חיים ביד/קכה
סימן קכה[עריכה]
עלה בקב'ץ ופנה לסובב קצת רשימות ובו יפקדו להזכיר'ם לחיי'ם ול"מ ע"ס א"ב בס"ד.
א אונן כמו צער בנפשי שנותנין לאוננין שכר ולא טוב עושין ואפי' אם הוא רעב ללחם וצמא למים צריך להרחיק ממקום שהוא המת ומכ"ש דאסור בבשר ויין אפי' היכא דאין קוברין אותו באותה לילה או באותו היום עכ"ז אסור בכל עיין פר"ח ומטה יאודה סי' שנ"ג וש"ץ דקע"ט ואגורה באהלך דק"ח ולדעת ה' מכתם לדוד סי' ב"ן אפי' היה אוכל יפסיק כיע"ש אך מתפלל או מברך ברה"מ לא יפסיק עיין פני אהרן סי' ל"א וקול אליהו ח"א ועה"ד סי' ל"ו אות מ"ט ועיין אגורה באהלך לענין תבשיל של בשר ואם אחזו בולמוס דנותנין לאכול חייב במים ראשונים ואחרונים אבל לא יברך כמ"ש הבר"י ועיין אהבת דוד דח"ן ואף לענות אמן פטור כמ"ש בשו"ג. ואינו מצטרף לכל דבר שבקדושה ואין מזמנין עליו עיין באה"ט א"ח סי' ה"ן וסי' קצ"ט ולענין קדיש ביא"צ התיר הבר"י סי' שמ"א ויאמר עם אחר ועיין ש"ץ דקט"ו ולענין ספירת העומר עיין מל"ח ואסור בתספורת ותכבוסת ורחיצה וסיכה ומלאכה חוץ מנעילת הסנדל עי' דב"מ סי' ע"ב ובית יאודה סי' מ"ח ובר"י:
ב אונן מקנה לשותפו חלקו שערי תשו' א"ח סי' תל"א ויקהל שלמה קמחי נר"ו דקנ"ג ולעד"ן דמסתיי לעשות הערמה זאת טרם יהיה גוסס דלהמבי"ט צריכה רבה למכור בהיותו אונן שלא לצרכי המת ועיין להגאון בס' חתם סופר חיו"ד סי' שכ"ד ועיין להגאון חסד לאברהם תאומים ביו"ד סי' יק"ב.
ג אבלות הוא כפרה על עונות המת כמו שתראה למוה"ר חסיד שבכהונה בס' מת"ל דס"ו ע"א ואבלות אשה שמת בעלה ונישאת לאחר ואח"ך ליקטו עצמות בעלה הראשון אם מחויבת להתאבל עליו ביום ליקוט עצמותיו או לא ע"ז דן את הדין הגאון חתם סופר בסי' שנ"ה דאינו מן הראוי להתאבל עי"ש בטעמו ואעיקרא כפי מ"ש בגמ' דהמיתה היא כגט כבר יש לה דין מגורשת מבעלה הראשון ועיין בקונ' גנזי חיים מער' ה' ד"ה הרבנית ועיין בס' בית עובד מ"ש לענין הקבורה של האשה שהיתה לה ב' בעלים דאצל מי קוברין אותה עי"ש.
ד אבלות חולה שמת לו מת וידע ולא קרע ולא התאבל אם חזר לבריאותו בתוך ל' יום אי חייב להתאבל ולקרוע או לא עיין מ"ש בזה מוה"ר פני מבין ח"ב דמ"ד מאי דשקיל וטרי עם מעלת רב כהנא גדול הנאמר באברהם ז"ל ועיין לעיל סי' קי"ט בס"ד.
ה אבלות היותר קשה הוא הבן המתאבל על אמו או האם המתאבלת על בנה רש"י במזמור ל"ה וזה יהיה מה שרמז קרא וינחם יצחק אחרי אמו כלומר הגם שהיתה אמו עכ"ז קבל תנחומים מצד ראות כי רבקה היתה כמו שרה ממש ובא וראה דכביכול שוקל הטובה כנגד הרעה דגם לענין נחמה הוא כן כדכתיב כאיש אשר תנחמנו כן אנכי אנחמכם.
ויו אבלות ליכא במקום שאין מנחמים היכא דכולם אבלים רש"י ביחזקאל סימן כ"ד וזה ע"ד שאמרו רז"ל צרת רבים חצי נחמה.
ז אבל ושמחה עושים דברים שוים כחלילים וכן הכאת כף אל כף ובעיטה ברגל כמו ריקוד רש"י ומצוד' ביחזקאל סי' כ"ח וככה עושין סעודות גדולות בבית אבל כמו בבית משתה והכל ולפי המנהג אך לא טוב עושים בבעלי אומניות בית איש יומו האהובים והקרובים לבעל האבל לפנות בקר מאכלי גבינה ושכר ירדופו יותר מן השיעור ובלילות מרבה בשר ויין הרבה ומשתכרין כאילו הוא פורים וחגים ומועדים ולא נקרא בית אבל בית מועד לעשות כל כך כי הכל רובו קשה ומיעוטו יפה וישקול בפלס להיות אמצעי שלם.
מערכת ב'
ח בעל הברית בתוך ז' לאבלו לענין נעילת הסנדל וללבוש בגדי שבת ולילך לביה"כ ולעלות לס"ת וסעודת המילה וענין הניגון בכלי שיר הכל בא באה"ט להגאון הגדול הרמ"ז ז"ל בס' חק"ל ח"ג ליו"ד סי' ק"ן ועיזל"א ח"א וכן לסנדק עיין שו"ג וברכ"י סי' שצ"א ועיין ידיו ש"מ דט"ז ושמן המשחה דרל"ב ע"א ולאחר ז' בתוך ל' שרי ברחיצה ולבישת לבנים ואינו אסור כ"א בתספורת ונטילת צפרנים ואם היה ביום כ"ט שרי ליה אפי' בתספורת ונטילת ציפרנים כמבואר בס' בארות המים סי' כ"ג ועיין חיים שנים סי' י"א דאסר לסנדק להסתפר תוך ל'.
ט ביקור לאבלים עיניך תראנה מאמר אבות דר"ן גודל מעלת מנחם אבלים דמביא טובה לעולם והובא בס' מח"ל דצ"ז ע"ג וא"כ אפי' שהוא רב ונשיא או זקן ידחוק עצמו ויבקר לאבלים לנחמם ולדבר על לבם ושבח אני להרב המובהק בעל צפיחית בדבש ז"ל דלא קם כמוהו לידע בטיב להפיג צער האבלים דהיה סופר את המגדלים ומעשה הראשונים אשריו לו.
יוד ברכת שעשה לי כל צרכי עיין בקונט' כף החיים סי' ט' אות י"א מה שרשמתי בס"ד דצריך האבל לאומרו ועיין אות אמת דק"א.
יא ברכת המזון לאבל בשבת אפי' ביחיד לא יאמר כמו בחול עיין שו"ג.
יב ברכת קברי ישראל ראוי לגעור לאותן דבתוך ל' יום בל"ק מחודש מברכין וזה שייך לעיירות קטנות דיזהרו בזה עיין ברכ"י א"ח סי' דכ"ד ומט"י וראוי להזהיר להשמשים של קברים העי"א שלא יניחו לברך במקום שאינו נקי ויותר טוב שלא לברך.
יג ברכת שהחיינו בנ"ח ואבי הבן ופרי חדש והטוב והמטיב על שינוי יין עיין ש"ץ דקס"ג ופדה"א ח"ג דס"ח ועיין בס' בית הרואה דנ"ט ועיין ברכ"י יו"ד סימן רס"ה ובספרו מ"ב א"ח סימן תרע"א ועיין לעיל סימן קכ"ב.
יד ברכת הלבנה היכא דעובר זמנה הורה מוה"ר פני מבין ז"ל לומר בליל ז' ולסמוך בשעה הדחק דמקצת ליל ז' ועשה מעש' לעבור ליל ז' דרוש שהיה דורש לנישואין אחר אבלו על סמך הרדב"ז סימן תקנ"ט ועיין ש"ב ועיין בקונ' כף החיים סימן ל"ה אות ו' לענין ברכת הלבנה ועו"ש אות י"ב דאם יש מת לקבור שלא יאמרו ברכת הלבנה וגם שלא יאמרו אותה בביה"ק עי"ש ועיין הרשב"א ח"ה סימן קל"ג.
טו ברכת כהנים לכהן אבל אי ליכא כהן אחר והוא בשבת לא ימנע מלעלות ש"ץ דקפ"ה וקפ"ו.
טז ביה"ש [בין השמשות] אי נהג אבלות עולה ליום אחד חיים שנים סימן י"ב.
טוב בית אבל טעות הוא בפי העולם שלא ליקח דבר מבית האבל כל שבעה נוהג כ"י דיו"ד רע"א.
חי גדול הבית אם היה חולה שבא למנות עם גדול הבית ואינו יכול לילך אצל גדול הבית מונה בביתו מז"ה חק"ל ח"ג ליו"ד סי' ק"ן.
