חיים ביד/צט
סימן צט[עריכה]
חשון התר"א ליצירה
שאלה מעשה שהיה כך היה שמת איש אחד במבוי הערלים והיה נשוי עם גויה אחת והוליד ממנה בן אחד והרי הולד הלזה הוא כמו בן ח' חדשים ויען שבענין הנשואין הלזה עם גויה לא היה הנשואים כדרכי הגויים ע"י הכומר שמביא ע"ז עמו שמוכרח הוא להודות על ע"ז שאז נעשה גוי גמור כידוע אלא היה הנשואים בינו לבינה ונשאר עדיין ביהודותו בין הגוים שהיו מכנים שמו השם יאודי ובשם ישראל יכנה ובכתב מעבר שבמקום למקום הנקרא פאטינט'ה ופאסאפירט"ו הוא כתוב בשמו וכינוייו שם יאודי וכינוי יאודי ואפי' להבן הזה הנולד לא רצה למוסרו לכומר להזות עליו מים טמאים כמנהג הגוים עע"ז וכשהגיע שעת מיתתו מלבד שלא רצה שיבא אליו הכומר כמנהג עע"ז אמר וידוי ושמע ישראל וכו' וגם ציוה לאשתו והיושבים אצלו שלא יקברוהו כ"א ע"י היאודים ובקברי היאודים כיון שהוא יאודי וכשמת הלכה אשתו להמושל עליהם מהשררה הנקרא סי' קונסול טוסקאנו שיודיע ליאודים שיבאו וישתדלו בקבורתו ויקברוהו בקברי ישראל כיון שהוא ישראל ואינו גוי והראה להם הפאטינטה שהוא כתוב בשם ישראל ובכינוי ישראל וגם שלא נטמא בע"ז שלהם והגוים אמרו בפי' שאם היה נטמע בין הגוים והיה עע"ז אפי' יתנו היאודים אלפים ורבבות דינרי זהב אינן נותנים ביד יאודים להשתדל עליו ושיקבר בקבר יאודים ואדרבא אשתו אם שהיתה גויה נדרה ממון ליאודים ע"י הקונסול כדי שיקברוהו ישראל שכל זה מורה שלא היה מוחזק לעע"ז בין הגוים וכששלח הקונסול זה לומר ליאודים שישתדלו בקבורתו בהשקפה ראשונה רצו היאודים למאן וחרה לו על זה והיה רוצה ח"ו לעשות רעה ליאודים אשר תחת ממשלתו באמור להם כיון שהוא יאודי אתם מוכרחים לקוברו דמי יקבור אותו והכריחם ע"י השר המושל בעיר ג"כ לקוברו וגם שהיה גנאי גדול בכללות לכל ישראל שבעיר כיון דשם יאודי עליו ובפרטות היה גנאי לרב שבעיר כי היה שם כינוי משפחתו ממשפחה רמה שבעיר והגם כי לא היה קרוב לו ולא ידעו כי בלא"ה לא היה ידוע וניכר ליאודים איש זה מעולם כ"א אחר מיתתו שנתודע שהוא יאודי עכ"ז השררה היה מכריח כי הוא כבוד משפחה שיטפל בו בקבורתו ע"כ לשאול הגיעו אם יש לקוברו כיון שהוא נשוי נכרית אפשר נמי שהיה אוכל נבילות וטריפות ומחלל שבתות וי"ט הגם כי מעשיו סתומים כי יש מעידים עליו לאידך גיסא כי הוא היה אומר תפילה וק"ש וגם נתייעץ עם יאודים אחרים לברוח הוא ואשתו ולגייר לאשתו וגם אשתו הודית לו להתגייר וגם יש מעידים כי בר"ה ויה"כ בא לביהכ"נ להתפלל עכ"פ מצד מה שנשא נכרית והוליד ממנה בן זה הוי דבר הניכר ובאדם רשע כזה לא יהיה מן הדין לקוברו בקברי ישראל ואת"ל דאסור לקוברו בקברי ישראל אי מותר לקוברו רחוק מקברי ישראל וגם אם יש חשש בזה משום גנאי ליאודים ומ"ג משום פגם משפחה כיון שהגוים אינן מבדילין בביזוי ההוא בין זה למשפח' רמה שבעיר וגם איכא נמי חשש משום איבה מהשררה אם לא יקברוהו על הכל יורנו כדת מה לעשות:
תשובה מחיים אם שאיני מופנה מכמה צדדים ועול הצבור ביום ובלילה ולא נתנוני השב רוחי עכ"ז אבוא בקצירת האומר ואען ואומר כי נראה בודאי דהיתר גמור הוא לקוברו ולהתעסק בקבורתו ובהדייא אמרינן בגיטין ס"א ע"א ת"ר (פרנסים) [מפרנסים] עניי נכרים עם עניי ישראל ומבקרים חולי נכרים עם חולי ישראל וקוברים מתי נכרים עם מתי ישראל מפני ד"ש ופירש"י עם מתי ישראל לא בקברי ישראל אלא מתעסקין בהם אם מצאום הרוגים עם ישראל יע"ש ופסקו הרמב"ם בהל' אבל פי"ד והסמ"ג עשין ך' והטור ומרן בש"ע ביו"ד רס"י שס"ז יע"ש והנה מפירש"י משמע שזה שקוברים מתי גוים עם מתי ישראל הוא דוקא כשמצאן יחד מתים של גוים עם מתים של ישראל לא לבדן וכן כתב בהגהות מרדכי שם בגיטין. אבל מדברי הטור ביו"ד סס"י קנ"א והסמ"ג עשין קס"ג והר"ן שם בהלכות בגיטין פרק הנזיקין כתבו בהדייא דאפי' בלי מתי ישראל עכ"ז איכא משום ד"ש כמו שיע"ש וכן הכריח הרב"ח שם ביו"ד סס"י קנ"א ושכן דעת הרמב"ם וכתב וז"ל ואף על גב דאין ספק שאין קוברין גוי אצל ישראל דאפי' ישראל רשע אין קוברין אותו אצל צדיק כ"ש אצל גוי וכדכתב הר"ן סו"פ הנזיקין מ"מ יכול הוא לקבור מתי גוים עם ישראל בחצר אחד מפני ד"ש כיון שמצאום הרוגים יחד ע"כ ועיין בב"י שם ביו"ד סימן שס"ז שהביא דברי הר"ן אלו יע"ש ובמור"ם בד"מ שם ובסי' רנ"א יע"ש. א"כ בנ"ד אפי' אם דיינינן ליה לזה האיש כגוי גמור הא מיהא איכא מצוה לקוברו מפני ד"ש מצד שליחות וציווי השררה ככתוב בשאלה אלא שיש לקוברו במקום רחוק מהקברים שקוברים בו לכל היאודים שבעיר שבלא"ה יש מקום רחוק ומיוחד בפ"ע לאנשים כאלו כידוע בעירנו זאת ואפי' לדברי הרב שלחן גבוה ביו"ד סי' של"ה סקכ"ד שכתב וז"ל ולענין מעשה אין נוהגים לעשות כן לעשות שום אחד מכל אלו דיותר מה שמרחקין מהם הם מרוחקים מינן סורו טמא קראו למו ע"כ נראה דזהו שכתב הא מיהא הוא בגוי גמור לא בישראל משומד דמלבד מאי דקי"ל אעפ"י שחטא ישראל הוא וכמ"ש בסנהדרין פ' נגמר הדין מ"ד וז"ל חטא ישראל אמ"ר אבא לר' זבדא אעפ"י שחטא ישראל הוא והיינו דקאמרי אינשי אסא דקאי בני חלפי אסא שמיה ואסא קרו ליה ומביא ראיה מקרא זה דחטא ישראל הנאמר בעכן אף שחילל שבת ועבר על ה' חומשי תורה כדאיתא שם ע"כ עוד בה דאיכא שנאה ואיבה בהדייא ובפרט מצד שליחות וציווי השררה כנז' בשאלה:
אלא דיש לפקפק בזה מצד אחר ממ"ש בברייתא במס' שמחות פ"ב הלכה יו"ד וז"ל כל הפורשים מדרכי צבור אין מתעסקין עמו לכל דבר ופי' הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' אבל והביאו הטור בי"ד סי' שמ"ה וז"ל כל הפורשים מן הצבור והם שפורקין עול מצות מעל צוארם ואינן בכלל ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות והם המומרים ומסורים אין מתעסקין עמהם לכל דבר וכו' יע"ש וכ"כ הרא"ש בתשו' כלל טו"ב דמומר בכלל פירש מדרכי צבור יע"ש. וא"כ זה האיש אשר נשא גויה ולא היה בא בכלל ישראל לבתי כנסיות ובב"מ ולא היה בעשיית המצות ובכבוד המועדות וכו' א"כ הרי הוא בכלל הפורש מדרכי צבור ובודאי דאין מתעסקין עמו וכן ראיתי בהדייא להרב מוהריק"ש ז"ל בס' ערך לחם שם ביו"ד סימן שמ"ה וז"ל וכן המומרים והמסורים וכן נושא גויה או נשאת לגוי ברצונה כנ"ל יע"ש. הרי נרא' דזה האיש הנשאל לנו בשאלה זאת שנשא גויה הרי הוא כדין הפורש מדרכי צבור וכדין מומר דאין מתעסקים עמו לכל דבר והגם כי כתוב בשאלה שבא להתפלל בר"ה ויה"כ לביהכ"נ אין זה כדאי שלא להחשיבו כמומר אחרי שנשא גויה וכמ"ש הרב מוהריק"ש ז"ל ועיין להרב הדרישה ביו"ד סי' שס"א סק"ה שכתב בשם רבו שהביא משם סא"ז וז"ל אסור להתעסק בקבורת אדם שידוע שהוא רשע ולא עשה תשו' ועיין דרישה סס"י שכ"ח יע"ש.
