חיים ביד/קכו
סימן קכו[עריכה]
מבן חכם הרב ועצום כמוהר"ר יוסף פאלאג'י נר"ו ישל"א והוא סובב הולך למעלה סימן ל"ה ונשמט ממקומו.
נשאלתי בזבולון דאינו יכול להגות בתורה שיש לו עסקים רבים ונפשו אוותה להחזיק ביד יששכר שהוא לומד בתוך הדחק ליתן לו סך מה לחדש כדי שיעסוק בתורה בלי טירדת מזונות לזכות את נפשו וע"ז יש לו לזבולון הנז' ב' ת"ח לפניו רשומים שהם נצרכים האחד הוא שלומד בפני עצמו בפילפול בש"ס ובפוסקים בהלכות גדולות וכותב פסקים וכתבים הלכה למעשה. וה"ן שני הוא ת"ח מעין בעיון נמרץ בש"ס ובתוס' ומפרשיהם והוא עוסק במלאכת שמים שלומד תלמידים קטנים ש"ס ותוס' ושי' להוציא ציצים ופרחים לנערי בנ"י מעיינין והוא נסתפק מי הוא הגדול שבשניהם ויש לו מעלה וזכות כדי להקדימו לחבירו ולהחזיק בידו כיד ה' הטובה זה או זה ותורה היא וללמוד הוא צריך לעשות מעשה מצות מחזיק ביד לומדי תורה.
תשובה שאלה זאת היא כדת של תורה. כמ"ש הטור ז"ל ביו"ד סימן רנ"א משם הרמב"ם ז"ל היו לפנינו עניים הרבה וכו' מקדמין הכהן ללוי וכו' בד"א בזמן שהם שוים בחכמה אבל אם היה כ"ג ע"ה ומ' ת"ח ת"ח קודם וכל הקודם בחכמה קודם לחבירו וכו' יע"ש. ברם בענין שני הת"ח הנ"ל מי קודם זה או זה הנני יוסף תם ולא אדע לברר הלכה ברורה. אלא אכתוב ב' גרגרים וראשי פרקים עתיקים מדברי הפוסקים ז"ל אשר ידי יד יוסף משגת אשר מדבריהם הקדושים אפשר שיצא הדין לאורה. והנה בתחילה נעמוד על מה שכתב הטור ז"ל ביו"ד סימן רנ"ב וז"ל פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן ואין מצוה גדולה כפדיון שבויים הלכך לכל דבר מצוה שגבו מעות בשבילו יכולין לשנותן לפדיון שבויים ואפי' אם גבו לצורך בנין בית הכנסת ואפי' אם קנו העצים ואבנים והקצום לצורך הבנין שאסור למוכרם בשביל מצוה אחרת מותר למוכרם לצורך פדיון שבויים אבל אם בנאו כבר לא ימכרו אותה עכ"ל וכדבריו הקדושים כבר כתב רבינו הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' מת"ע חי"א וז"ל אנשי העיר שגבו מעות לבנין בה"כ ובא להם דבר מצוה מוצאין בו המעות קנו אבנים וקורות לא ימכרום לדבר מצוה אלא לפ"ש אף על פי שהביאו את אבנים וגרדום וכו' מוכרים הכל לפ"ש בלבד אבל אם בנו וגמרו לא ימכרו את הבה"כ וכו' יע"ש ודין זה פסקו מרן ז"ל בש"ע יו"ד סימן רנ"ב יע"ש.
נמצא אתה למד דהטור ז"ל קאי כסברת הרמב"ם ז"ל כשגבו וקנו אבנים לצורך בנין בה"כ אינן יכולים למכור אלא לפדיון שבוים דוקא אבל אם בנו בה"כ אפי' לפ"ש אינן יכולין למוכרו ומל' זה תמיה לי למרן ב"י ז"ל על מ"ש בא"ח סימן קנ"ג אחר שהביא דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל ציין וז"ל וכתב רבינו ביו"ד סימן רנ"ב ויש לתמוה ע"ז דהא משמע במני' שמותר למכור בה"כ לקנות תיבה והיכי קאמר הרמב"ם ז"ל דאין מוכרין אותו לשום מצוה חוץ מפ"ש וכו' יע"ש והרי תמיה זאת שייך להטור ז"ל גם כן דכתב כדברי הרמב"ם ז"ל. ועוד יש לתמוה על מרן ב"י ז"ל דלמה לא רמי ומקשי להרמב"ם ז"ל מסוף דבריו שכתב אבל אם בנו וגמרו לא ימכרו אפי' לפ"ש שהוי קשה יותר דהרי מני' שהוא בבה"כ עצמו קאמר בה"כ לוקחין תיבה וכו' ספרים לוקחין תורה אבל אם מכרו תורה לא יקחו ספרים וכו' וה"ט שמעלין בקודש וכו' אפי"ה מצינו לענין פדיון שבוים שמוכרים ס"ת כמ"ש התוס' בבא בתרא ח' ע"ב ד"ה פ"ש מצוה רבה וז"ל והא דאמר פ' בני העיר ז"ך אין מוכרין ס"ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה ולא קתני פ"ש שמא מילתא דפשיטא ולא איצטריך למתני' עכ"ל ומני' הלזו פסקה הרמב"ם ז"ל בה' תפילה בפי"א הי"ד כיע"ש ועל דקשיא ליה למרן ב"י ז"ל שהרמב"ם הוא הפך ממנ"י תקשי ליה מדידיה אדידיה מהל' מת"ע לה' תפילה.
והנראה לישב לזה הוא שלא תמה רבינו ב"י ז"ל על רבינו הטור ז"ל שדברי הטור ז"ל הן הם דברי רבינו הרמב"ם ז"ל כמ"ש הב"י ז"ל ביו"ד סימן רנ"ב וגופא בתר רישא אלא דלפי מונח זה ק"ל על הטור ז"ל דלמה השמיט בלשונו מלכתוב כתב הרמב"ם ז"ל כאורח צדיק הרגיל לכתוב בחיבוריו הקדושים וכמ"ש בסימן הקודם סימן רנ"א ס"ח יע"ש ויותר ק"ל על הטור ז"ל במ"ש ואפי' אם גבו לצורך בנין בה"כ ואפי' אם קנו העצים וכו' שאסור למוכרם בשביל מצוה אחרת וכו' יע"ש והרי כתב הרמב"ם ז"ל להפך וז"ל אנשי העיר שגבו מעות לבנין בה"כ ובא להן דבר מצוה מוציאין בו המעות וכו' יע"ש הרי לך בהדייא בדברי הרמב"ם ז"ל דכשגבו מעות לצורך בנין בה"כ מותר לשנותם למצוה אחרת ועל זה צ"ל בהכרח שהטור ז"ל קאי בסברת הרמב"ם ז"ל כשגבו וקנו עצים וקורות וכו' דלא ימכרו למצוה אחרת כ"א לפ"ש וגם כשבנו אותו אפי' לפ"ש ברם כשגבו מעות לצורך בנין בה"כ הרמב"ם ז"ל מתיר לצורך מצוה אחרת והטור ז"ל מחמיר ויש ראיה לסברת הטור ז"ל ממ"ש בבא בתרא ג' ע"א עמ"ש שם אמר ר"ח לא לסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי וכו' א"ל רבינא לרב אשי גבו זוזי ומחתי מאי א"ל דילמא מתרמי להו פדיון שבוים וכו' יע"ש נמצא דהש"ס נקט פדיון שבויים דוקא ולא מצוה אחרת וגם איכא לנו למימר לסברת הרמב"ם ז"ל דכתב להתיר לשנותן למצוה אחרת טעמו הוא דמסתמא הגבאין שגובין קצבה לצורך בנין בה"כ הם נשיאי העדה ראשי העירה ושופטיה וט"ה ויש להם כח מכל הצבור ויש להם כח אפי' שגבו מעות לצורך בנין בה"כ ליתנם לצורך מצוה אחרת שהן רשאים ושלטנין והם חוזרים וגובים מן הצבור פ"ב כמ"ש בגמ' בבא בתרא ח' רשאים בני העיר לשנות מקופת לתמחוי ועיין לרבינו ב"י ז"ל ביו"ד סימן רנ"ב בזה יע"ש ועיין לעט"ר מרנא ורבנא הגאון מז"ה ז"ל בס' חק"ל ח"ג מיו"ד סימן ק"ו בענין הקדש יחיד ומינה היחיד פקיד וגזבר על ההק' אין רשאין בני העיר לשנות יעש"ב.
ואולם על תמיה השניה על מרן ב"י ז"ל למה לא הק' על הרמב"ם ז"ל מסו' דבריו דקאי על בה"כ עצמו אחר ההתבוננות נראה דליכא שום תמיה על הרמב"ם ז"ל ממני' דקאמר בה"כ לוקחין תיבה וכו' כאשר השיב הב"י ז"ל בא"ח סימן קנ"ג וז"ל ושמא הוא סובר דמכרו דמני' בדיעבד היא יע"ש והכי מבואר בש"ס דמגילה דף ז"ך ע"א לענין למכור תורה ישן לקנות חדש אמרו מני' דיעבד יע"ש והרב לחם משנה תי' וז"ל ונ"ל לתרץ דהתם איירי כשאין להם בה"כ אחר אז ודאי אין מוכרין אלא לפ"ש אבל הכא כשיש להם בה"כ אחר יע"ש.
והנה בתמית מרן ב"י ז"ל על הרמב"ם נראה לפקע"ד לישב דלא קשיא להרמב"ם ז"ל במ"ש בה' מת"ע פ"ח אם בנו וגמרו לא ימכרו אפי' לפ"ש שהוא הפך המני' דמגילה דקאמר בית הכנסת לוקחין בדמיו תיבה וכו' והוא דמני' איירי בבה"כ של כפרים כמ"ש שם בה"כ לוקחין תיבה אמר שמואל ב"ן אמ"ר יונתן לא שנו אלא בה"כ של כפרים אבל בה"כ של כרכין כיון דמעלמא אתו ליה לא מצו מזבני וכו' יע"ש ברם הרמב"ם בה' מת"ע איירי בבה"כ של רבים לכן אמר לא ימכרו אפי' לפ"ש כמ"ש בגמ' ל"ש אלא וכו' אבל של כרכין כיון דמעלמא אתו ליה וכו' והתוס' ז"ל שם בד"ה כיון דמעלמא וכו' וז"ל אף על פי שאינן נותנין כלום בבניינו מ"מ כיון שלדעת אותן רבים נעשה חמורה קדושתו ואינן יכולין למוכרו וכו' יע"ש וכיון שחמור קדושתו כתב הרמב"ם ז"ל בהל' מת"ע אם בנו וגמרו לא ימכרו את בה"כ וכו' דקאי בבה"כ של רבים וחילוק זה שכתבתי ראיתי ברבינו הרמב"ם ז"ל בעצמו בפי"א מה' תפילה הט"ז וז"ל בד"א שמותר למכור בה"כ בבה"כ של כפרים שלא עשו אותה אלא ע"ד בני הכפר וכו' אבל בה"כ של כרכין הואיל וע"ד כל אנשי העולם נעשה וכו' ונעשה של כל ישראל ואין מוכרין אותו לעולם עכ"ל ובזה נתיישב לי על מה שעלה לי לתמוה ע"ד הרמב"ם ז"ל שהוא כתב בפ"יא הי"ד וכן בני העיר שמכרו בה"כ וכו' מכרו תיבה וכו' יע"ש שהוא הדין של מני' שמוכרין בה"כ והוא כתב בפ"ח מה' מת"ע אבל אם בנו וגמרו לא ימכרו את בה"כ וכו' שהיה נראה הפך מדידיה אדידיה שהוא עצמו כבר חילק בה' ט"ז כנ"ל וכמו כן יש לישב בדברי הטור ז"ל דמ"ש ביו"ד סימן רנ"ב אבל אם בנאו כבר לא ימכרו אותה וכו' יע"ש איירי בבה"כ של כרכים שהוא של כל ישראל ברם מני' קאי בבה"כ של כפרים שיש רשות למכור כמ"ש בגמ' לא שנו אלא וכו' כמ"ש הטור ז"ל בא"ח סימן קנ"ג וז"ל והא דבה"כ נמכרה הנ"מ של כפרים שאין באים אנשים ממקומות אחרים שלא נעשית אלא לבני הכפר לבדם אבל של כרכים אינה נמכרת יע"ש.
והנה ראיתי להרב ב"ח ז"ל ביו"ד סימן רנ"ב שכתב וז"ל ומ"ש הלכך לכל מצוה וכו' כלומר דכיון דפ"ש גדולה מכל המצות אפי' מת"ת א"כ אפי' גבו לצורך בה"כ ובה"מ ות"ת יכולין לשנותם לצורך פ"ש כדלקמן בסימן רנ"ט עכ"ל לכאורה קשה במ"ש אפי' גבו לצורך בה"מ ות"ת יכולין לשנותם לצורך פ"ש כדלקמן בסימן רנ"ט בשלמא בה"כ כתוב בסימן זה בעצמו בפירוש אבל בה"מ ות"ת לא מצינו שכתב הטור בסימן רנ"ט שיכול לשנותה לפ"ש אלא מ"ש שם הוא שמעות שהתנדבו לצורך בה"כ ובית עלמין יכולים לשנותה לצורך בה"מ או ת"ת וכו' אבל לא מת"ת לצורך בה"כ כיע"ש אבל לפ"ש ליתא בטור שמעות בה"מ ות"ת שיכולין לשנותה לפ"ש ובהכרח צ"ל לדעת הב"ח שכתב אפי' גבו לצורך בה"כ ובה"מ ות"ת יכולין לשנותם לצורך פ"ש הוא כיון שהטור ז"ל כתב ואין מצוה גדולה כפדיון וכו' והיינו מ"ש בגמ' דפ"ש מצוה רבה וכתבו התוס' והא דאמרינן וכו' אין מוכרין ס"ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה ולא קתני פ"ש שמא מילתא דפשיטא היא ולא אצטריך למתני יע"ש וכמ"ש לעיל מזה שנראה להתוס' ז"ל שמוכרין ס"ת לפ"ש וזה הוי סיעתא להרב ב"ח ז"ל.
ואולם יש עוד לעמוד בזה שכתב הרב ב"ח ז"ל שגבו מעות לצורך ת"ת מאי כוונתו אם הוא לבנות ת"ת ללמוד בו או לצורך פרס פרנסת חכמי ת"ת ובהכרח צריך לומר שהוא לצורך לבנות בית תלמוד דומיא דשתיהן בה"כ ובה"מ שכתב בהדיה אהדדי שהוא בנין וזאת שנית דכן צריך לומר שהרי לענין מעות שגבו לצורך הספקת לפרנסתם של ת"ת לרבנן ותלמידהון צריכה רבה לשנות המעות ולתת אותם לצורך פ"ש שהרי גדלה מע' הלומד תורה ממע' הס"ת כמ"ש רבינו הרא"ש ז"ל בתשו' כלל י"ג סימן י"ד והביאה מרן ב"י ז"ל בא"ח סימן קנ"ג וז"ל כיון שמוכרים בה"כ ליקח תורה וספרים וכ"ש כשמוכרין אותה ללמוד תורה כי מה תועלת יש בקניית ספרים ותורה אם לא ללמוד בהם ויתירה מע' הלומד ממע' הס"ת כדאיתא במכות ותו דגרסינן במגילה אין מוכרין ס"ת אלא ללמוד תורה וכו' יע"ש ועיין בזה לעט"ר הגאון הגדול מרן זקני רב יוסף ז"ל בספר חק"ל תפוחין ח"ג יו"ד סימן קי"ד יע"ש. והגם שכתבנו לעיל משם התוס' בבא בתרא ח' ע"ב ד"ה פ"ש וכו' שמוכרין ס"ת לפ"ש ונמצא שווים הם ת"ת ופ"ש ומכל מקום כיון דגדול ת"ת דת"ת כנגד כולם מאן לימא לן מעות שהוקצו לת"ת שהן לצורך פרנסתם של ת"ח דאם אין קמח אין תורה דמותר לשנותם לצורך פדיון שבויים והדבר צריך תלמוד. ובהיותי בזה ראיתי הדבר מפורש ברבינו הרא"ש ז"ל בתשו' כלל וי"ו סימן ב' והביאה מר בריה הטור ז"ל ביו"ד סימן רנ"א וז"ל תשו' שאלה לא"א ז"ל ושכתבת שיש אומרין שיכולין לשנות אפי' מת"ת לצורך שלושים פשיטים להגמון בכל שנה לפי שהוא הצלת נפשות שאם לא יתפשרו עמו יש כמה ענים שאין להם ליתן ויכום ויפשיטום ערומים הדין עמהם כיון שיש בהם הצלת נפשות הוא קודם עכ"ל ונמצא הדבר מפורש שממון שגבו לצורך ת"ת מותר לשנותן לצורך הצלת נפשות וה"ה נמי לצורך פ"ש דכבר אמרינן דשבי כולהו איתנהו ביה ונכונים דברי הרב ב"ח ז"ל אפי' יהיה כונתו במ"ש ות"ת שהוא המעות של הת"ח הלומדים בת"ת לצורך פרנסתם יכולין לשנותם לצורך פ"ש דיש לו אילן גדול לסמוך עליו אלא דאעיקרא דדינא בדין זה של הרא"ש ז"ל רמו ומקשו עליה הפוסקים ז"ל וכמו שראיתי להרב בני דוד ז"ל בד"א ע"ב וז"ל רש"ל בתשו' הקשה למ"ד דנותנין ממעות ת"ת להגמון בשביל העניים דאל"כ יפשיטום וכו' מהא דאמרינן בגמרא דגדול ת"ת יותר מהצלת נפשות ממרדכי שמנאו אחר חמשה על שפירש מד"ת אעפ"י שהיה על עסקי הצלת נפשות וכו' ולכאורה הוא תמוה לומר שימנע מלהציל נפש בשביל ת"ת דודאי הצלת נפשות קודם עכ"ל יע"ש ואנכי תמיה על תמיהתו איך הניחה בתימה שרש"ל ז"ל הק' על הרא"ש ז"ל שהוא הפך מימרת רב יוסף דקאמר גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות ויליף מקראי דמעיקרא כתיב וכו' ודוד בא עד הראש להחזיק דברי הרא"ש ז"ל אדרבא ודוד בשנותו את טעמו שדברי רב יוסף בסוגייא תמוהים שכתב דודאי הצלת נפשות קודם מאחר דאיכא לאוקמי דברי רב יוסף שנכונים הם מכמה חילוקים שנאמרו בזה בפוסקים ז"ל:
והנה ראיתי להרב ב"ח ז"ל בסימן רנ"א סק"ו וז"ל הצלת נפשות הוא קודם כתב מהרש"ל ע"ז ותימה הלא אסיקנא בספ"ק דמגילה גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות עכ"ל ול"ק מידי דהתם לא קאמר אלא דגדול הוא העוסק בתורה להחשיבו ולהקדימו יותר ממי שעוסק בהצלת נפשות דאינו חשוב כמו העוסק בתורה אבל להוציא ממון להצלת נפשות פשיטא היא דקודם להוצאת לת"ת דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש דוחי בהם ולא שימות בהם ופשוט הוא עכ"ל. והגם דכתי' זה יש סמך וראיה מרש"י ז"ל בסוגייא במגילה ט"ז ע"ב ד"ה מעיקרא שכתב וז"ל ולפי שנעשה מרדכי שר בנתיים ירד מחשיבותו אצל החכמים עכ"ל.
מ"מ לכאורה נראה לי בחילוק זה דנפיק מיניה חורבא כיון דהעוסק בהצלת נפשות הגם שהוא ת"ח ג"כ אינן מכבדין ומחשבין אותו להקדימו כמו העוסק בתורה יש חששא שמושכין ידיהם ומתעצלין על הצלת נפשות ומניחין מצוה הצלת נפשות והרי קי"ל פיקוח נפש דוחה את השבת כמ"ש הרמב"ם בפ"ב מהל' שבת ה"א דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות וכו' וכן אם אמר רופא לחלל עליו את השבת ורופא א' אומר אינו צריך מחללין עליו את השבת שספק נפשות דוחה את השבת יע"ש ובהלכה ג' כ' כשעושין דברים האלו אין עושין אותן לא על ידי קטנים ולא על ידי נשים כדי שלא תהא שבת קלה בעיניהם אלא ע"י גדולי ישראל וחכמיהם וכו' שנ' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם הא למדת שאין משפט התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד יע"ש וכ"כ הטור ז"ל בא"ח סי' שכ"ח וכל הזריז הר"ז משובח יע"ש א"כ מה לי פיקוח נפש דחולה בשבת ויולדת וכן תינוק שנפל לים או לבור וכן מי שנפל עליו מפולת ספק הוא שם שפק [ספק] אינו שם מפקחין עליו ומחללין את השבת ואין צריך ליטול רשות מב"ד כמ"ש הרמב"ם שם הוא הדין יהיה נמי בהצלת נפשות מן הריגה דצריך ע"י גדולי ישראל וחכמיהם והזריז הר"ז משובח ואיך יתכן שלא לעשות להם החכמים חשיבות וכבוד להקדימו כמי שהעוסק בתור' כיון שהצלת נפשות הוא ע"י גדולי ישר' שיש להם חשיבות ודבריו נשמעים להשר והגמון. וזאת ראיתי לעט"ר מרן מלכא אבונא מרנא זל"הה בדרוש דרכיו למשה ד"ך דכתב דאפי' נשבע ש"ח שלא להטפל בהצלת נפשות לא חלה השבועה וכו' יע"ש ובהצלת נפשות גופיה להציל את חבירו מן הרודף שניתן להצילו בנפשו אם מחללין עליו את השבת כבר כתב התנא הרב מש"ל ז"ל דפשיטא דמחללים את השבת כדי להצילו דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ועט"ר מו"ר מע' ה"ה ח"ק הפרד"ס זצוק"ל וזיע"א בס' החשוב אות היא לעולם ח"א מער' אלף כתב בזה יעש"ב. נמצינו למדים מלבד מ"ש הרא"ש ז"ל שממון שהיא לת"ת נותנין להצלת נפשות עוד בה העוסקים בהצלת נפשות עצמם צריכים שיהיו גדולי ישראל וחכמים וכיון שעל הגדולים מוטלת מצוה זו של הצלת נפשות מי הוא הקודם להם ולומר דגדול העוסק בתורה להחשיבו ולהקדימו יותר ממי שעוסק בהצ"ן כיון שהן הם הגדולים והגם שימצא עוסקים בתורה גדולים כמותם שאינן עוסקים בהצלת נפשות אפי"ה אין ראוי לכבדם ולהחשיבם העוסקים בתו' יותר דיש חששא שמושכין ידיהם ומניחין הצ"נ ואיכא פיקוח נפשות ח"ו.
והנראה לומר לדעת הב"ח ז"ל שכתב דגדול הוא העוסק בתו' להחשיבו ולהקדימו יותר ממי שעוסק בהצלת נפשות נ"ל דתירוץ זה יבא על נכון עמ"ש בב"ב ק"ך ע"א דאמ"ר אמי בישיבה הלך אחר החכמה במסיבה אחר הזקנה אמ"ר אשי והוא דמופלג בחכמה וכו' וכתב רש"י ז"ל ד"ה בישיב' וז"ל בין לדין בין לשאר ישיבות של תור' מושבין את החכם למעלה מן הזקן וכדמפרש לקמיה שהחכם מופלג מכל חביריו ובחכמה שחכם הוא מאד וכו' יע"ש ופסקו הטור ז"ל ביו"ד סי' רמ"ד וז"ל בישיבה של דין או של תו' הולכין אחר החכמה להושיב החכם ובחור בראש ולדבר תחילה וכו' יע"ש וכ"פ מרן בש"ע יו"ד סי' רמ"ד יע"ש וטעמא דמילתא הוא שבדבר של דין והוראה צריך לחזור אחר החכם היותר מופלג בחכמה כמ"ש בסנהדרין ל"ב ע"ב ע"פ צדק צדק תרדוף הלך אחר ב"ד יפה אחר ר"א ללוד וכו' ת"ר צדק צדק תרדוף הלך אחר חכמים לישיבה אחר רבי אליעזר ללוד אחר רבן יוחנן ן' זכאי לברור חיל וכו' ופי' רש"י ז"ל וז"ל אחר חכמים לישיבה בית הוועד ששם ב"ד קבוע כגון אחר ר"א ללוד וכן כולם כ"א למקומו עכ"ל יע"ש. והיינו שיצא דין אמת לאמיתו וזהו מש"ל שיש סמך מדברי רש"י ז"ל לסברת הב"ח שכתב שמרדכי ירד מחשיבותו אצל החכמים וכו' יע"ש והיינו בישיבה של חכמים שמהם תצא תו'. והנה ראיתי להט"ז ז"ל חתנא דבי נשיאה הב"ח ז"ל שיצא לחלק מעין כיוצא בזה מהרב מ"ח הב"ח ז"ל וז"ל רש"ל הק' וכו' ואין כאן קו' דודאי אין לך דבר עומד בפני פיקוח נפש אלא דהתם אומר דיותר יש זכות למי שזוכה לעסוק בתו' ולא בא לידו הצלת נפשות ממי שבא לידו הצלת נפשות וע"י כך צריך לבטל מת"ת ולעסוק בהצלת נפשות ויליף לה ממרדכי בלשן שתחי' שלא בא לידו עסק של הצ"נ היה חשוב בעיני חכמים יותר ממה שאח"ך בא לידו המצוה של הצ"נ וכו' יע"ש. ואחהמ"ר ק"ל בחילוק זה שכתב דלאו רישיה סיפיה דמני"ר ז"ל כתב בתחי' דיותר זכות יש למי שזוכה לעסוק בתו' והרי זכות נקרא דבר שמגין עליו להציל אותו מפגע רע כמ"ש בסוטה ובסו' כ' ויליף לה ממרדכי שבתחי' היה חשוב בעיני החכמים וכו' והיינו כמ"ש בש"ס דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ד' ובסוף אחר חמשה והיינו חשיבות וכבוד בעיני החכמים בעוה"ז כחילוק הרב חמא ז"ל ועוד דלפי תי' דיש זכות יותר למי שעוסק בתו' ועדיף מהצלת נפשות איכא חששה מאיזה תופסי התור' שמניחין ודוחין מלעסוק בהצלת נפשות בנפשות שהולכין להריגה ח"ו כיון שיש זכות טפי העוסק בת"ת וחמירא סכנתא וכו' כאשר הק' להרב ב"ח ז"ל לעיל אני הדל.
ושוב ראיתי להרב הגדול ח"ק מהר"ח ן' עטר ז"ל בס' ראשון לציון בחי' למגילה ל"ג שזכיתי לדעת עליון בקו' שהקשיתי שכתב וז"ל גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות וכו' פי' דוקא כה"ג שעומד בפרץ לבל יבא הדבר לידי סכנת נפשות אבל להציל מן הים ומן המפולת דקיימי נפשות להציל אין לך דבר שקול בפיקוח נפשות ותדע דמרדכי בטל מן התור' ונכנס לשררה בתר דכבר ניצולו ישראל והוא נכנס לשררה לעמוד בפרץ לבל יבא צר ואויב וכו' אבל בזמן הצלתן של ישראל פשיטא דעדיף ועדיף מת"ת ול"מ דרבים אלא אפי' הצלת נפש יחיד עדיף מת"ת יע"ש ועוד ראיתי להרב הק' ז"ל הנ"ל שם בסו' הספר בקונ' על ש"ע יו"ד סי' רנ"א סי"ד שהביא קו' רש"ל משם הט"ז ומה שתי' דיותר יש זכות למי שזוכה לעסוק בתורה וכו' וכתב עליו וז"ל וק' לדבריו אחר שיונח שכדבריו כן הוא וכו' א"כ הא עדיפא ונדחית הצלת נפשות מקמי ס"ת ולעד"ן לתרץ דשאני ההיא דקאמר התם הוא דוקא דומייא דהנדון דהתם איירי דמרדכי שפי' מן התורה להשררה להציל נפשות אם ילכדו בפח דאחר האמת אחר שנעשה לו נס והציל את ישראל היה לו לחזור לת"ת וכיון שלא עשה נכנס בשררה טעמו היה כדי שיהא מגן להציל נפשות הא ודאי דגריעא וכו'. אבל לפיקוח נפש דהיינו אם רואה נפש הולכת לאיבוד פשיטא דמבטלין ת"ת עליה דאפי' שבת מחללין ביטול ת"ת דלא הוי אלא עשה מיבעייא ופשוט יעש"ב.
וכן ראיתי להרב פרי האדמה ז"ל בח"ד ד"א ע"א שתי' כן ממש שכתב וז"ל קו' רש"ל ז"ל ולעד"ן דיש לתמוה על רש"ל דאעיקרא קו' ליתא שהרי התם במרדכי ביטל ת"ת משום שמא יארע איזה דבר של הצלת נפשות ובזה ודאי על הספק ת"ת קודם אבל בנתונים לסכנה עתה ודאי הצלת נפשות קודם עכ"ל ומן התימה על הרב פרה"א ז"ל שלא זכר שר דזה החילוק הוא מהרב הגדול ר"ל ז"ל והוא נדפס כמה שנים קודם חיבורו פרי האדמה ומני"ר ז"ל חתים עליה בהסכמת עם רבני עיה"ק ירושלים ת"ו בס' הנ"ל והוא העד שהן כל יקר ראתה עינו דגברא רבא ארי שבחבורה ח"ק והו"ל לזוכרו את ציון ס' ראשון לציון דקאי כותיה בחילוקי אשר השיב.
וגם בזה ראיתי להרב הגדול רב כהנא רבה הפרישה ז"ל שהביא קו' מר רבו רש"ל ז"ל ותי' וז"ל הנלע"ד דהתם מיירי שיש אחרים שיכולים להציל נפשות ולכן אף על פי שהיא מצוה גדולה מי שמקדים להציל נפשות מ"מ ת"ת קודם הואיל שיש אחרים שיכולין להציל הנפשות ועיין בדרישה עכ"ל לכאורה ק"ל אחרי המח"ר בחי' זה שכתב שבענין מרדכי דקאמר גדול ת"ת מהצ"ן שהיה שם אחרים שיכולין להציל והרי לא מצינו בשער המלך שהיה אחר אשר בידו להציל כ"א מרדכי לבדו כמש"ה כי מרדכי היאודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליאודים ומי לנו גדול ממרדכי שהיה יכולת בידו להציל נפשות ואפ"ה נאמר עליו בסוף פסוק זה ורצוי לרוב אחיו ופי' לרוב ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו סנהדרין וע"ז קאמר רב יוסף גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות ולנו לדעת מי הוא זה ואיזה הוא האחר שיש בידו להציל בשער המלך לעמוד על המשמר להציל את ישראל מלבד אסתר המלכה שהיא בת מלך פנימה בהיכל המלך ומי יגיד לה אם יש הצלת נפשות ועט"ר מוה"ר א"א הרא"ש ז"ל בס' לב חיים ח"ב סייע להרב הפרישה ז"ל לתי' שהרי בצרת המן היה ע"י אסתר המלכה והיא היתה קודמת להציל את ישראל יותר ממרדכי כיע"ש ואחרי המחילה רבה כניו"ק נראה שהכל תלוי במרדכי שהיא בת מלך פנימה מהיכא יודעת אם לא שמרדכי יושב בשער לעמוד על המשמר שמא ח"ו וענין בגתן ותרש היה וידע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה וכן צרת המן ומרדכי ידע ונערות אסתר הגידו לה נמצא שעיקר הידיעה על כל צרה וכו' הוא מרדכי אלא שהצלתם היא ע"י אסתר.
וכמו כן יש לתמוה עליו בחילוק שחילק בדרישה שכתב וז"ל ונראה דהתם מיירי בענין שאין יכול שניהם אז ת"ת קודם אבל הכא מיירי בענין שאף שיתנו ממנו להגמון מ"מ ישאר לסיפוק לת"ת וכו' יע"ש משמע מדבריו דס"ל כשא"א לקיים שניהם ת"ת קודם להצלת נפשות ונדחית הצלת נפשות ודבר זה יסלח נא אדוני דצריכה רבה מאחר דכבר כתבנו משם הפוסקים ז"ל דפיקוח נפש דוחה את השבת אפי' דחמיר דמקלליה מות יומת וכאלו עובד ע"ז וכמ"ש משם הרב הקדוש ר"ל דאפי' הצלת נפש דיחיד עדיף מת"ת וגם כתב דאפי' שבת מחללין ביטול ת"ת דלא הוי אלא עשה מיבעייא ופשוט כנ"ל ולכן נ"ל דחילוק הרב הקדוש ר"ל ז"ל שכתב הוא נכון ויפה דמ"ש גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות דהיה עומד שם לבל יבא צר ואויב להיות מגן הא ודאי דגריעא ובסברתו קאי ג"כ הרב פרי האדמה ז"ל.
ועוד ראיתי לעט"ר מורינו הרב המופלא רבי"ן חסידא זצוק"ל בס' פני מבין ח"ב דע"ב ע"א וז"ל אלמלא יואב לא עסק דוד בתורה וכו' נראה ברור דאלמלא יואב לא היה דוד עוסק בתורה אלא היה הולך למלחמה וקשה איהך היה הולך למלחמה דוד הע"ה דאחר שהיה עוסק בתורה ואם היה הולך למלחמה היה מבטל מלימודו והאמרינן במגילה י"ו ע"ב אמרי"ו גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות וכו' הרי דגדול ת"ת יותר מהצלת נפשות א"כ איך אמרינן אלמאל יואב לא עסק דוד בתורה דהיה הולך למלחמה והיה מתבטל מלימודו מאחר דגדול ת"ת יותר מהצלת נפשות וי"ל דשאני הכא מפני שדוד הע"ה הוא בעצמו היה בסכנה ואם לא היה עושה מלחמה היו הורגין אותו שונאיו ומבקשי רעתו וכו' וככה"ג לא אמרינן גדול ת"ת וכו' דהכא הוא הצלה דידיה אבל התם מיירי בהצלת נפשות דאחרים ומשו"ה אמרינן גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות אלא דהיא גופה צריכה רבה איך אמרינן דגדול ת"ת יותר מהצלת נפשות וכי מי זוטר הצלת נפשות עד שנאמר דת"ת גדול ממנו והרי שבת החמורה אמרינן דדחוייה היא לגבי פיקוח נפש אפי' דאחריני א"כ ק"ו הדברים ומה שבת החמורה נדחה מפני פיקוח נפש ת"ת לא כ"ש א"כ איך אמרינן גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות וי"ל דשאני פיקוח נפש לגבי שבת הוי ודאי ועומד לפנינו בכה"ג אמרינן דפיקוח נפש דוחה את השבת אבל הכא לא הוה פקוח נפש קמן אלא דנכנס בבית המלך להיות מוכן שם לכי תיתי הצלת נפשות ככה"ג ודאי אמרינן דגדול ת"ת אפי' מהצלת נפשות ואפי' בספק פ"ן לגבי שבת מחללין כמ"ש מרן ז"ל בש"ע א"ח סימן שכ"ט מ"מ הספק עומד לפנינו ויש בו צד פיקוח נפש אבל לגבי מרדכי לא היה בשעת ביטולי שום ספק וכו' יעש"ב ותירוץ זה שתי' מורינו הרב ז"ל הוא חי' הרב הק' ר"ל ממש ומן התימה שלא זכר שר מ"ש הרב ז"ל בסוגייא וגם בקונטריס ליו"ד בקו' דס"ל ז"ל שתי' כן כאשר זכר להרב פרי האדמה ז"ל שהביאו שתי' כן.
ועוד ראיתי למורינו הר"ב יצחק ז"ל שכתב וז"ל עוד י"ל כי כ"ז דאמרו במגילה דגדול ת"ת יותר וכו' היינו הצלת נפשות דיחיד דהיינו ב' וג' וכיוצא אבל לגבי מלחמה דאיכא עם רב מישראל ככה"ג ודאי דאמרינן דגדולה הצלת נפשות יותר מת"ת מאה פעמים עכ"ל. ואחהמ"ר ונע"ר הקדושים לכאורה ק"ל בחילוק זה דיש הפרש בהצלת נפשות דעם רב מישראל לבמתי מעט שנים או שלשה מישראל מאחר שכבר כתבנו משם הרב ב"ח ז"ל דאין לך דבר שעומד בפני פ"ן דוחי בהם ולא שימות בהם כיע"ש והוי כונתו אפי' הצלת נפש יחיד וכ"כ בפי' הרב הק' מוהר"ח ב"ע ז"ל בסוגייא הצלת נפשות פשיטא דעדיף מת"ת ולא מבעיא דרבים אלא אפי' הצלת נפש יחיד עדיף מת"ת כיע"ש וכנ"ל והרב הגדול התנא מש"ל ז"ל דלהציל את חבירו הרודף שניתן להצילו בנפשו שמחללין עליו את השבת וכו' יע"ש והוי אפי' באחד דוקא ונ"ל דהיינו טעמא משום דאמרו רז"ל בסנהד' דכל המקיים נפש אחד מישראל כאלו קיים עולם מלא משום הכי אפי' הצלת נפש יחיד עדיף מת"ת וכ"נ מדברי הרב בני דוד ז"ל שכתב בה' ת"ת ד"א ע"ב שתמה על מימרת רב יוסף דקאמר גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות וכו' וז"ל. ולכאורה הוא תמוה לומר שימנע מלהציל נפש בשביל ת"ת וכו' וכמש"ל והנכון לישב הוא מה שחילק מני"ר מוה"ר מוהררי"ן ז"ל בתחילה דלגבי מרדכי שאמרו גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות איידי דנכנס מרדכי לבית הספק להיות מוכן שם שמא יארע איזה הצלת נפשות להיות מגן להציל וכמ"ש הרבנים ר"ל ופרי האדמה ז"ל.
וראיתי להרב עושה שלום בחי' למגילה שהביא משם הרב בני דוד ז"ל שתמה לרש"ל ז"ל מסוגייא זאת וכו' והוא טעות ל' שהקו' מסוגייא זאת למ"ש למ"ד נותנין ממעות ת"ת להגמון וכו' היא קו' רש"ל להרא"ש ז"ל והרב בני דוד תמה בעיקר הסוגייא דאיך יתכן שימנע מלהציל נפש בשביל ת"ת וכו' וכמש"ל והוא עשה זאת חליפתך ע"ש הרב פרי האדמה ז"ל והגם שכ"כ בפרי האדמה הוא בשם הרב בני דוד כיע"ש עוד ראיתי להרב עושה שלום שהק' לגמרא הנ"ל מ"ש רב יוסף גדול ת"ת וכו' ממ"ש בירושלמי פ"ז דפאה וז"ל ר' יוסי עאל לכפרה בעא מוקמן להו פרנסין לא קבילו עליהון עאל ואמר קדמיהון ן' בבי על הפקיע ומה זה דנתמנה על הפתילות זכה לימנות עם גדולי הדור משום דעסוקים בצורכי ציבור אתם שאתם מתמנין על חיי נפש עאכ"ו וכתב מוהרש"י ז"ל ר"ל דמה שהיו מתרחקים מהיותם ממונים על הציבור היה משום דהיו מתבטלין מת"ת ועוד וכו' ולכן בראותם דזוכים לימנות עם גדולי הדור ידמו דשכרם גדול כת"ת וכו' הא קמן דאפי' להיות ממונה על הציבור לעסוק בצרכיהם אפי' דליכא שום סכנה מותר להתבטל מת"ת מעתה יפה עשה מרדכי הצדיק ולמה נענש מרדכי לפום גמרא דידן שהורידוהו מגדולתו וצ"ע.
ובזה ראיתי לתנא דידן המאור הגדול מורינו הרב המופלא מאריה דאברהם זצוק"ל בס' נחמד למראה ח"א דל"ה ע"ב שהק' להרב מוהרש"י ז"ל בפי' זה מסוגייא דמגילה דאמרי' גדול ת"ת לאידך גיסא מהקו' של הרב עושה שלום ז"ל והשיב ע"פ דברי הרי"ף ז"ל במגילה וכו' יעש"ב ואנא בריה קלה נלע"ד ליישב קו' הרב עושה שלום ז"ל והוא דהא דאמרו בירושלמי דלהיות ממונה על הצבור מותר להתבטל מת"ת איירי בממונה על הצדק' שהוא להחיות נפשות עניים ואביונים כמ"ש ר"י לפרנסין אתם שאתם מתמנין על חיי נפש על אחת כמה וכמה כו' וכיון שהם ממונים על הצדק' ובצדקה אינו יכול למנע את עצמו מלהיות ממונה כי לא יחדל אביון מקרב הארץ אפשר שיבואו לידי ש"ד כמ"ש הטור ביו"ד סי' רמ"ז וז"ל ומאד מאד צריך ליזהר בה יותר מכל המצות כי אפשר שיבוא לידי ש"ד שימות העני אם לא יתן לו מיד וכו' יע"ש משו"ה אמר רבי יוסי דשכרם גדול כת"ת שהיו ודאי הצלת עניים מש"ד ושיקבלו המנוי יפשא"ק. ברם ענין מרדכי הצדיק שאמר רב יוסף דלא יפה עשה מרדכי דגדול ת"ת יותר מהצלת נפשות ה"ט משום דנכנס לבית הספק שמא יארע איזה הצלת נפשות להיות מוכן שם לכי תיתי כל כה"ג לא ניתן ליבטל מת"ת והורידוהו מגדולתו שגדול ת"ת וכו' כיון שלא יש ודאי ש"ד. והאחרון חבי"פ ראיתי למרן מלכא גאון הדור אחרון מר קשישא. עט"ר אבא קדישא. זצוק"ל בס' סמיכה לחיים סי' וי'ו דל"ו ע"א שהביא קו' רש"ל ז"ל שחילקו בזה ובסו' כתב וז"ל ועיין מ"ש בזה במקום אחר בס"ד וכעת ראיתי למני"ר עטרת החיים ז"ל בס' צדקה חיים בדרוש ב"ך דע"א ע"ב שיצא לחלק בקו' רש"ל ז"ל ובקו' הרי"ף ז"ל באגדתיה שהק' לאידך גיסא דאיך אמרו בגמ' דגדול ת"ת מהצלת נפשות שהרי מצינו שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש וכו' כתב וז"ל ואשר אני אחזה לתרץ לזה ולו' חילוק ברור ונכון דתרוייהו הילכתא נינהו דיש בסוג אחד כי גדול ת"ת מהצלת נפשות ויש סוג אחר כי הצלת נפשות גדול מת"ת והוא דלענין מעלת קדימה לכל דבר שבקדושה לפתוח א' ולברך א' אז הלומד התו' גדול מהמציל נפשות וזהו ענין הש"ס וכו' ברם אם יארע איזה סכנת נפשות אז הצלת נפשות גדול מת"ת שמבטל ת"ת משום פיקוח נפש שהרי כבר ביארנו מדברי רז"ל והפוסקים דאפי' למ"ע של צדקה וג"ח דעלמא מבטלים ת"ת כ"ש וק"ו להצלת נפשות וכ"פ מוהרשד"ם בתשו' חיו"ד סי' ק' להגדיל מע' יחידי חברת ג"ח יותר מת"ת כשהם עוסקים במצוה וכו' ובזה מיושב מה שהק' הרב עושה שלום וכו' ולפי מה שביארנו לק"מ דלפי האמת מצוה רבה להיות ממונה על הצבור וכדקי"ל דהעוסק בצרכי ציבור הוי כעוסק בתור' וכמש"ל בשם הירוש' פ' אין עומדין וכו' ומרדכי הצדיק לא היה לו שום חטא וכו' ומה שהורידוהו מכבודו וכו' זהו כי גדולה תו' מכל המצות ואפי' מהצלת נפשות וכו' ומכאן תוכחת חיים על הממונים המתמנים על הצבור כגון ממוני הזמן וברורי הקנסות וכו' שלא יסרבו מלקבל עליהם מינויים שהרי מבואר מהירוש' הלזה כי ר"י מינה ממונים עה"ץ ולא היו רוצים לקבל וכשדרש להם כי שכרם בעוסק בתו' קבילו עלייהו וכו' עש"ב ודבריו חיים וקיימים ועט"ר גאון עוזינו מופת הדור והדרו מז"ה הגדול אור היר'ח זצוק"ל וזיע"א כתב בגבאי צדקה אם יכול להסתלק מן הגבאות או לא עיין בס' חק"ל תפוחין בח"ג ליו"ד בסי' ק"י יע"ש.
והנה בחילוק זה שכתב עט"ר הרב א"א הרא"ש ז"ל כי גדול ת"ת מהצלת נפשות הוא לענין קדימה במעלה וכבוד וכדתנן ממזר ת"ח קודם לכ"ג ע"ה ולפתוח ראשון ולברך ראשון וכו' זה החילוק הוא מה שחילק הרב ב"ח ממש כמש"ל ומן התימה שכבר זכר שר להב"ח ז"ל בכללות הפוסקים שהביא שתי' בקו' רש"ל והן אמת דמני"ר כת"ר לי המלך חיים ז"ל הביא סעד וסמך לחילוקו מש"ס דגטין ל"ט ע"ב דהכבוד הוא לפתוח ראשון והוא בכל דבר כבוד בין בתורה בין בישיבה הוא ידבר בראש כמ"ש רש"י שם יע"ש והיינו כמש"ל אנא בריה קלה דהכבוד הוא בישיבה של דין או של תורה הולכין אחר החכמה וכו' עכ"פ הב"ח ז"ל קאי בשי' זו גם כן. ועוד ראיתי לעט"ר מו"ר ז"ל בס' לב חיים ח"ב סימן קמ"ח שאסף וקבץ כל הפוסקים שחילקו בקו' רש"ל ז"ל עיש"ב וכן בס' הנחמד גנזי חיים מערכת ת' אות ג"ל יע"ש ועיין למורינו הרב דרש אברהם ח"ב דק"ן ע"ב.
וכשאני לעצמי נראה לפקע"ד ליישב קו' רש"ל והוא עמ"ש בשבת קי"ט ע"ב אמ"ר יאודה אמ"ר מ"ד אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו אל תגעו במשיחי אלו תינוקות של בית רבן וכו' אר"ל משום ר"י נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תשב"ר א"ל ר"פ לאביי דידי ודידן מאי אמ"ל אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא ואמר ר"ל משום ר"י נשיאה אין מבטלין תשב"ר אפי' לבנין ביהמ"ק ואמר"ל משום רי"ן כך מקובלני מאבותי וכו' כל עיר שאין בה תשב"ר מחרבין אותה רבינא אמר מחרמין אותה וכו' ופי' רש"י ד"ה במשיחי אלו תשב"ר שדרך תינוקות למושחן בשמן יע"ש ומהסוגייא הלזו הביאו ראיה הרב מהרשד"ם ז"ל בחיו"ד סימן קס"ו והרב משפטי שמואל סימן ס"ה דלימוד תינוקות שב"ר הוא יותר גדול מלימוד ת"ח הגדולים וכ"כ מורינו ורבינו הרב מרן החבי"ב ז"ל בכנה"ג בי"ד סי' רנ"א הגהב"י אות ג' ובסי' נט"ר הגה"ט אות ט'ו וט"ז ועט"ר רבינו הגדול מרן זקני ראשון לציון רב יוסף ז"ל בספר מערכי לב ח"א דנ"א ע"ד הק' מסוגייא דברכות פ"ק אמר"ח מ"ד אוהב ה' שערי ציון אוהב ה' שערים המצויינין בהלכה יותר מב"כ וב"מ והיינו דאמר עולא מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה וכו' וש"מ ת"ח עדיף מתינוקות שב"ר וזה היפך דברי ר"ל דפרק כל כתבי וכו' והשיב וז"ל והנראה לכאורה דפליגי וכו' ומזה ק"ל למהרשד"ם ז"ל שהתיר לשנות מעות ישיבת חברון לת"ת דתשב"ר שכשאלוניקי יע"א וכו' יע"ש ועט"ר מורינו הרב אבא קדישא ז"ל בס' הכתוב לחיים סימן א' ובתשו' כ"י האריך בזה יע"ש.
והנה מצינו במדרש דמגילת אסתר שאמרו שמרדכי הצדיק היה יושב בבית המדרש והתינוקות יושבים ועוסקים בתורה ומנה המן אותם ומצא שם כ"ב אלף תינוקות וכו' יע"ש ואם מצינו בגמ' דאמר ר"ל משם רי"ן אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תשב"ר ואמרו רז"ל דהבל תשב"ר גזרות רעות מבטלים ואסמכוהו אקרא ולשון רכה תשבר גרם כי ר"ל ולשון רכה שהוא הבל התינוקות שהם הילדים רכים תשב"ר גר"ם שהוא ר"ת תינוקות של בית רבן גזרות רעות מבטלין יע"ש וזה פי' הרב אביר יעקב ז"ל בס' מעטה תהלה סימן ח' וז"ל מפי עוללים ויונקים יסדת עז וכו' כי אז תורתם הבל שאין בו חטא וזהו להשבית אויב ומתנקם יע"ש ומן התימה עליו שנעלם שכבר פי' זה המאור הגדול עט"ר הגאון מז"ה ז"ל בספר מע"ל ח"ב דנ"א ע"ד כיע"ש.
איברא דסתם מלמד תינוקות של בית רבן מה שיכול לקבל הוא סך עשרין וחמשה כמ"ש בבבא בתרא כ"א ע"א אמר רבא סך מקרי דרדקי עשרין וחמשה ינוקי ואם איכא חמשין מותבינן תרי ואם איכא ארבעין מוקמינן ריש דוכנא יע"ש ופסקו הרמב"ם ז"ל פ"ב מהל' ת"ת ה"ה ומרן בש"ע יו"ד סימן רמ"ה יע"ש ואם בכ"ה תינוקות אמרינן ולשון רכה תשבר גרם שמבטלין גזרות רעות כ"ש וק"ו בלימוד תינוקות שהיה מרדכי מלמד לכ"ב אלף תינוקות סך עצום שבודאי הגמור שהבל שבפיהם מכל סך עצום ורב מועיל זכותם לבטל גזרות רעות מכל העולם כאשר היה באותו זמן שביקש המן הרשע להשמיד ולהרוג את כל היאודים מנער ועד זקן טף ונשים וע"י תפילתם ולימודם וזעקתם ובתעניתם והיו נשבעים בחיי מרדכי רבינו שבתעניתנו נמות וכ"א גולל ספרו ומניחו על לבו וכבר שעבר שני שעות בלילה נשמעה בכייתן למרום כקול גדיים ועזים וכו' מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא עליהם ושכר את החותמות וקרע את האגרות והפר עצתו כמ"ש הרב חמדת ימים ז"ל בפ"ד בסיפור הנס ע"ש וכיון שכן שיש ביד מרדכי כ"כ כח מכ"ב אלף תינוקות שע"י העולם מתקיים וגם בידם יש כח לבטל גזרות רעות א"כ הגם דקי"ל כדברי הרא"ש ז"ל דהצלת נפשות קודם לת"ת מ"מ אחר הצלת ישראל מהמן לא היה לו להניח לימוד הכ"ב אלף תינוקות ולילך ולישב בשער המלך אפי' לפי טעמו שהיה להיות מוכן שמא יארע איזה הצלת נפשות להיות מגן להציל מאחר שיש לו לימוד תשב"ר שהם עצמן מגן וצינה שלא יבא דבר הצריך הצלת נפשות שלשון רכה תשבר גרם ולא יש שום ספקא מהצלת נפשות ולכך אמר רב יוסף גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות ר"ל ת"ת כזה של מרדכי שהיה מלמד לכ"ב אלף תינוקות שמבטלים גזרות רעות מכל העולם הוא יותר גדול מלהיות עומד בשררה שמא יארע הצלת נפשות כיון שע"י לימוד ת"ת של מרדכי עם כ"ב אלף תינוקות הוא מגן שלא יבא גזרה רעה כלל והוי יכול על מגן מה שיושב בשרר' משו"ה נענש מרדכי על זה דבתחילה מנאו למרדכי בתר ד' בהיותו יושב ועוסק בתורה תדיר עם הכ"ב האלף תלמידים וכשפירש והלך לבית המלך להיות למשמרת שמא יארע הצלת נפשות ואז נכנס במקומו מי שהיה למטה ונמנה בתר חמשה כמ"ש בגמ' ורש"י ז"ל כיע"ש.
ואולם ק"ל לכאורה למדרש הנ"ל שאמרו שהיה לפני מרדכי בבה"מ שנים ועשרים אלף תינוקות ועוסקים בתורה איך היה מלמד מרדכי לבדו כ"ב אלף תלמידים מלבד דלפי הדין של הש"ס והפוסקים ז"ל שאינו יכול המלמד א' ליקח אלא כ"ה תלמידים ועד מ' מושבין עמו אחר לסייעו בלימודם ויותר מארבעים מעמידין להם ב' מלמדים עוד זאת איך יתכן זאת בכ"ב אלף תלמידים שיכול ללמוד אותם אדם אחד אפילו שיהיה חכם כמש"ר ע"ה שהיה רבן של כל ישראל שיכול לעשותו במקום אחד אי מצד המלמד אפילו שילמוד ביום ובלילה ולא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה כ"א שעה א' בכ"ד שעות אינו מספיק השעה ללמד אפילו לאלף תלמידים כ"ש וק"ו לכ"ב אלף וגם מצד התלמידים איך יכולים לשמוע בלימודם דבריו של הרב המלמד וגם דצריך שיהיו כולם רואים פני הרב כדי שיתנו דעתם להבין אמרי בינה וכמו כן מצינו ביבמות ס"ב ע"ב שאמרו די"ב אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן וכו' יע"ש והגם שנאמר בר"ע שלא היו כולן בבת אחת קורין לפניו אלא שהרביץ תורה בתלמידים לפרקים בשנים רבות ועלו הסך י"ב אלף זוגים תלמידים ברוב השנים אפי"ה כ"כ סך שהוציא מתלמידיו ודאי שהיו בפניו בבת אחת סך עצום ורב בזמנים הנ"ל ומה גם בתלמידים של מרדכי הצדיק שאמרו בפי' שמנה אותם המן ומצא שם כ"ב אלף תינוקות וכו'. ובהכרח צ"ל שמרדכי ור' עקיבא היו הם ראשי ישיבות והם מינו ריש דוכנא לכל ארבעים תלמידים שילמוד אותם וכן ע"ג שרי אלפים ושרי מאות וריש דוכנא בחמשים ומרדכי ור' עקיבא על גביהן רבם של כולם וכל הדבר הקשה יביאון אליהם כמו שמצינו במש"ר ע"ה בענין המשפטים ודינים בעצת יתרו שאמר ואתה תחזה וכו' וכל התלמידים נקראו על שם מרדכי כיון שהוא היה עומד עליהן בישיבה ומפיו של מרדכי תורה יוצאה לכולם וכן ר"ע ועיין בהקדמת בס' דרכי חיים ד"מ ע"ב לעט"ר מוה"ר א"א הרא"ש ז"ל במה שפי' בזה כונת ר"ע ע"פ ואהבת לריעך כמוך זה כלל גדול יע"ש. ועוד אפשר לומר שלא היו לפני מרדכי הצדיק הכ"ב אלף תלמידים תדיר ולא פסיק כ"א ב' פעמים בשנה דוקא בחדש אדר ובחדש אלול היו נאספים כל התלמידים בישיבה גדולה במ"א והיו קורין לפני מרדכי ובשאר ימות השנה כל אחד ואחד היה קורא בביתו המסכתא שהיה נותן לו רבו לעיין בעיון להבין המסכתא ובבואם בשני חודשים הנ"ל היו מסדרים התלמידים מה שהבינו בעיונם ואם לא היה מעיין בטוב היה גוער בו הראש ישיבה שהוא מרדכי כדי שיתנו דעתם לעיין ולהבין ההלכה אליבא דהלכתא כמו שמצינו כן שכתב הרב שלשלת הקבלה ברב שרירא גאון שהיה ראש ישיבה שלשים שנה וכן בנו רב האיי גאון וכן רב יאודה גאון וכן רבינו יצחק אלפיס ז"ל שמנהגן היה לקבץ לכל חכמי הדור בישיבתם שני פעמים בשנה באדר ובאלול ובשאר ימות השנה היו מעיינים כ"א בביתו הלימוד שהיה נותן לו רבו ואם לא היה תלמיד מוכן ורגיל בהלכה היה רבו כועס עליו וכו' יע"ש והגם שכאן במרדכי המעשה שמנה המן התלמידים שלפני מרדכי היה בניסן משום דקאמר אסתר לך כנוס את כל היאודים הנמצאים בשושן וצומו עלי שלושת ימים וכו' שיעשו תענית ותפילה לכפר על מה שחטאו שהשתחוו לצלם נבוכדנצר וגם על מה שנהגו מסעודה של אחשורוש וע"י התפילה והתשובה שיתכפר להם ולזה הוכרח מרדכי לקבץ ולכנוס הכ"ב אלף תלמידים במקום אחד שיתפללו אל ה' בהבל פיהם שאין בהם חטא בצום ובתענית וגעו כולם בבכיה עד שעלתה שועתם למרום ושמע ה' קול בכייתם ובאותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא וישב על כסא רחמים ונטל הקדוש ברוך הוא אותן אגרות שגזר עליהם וקרעם והפיל על אחשורוש בהלה באותה הלילה כמ"ש במדרש דמגילת אסתר והיינו טעמא כמ"ש בגמ' אין העולם מתקיים אלא בהבל תינוקות של בית רבן ואמרו רז"ל דהבל תינוקות של בית רבן גזרות רעות מבטלים ואסמכוהו אקרא ולשון רכה תשב"ר גר"ם כדלעיל וע"י זכינו להצלת נפשות של כל ישראל אשר היו בגזרת דלהשמיד ולהרוג ובטלו הגזרה הרע הלזו וע"י היתה גאולת ישראל כמש"ה ליאודים היתה אורה ושמח' וכן כתוב שמחה וששון ליאודים ובודאי שגדלה מעלתו של הת"ח המלמד תורה לעמו ישראל כיון שע"י זוכה שתלמידיו מבטלין הגזרות הרעות כמו שמצינו ברז"ל דאמרו כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה וכו' וראיתי לתנא דידן מורינו הרב כמוהרא"א ז"ל בס' דרש אברהם ח"א ד"ה ע"ב שהביא משם הרב זרע יצחק ז"ל וז"ל שמעתי בשם חכם ר"א בן מוסא ז"ל שדקדק הוא דמאי של מעלה דקאמר וכו' ואמר מר דהכונה בזה ע"ד אומרם ז"ל ומטו לה משום מרן הק' האר"י ז"ל דארבע עולמות הן אבי"ע ויש צדיקים וכו' והנה אותם שזכו לעולם בי"ע אם ע"י מלאך או שרף או חיות הקו' יורדים למטה ומעלים אותם עמהם לנשמות הצדיקים ואותם צדיקים שזכו לישב בעולם אצילות הקדוש ברוך הוא יורד למטה מכסא הכבוד ונוטל לצדיק ומעלהו אתו עמו במקום כבודו וכו' וז"ש כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה ש"מ תי' בישיבה של מעלה דייקא כלומר למעלה מעולמות בי"ע דהיינו בעולם האצילות וזהו מעלה רבה של החכם המלמד תורה לתלמידים את"ד ז"ל וש"י יע"ש כ"ש וק"ו מי שהוא מרביץ תורה שהוא מעמיד תלמידים הרבה כגון ר"ע ומרדכי הצדיק ז"ל וכיוצא בזה שהם מלמדים תורה לעמו ישראל שזוכים בזה לעולם האצילות מסיבת שגרמו שהעולם מתקיים בהבל תינוקות של בית רבן: ואולם צריכים אנו למודעי' בזה שאמרו בגמ' אין העולם מתקיים אלא בהבל תינוקות שב"ר עד כמה שנים מיקרי תינוק שב"ר והנה איתא ביומא רפ"ב במני' התינוקות אין מענין אותן ביום הכפורים אבל מחנכין לפני שנה ולפני שנתיים בשביל שיהיו רגילין במצות ע"ב ורש"י ז"ל פי' וז"ל מחנכין אותן לשעות לפני שנה שהיא סמוכה לפירקן פירקן הוי ן' י"ג לנקבה וי"ד לזכר שדרך תינוקות להביא שתי שערות בי"ב ויו"א והיינו בתוך שנת י"ג והיא לעונשין ותינוק בי"ג ויו"א נמצא שנת י"ד פרקו לעונשין וכו' יע"ש ולענין חינוך מאיזה שנה מתחיל פלוגתא שם ח"א כבר שמונה וכבר תשע וח"א כבר תשע כבר עשר כיע"ש והביא רש"י ז"ל סוגייא זו בברכות ט"ו ע"ב ד"ה בד"א ובמגילה י"ט ע"ב ד"ה במה וכו' ובערכין ב' ע"ב יע"ש ברם יש סברא אחרת שהוא כבר שית' וכבר שבע כמ"ש הרב ב"ח בא"ח סימן ט"ז יע"ש ועיין בזה לאבונא מרנא עט'רת החיים ז"ל בס' לב חיים ח"א סי' ק"א לענין קטן היודע להתעטף בן כמה שנים מיקרי יע"ש נמצינו למדים מדברי רש"י ז"ל דתינוק מיקרי ן' י"ג שנים וכן נראה סברת הטור בא"ה סי' א' כשהוא בן י"ג מצוה מן המובחר וכו' אבל קודם י"ג לא ישיאם דהוי כזנות וכו' יע"ש וכתב הרב ב"ח ז"ל וכ"כ רבינו ריש סי' מ"ג קטן שקדש או נשא אינו כלום דלא תקינו רבנן ולפי"ד הא דת"ד המשיא בניו סמוך לפרקן הוא בן י"ג שלימות וכו' יע"ש וכתב הלבוש ז"ל סי' א' וז"ל ומצוה מן המובחר בן י"ג שנה שיבא לאדם היצה"ר שהוא השטן וכו' אבל בפחות לא שעדיין אינו איש וכו' יע"ש והיינו י"ג שנים שלמים ונכנס יו"א משנת י"ד אבל שנת י"ג הוא מיקרי קטן כמ"ש הרב ב"ח ז"ל. ועיין למוה"ר לב מבין ז"ל.
אחר כל אלה הדברים אבא למאי דאתאן עלה לנ"ד דנראה לפקע"ד לומר לפום מה שקריתי ושניתי הוא דגדלה הזכות מהת"ח המלמד תורה ש"ס ותוס' לתנוקות התלמידים העומדים לפניו בישיבה בעומק העניין והוא קודם להחזיק בידו כדי שילמוד בלי שום טירדא כ"א בשובה ונחת ולא מיבעייא לדעת הרב מוהרשד"ם והרב משפטי שמואל ומורינו הרב אבי התעודה מרן החבי"ב ז"ל דסברי מרנן דלימוד תינוקות שב"ר הוא יותר גדול מלימוד ת"ת הגדולים כאשר הביאו ראיה מסוגייא דשבת אין העולם מתקיים אלא בהבל תשב"ר אם כן הת"ח המלמד הנ"ל הגם שאין בו הבל כמו תשב"ר מ"מ כיון שהוא הגורם להיות בעולם אלו התינוקות הו"ל פיו כפיהם כמ"ש הרב מוהרש"א ז"ל. פ"ה דאבות וז"ל כי בהיות האדם מפרנס התלמידים מעה"כ כאילו הוא בעצמו לומד וכו' יע"ש ועיין לעט"ר מורינו הרב המופלא סבא דמשפטים המלך שלמה ז"ל בס' כסא שלמה דמ"ו ע"ב מה שפי' בזה יע"ש וכאן דאיכא תרתי לטיבותא שלומד הת"ת ומלמד לתלמידים בודאי שתורתם של תינוקות שב"ר תורה דיליה הוא דקי"ל גדול המעשה יותר מן העושה וזהו מ"ש בגמ' דכל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה כמש"ל. אלא אפי' לדעת עט"ר רבן שכל בני הגולה מז"ה ז"ל ועט"ר הרב החסיד מ"א ז"ל דס"ל דלימוד ת"ח הגדולים עדיף מלימוד תשב"ר טעמייהו הוי מסוגייא דברכות שדרשו ע"פ אוהב ה' שערי ציון וכו' שערים המצויינים בהלכה יותר מב"כ וב"מ והיינו דאין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכות והם הביאו משם הרי"ף ומוהרש"א דב"כ וב"מ הוא שלומדים שם מקרא ומדרש ולא בידם הלכה כיע"ש משא"כ הכא דאלו התלמידים לימודם הם בש"ס ובתוס' שהיא הלכה בודאי שלימודם הוי כלימוד הת"ח הגדולים וגם שהן הבל שאין בהם חטא שכבר כתבנו משם הפוסקים שתינוקות נקראים מבר שית עד י"ג שנה ומסתמא אלו התלמידים הן הם כבן עשר שנים עד י"ג דיש להם תואר דהבל שאין בו חטא שהעולם מתקיים בעבורם וזכות זה תלוי בת"ח המלמד.
ועוד זאת הגם שנאמר שלימוד הת"ח זה בעיון ובעומק ההלכה וכותב פסקים הלכ' למעש' זהו ממש שערים המצויינין בהלכה אפי' הכי יש כאן לחלק עד כאן לא פליג עט"ר הגאון מז"ה ז"ל וק"ל למוהרשד"ם ז"ל משום שנדון מוהרשד"ם ז"ל היה בת"ח רבים הלומדים בכנופייא בישיבה בהלכות בש"ס ובפוסקים וכיון שהוא לימוד ת"ח רבים כתב שאינו יכול לשנות לת"ת של תשב"ר משא"כ הכא דזה הת"ח שלומד ש"ס ופוסקים הוי הוא לבדו אחד חכם שבודאי שמודים הב' צנתרות הזהב מו"ר ז"ל דהת"ח הלומד לתלמידים קודם להחזיק בידו וגם זאת עוד חילוק אחר שנדון מוהרשד"ם ז"ל קשה עליהם על הרבנים ז"ל שכבר זכו והחזיקו ולקחו הפרס חכמי הישיבה ושוב רצה לשנות המעות הישיבה לתשב"ר משא"כ נ"ד שקודם מעשה בא ראובן זה לשאול שרוצה להחזיק ביד אחד מאלו הב' ת"ח ולמי שיש מעלה וזכות יותר רוצה ליתן והואיל ולימוד תשב"ד גדלה מעלתם וזכותם עד מאד וגם להפך ח"ו שיש עונש כשלא יש בעיר כמ"ש בגמ' כל עיר שאין בה תשב"ר מחריבין ומחרימין אותה ב"מ וזה הת"ח המלמד לתשב"ר מלבד שמציל את העיר מהעונש הנ"ל אלא שמקיים את העולם ע"י והוא מזכה את הרבים ועיין לעיל מזה בסימן ס"ה וס"ז הדברים האלה באר היטב ועוד יש לומר דאיכא רבות יתירה דמדת קונו יש בו שמקיים והלכת בדרכיו כמ"ש בע"ז ג' י"ב שעות הוי היום ג' שעות א' יושב ועוסק בתורה וכו' ג' שעות רביעיות יושב ומלמד תורה לתשב"ר שמתו כשהן קטנים וכו' יע"ש וכן בעגלא ובזמן קריב שיבא משיח צדקינו הוא כ"י המלמד תורה לעמו ישראל כדאיתא בילקוט ישעיה סימן ד"ן ע"פ וכל בניך לימודי ה' אמר הקדוש ברוך הוא בעו"הז ישראל למדים תור' מב"ו לפיכך משתכחין אותה שנתנה ע"י משה שהיה ב"ו וכשם שב"ו עובר כך לימודו עובר שנ' התעיף עיניך בו וכו' אבל לע"ל אין ישראל למדין אלא מפיו של הקדוש ברוך הוא שנ' וכל בניך לימודי ה' וכשם שהאלקי'ם חי וקיים לעולם כך לימודו עכ"ל ואפשר לרמוז בפ"ז התעיף עיניך בו ואיננו לפי דרשת זאת דקאי בלימוד תורה מבשר ודם ששוכח לימודו יפה נדרשת בו ואיננו שתי' ב"ו הוא נו*טריקון בשר ודם והיינו כשלומד ב"ו שהוא מבשר ודם אז ואיננו ששוכח לימודו כאמור לא כן לעתיד לבא שהוא מפי הקדוש ברוך הוא לא ימוש התור' מפינו מעתה ועד עולם וע"י זה לא יש מחלוקת בין הת"ח והפרש בניהם שכולם יודעים את התורה כמש"ה וכל בניך למודי ה' שהוא מפיו של הקדוש ברוך הוא וכשם שאלקים חיים כך תורתם תורת חיים ולימודם ועי"ש זוכים ורב שלום בניך יהא רעוא שתהא ב"ב ויחונן ה' צבאות שארית יוסף.