יט גדול הבית כתבתי בתשובה מה שעלתה במצודתי לעיל סי' קטו"ב בעזר גדול ה' ומהולל מאד וההפרש מדרך ים ליבשה עיין זל"א אביגדור דכ"ב ועיין למוה"ר מלאכת שלמה דצ"ג ע"א בין הבעל לאבי האשה מי נקרא גדול הבית ע"ש ואם היה ט"ב יום אחרון אף דלא מוכחא מילתא מונה ופוסק עם גדול הבית כן דן את הדין מר אהובינו הרב מלאכת שלמה קמחי נר"ו סי' י"ג ואבל חתן אם מצטרף לגדול הבית עיין בס' ישמח לב סי' ט"ו ועוד ראיתי לידידינו הרב הנז' נר"ו בסי' יו"ד דהא דמצטרף עם גדול הבית דוקא שלא ידע כלל מהמיתה אבל אם ידע מונה לעצמו יע"ש.
ך גט וחליצה לענין אונן ואבל עיין בספר שאלת יעבץ ח"א סי' ז"ך ועיין בסה"ק חקק"ל ח"א אה"ע סי' ס"ב.
אך דרשה המנהג פה אזמיר יע"א דרושת איש אף בפניה קודם קבורה הפך מ"ש בס' חס"ל יו"ד סי' כ"ד.
בך דרשה לסדר דרוש על הספד דמוכרח הדבר שרי אבל אונן אסור חס"ל סי' כ"ג ועיין עה"ד סי' ל"ו אות טו"ב.
כג דרשה מי שמת לו מת ל' יום קודם לרגל ועדיין לא דרש על מתו וסמוך לרגל הזמינוהו שידרוש בקהל קדושים ומוכרח לעורר על מתו ג"כ דלא סגי בלא"ה האם מותר לעשות כן ונראה דממה שכתב הטור ש"ע בא"ח סי' תקמ"ז ויו"ד סי' שמ"ז וממה שכתב שם הש"ג נראה דלא יתכן לעורר על מתו סמוך לרגל מה תאמר דכיון דהוא להשמיע תור' ברבים ונותן נח"ר לנפש המת תשתרי דומיא דכשבא תשלום השנה סמוך לרגל דהותר כדאיתא שם זה אינו דהתם שאני דיפסק האבלות לגמרי ויעשה הסח הדעת אבל הכא הוא תוך שנה ולא בדיל מיניה ואי משום נח"ר למת הרי בלא"ה אחר המועד יבא זמנו לדרוש עליו ועוד דיותר נח"ר הוא שמתחדש עליו בביתו ובחומותיו דהוא תור' לשמה ודאי ומאי בעי הכא ומ"ג אם יש איזה סיבה דיותר טוב שב ואל תעשה דודאי ככה יעשה שלא לדרוש ויקבל שכר על הפרישה (אות זה מהבן בחכמה אברהם רחימא. נר"ו ישל"א).
כד הבדלה לא יכוין לצאת האונן מאחרים אלא אחר שהוציאו המת מהבית ונמסר לכתפיים ועושין שיעור ומבדיל ע"י זולתו ושומע ואם אין אחר יבדיל הוא בעצמו ועיין ש"ץ דקפ"א ומריח על הבשמים כמ"ש הרב ככר לאדן דק"ג ומראית העין בליקוטיו.
כה הלל בבית האבל עיין בקונ' כף החיים.
כו השכבה ידוע דר' האר"י ז"ל היה מלעיג על ההשכבות כמו שהביא הרב חיד"א ז"ל אלא דאני מרגיש דאיכא נחמה גדולה לאבלים בשומעם ובפרט כשהש"ץ יודע להגדיל המדורה ואיכא יקרא דחיי ולענין הקדימה תלוי מי שנסע בראשונה כמ"ש התשב"ץ ח"ג סי' קצ"ז ופי' נוסח השכבה תמצא להרב חיי אברהם קוב'ו ד"מ וכל אחד לפי שורש נפשו עושה צוואה כיצד יאמרו עליו ההשכבה ובאיזה תואר יתוארו לו.
זך הוצאת ס"ת בבית האבל בב' ובה' אין קפידא הגם דהאבל אינו עולה לס"ת ול"ד לתחנונים וב"כ ודומיא דהלל. ובת"ת מאי דשרי ליה הוא בדברים הרעים ובהלכות אבלות בלבד וללמוד בעיון אסרו כ"א לידע הדינים ואשרי שיאחז בס' ק"ס וב"ע דהם טרחו להעתיק מכל מ"ש בש"ע ומפרשיו ומי שאין לו ס' הרבה ימצא הכל שם וראוי לעבור ספר מעבר יבק או לפחות הקיצור שלו ולא יעשה היסח הדעת מאבלות דבקושי התירו טוטון ואבק וליקח ילד שעשועים אסור כמ"ש סה"ח ואוי לו למשחק בקוביא דבכל הימים אסור ואיסור מוסיף ביתר שאת ואב'ל הביא גם הוא דעושה היסח הדעת וגם נותן צער גדול לנפש המת רח"ל.
כח וידוי וגם והוא רחום דאין אומרים בבית האבל הנה נהגו באזמיר יע"א דבד' תעניות אומרים הכל מלבד הוידוי ומלבד והוא רחום ובמקום שנפטר כשמתפללין אפילו דליכא אבל אין אומרים תחנונים ש"ץ דקכ"א וקפ"א וברכ"י סימן קל"א ועיין בספר שו"ג.
כט זמן כתוב בש"ע סי' ת"ב ס"א ואם שמע מיום שלשים ואילך אין צריך לנהוג אלא שעה אחת וכו' הנה נראה ודאי דשעה אחת לאו דוקא וכ"כ הרש"ך רס"י שצ"ט והביאו הבאה"ט ועיין בקונט' גנזי חיים מערכת שי"ן ד"ה שעה ועיין תוס' בסוטה י"א ע"א שכתבו להדייא בלשון שעה אחת דלאו דוקא אלא שליש שעה והכי נהגו בכל שמועה רחוקה דאין מדקדקין להיות שעה אחת בדקדוק ונראה לומר כי לענין זה לפחות יהיה עובר יותר מחצי שעה כי הני שיעורי תלויין לפי הענין ועיין משאת בנימין סימן ע"ד וש"ך וט"ז סימן שצ"ט.
ל חתן שמת לו מת בתוך החופה עיין לעיל סימן ק"ח מ"ש בס"ד.
לא חתני התורה דאירע להם אבל עיין בקונ' מל"ח מה שרשמתי בזה בסימן כ"ה אות כ"ג וכן לענין לימוד הוש"ר עיין ש"ץ דפק"ח וכמו כן לומר הפטרה עי"ש ובקונ' ספר חיים בס"ד ועוד בקונט' מל"ח סימן כ"ד אות ו' ולענין הקפות של ש"ת ושמחת ביה"ש עי"ש בקונ' מל"ח סימן כ"ה אות ט"ל.
לב חולי מסוכן שנוטה למות ורופא מומחה רוצה לעשות לו רפואה שאפשר שתצילהו מהמות אכן אם לא תצילהו ימות במהרה יותר אם יש להתיר לעשות כן עיין בספר בנין ציון סימן קי"א ועיין בסה"ק חקק"ל ח"א סימן ן' לענין אם מותר להתפלל שימות מאחר דסובל צער הרבה דיש חילוק בין בעלה ובניה ולגבי אחרים דאחרים יכולים להתפלל ועעו"ש לענין גוסס אם יכולים להתפלל שיחיה ועיין בסה"ח שמביא בין לקרב מיתתו דאסור ובין לעכב מיתתו אסור.
לג טומאת כהנים כהן הנמצא בביה"כ כיצד יעשה לצאת ואם בתוך תפילתו או שעלה לדוכן אם יודיעו לו עיין ברכ"י יו"ד סימן שע"ב וא"ח סימן אי"ש וש"ץ דק"ס ועיין בספר מחנה לויה.
לד טבילת מצוה לאבילה בחה"מ הותר לה שמן המשחה דקל"ב ועיין באר המים סימן מ"ו וסי' מ"ח וסי' ב"ן.
לה ט"ב אונן לא יאמר שום דבר עד אחר הקבורה ואבל יכול להיות ש"צ בערבית ושחרית בלבד ולהעלות לתורה ולהפטיר בבקר דוקא כמו שהבאתי בקונ' מל"ח בס"ד סימן יו"ד אות מ"ג.
לו יום טוב בליל שני אם מת מצוה לקוברו קודם תפלה שלא להבעית ולצער את העם ביום טוב ועיין שו"ג.
לז יום טוב כתבתי בסה"ק לב חיים ח"ב סי' יר"א לענין אם מת ביום טוב ראשון בכפר להביאו לעיר ע"י גוים כדי לקוברו דהותר לטלטלו מביתו עד שער החצר ומתוך שהותר שיעור זה הותר עד מקום שיש בו תחום הכפר ומשם והלאה ע"י גוים ולא להניחו על ליל שני כדי לעשות הכל ע"י ישראל עי"ש הדברים באר היטב ועוד תשוב ותראה שם בסי' ק"ב במת לו מת במועד אם מותר בימי החג לקרות בתורה ולעלות לס"ת וכיוצא ועו"ש בסי' קכ"ד לענין ש"ת דמתחיל האבלות אם מותר לו לעלות לס"ת כיון דהמנהג הוא דכל יחידי הק"ק עולים ועו"ש לענין קריאת התרגום של פר' וזאת הברכה ועיין לקמן במערכת קו"ף.
לח יתומים קטנים שלא הגיעו לחינוך אפילו שיודעים הקדיש לא יאמרו ואסור לענות אמן אחריהם כמ"ש בספר דבר שמואל סימן ש"א ונכ"י דיו"ד ע"א והתיקון הוא שיאמר אחד גדול עם היתום הקדיש ועיין בקונט' כף החיים מ"ש בזה ועו"ש בספר דב"ש ובס' נכ"י הנז' הזהירו הרבה שלא ירבו בקדישים וכ"ה בתקנות מוה"ר הגדול חנן אלקים ועוד שם בס' נכ"י באר רחובות על קדימת הקדישים מי קודם למי ועיין לקמן ד"ה קדיש.
לט ידיעה שמת לו מת על זה כתבתי בתשו' בס"ד לעיל סימן ק"ג.
מ יא"צ עיין בקונ' נשמת כ"ח ח"א סימן ע"א לאסור איסר שלא להיות בסעודת של שמחה כדין תוך שלשים ותוך יב"ח לאו"א יע"ש.
מא יא"צ בין שנה ראשונה לשנים הבאות כתבתי בתשו' בזה למעלה מזה.
מב יא"צ כשהוא שנה מעוברת ובא לציון בקונ' מל"ח סי' ל"א אות ט' ועוד בסו"ס לב חיים ח"ב בהשמטות לשם דזק"ן ע"א.
מג יא"צ שחל בשבת לענין התענית יש מחלוקת אי מאחרין או מקדימין ונראה דאם יש לו בנים ב' ויותר מהמה יתענו חציים ביום הששי וחציים ביום א' ואם היה שנה ראשונה הקבורה ביום שלאחר המיתה אז כשחל בשבת יתענה יו"א אפי' כי הוא ן' יחיד ועיין עה"ד סימן ל"ו אות ל"ה ועיין להרב נחמד למראה ח"ב דר"ו ע"א.
מד יא"צ לחתן ובעל הברית יתירו לו ויאכל עיין דב"מ סימן מ"א וב"ד סימן שמ"ז וכתונת יוסף סימן ה'.
מה יא"צ צריך ללמוד ההפטרה בשבת הקודם כשחל בשבת מלאכת שלמה קמחי נר"ו סימן י"ד.
מו יבם אינו מתאבל על שומרת יבם שמתה כמ"ש הכר"י משם נחפה בכסף ותורת אמת היתה בפיהו מה ששמע מרבו ועיין מוהרח"ש סימן נ"ה דרב"י ורי"ג לארס אשה בקדושין דאינו מתאבל עליה ואינו מטמא לה דבעינן כניסה לחופה אעפ"י שלא נבעלה יע"ש.
מז יציאת האבל מבתו כדי למול כתבתי בתשו' ולפדיון כשהוא כהן עיין כנה"ג ולסליחות לא יצא כ"א בער"ה ועיוה"כ בלבד כמ"ש מור"ם סימן תקפ"א.
מח כבוד או"א לישב במקום אביו אחרי מותו יש לדייק מלשון הרמב"ם פ"ו מהל' ממרים ה"ג ומהטור ש"ע סימן ר"מ לקרא בשמו בין בחייו בין במותו אך לענין שלא ישב במקומו נראה דהוא דוקא בחייו וכן לרבו כדמשמע מהרמב"ם פ"ה מהל' ת"ח ה"ה וה"ו ועוד דבברייתא אמרו בקידושין במותו כיצד מכלל דליתיה לדברים שנאמרו בחייו דלשון כיצד מורה כך אלא דנהגו דלמרביץ תורה מכסים מקומו בבגד בביהכ"נ שלו וזה משום עגמת נפש שיסתכלו בחסרונו ולא ישב איש זר אך יתכן דבבית מדרשו ובביתו יהיה קורת רוח לאב דתחת אבותך יהיו בניך וענין שלמה שישב על כסא דוד אביו מורה דעל כסאו ממש ישב וממנו אין ראיה לשאר בני אדם דהרי הושיבו בחייו ונתן דוד הודאות לה' אלא דמשום עגמת נפש היכא דמקום בית הכנסת מכוסה לאו אורח ארעא דיהיה הבן יושב בביתו ובבית מדרשו במקום שהיה יושב אביו אף על גב דיהיה מותר מן הדין מפני הרואים דעמי הארצות אין להם הבחנה ויאמרו אם בבית הכנסת ויכסוהו בבגדים למקום כבודו איך מלאו לבו של בנו לישב במקומו בביתו ובישיבתו ותו דעד סמוך לי"ב חדש דנהגו לשום עששית דולקת לעילוי נשמתו הו"ל כאילו הוא פה עמנו כמו בחייו והנכנס והיוצא מסתכל בעששית דולקת בזוית הבית וכאילו כבודו חופף עלינו שם בביתו ובחומותיו ומ"ג היכא דאתי עלה מב' צדדים דהוא אביו ורבו מובהק דראוי להחמיר יותר שלא ישב במקומו עד עבור י"ב חדש (או"ז מהבן בחכמה אברהם רחימא ישל"א).
מט לויה כתב בש"ע סי' שס"ז ס"א קוברין מתי גוים ומנחמין אבליהם מפני דרכי שלום ומרן בב"י שם כתב דגם ללוות מתי גוים איכא חיוב מפני דרכי שלום ופ"ש אם הוא מחסידי אומה"ע דיש לו חלק לעוה"ב ע"כ והביאו בס' באר הגולה ונראה פשוט דאם המת מגדולי המלכות ומשרים ונכבדי ארץ יש עוד חיוב משום שלום מלכות לילך לביתו ללוות עד מקום קבורתו דאי לאו הכי איכא איבה ובפרט כששולחים כתב הזמנה הנק' ביליי'טו אך בזאת צריך ליזהר בב' דברים האחד שלא ליכנס לבית הקיזה כ"א עד הפתח החיצון לבד זאת ב' דלא ידבק בידך מאומה להביא לביתו וליהנות מהנר של שעוה שנותנים לו ומהסודר שחור ולא יקחהו ויתנהו לאיזה נכרי ועמ"ש הרב שמן המשחה דקל"א. ובס' משנה כסף.
ן לויה כתוב בס' החסידים סימן תקל"ז חיוב לויה למת אפילו לשונאו אם לא שציוה על כך יע"ש.
נא לבישת בגדים כבוסים נהגו להלבישם לאחר ואח"ך לובש האבל תוך ל' וזה בתוך ז' לא הקלו זולת לאבי הבן ועיין שו"ג ופרה"א ח"ג ועיין ז"א ח"ב סימן קנ"ב ובגדים שהם שחורים נהגו לעשות בכונה לאבלים אך לשבת לבי מהסס על הלובשים ומתעטפים שחורים דלא נכון לעשות כן בשבת ועיין זל"א ח"ג והכובע והרידה מכובס אין קפידא וכן בתי היד בזמן החורף ועיין שם בפרה"א ועיין בספר בית הרואה דז"ן ע"ב.
בן מומר אם מתאבלין עליו עיין אלף כסף סימן י"ג ועמ"ש בתשו' לעיל סי' צ"ט ולמינים בסימן ק"ט.
גן מאבד עצמו לדעת ביארתי בתשו' סימן ק"י בעזר אל דעות ה'.
דן מצות הס"ת המנהג באזמיר שלא לעשות האבל ולא לקנות על שמו ואין אומרין עליו מי שברך ולחיי בעולין לס"ת כנהוג.
הן מנקת שמת הילד מותרת בימי אבלה לילך למרחץ שיתרככו דדיה ולא יתנגעו זל"א אביגדור דכ"ב ע"ג.
נו מראית העין מילתא דאבילות דנאסר מפני מראית העין תשתרי ע"י פירסום שב יעקב סימן ס"ג ה"ד בעה"ד סימן ל"ו אות ל'.
זן מלאכת ספרות במכר וביראט עיין בתשו' סימן ק' מ"ש בעניותי בעזר משדי.
נח מלאכת האופה אחר ג"י יניח אחר במקומו ולא יטול כ"א דמי העצים ושכירות התנור פרה"א ח"ג דס"ח ולענין שוחט ומוכר בשר עיין בס' מעשה אברהם בסוף יו"ד ועיין מה שכתבתי בתשו' ועיין פח"י סימן אז"ן דלא ישחוט וע"ל ולענין מלמד נהגו באזמיר כל ז' שאינו לומד כלל.
נט מלאכה לאשתו ולמשרתו היכא דלא נודע לבעל האבל התיר בס' זל"א מ"א ולעיים למכור להם סחורה שירויחו אחר ג"י מותר יד המלך דצ"ו סוע"ב ולהשכיר סוסו בימי אבלו עיין כבוד יום טוב דל"ד ע"ד. ומתעסק אם מותר לפחות חנות או אסור בשביל בעל המעות שהוא אבל עיין חיים שנים סימן י"ד ועוד שם לענין דסגר חנותו בשביל חברו ולא היה בעיר ושוב בא וישב דצריך לסגור עוד ז' ועיין ישמח לב סימן ט"י לענין אבל בחוה"מ אם מותר שותפו לפתוח החנות אחר הרגל ועיין בס' באר המים סימן כ"א לענין אבל שיש לו פועלים בתוך ביתו ועו"ש להרב ישמח לב סימן ח"י היכא דלא נשאר לו בנים כ"א בנות דמותר שותפו לפתוח החנות ועיין לעיל סימן קי"א מ"ש בס"ד.
