתן בגוים מיהו קשה דהא בסמוך סעיף ו' כ' דעד א' המעיד שאביו כהן אין מעלין אותו לכהונה שמא אביו נשא חללה אבל אם הוחזק אביו כהן או שבאו ב' והעידו שאביו של זה כהן הרי זה בחזקת אביו א"כ אנוס זה שמעיד שא' מהם מוחזק בכהונה היינו שאבותיו היו בחזקת כהנים דאם מעיד עליו א"כ (מהיכי תיתי יש) לחוש שמא בן כותית הוא וא"כ יהיו הפסקי' סתרי אהדדי דכשם דלקמן חיישינן שמא חלל הוא ה"נ גבי עדות אנוס שמא אביו נשא חללה ע"כ היה נראה דהרשב"ץ לא ס"ל כהרמב"ם דבאמת נדחק הרב המגיד לתת טעם לדברי הרמב"ם מה שמחלק בין חזקה ע"פ שנים לחזקה ע"פ א' וכבר כתב ה"ה שרש"י והראב"ד פי' הגמרא דוקא שיצא קול על אמו אבל מסתמא לא חיישינן וא"כ דברי הרשב"ץ שבסעיף זה דאזל בשיטת שאר פוסקים ודברי הרמב"ם שבסעיף ו' המה סותרים ואפשר דלקרות בתורה אף הרמב"ם מודה דלאו איסורא הוא ובסעיף ו' לא מיירי אלא מנשיאות כפים ואכילת תרומה דהם דברי איסור לזרים:
סעיף ה
[עריכה](ח) טובל ואוכל בתרומה: במשנה תנן איש פלוני יצא מבית הספר לטבול לאכול בתרומה ומפרש בגמ' (כתובות דכ"ו ע"א) דדוקא קתני כדי להוציאו מחשש עבד (ר"ל מאחר דקתני יצא מבית הספר לאו עבד הוא דעבד אסור ללמוד תורה כדאיתא שם דכ"ח ע"א מסייע' ליה לר' יהושע בן לוי דאמר ר"י ב"ל אסור לאדם שילמוד לעבדו תורה) וע"ל בסעיף א' כ' כן וכאן השמיטו אפשר דסמך ליה אדלעיל וכבר כתבתי (סעיף ד') דבטור הושמט גם שם:
סעיף ו
[עריכה](ט) שמא חלל הוא: כתבתי (לעיל ס"ק ז') שזה דעת הרמב"ם ואינו מוסכם משאר פוסקים ובפרט בזמן הזה שכל המשפחות בחזקת כשרות הם למה נחוש לחלל:
סעיף ז
[עריכה](י) וישאר כהן בחזקת אביו: בב"י מביא מחלוקת הפוסקים אי מיירי אפי' בתרומה דאורייתא או לא:
סעיף ט
[עריכה](יא) והם אוננין עליו: בגמרא ביבמות דף ק' ע"ב מפרש היכא משכחת לה (ר"ל כיון ששניהם חיים א"כ ע"כ דגירשה בעלה כהן הראשון ושוב לא משכחת שתנשא בגירושין לכהן השני) ועיין בס"ק שאחר זה:
(יב) ובתוך שלשה נשאת לכהן: נראה דה"ה להיפך שזינתה עם כהן תוך ג"ח למיתת בעלה הכהן ג"כ לא נקרא זרעו מיוחס אחריו כל היכ' דאיכ' צד זנות, ומיהו קשה למה לא אמרינן זיל בתר רובא ורוב בעילות תולין בבעל לו יהא זינתה תחת בעלה הולד כשר ואפשר לו' דלכהונה החמירו יותר ועיין ביבמות דף ק' אמרינן אלא לאו בזנות (קאי אמתניתין על מי שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים והיו שניהם כהנים ונשאת וילדה ואין ידוע אם בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון הם אוננים עליו (מייתי לה המחבר בסעיף שלפני זה) וקא מהד' תלמודא היכי משכחת לה ששניהם כהנים ובתחלה קאמר שגרשה הראשון ונשאת כהן השני באיסור ובתר הכי דאמר אלא שבא עליה כהן הראשון בזנות) ומאי אחר בעלה אחר בועלה (פי' ולפ"ז מה שאמר במתניתין שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים הא הראשון בא עליה בזנות מאי בעל' דקאמר ומתרץ מאי בעלה בועלה) והיינו ממש דין זה שבתוך ג' לזנות נשאת אבל רש"י פי' התם אלא לאו בזנות ששניהם באו עלי' בזנות משמע דוק' שניהם בזנות ונשאת לאו דוק' כמו בעלה לאו דוק' אבל נשואין אחר זנות תולין בנשואין:
(יג) ומודה שהוא בנו: כלומר שמודה שבא עליה ואפשר שנתעברה ממנו והיא אינה אומרת שבאו עליה ג"כ אחרים אבל אם הוא אינו לפנינו אף שהולד כשר כר"ג (כתובות די"ג) מ"מ משתיקין אותו מדין כהונה כדאית' בגמר' ויעין לקמן סי' ד' ס"ק כ"ו: