חיי אדם/סדר היום/ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
<< · חיי אדם · סדר היום · ב· >>
כלל ב דיני נטילת ידים לאחר השינה


חיי אדם כלל ב דיני נטילת ידים לאחר השינה [עריכה]

כלל ב'[עריכה]

כלל ב דיני נטילת ידים לאחר השינה (סימן ג')

(א)[עריכה]

אסור לילך שלא לצורך גדול בלא נטילת ידים, דכשהאדם ישן אזי מצא רוח רעה מקום להתדבק בו, כי כן חפץ וחשק הטומאה להתדבק באיש הישראלי להחטיאו. אך כל זמן שהאדם ער ורוחו ונשמתו בקרבו אי אפשר לו להתדבק כל כך, אם לא כשמסיר יראת ה' ממנו לגמרי ואז טמא טמא יקרא. אבל בעת השינה שרוחו ונשמתו מסתלקים מן האדם ולא נשאר בו אלא נפש חיוני, אזי שורה רוח הטומאה עליו. וכאשר יעיר משנתו וחוזרת נשמתו אזי רוח הטומאה השורה על הגוף בעל כרחו הולך לו רק על האצבעות שהם קצוות הגוף, משם אינו עובר אלא על ידי נטילה. ולכן יכין כלי עם מים לפני מטתו וגם כלי ליטול בתוכו דהמים שנטל ידיו רוח הטומאה שורה עליהן ולכן אסור ליטול על הקרקע במקום שבני אדם הולכין, וגם אסור ליהנות מהן.

ותכף בקומו יטול ידיו ג' פעמים על זה הסדר: ייקח הכלי בימינו ויתנו ליד שמאלו ואז ישפוך מים על יד ימינו ואחר כך יקח הכלי בימינו וישפוך על שמאלו ג' פעמים. ועל ידי זה בעל כורחו הולך רוח הטומאה ממנו. אבל אם משכשך ידיו בנהר ג' פעמים ספק אם מהני [מועיל] לרוח רעה, כי אפשר כן יעד [1] מלכו של עולם שאינו הולך אלא על ידי עירוי ויש אומרים דווקא בסרוגין. ולא יטול ממי שלא נטל ידיו שחרית. (סימן ד').

(ב)[עריכה]

אסור ליגע קודם נטילה לפה ולחוטם ולעינים ולאזניים ולפי הטבעת ולא בגיגית של שכר כי אם על ידי הפסק בגד משום שרוח הטומאה שורה עליהן (בבא קמא ט"ז, אמר רבי). לפי זה היה משמע דאם נגע באוכלין אסורים, וכן הורה מורה אחד. אך נראה לי מדלא אמר הש"ס סתם יד לאוכלין תקצץ משמע דדוקא בגיגית שכר אבל שאר אוכלין על כל פנים בדיעבד אין לחוש. וכן מצינו בסוף יומא לגבי שמאי הזקן. (ונכדי האברך המופלג מורינו הרב אליה, הביא ראיה שכל דבר שאמרו רוח רעה שורה עליו מותר בדיעבד, דבבית יוסף ביורה דעה סימן ו', כתב הא דאין שוחטין בקנה יש אומרים הטעם משום דקיסמין נפרשים ממנו ולפי זה אפילו בדיעבד אסור, ויש אומרים הטעם משום רוח רעה ולפי זה בדיעבד מותר. עד כאן לשון הבית יוסף).

(ג)[עריכה]

מים שנעשה בהם מלאכה או שנשתנו מראיהן, אף על גב שפסולין לנטילת ידיים לאכילה כמבואר לקמן כלל ל"ט - כשרים לנטילה זו. וכן אם אין לו כלי שלם מותר ליטול אף מכלי נקוב. וכן (מרער קאסטן או מפלומפ), אף שאין כאן כח גברא כמבואר לקמן בהלכות נטילת ידים כלל ל"ח. וכן אפילו פחות מרביעית (דרכי משה בשם מרדכי וכן כתוב בלבוש בהדיא) - מהני אף לרוח רעה. ומכל מקום לכתחילה יזהר בכולן. אבל לנקות ידיים במידי דמנקי כדלקמן כלל ז', לא מהני - רק לתפילה, אבל לא לרוח רעה כי בת חורין היא ומקפדת דוקא על שלושה פעמים. ועיין במגן אברהם (שם).

(ד)[עריכה]

דבר הגורם שישרה רוח הטומאה על הידים, מספקא לן אם מחמת השינה - ואם כן הוא הדין הישן ביום חייב בנטילת ידיים, או שמא הלילה לבד גורם, כי בלילה היא זמן שליטת המזיקין, ואם כן אפילו הניעור בלילה צריך ליטול ג' פעמים, או שמא דוקא שניהם גורמים, דהיינו הישן בלילה דוקא. ולכן מספק, בין שניעור כל הלילה או ישן ביום - יטול ג' פעמים בלא ברכה.

(ה)[עריכה]

עוד קבלו הקדמונים שיש דברים הצריכים נטילה במים דוקא ולא במידי דמנקי, אם יש לו מים מזומנים לפניו, כדלקמן כלל ז': היוצא מבית הכסא ומבית המרחץ, והנוטל צפורניו, והחולץ מנעליו בידיו, ואפילו הם נקיים לגמרי (כדאיתא בסימן קכ"ח במגן אברהם, סעיף קטן כ"ו), והנוגע ברגליו, והחופף ראשו, והיוצא מבית הקברות ומי שנגע במת, והוא הדין אפילו לא נגע, רק נכנס למת א' או המלוה את המת (מגן אברהם שם סעיף קטן כ"א), והמפלה כליו אפילו לא נגע בכינה, והנוגע בכינה או בגופו, והמשמש מטתו, והמקיז דם, והמגלח (שם).

(ו)[עריכה]

אף על פי דאין חיוב נטילה אלא הידים בלבד, מכל מקום מצוה שירחץ גם פניו כי כל פעל ה' למענהו, וכיון שהגוף נברא לעבוד את ה' והוא לבוש של הנשמה שהיא "נר ה' נשמת אדם", מהראוי לכבד הלבוש. כמו עבדי המלך ששומרים בגדיהם שנתן להם המלך מכל טינוף - כן ראוי לרחוץ פניו שלא יהיה עליו שום דבר מיאוס וטינוף. ולא ילבש בגדים יקרים כי זה מביא את האדם לידי גאוה, אלא ילבש בגדים ממוצעים שלא יתבזה בעיני אדם. ומכל שכן תלמיד חכם, שלא יהיה בכלל "כל משנאי אהבו מות". והעיקר, כל מה שיעשה האדם הכל ישים מגמתו ומחשבתו שהוא לעבודת היוצר, ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל מעשיך יהיו לשם שמים וכו'.

הערות[עריכה]

  1. ^ בספרים אחרים: יסד