ס נעילת הסנדל צר לי מאד דאינן נזהרין עתה מסיבת דחדשים מקרוב באו סדר מנעלים כלועזים והירא לנפשו יזהר מאד ולא יעשה קולא באלו העניינים דאין טוב יוצא מהם ועיין מל"ח גבי ט"ב ויוה"כ מ"ש בס"ד.
סא נישואין לענין אם יעברו ג' רגלים כתבתי בתשו' סימן קי"ב ועי' מ"ש בס' בית עובד בזה ובתוך ל' שרי למי שאין לו מי שישמשנו או כי הכין צרכי החופה או שלא קיים פו"ר ועיין דב"מ ח"א סימן ס"ו וע"ח ובארות המים סימן כ"ב וכ"ג ועיין חתם סופר יו"ד סימן שמ"ט ואילך ועיין ישמח לב סימן ך' ובאר המים סימן מ"ט ו ן'.
סב נידה דהוליכת לטבול תטול הצפורנים כמ"ש בשו"ג סימן ש"ץ.
סג נושאי המטה עיין בש"ע סימן שנ"ח סעיף א' ומצאתי בסה"ח דכתב דאם רצה איזה מין ליגע במיטת אדם גדול דאין גוערין בו ע"כ ועיין להרב ת"ה סימן פ"ב בשם המרדכי פ' תולין בהא דלא יתעסקו בו גוים מ"ש יע"ש ואיתא במד' ס' ויחי ע"פ ויעשו בניו לו כן כאשר ציום מהו כאשר ציום וישאו אותו בניו ולא בני בניו שכך ציום אל ישאו מטתי לא איש מצרי ולא אחד מבניכם שהם מבנות כנען והביאו רש"י בחומש ועמ"ש הרב עבודת הגרשוני רס"י ע"ז דס"ו ע"ד ומיהו מיעקב אין מביאין ראיה דשאני יעקב בחיר שבאבות דהיה מיטתו שלימה וישקול בפלס שלא לעשות שפיכות דמים להדיוט הקרב לישא מיטת אדם גדול לגעור בו בתוך רבים וגם שמא יוצא קטטה והשעה צריכה דיבא שלום ינוחו על משכבותם.
סד נר הדולקת אחר ז' לא נמצא בשום ספר ואף לנוהגין אין מנהג יותר מי"א חדשים נוהג כ"י דיו"ד ע"א ועיין בס' מעבר יבק מ"ש בזה.
סה סעודת הבראת מיום ללילה כתבתי בתשו' סימן קכ"א בס"ד ולענין אשה אבלה לא תהיה ההבראה משל בעלה אלא מאיש אחר מקרוביה שאין מתאבלין עמה פרי צדיק וברכ"י סימן שע"ח ועיין מטה יאודה. ועיין ישמח לב סימן י"ד על מי שלא רצה לאכול הבראה משל אחרים.
סו סעודה לילך לחופת חתנים לפנות בוקר דאין אוכלים כ"א פת הבאה בכסנין ולא בשר ויין ולא ברכת המזון ואינן אומרים שהשמחה במעונו וז' ברכות וכן לסעודת חתני התור' דאין שם ז' ברכות ולא שהשמחה במעונו ובכל סעודת מצוה אם מותר ליכנס ואיזה סעודות נקראו סעודת מצוה ולענין ברית מילה ולאכילת קדשים ומעשר ב' וסעודת פדיון וסעודת ליל שמירה וז' נרות וכותב ס"ת ומדפיס וסעודת בר מצוה וכדומה להם עכ"ז עמד וימודד ארש בני ידידי אברהם אוהבי נר"ו והו"ד בסה"ק חקק"ל ח"א סי' נ"ו ועיין ישמח לב סימן ט"ז בענין לילך לחופה תוך ל' ותוך יב"ח ואבל דבתוך ז' נעשה בנו בר מצוה עיין שיבת ציון סימן ס"א ודע דנסתפקתי במי שנדר שלא לאכול בשר ולא לשתות יין כ"א דוקא בסעודת מצוה אם מותר בליל השמירה לאכול בשר ומצאתי להרב נחלת ז' אחר משפטי הכתובה במחודשי' בסימן י"ב דג"ן ע"ב דכתב להדייא דליל השמירה היא סעודת מצוה אכן הרב מ"א סימן תר"ע ס"ק י"ג השיגו וגם הבאר יעקב בא"ח סימן תקנ"א דחה דבריו והביא מתשו' חו"י סימן ע' דכ' להדייא דלא הוי סע"מ וכן דקדק מהש"ך יו"ד סוס"י קע"ח ובהיותי בזה האיר וזרח לפני מר מחותני הרב הכולל נז"י כמוהר"ר מנחם פיג'ון נר"ו ואמר אלי דמה טוב להביא ראיה מכ"ז למה שהובא בספר חקק"ל יו"ד סימן נ"ו לענין אבל והשג ישג דהן לא הובא שם מכל זה דנראה דתליא בפלוגתא ואני השבתי לו דכיון דקי"ל הלכה כדברי המקל באבל אי נקטינן כס' הרב נחלת ז' לומר שהיא סעודת מצוה אין לחוש לאבל אך בנדרים דהולכין להחמיר כיון דרבים האומרים דאינו סעודת מצוה ראוי להחמי' וכדכתב המג"א והבא"י ושוב הראה לי הרב הנז' נר"ו מ"ש מרן החבי"ב בשיירי כנה"ג א"ח סימן תקנ"א הגב"י או' ג"ל דמסכים הולך לאסור איסר בליל השמירה לאכול בשר בשבוע שחל ט"ב ובספר בית הרואה וקמ"ס דקכ"ו ע"ב הביאו השיירי כנה"ג להלכה והיינו כמ"ש הבאר יעקב ז"ל ועיין להרב המחבר שם בא"ח סימן תקנ"א שלא הביא לדברי הרב מרן החבי"ב ז"ל ועיין להרב אספקלריא המאירה ס' לך לך די"ב ע"א ולפי מ"ש הרא"ש בפ"ק דחולין י"ז דנפקא מינה לדידן לענין הואיל ואשתרי אשתרי שהביא ממנו ראיה בס' ברכ"י סימן תקכ"א לשיורי שבת כיע"ש דון מינה למאי דקמן ודוק ונראה דאפי' המחמיר שלא לאכול משיורי שבת מ"מ בסעודה ד' מותר ומצוה איכא דהרי עד ד' שעות הוא זמנה ועדין איכא הארת שבת ועיין בסימן תקנ"א ובאה"ט שם ס"ק ל"א לענין הבדלה במוצ"ש ועיניך תראנה להרב בית אברהם אשכנזי סימן ט"ז לענין חנוכת הבית אי מקרי סעודת מצוה.
סז עיגונא דאתתא דהתירוה להנשא לענין אבלות וקריעה כתבתי משפטן בס' הקטן חיים ושלום ח"ב סו' סימן א' כיע"ש ועיין חת"ס סימן דש"ם על מי שאין לו אשה שנטבע במים שאל"ס ועיין בנין ציון סימן קכ"א.
סח עדות כתוב בש"ע סימן שצ"ז ס"א מתאבלין עפ"י עד אחד ועד מפי עד וכו' וראיתי בהגמ"ר ובהגמ"י פ"ו מהלכות אבל דהה"נ עפ"י אשה וכ"כ מרן בב"י שם כיע"ש אכן עפ"י עדות גוי לא מהני אם הוא ע"י כתב כמ"ש הר' פנים מאירות ח"ב סימן מ"ד ועמ"ש מורי הרב בית מועד די"ב ע"א.
סט עונג וקורת רוח לנשמה כשעומדים שם בני אדם בצאתה דהיא משתוממת בצאתה כמ"ש בס' מעבר יבוק ועיין ב"ע וההולכים לא"י ומניחים קרוביהם בח"ל הוא כמו אחד מנסיונות דנתנסה אברהם אבינו לך לך מארציך וממולדתיך ומבית אביך דבעת פטירתם לית להו ויוסף ישית ידו על עיניך וגם שישבו באבלו שם וגדולה זכיה של רבינו הגדול מרן זקני ז"ל דזכה להיות אצלו בן חכם מ"ד ר' אליעזר הגדול ז"ל בשעת פטירתו ובימי אבלו וההספד כי כלפי שמיא וכלפי ארעא אינו דומה למי שנפטר בלתי קרובים שרוים אצלו למי שנמצא איתו ן' חכם דתהלתו בקהל חסידים דהרחיקים נמי יחממו בהספדו אגב בנו לכבודו ומרבין בשבילו אשריו לו זיע"א.
ע ער"ש אם ממתין עד הלילה במקום שאין שם ציבור לקבלת שבת עיין שיבת ציון סימן ה' ומנהגנו הוא שעת ט' וחצי אפי' במקום שאין שם ציבור.
