חלקת מחוקק על אבן העזר ב
סעיף א
[עריכה](א) וכל העושה כן מקרי נושא כו': אף על גב דלפני זה כתב כל שאינה פסולה עליו מותר לישא משום ממון היינו אם נותנין לו ממון (ברצון טוב) אבל לעגן כלתו בשביל זה זה או לעגן עצמו ולהמתין מלישא אשה עד שימצא אשה שתתן לו ממון אסור וכן סיים בא"ח ורבים נכשלים בעבירה כשאינם נושאין אשה במהרה ועליהם נאמר כל הנושא אשה לשם ממון וכו' כלו' שהעיכוב מלישא אשה בשביל חמדת ממון גורם לו להוליד בנים זרים:
סעיף ג
[עריכה](ב) או שיש בהם עבדות: לא כתב או עבד דעבד שנתערב בישראל הוולד כשר ולהרמב"ם אף לכהונ' לא פגום ע"כ נקט עבדות, כלומ' דהערעור הוא שיש בהם עבדים ושפחות וכל ולד הנולד במשפחה הוא ספק עבד דשמא נולד מן השפחה:
(ג) ואם משפחת כהנים היא לא ישא וכו': הרב העתיק לשון הרמב"ם שהוא ע"ד פירש"י (רצה לומר שמפי' רש"י נראה דהא דקאמר לא ישא ממנה אשה יהיה מי שיהיה הנושא אם כהן או לוי או ישראל וכן למטה שכתב אם היתה המשפחה שקרא עליה ערעור לוים או ישראלים פי' אם האשה היא מלוים או מישראלים והנושא הוא מי שיהיה כך פי' הרב המגיד דברי הרמב"ם ע"ד פי' רש"י) וצריך לפרש כאן דלצדדין קתני דאם הערעור הוא על החלל אז אין צריך לבדוק אלא כהן הנושא ואם הערעור על פסולי קהל אף ישראל צריך לבדוק ומ"מ יש חילוק (בבדיקת פסולי קהל) דאם הערעור יצא על משפחת כהנים אז אין צריך בדיקה רק ח' אמהות אפי' אם הערעור יצא שנתערב בהן פסולי קהל אבל אם הערעור יצא על משפחת לוים וישראלים מוסיף לבדוק מפני שהעירוב מצוי יותר בהם כמ"ש הרמב"ם אבל יש כאן דעה אחרת דרישא מיירי בכהן הבודק מחמת ערעור דפסולי כהונה די לו בבדיק' ח' נשים אבל לוי וישראל הבודקין וה"ה כהן הבודק מחמת פסולי הקהל צריך להוסיף בדיקה אם יצא ערעור שנתערב פסולי קהל וכל היכא שהחשש משום פסולי קהל גם האשה בודקת לדעתם (ולא אמרו שלא הוזהרו כשירות לינשא לפסולים אלא כשאין שם רק חשש פסולי כהונה אבל בחשש פסולי קהל צריכה גם היא לבדוק) וכמו שמבואר בהר"ן ובמ"מ דעה זו (וטעם הנ"ל):
(ד) ונמצא בודק עשרה אמהות: כבר הניח המ"מ בצ"ע דבגמרא משמע דבודק לפחות י"ב אמהות דהא יש כאן ד' אמהות וכשמוסיף לבדוק בכל אחת דור אחד נמצא ו' הן י"ב:
(ה) שלא הוזהרו כשירות: כלומר מאחר שלא החמירה עליהן תורה בפיסולי כהונה גם רבנן לא החמירו עליהן לבדוק בדיקת דורות אבל מ"מ בדיקה סתם בעי דהא מאחר שיש עידי ערעור שנתערב בהן ממזר צריכה היא לחוש לספק דאורייתא כאיש ולדעת רש"י ניחא דפי' דערעור אינו רק קול בעלמא (כלומ' ודלא כמו שכתב בתחלת סעיף זה והוא שיעידו שנים שנתערב בהם ממזר והוא דעת הרמב"ם) וכבר כתבתי בסעיף שלפני זה שיש חולקין וס"ל דבפסולי קהל אף האשה בודקת וכמבואר בר"ן ובמ"מ:
סעיף ד
[עריכה](ו) וי"א דוקא משפחה שנתערב בה וכו': כלו' שקול יוצא שנתערב בה דאלו בעדים הא כתב לפני זה דבלא שתיקה צריך לבדוק ומיהו יש לדחות (דאף כאן מיירי בעדים) וה"ק דהוא לבדו צריך בדיקה (מאחר שהוא שותק אתיליד ביה ריעותא) והאחרים במשפחתו פטורין מן הבדיקה כל זמן שלא נבדק הוא:
(ז) וכל זה מיירי בפיסול הנוגע בעצמו: משמעות לשון זה אף דאיכא כולה לריעותא דהיינו שיש קול שנתערב במשפחה פסולה וגם בדורות הראשונים שהיו ב"ד נזקקים על החרפות וגם שצוח על פסול אחר ושותק על פסול זה אפ"ה בפסול הנוגע לזרעו אין השתיקה הודאה רק למיחש קצת אבל המעיין בתשובה יראה שלא עשה זה רק לסניף בדרך אפשר ודוקא בדיעבד שלא להוציא אבל היכא דאיכא כולהו לריעות' פשיטא דיש לחוש לכתחילה שלא להתחתן עמו:
סעיף ה
[עריכה](ח) אבל בתה אפילו נשאת תצא: בגמ' בקידושין דע"ה ע"א מבואר דהמכשירי' באלמנ' לכתחילה מודים בבתה דאסורה עכ"פ לכתחילה ורשב"ג דמחמיר אמר דכל שאין אתה נושא בתה אין אתה נושא אלמנתו אבל דהבת אפילו נשאת תצא אפי' בס"ס זה לא מצינו מבואר והדקדוק שדקדק הב"י והכ"מ מדברי הרמב"ם אינו כדאי לבנות ע"ז יסוד ולחדש דין זה גם בדברי התוס' (בכתובו' דף י"ד בד"ה אלמנת עיסה ובד"ה תנו רבנן) לא נזכר אף שיש חילוק בין בת לאלמנה היינו לכתחלה אבל לא שתצא הבת ועיין בב"י לקמן סוף סימן ז' כן שם הובא בטור מקור דין זה:
(ט) והיודע פיסולה אינו רשאי לגלותה: לפי זה ערער תרי שנתבאר לעיל (תחלת סעיף ג') שהעידו שנים שנתערב במשפחה פסול ממזר או חלל עשו שלא כדין שהעידו מה שאין ראוי לגלות אבל קשה מאחר דפסק לפני זה (בסעיף זה) בספק אחד דאסור ואם נשאת תצא איך אין מצוה לגלות דהיום או למחר יבואו עדים ויהיו הבנים ספק ממזרים ועל הר"ן שממנו (נובע דברי הרב מהרמ"א בהגה זו) שכתב זה אין לתמוה דהוא אפשר מיירי בפסול שאינו מבור' רק שחשש קול יוצא ועל זה קאי דא"צ להודיע רק לצנועים אבל שני עדים שיודעין מתערובות פסול רחוק לומר שלא יעידו מאחר שהבנים כשיודעו הם ספק ממזרים:
סעיף ז
[עריכה](י) והוא שהוחזק ג' פעמים שיבואו בניהם כו': ואפי' ר' מודה שאין לחוש במשפחה פחות מתלת' זימני כך כתב בנ"י בפ' הע"י:
סעיף ט
[עריכה](יא) שדבר זה גורם לזנות: עיין בספר חסידים סימן שעט שאין אסור בדבר אם היא מתרצה לכך (ומביא שם מעשם שבתולה אחת נשאת לזקן אשר היא היתה חפיצה בו ויצאו מהם בנים תלמידי חכמים):