עא ערב שבת ראיתי מ"ש מוהראנ"ח ח"ב סימן נ"א באחד שנקבר סמוך לשבת ותכף אחר הקבורה הפכו פניהם והלכו לביה"כ ולא ישבו בארץ אעפ"כ עולה למנין ז' יום הו' דהפיכת פניהם הוי התחלת אבילות והביאו הרב באה"ט בסי' זה ס"ק י"ג וכ"כ בס' דבר משה ח"א חיו"ד סימן ץ' ובס' זכור לאברהם ח"א דקפ"ט וח"ג דז"ן ע"ד יע"ש ומכאן פסקתי בנקבר בער"ש קודם שעה י"ב כי אחר שהניחוהו בארץ ונסתם הגולל קרא אקשא"ם כי הוא בין השמשות דהוי ספק עולה יום הו' למנין ז' אמנם לקברנים הורתי שצריכים לעשות תיקון משום חילול שבת דהוי ספק חשיכה וכל זה בספק חשיכה אבל בודאי חשיכה שנקבר בשבת אינו עולה אפי' יום שבת למנין ז' וכ"כ בס' נ"מ מכתב שלמה סימן ע"ב דהיכא דנקבר באיסור אינו עולה יום שבת ליום א' יע"ש ועמ"ש במ"א בס"ד. וגזרתי אומר כי מכאן ולהבא לא יתעסקו במת כ"א לפחות בגדול ב' שעות קודם שעה י"ב ובמת קטן כשהוא יותר משעה אחת הלא"ה לא יתעסקו בו ויניחוהו לליל מוצ"ש:
עוד אחרת חוקה חקקתי להזהיר לקברים ולשמשיהם כי הגם דתקנת עירינו היא לעכב מלקבור את המת כשחייב מס לכוללות העיר או הקצבה לקברים דאם יהיה שמת בער"ש אחר שעה ט' וחצי דהוא השעה שקורא הקינדיל אזי לא יעשו שום עיכוב ואינו צריך לשאול רשות משום אחד כדי שלא יעבור השעה ויפגעו בחילול שבת ואח"ך אם בא יבא לעשות העיכוב בבנין המצבה ובכתיבת האבן ועשו דמסתיי התקנה שלא להשגיח על הלנת המת והבו דלא להוסיף עלה על חשש חילול שבת ועוד דענין שבת הוא מצד עצמו דהזמן גרמא וכל זה בבנוני אבל בעשיר דנתפרסם דלא רצה לפרוע לא יקברוהו בלתי רשות הכולל דמעיקרא היה פושע והוא ברור.
עב פקודת טעם לג' פקידות בבית האבל בז' ובחדש ובמלאות השנה הביא הרב אזן שמואל בדרוש ה' להספד ד"מ ע"ד תרי טעמי אחת נגד ימי העליה עד ך' ונגד ימי העמידה עד נ' ונגד ימי הירידה מנ' ואילך א"כ נגד נר"ן יע"ש ועיין עוללות אפרים ובס' שמו אברהם יע"ש ובס' שו"ג א"ח סימן תקמ"ז הביא דתשלום השנה לבחור ז' חדשים ולזקן לתשעה חדשים יע"ש כנראה דמנהג שאלוניקי כך אך בעירינו אזמיר יע"א אית להו ג' זמנים בזה האופן לבחור וגם לנשוי שעדיין לא השיא בן ובת הוא התשלום של השנה לז' חדשים ולמי שהשיא בן ובת הוא לט' חדשים ולמי שעבר יותר מס' אז הוא לי"א חדשים ומדקדקין בכל שיהיה התשלום בחסרון הלבנה אך לא בשבת דאומרים יה"ר של ר"ח זולת היכא דחל אחר הפסח ואחר הסוכות דלא אפשר להו בשבת אחר. ועתה חדשים מקרוב באו לעשות תשלום החדש לרך בשנים בשבת ג' וגם יש מהם שמדקדקין שיהיה בחסרון הלבנה ואלו הב' מנהגים חדשים לא היה מימי עולם ואין בהם לא טעם ולא ריח ומי שבא לשאול ראוי לומר לו דלא טוב עושה בעמיו אלא החדש הזה לכם שבת ד' בדוקא לכל נפש אדם בין זקן בין בחור בין במילוי הלבנה בין בחסרונה כאשר יבא וזה דרך ישכון אור ואשכחן דהזהירו הפוסקים דהיכא דחל יום ל' בשבת דיעשה התשלום החדש בשבת שלפניו ולא ביום שלשים עצמו כיע"ש.
עג פורים ראיתי לעט"ר הגאון מ"ז בס' חק"ל ח"ב ליו"ד בשיורי א"ח סימן י"ט דנראה דעתו דאין אבלות בפורים אפי' למה שנוהגים בעירנו אזמיר יע"א לעשות יום ט"ו מספק אפי"ה אינו נוהג בו אבלות אלא בדברים שבצנעא כמו בשבת וכן ראיתי לרבני דורינו שהורו כן וגם אנכי הצעיר נגררתי אחריהם להורות דאין אבלות נוהג בפורים לא בי"ד ולא בט"ו והרב ברכ"י בסי' תרצ"ו אות יו"ד הורה גבר כן הלכה למעשה וגם הרב בית דוד חא"ח סימן תצ"ו כתב דמנהג שאלוניקי הוא לפסוק דאינו נוהג אבלות בפורים וכ"כ הרב ראש משביר ח"א בליקוטין דל"ה אות ח' זולת אי הוי יום י"ד או יום ט"ו יום המיתה והקבורה דיו"א דאורייתא אז ראוי להחמיר עליו שינהוג אבלות וכ"כ הרב הדריש' ביו"ד סי"א ליישב דברי מרן ב"י שם דלא יהיו סותרים מא"ח ליו"ד וכ"כ הגאון מ"ז שם וז"ל וא"כ כיון דסברת המקלים באבל בפורים היא סברא מן המעוטין של הפוסקים וגם מצטרף סברת רוב הפוסקים דיו"א הוי דאורייתא א"כ הבו דלא להוסיף עליה להקל ביו"א זולת באחותו הנשואה דהוי האבלות מדרבנן יש להקל אפילו אם יש לה בן אינו נגרר האח אחר הבן עכ"ל ופי יגיד סברת רוב הפוסקים דאבלות יו"א דאורייתא ה"ה הגאונים והרי"ף והרמב"ם והראב"ד והרמב"ן וכ"פ בש"ע ביו"ד סימן שצ"ח ושצ"ט והרדב"ז ח"ג סי' א' וכן הוא סברת ר"י שהביא מוהר"מ בהלכות שמחות סימן פ"ה והמר' במ"ק ומה שנראה מדברי ר"י ור"ת שהביא הטור סימן שצ"ח דהוי דרבנן תרי ר"י נינהו כמ"ש הדרישה ביו"ד סימן שע"ד והא שמיעא לי להכריח בדעת מוהר"מ דס"ל בהלכות שמחות שלא כדעת רוב הפוסקים דאבלות יו"א דאורייתא כמו שנראה מדבריו בהדייא בד' מקומות סימן פ"ה וסי' ק"ב וסי' ק"ה וסי' קכ"ג ומה שנראה להפך ממה שכתב שם בסימן ק"ד סמי חדא מקמי ארבע כלשון חכמים בדוכתיה טובא ובר מן דין דקי"ל דפוסק שסותר דבריו אהדדי סמכינן דעתיה כסברת רוב הפוסקים ולאידך גיסא הפוסקים דס"ל דהוי דרבנן ה"ה רש"י ור"ת ור"י והרא"ש וכ"פ מור"ם בהג"ה ביו"ד סימן שצ"ט וכ"כ בספרו ד"מ וכבר תמה עליו הרב זרע אמת ח"א חא"ח סימן ק"ב ועיין משכיל לדוד ס' שמיני וסברת הפוסקים דנוהג אבלות בפורים הלא המה רגמ"ה והרמב"ם והרוקח והריטב"א בחי' סוף מ"ק כתב שהוא שיבוש שלא להתאבל בפורים והביאו הרב ברכ"י בא"ח סימן תרצ"ו אות יו"ד וראיתי להתשב"ץ ח"ג סימן רצ"ח דכתב בדין אבלות בפורים דחמיר יותר מיו"ט שני של גליות משום דדברי קבלה נינהו וחמיר מדברי סופרים ע"כ והביאו הרב יד אפרים בא"ח סימן תרצ"ו ועיין בספר בית ישחק בשער הספקות סימן ב"ך ולהרב מטה אהרן ח"א מערכת א' אות ט' דכ"ד ע"א ועמ"ש בספר פחד יצחק ח"א דיו"ד ע"ד וראיתי להרב פנים מאירות ח"ב סימן צ"ט דכתב דאם אירע לאחד אבלות בפורים ואינו יודע בעל האבל הנכון שלא יודיע לו עד שיעבור פורים כדי להוציא נפשם מפלוגתא וכל זה דוקא ביום המיתה וקבורה אבל אם יום המיתה לא היה הקבורה או שמועה קרובה ליכא למ"ד דהוי דאורייתא והוא תימה עמ"ש הרדב"ז ח"ג סימן תקכ"א ועמ"ש הרב מחנה לויה סימן פ"ז דמ"ה ע"א ועיין להרב זרע אמת ח"א בא"ח סימן ק"ב ולהרב ושב הכהן סימן צ"ד וצ"ה ובס' עה"ד ולענין ההבראה כתב הרב"ד חא"ח סימן תצ"ו דמברין בחנוכה ופורים וכ"כ מר אהובינו הרב מחנה לויה סימן פ"ז דמ"ד ע"ד וגם הש"ג סימן תרצ"ו סקט"ז ומ"ש הז"א חא"ח סימן קנ"ו לשנות בחה"מ בסעודת הבראה שלא לאכול בצים וכ"כ בס' בית עובד דרל"ח ע"א דה"ה בחנוכה ופורים יע"ש הנה בעירנו אזמיר יע"א כיון שנהגו לעשות ההבראה כדרך שעושין בכל ימות השנה אם כן אין לשנות ומה גם כשאירע שהיתה ההבראה דהיא הסעודה ראשונה בליל י"ד באדר שאותה הלילה נוהגין כולם לאכול בצים על סמך דבעו רחמי ועל סמך דביקש לקעקע ביצתן של ישראל אם כן מהיכא תיתי לשנות ולענין לישב ע"ג קרקע כיון דהוא יו"א מוכרחים לישב עד שעה הסעודה ויש להשיב על דברי הרב כתונת יוסף חא"ח סימן ל' דכ' דאבלות דרבנן ופורים דאורייתא ואין דבריו מובנין אצלי לפי מה שנתבאר ומנהג אשכנז דאבלות נוהג בפורים כמ"ש מוהרש"ל והביאו הר' הדרישה ביו"ד סי' ח"א וכ"כ הב"ח שם והש"ך סק"ד וכ"ה מנהג קושטא כמ"ש הרב מוהר"י קצבי בתשו' סימן ו' ועכ"פ אם חל יום י"ד בערב שבת והיה יו"א של אבלות דהמנהג לנהוג אבלות על היות יו"א אם כן אף שעושין קריעה והבראה וישיבת ע"ג קרקע ואינו יוצא האבל מפתח ביתו לביהכ"נ עכ"ז נראה להקל כי אחר חצות תכף יקומו מע"ג קרקע ויעשו סעודת פורים כי בלא"ה יש סמך מדברי הפוסקים לקום מע"ג קרקע בער"ש אחר מנחה גדולה כמ"ש בספר פני אהרן חיו"ד סימן כ"ט ול' והגם דבעלמא לא נהגו לקום כי אם במנחה קטנה הנה ביום פורים דאיכא מצות סעודה ושמחה יש לסמוך לעתות כאל על המקילים לקום מע"ג קרקע אחר מנחה גדולה ואז יעשה סעודת פורים וכן הוראתי הלכה למעשה ועיין בקונט' מל"ח סימן ל"א אות ל"ב וג"ל לענין אבל ואונן ועו"ש באות ע"ה לענין אבל דלא יקרא מגילה בציבור ולא מנגן כי אם אחר ז' כיע"ש.
עד פורים לענין אונן ואבל במקרא מגילה עיין בסה"ק רו"ח סימן תרצ"ו מ"ש בס"ד ולענין משלוח מנות עיין מל"ח מ"ש בס"ד.
עה פורים שושן פורים לערב אין עושים הספד לומר קינות קודם ערבית והו"ל כמו מוצ"ש דאין אומרים קינות ולא דמי לר"ח ואף בט"ב דתקיף אבליה דחרבן ביהמ"ק הוא אחר י"ב שעות דהוא אבל דרבים ולא באבל יחיד והמנהג היה באזמיר יע"א לומר קינה אחת מיוחדת במוצאי שבת ומקרוב נתבטל.
עו פסח בער"פ התרתי נטילת צפורנים לאבל על יד אחד משום חשש חמץ בלועה ובפרט למי שאוכל בידיו ולא במזלג ואפילו האוכל במזלג לא יבצר פירות ומתיקה וכיוצא דמניחם בידו בפיו ונלמד זה מתשו' יד אליהו סימן צ"ו ועיין עקרי הד'ט סימן ל"ו אות נ"ה וק"ס דקס'ב ע"ב ומזה יש ללמוד למי שהושכר ללישת מצה דבתוך שלשים יום יקוץ צפורניו בהכרח פן יפגע חשש חמץ.
עז פסח לענין בדיקת חמץ כשהוא אונן ובא לציון בקונט' חיים לראש דיו"ד ע"א אות ט' ולענין היסבה תוך ל' ויב"ח עיין בסה"ק חקק"ל ח"א יו"ד סימן נ"ו וחיים לראש דט"ל ע"א ואי יוכל לקרות ההגדה וס' ליל פסח ע"ש בסה"ק חיים לראש דמ"ז ע"ב אות ז' וע"ש לענין הלל.
עח צוואה מי שציוה שלא ידרשו עליו ולא ירבו בהספד אם יש הפרש בין מארי דאתרא לאדם אחר עיין בתשו' לעיל סימן ק"ה מ"ש בס"ד.
עט צדיק וחסיד אי צריך לעשות למודים ותקוני הנפש או לא אצטריך עיין לעיל בתשו' סימן קט"ז מ"ש בס"ד. והביטה וראה להגאון הר' יערת דבש ח"ב דמ"ד ע"ב דמבואר מדבריו דלימוד ביום ייאר צייט והתיקונים לא על הצדיק לבדו הוא כי אם על עצמינו אפילו דלא יצטרך הצדיק למה שעושים החיים הנה הוא לטוב לנו.
פ קריעה מעשה שהיה במי שהיתה לו אשתו חולה ונוטה למות ואמרו לבעל שכבר מתה ועשה קריעה בברכה ושוב נתוודע שלא מתה באותה שעה כי אם אחר שני שעות והורתי דיש לו לקרוע פעם אחרת במקום הקרע הראשון דיוסיף טפח ומהני כמ"ש הבאה"ט סימן ש"מ סקכ"ב ולא יאמר ברכה בשם ומלכות כי אם ברוך דיין האמת בלבד כי יש לחוש כי בעת שקרע בראשונה היתה גוססת ונפשה יוצאה והוא ברור כי ברכות אינן מעכבות ויש ראיה לזה ממ"ש בס' ב"ע אות מ'.
פא קריעה מעשה באדם אחד שמתה לו אמו ביוש"ק והקבורה במוצ"ש והוא רוצה לילך לבית הקברות אם מותר לקרוע בידיו שם אחר הקבורה בבית הקברות או לא כיון דעדיין לא התפלל ערבית ולא הבדיל ולפי ענ"ד נראה דיעשה חדא מתרתי או שיניח שיעשו לו הקריעה ע"י אחר והוא יברך הברכה לבד או ימתין לעשות הקריעה כשיבא לבית ויתפלל ערבית ויבדיל ואח"ך יעשה הקריעה שהרי מבואר בהרב מטה יאודה דאין להקפיד אם איחר הקריעה לאחר קבורה כ"כ חוץ מת"ח דצריך להיות בשעת חימום ועיין להרב ברכ"י בסי' שמ"א מ"ש משם הרב מוהר"י מולכו כת"י יע"ש.
פב קריעה קי"ל בסימן ש"מ סי"ח דע"כ המתים אם לא שמע אלא לאחר שלשים אינו קורע וכו' על אביו ועל אמו קורע והולך לעולם וכן פסק מרן סימן ת"ב ס"ד ונראה דאפי' בעל על אשתו דהוא פלגא דגופא וכ"כ אשתו לבעלה דאין האיש מת אלא לאשתו ואין האשה מתה אלא לבעלה עכ"ז כל שעברו ל' יום אינו קורע גם בסימן שצ"ו ס"א כתב מרן וז"ל אבל שלא נהג אבלותו תוך ז' בין בשוגג בין במזיד משלים אותו כל שלשים חוץ מהקריעה שאם לא קרע בשעת חימום אינו קורע אלא תוך שבעה חוץ מאו"א שקורע אפילו לאחר שבעה ע"כ ודוק.
פג קריעה כתבתי בסה"ק חקק"ל ח"א סימן נ"א לענין כשנמצא לבוש בגדי שבת או בבגדים חמודים אם מותר להחליפם כדי לעשות הקריעה ע"ש.
פד קריעה מי שבא בספינה ובתוך הספינה מת לו מת והוציאו מהספינה וקברו באחת מהערים שפגעה הספינה אך לא קרע עד שבא למקומו לעירו ועבר כמו ד' ימים דהיינו דביו"א קבר את מתו באחת העדים שפגעה הספינה וביו"ד כשהגיע לעירו אז עשה הקריעה וכל דיני האבלות ושאלו את פי אם משלים מיום ראשון שמת וקברוהו או מונה מיום שבא אל עירו וקרע והשבתי דכיון דקי"ל בסימן שצ"ו ס"ב במי שאמרו לו שמת לו מת ביו"א והיה בעיר אחרת ולא נהג אבלות וביו"ב בא לעירו ונהג אבלות דאין צריך להשלים ומונה הז' מיום הראשון א"כ היינו הך דאף דלא נהג אבלות באחד מן הימים כיון שהוא עדיין בתוך זמן של ימי אבלות משלים ומונה עליהם וזה מבואר בתשו' הרא"ש כלל ז"ך סימן ד' שהוא דין זה שפסק מר בריה הטור ומרן בש"ע בסימן זה וכן מתבאר מתשו' מוהריק"ו שורש י"ג והביאה מור"ם בד"מ ועיין ג"כ בתשו' בעי חיי חיו"ד סוס"י רמ"ג וכן נראה מתשו' הרדב"ז החדשות סימן תקכ"א וזוהי התשו' אשר הזכירה בס' כנה"ג ביו"ד סימן ש"ס הגה"ט אות ז"ך בשם תשו' הרדב"ז ח"א סימן קצ"ה יע"ש ומזה השבתי לשואלי דבר על מי ששמע שמת לו מת בער"ש בין השמשות ותכף ישב ע"ג קרקע ועשה קול בוכים אך לא היה לו שהות לעשות קריעה אם מונה מיום הששי או תלוי בקריעה ופסקתי דעולה לו למנות משעת השמיעה ועיין רוב דגן הלוי דכ"ג.
פה קריעה היכא דמת בנו וקודם קבורה מתה אשתו איך ינהג בקריעה ובשאר דברים עיין בנין ציון סימן קי"ב ועיין בספר דרוש שמואל סדר חיי שרה.
פו קטן וקטנה שלא הגיעו לחינוך לענין קריעה עיין חקק"ל ח"א סימן ב"ן.
פז קטן שנולד לח' ומת אפילו אחר שלשים אין מתאבלין עליו באה"ט סימן שע"ג ועיין מע"ץ סימן ה' ולתאומים שמת הראשון תוך שלשים והשני אחר שלשים מתאבלים על הב' מז"ה חק"ל יו"ד ח"ג סימן קמ"ח ועיין חתם סופר סימן שמ"ג ועיין בספר בנין ציון סימן קי"ג.
פח קדיש על או"א הוא יב"ח חסר שבוע אחת כנה"ג סימן ת"ג ש"ץ דק"ץ ולענין קדימה בין אביו לאחיו עיין מ"ש בתשו' סימן צ"ז ולענין קדוש בתרא עיין שם סימן קי"ד.
פט קס"ת שחרית ט"ב יכול לעלות ולהפטיר כמ"ש בסה"ק ספר חיים ועיין למוה"ר מלאכת שלמה דצ"ב ע"ג ועמש"ל.
ץ קס"ת דוקא בז' שחל בשבת הוא מנהג עירנו דיעלה אחר שקורא החזן פסוקי דנחמתא וכמ"ש בקונ' תורה וחיים מער' ק' אות מט"ר בס"ד וקורא הפטרה כמ"ש הרב אשדות הפסגה סימן י"ב וחיים שנים סימן יו"ד והמרביץ תורה בסדר בשלח ויתרו ואתחנן לא יעלה לקרות אלא חתנו או אחיו או חמיו יקרא ההפטרה לתלות דלא עלה בעבור זאת או יתפלל בביתו או במקום שאינו ביה"כ שלו דאז אין המנהג לו' שירה ויו'ד הדברות כמ"ש בכנה"ג יו"ד סימן ת' הגה"ט אות ח' ועיין דב"מ ח"א סימן ע' וברכ"י סימן ת' ובספרו לדוד אמת וכתונת יוסף סימן ד' וז' ועיין לב חיים ח"ב סי' קכ"ד ולעיל ד"ה יום טוב ולענין כהן כשאין אחר יותר טוב שיהיה יוצא מביה"כ עד שיקראו ישראל ועיין ש"ץ דפק"ח ועיין חתם סופר סימן שנ"ב ועיין מלאכת שלמה קמחי סימן י"א ללוי בש"ת שאין אחר.
צא קבורה שנקבר שלא מדעת ורשות הקברים והכולל אם מפנין אותו עיין בתשו' סימן צ"ח כמה חילוקי דינים ובכלל מי שנקבר בקרקע גוי ויש חשש שהגוי יוציאנו עיין שם.
צב קבורה היה לפניו ביום המילה הנה הקבור' קודמת ויאחר המילה לאח"כ עיין ז"א סקמ"ה וע' יד אבישלום דנ"א ד'.
צג קבורה לענין המצבות עיין קמ"ר ח"ב סימן ז"ך ב"ד יו"ד סימן עק"ב ובספר שונה הלכות בארוכה מדף ע"ב ואילך כמה פסקים וחילוקי דינים הרדב"ז החדשות סימן תשמ"א זרע אמת ח"ב סימן קמ"ז הרמ"ע סימן מ"ד זל"א ח"א וחס"ל סימן כ"א ופני מבין ח"ב דד"ן ומלאכת שלמה קמחי סי' ט'.
צד קבורה לנשוי נכרית אי קוברין אותו בקברי ישראל עיין בתשו' סימן צ"ט דיקברוהו בריחוק קצת בתוך בית הקברות של ישראל יע"ש.
צה קבורה כופין את הבן שהוא עשיר לתת כל צרכי אביו בר"י סימן שמ"ח.
צו קבורה עמ"ש בש"ע סימן שס"ג ס"ו דאסור לפתוח הקבר ראיתי בצוואות ר"י החסיד סימן ב' דכתב וז"ל אין לחצוב קבר ולהניחו פתוח אם אין נותנין בו המת מבעוד יום ואם יניחנו פתוח עד הבוקר בימים מועטים ימות אחד מבני העיר עכ"ל ועיין שיירי כנה"ג וע"ז לשאול הגיעו בזמן הדבר של החולי רע לתפ"ץ דאינם מספיקים לקבור והוא תקופת תמוז דשמא יסריחו מה יעשו והשבתי דיחפרו הקברות ושוב יכסוהו בעפר או באבנים או בנסרים ואמרו כי אי אפשר לעשות מכסה ע"כ אמרתי להם דאם יהיה שיעור הקבר לחפור ב' אמות יחפרו כדי שיעור אמה אחת פחות טפח שאינו מקום הראוי לקרותו קבר וכ"כ אם חפרו הקבר כשיעור ב' אמות יכסוהו עד אמה אחת והותר קצת וזהו נקרא בשעת הדחק עיין ב"ח דיש מקום לומר דבעוד שהם חופרים אותן השעות כבר יש נוטים למות ואינו על מגן וה' יסלק חרון אפו מעל עמו ישראל אמן יעיין ב"ע לענין ערב שבת.
צז קבורה מי שחתכו לו רגלו או ידו או אחד מאבריו ב"מ והוא חושש משום סכנה אם יקברו אותו האבר כשבעל האבר הוא בחיים איתיה בתקנתא דיש לחנוט אותו האבר ע"י סמים ובשמים שחונטין אותן הרופאים וגונז אותו בתוך תיבה עד שעת מותו ואז קוברין אותו עם גופו וכ"כ הרב שבות יעקב ח"א ביו"ד סימן ק"א דמי שחתכו רגלו אינו חייב לקוברו אם חושש משום סכנה אך יש ליתנו במקום שלא יכנסו שם הכהנים יע"ש והביטה וראה בש"ע סימן שס"ב ס"א בנותן מתו בארון ולא קברו ועיין מ"ש בסה"ק נשמת כ"ח ח"א חיו"ד סימן חיי"ם בס"ד וכתב הרמב"ם בפ"ב מהלכות טו"מ סוה"ג אבר שנחתך מן האדם החי הרי הוא כמת שלם ומטמא במגע ובמשא ובאהל וכו' ואם נשאר עליו בשר שראוי לעלות בו ארוכה בחי ויתרפא וישלם הר"ז מטמא במגע ובמשא ובאהל ואם לאו מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל ובשר הפורש מן החי טהור וכן עצם בלא בשר פורש מן החי טהור ע"כ ועמ"ש מוה"ר חסיד שבכהונה בס' ולא עוד אלא במאמר שהפיל אברהם שינו של אליעזר ודוק.
צח רגל מ"ש בש"ע סימן שצ"ט ס"ט וה"ה לקובר מתו בג' בתשרי שמגלח בערב יוה"כ נראה דהטעם הוא כי בערב יוה"כ השלים ז' ויבא יוה"כ אחריו ומבטל ממנו גזרת שלשים ויום ז' עולה לכאן ולכאן ונפקא מינה דאם מת לו מת בר"ה וביום ג' בתשרי הוא שבת דקי"ל דיום שבת אינו עולה למנין ז' כמו שהבאתי בקונט' גנזי חיים מער' ה' א"כ כשמת ביו"א של ר"ה דקי"ל כהפוסקים דס"ל דאינו מונה לב' ימים א"כ הוי המנין מתחיל מיום ד' והוי ערב יוה"כ יום ששי לאבלות ויוה"כ משלים מנין הז' לבד ולא גזרת שלשים אלא דנראה דאחר חצות יאמר מנחה גדולה ושוב יקום מעל גבי קרקע ויעשה סעודה דאע"ג דקי"ל דהאבל אינו קם בער"ש כ"א סמוך למנחה קטנה הנה ערב יוה"כ שאני דיש להקל דחשיב כיו"ט והוא פשוט האמנם צריך לדעת דאם מת בשבת שהוא יו"ג הנה בלא"ה הקבורה הוא ביו"ד וכן אם מת בר"ה ביו"א ונקבר ע"י גוים דקי"ל דאינו מונה הב' ימים דהוי כיומא אריכתא הרי כל כה"ג יכול למנות מיום שבת כיון דבלא"ה כבר נקבר ביו"א של ר"ה ואין להחמיר כל כה"ג לומר דלא יעלה יום ש"ק למנין ומ"ג דהוי מילתא דלא שכיח ובמילתא דלא שכיח לא שייך לומר מנהג אלא דאם נקבר ביו"ב של ר"ה דהמנהג לפסוק דמנינן מיום ב' כסברת רבני עירנו מוה"ר עזריה יאושע ז"ל ומוה"ר כנה"ג כמ"ש בבית הכנסת שלו בסימן זה הגה"ט אות ט"ז וכן הסכים הרב ט"ז כיע"ש וא"כ הוא הדבר אשר דברנו דאם מת ביו"א של ר"ה שאינן עולין על שני ימים עכ"ז הגם כי בשמועה בשבת אינו עולה הנה כאן שיש נמי פוסקים דס"ל דאפי' מת ביו"א ונקבר מונה מיום ב' הגם דקי"ל כהפוסקים דאין למנות מיו"א ויום ב' נגרר אחר יו"א כגון דא שבת עולה בכה"ג וראוי להכריח כי כיון דקי"ל כרבני עירנו הנז"ל דבמת ביו"א ונקבר ביו"א אינן מונין אלא מיוה"ג הנה כשאירע דיוה"ג חל בשבת הרי לסברתו של מוה"ר כנה"ג גופיה דאין שבת עולה למנין יו"א א"כ מה לי כשאירע ב' ימים טובים יום הששי ויום שבת דאינו עולה יום שבת למנין יו"א ומ"ל כשהם ב' ימים טובים של ר"ה דהוי כיומא חדא כאמור זה נראה לע"ד כעת ועיין פמ"א ח"א סימן צ"ח ושמן המשחה דקל"ג.
צט רגל דמבטל ז' ול' כתבתי בתשו' לעיל בס"ד וח' עצרת דמבטל ז' ימים מהל' כן העלו רוב הפוסקים ועיין בזל"א ח"ג ועיין יוסף אומץ ד"ס.
ק רגל יסתפר בערב הרגל אפי' בבקר אחר ז' זל"א ח"ג מכמה פוסקים ועיין יבא הלוי ד"ה ע"ג.
קא רחיצה ולקוץ צפורנים ביום כ"ט שחל בער"ש התיר בס' ישמח לב סימן טו"ב. קב רחיצה לקטן שנפל לבור עיין לעיל סימן צ"ו ושם על המים עצמן ועוד בסימן ק"א וסי' ק"ז בנדונות אחרים כה"ג יע"ש בס"ד.
קג רחיצה במרחץ וחליפת בגדים שרי בזמן מגפה ש"ץ דקע"ח וקע"ט וכתונת יוסף סימן ה' וכס"א סימן שצ"ד אבל שאר דיני אבלות אין פוטר אותו בשביל שהוא זמן מגפה זולת לישב על הקרקע והספד ובכיה רבתי אשר יחסר לו כי הזמן גרמא ועיין ש"ץ דקע"ח וקע"ט ואעיקרא ישיבה ע"ג קרקע ליכא בכמה מקומות כ"א שינוי מקום וצר לי מאד על היושבים על הקרקע כי מחמת דטרודים באבלם ישבו לארץ בלי לוחות ונסרים תחתיהם ומתקררים מלחלוחית הארץ ויגרמו להם חולאים ויסתכנו ומצוה לפקח עיניהם על זה ומה טוב להעמידם כפעם בפעם ומסתיי דבעת התפילות וכשבאים זרים לבקר ולנחם דישב על הארץ ולחולה הותר רחיצה תוך שלשים שב סימן שפ"א ועיין חתם סופר יו"ד סימן שמ"ב לענין זמן הדבר שלא נהג אבלות ואירע הרגל בנתיים יע"ש.
קד שנה מעוברת מי שמת בשנה פשוטה ונתעברה השנה הבאה ובאים סוף יב"ח בתוך שני אדרים מה דינו לענין התענית וקדיש והפטרה וקביעות הלימוד עיין נשמת כל חי ח"א סימן ע"ב.
קה שנה מעוברת לענין או"א עיין חקק"ל סימן נ"ו בדין דאינו נכנס לבית המשתה יע"ש.
קו שבת ויו"ט אין בו דין אנינות ואם מת בערב שבת ואין שהות לקוברו חיוב להתפלל מנחה ש"ץ דקע"ח ולענין קידוש בליל יום טוב וסדר ליל פסח והוא אונן עיין ש"ץ דק"פ וקפ"ב ועיין בקונט' חיים לראש מה שרשמתי שם ועיין בספר ישמח לב סימן יו"ד לענין אנינות בליל יום טוב שני של גליות ועיין בס' פלפלת כל שהוא סימן י"ג לאונן בשבת. ואם נקבר בליל שבת עיין בתשו' לעיל סימן ק"ד.
קז שכונת המת לענין שפיכת המים ממי בריכה וסיסטירנאס וכמה נקראת שכונה כתבתי לעיל סימן קי"ג ועוד כתבתי בתשו' נשמת כל חי ח"א סימן ס"ט אם מותר למכור לגוי ואם שייך בזה נסיון ואם בטיל ברוב עיין שם ועוד לעיל סימן ק"ב על מי הנחתום ועל מת גוי ועל מים חמים ועיין ירך אברהם בזה.
קח שמועה ביום שלשים מונה שבעה ולא מקצת היום ככולו זולת אם היה יום טוב או שבת זל"א ח"ג ושמועה ספק קרובה או רחוקה לא יתאבל מס' יד אליהו סימן מ"ד ועיין להרב תרומת כסף סימן כ"ח ברכ"י סי' שצ"ז ועיין זל"א ח"א ועיין שמן המשחה דקל"ב ומכתב שלמה דס"ט ושי"ע ח"א סימן קס"ח ולעיל סימן קט"ו. ושמועה רחוקה לאחד וב"ח דהוא שעה אחת ל"ש בין או"א לשאר קרובים וע' באמ"ח מוצירי דשם הפרש ביניהם והרב חס"ל חלק עליו ועיין ידי דוד סי' ס"ט בשמועה רחוקה ליטול צפרנים ושפה יע"ש.
קט תספורת מה שהתיר בס' ב"א דג"ל למי שחל ל' בשבת ערב הרגל שיסתפר בערב זש"פ או ערב ח' עצרת אין דעתי מסכמת לזה ועי"ש אות ז' ועיין שביתת יום טוב סימן י"ב ומכתב שלמה סי' ז"ך ובמפתחות ועדות בהיוסף סאמון סימן כ"ג ועה"ד סי' ל"ו אות מ"א ובס' בית מועד דז"ן ע"ד מה שרשמתי שם ובני יצחק חנן סימן י"ב.
קי תספורת נהגו כשהוא קרוב לגוסס אומרין לבעל האבל שיסתפר ויטול צפרניו ואפי' אחר שמת היכא דלא ידע עדיין כמ"ש דב"מ ח"א סימן ע"א וגערה אינו בדוקא כ"א שיעור גערה ברכ"י יו"ד סי' ש"ץ.
קיא תספורת אבל שחל כ"ט בער"ש אם מותר לגלח כתבתי בזה בסה"ק נשכ"ח ח"א חיו"ד סי' ס"ה מתשו' הרב אדוני אבי יעקב שלימא ז"ל ועו"ש בסימן ס"ו מ"ש ע"ד קודשו ועיין בס' בית מועד למורו הרב ז"ל מה שרשמתי בדנ"ז ע"ד ועיין עוד בסה"ק חקק"ל ח"א סי' ה"ן בס"ד ובס' ידי דוד סימן ע"ו ועיין בספר מים החיים סי' ג' וישמח לב סי' י"א וי"ב.
קיב תספורת מי שתכפוהו אבליו ובשנייה חל יום כ"ט בע"ש התרתי לגלח כמו שתראה בסה"ק נשכ"ח חיו"ד סימן ס"ז ואביט וה"ן עוזר בס' בית מועד דנ"ז ע"ד.
קיג תספורת אם עיניו רכות וחושש דכהות מותר להסתפר תוך שלשים חיים שנים סי' ט' ועיין כמו בסה"ק חקק"ל ח"א סי' ה"ן ובהגהותי לשו"ת הרשב"א ח"ה סימן ער"א לימי העומר יע"ש.
קיד תספורת לאבל על או"א שחל יום ל' ביום הקדושין או ביום החופ' כתבתי בסי' צ"ה דמותר ע"ש.
קטו תפילין יום הקבורה לא יניח תפילין עיין ש"ץ ובתשו' בית יאודה ח"ב סימן ז"ן ועיין בס' בית הרואה דנ"ט ע"א ועיין מוה"ר מלאכת שלמה דצ"ב ע"ב וע"ג ועיין להרב רב דגן עטייא דע"ד ועיין מלאכת שלמה קמחי נר"ו חי' יו"ד ויש ראיה מקרא דיחזקאל סימן כ"ד ודוק.
קטז תרגום אין לקרות בעל האבל ועיין ברכ"י וש"ץ דפק"ח וש"ב.
קטוב תשלום החדש אם הוא ביום ל' או צריך שיעבור כל יום ל' עיין לעיל סימן ק"ך.
יקח תשלום השנה אם הוא יום המיתה או יום הקבורה עי"ל בסימן יק"ח ושם לענין קביעות הלימוד והתיקון של משפט אותה שנה יע"ש.
קיט תחית המתים הכופרים בתחה"מ יראו דאף בספרי שאר האומות הובא מה שהחייה אליהו לבן הצרפית ואלישע לבן השונמית ור' חייא לעבדו של אנטונינוס ורבה לר"ז ועיין מד"ת דח"ן ע"ד ודנ"ט ע"א והלק"ט ח"א סימן לק"ח כתב דלמתים שנתנו לקבורה הוי דרך טבע ולמתים שלא ניתנו לקבורה הוי שלא כדרך טבע יע"ש האל ברחמיו יזכנו לראות את המתים שכבר מתו מן החיים אשר הם חיים.