איברא שראיתי להרשב"א ז"ל ח"א סימן תשס"ג הביאה מרן הב"י לעיל סי' של"ד שכתב בהדייא בהא דתניא כל הפורשים מן הצבור והם שפורקין עול מצות מעל צוארם ואינן בכלל ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות וב"מ והמומרים ומסורים אין מתעסקין עמהם בכל דבר וכו' כי הכונה בזה הוא שאינן מתעסקין עמהם לכל דבר לא לענין קבורה ותכריכי המת אמרו אלא שאין קורעין עליהם וכו' יע"ש דש"מ דאפי' מומר גמור ממש דקי"ל אין מתעסקין אפי"ה עושין לו תכריכים וקוברים אותו כמו שיע"ש ועמ"ש עוד הרשב"א ז"ל בתשו' ק"ק סי' ל"ד וסי' ן' וסי' רכ"ט ורס"ה יע"ש. וא"כ כ"ש הוא בנ"ד שלא מצינו בו עובר על דת בבירור כ"א דוקא מה שנשא גויה לבד שהוא דבר הנראה לעינינו ואפי' אלו הנשואים לא היה בו שום סרך איסור ע"ז שלא נשאה על ידי כומר כנימוסי הגוים ככתוב בשאלה דודאי דעדיף טפי ויש לנו להטפל בו בתכריכים ובקבורה ואין בזה שום בית מיחוש כלל.
ועוד יש טעם אחר לומר בזה דיש לקוברו ע"י ישראל יען שלח מהשררה דכיון דזה האיש שהוא מכינוי משפחתו ועליו מוטל להשתדל בקבורתו משום פגם משפחה וע"ד שכתב הרב מוהר"י הלוי ז"ל סי' מ"ט שנשאל בנדון שלו וז"ל שאלה נמצא בינינו איש רע ובליעל שהוא כופר בכל התורה שבע"פ ומלעיג ע"ד רז"ל ומחרף ומגדף נגדם גם הוא כופר בעיקרי האמונה ובהשארות הנפש ותה"מ בשאט בנפש מכריז ואומר כי אין הפרש בין האדם והבהמ' והרבה מהניסים הכתובים בתור' מכחיש בהם וכן פלאי אליהו ואלישע ולא זו בלבד עשה רק שרצה להדפיס ס' בלשון לעז וחקק בעט ברזל כל אמונותיו הכוזבות והרעות עד אשר ראשי הק"ק השתדלו עם המלכות ולקחו כל ספריו ושרפו באש לעיני השמש ושמו אותו בבית האסורים והשתדלו מאד לגלות אותו מהעיר כי להיות שבמלכות ההוא יש חפשיות האמונה ואין שום חקירה למה לא עלה מידם להשיג שימיתוהו רק שיגלוהו ממקומו ואמנם עונותיו ילכדונו את הרשע שנפגר שם במקום שהלך והנה שאלתינו הוא כי לאיש הבליעל הלזה יש לו אם זקנה וגם יש ג"כ שני אחים אנשי צדק ולא נמצא באחיו שום דעת פיסולת והם היו תמיד מחרפים אותו וכו' אמנם אמו בהיפך כי זה שבתה הבית יחד עם בנה הצר הצורר תמיד מחזקת בידו והולכת בדרכיו אוכלת משחיטתו אוכלת ביוה"כ האמיתי והוא מתענה ביוה"כ אשר יעלה לחשבון בזה וכן חמץ בפסח ומלאכה ביום טוב ונידו אותה וגם החרימוה ועוד הודיעוה שאם ימות במרדה שלא תקבר בקברי ישראל וכל זה לא שבה לחזור בה לזה באנו בבקשה להודיענו אי אחרי אשר ימות במרדה יוכל להניחה ע"פ הארץ ושלא לקוברה כלל או אם יש לחוש בשביל בניה הכשירים או לא והשיב הרב תשובה לזה דיש לקוברה לארודה זאת מתשו' הרשב"א הלזו דאפי' במינים ואפיקורוסים אפי"ה ישראל מתעסקין בקבורתם וסיים וכתב וז"ל באופן שמן הדין אין להחמיר על זאת הארורה שלא לקוברה כיון שהדבר נוגע לכבוד שני בניה הנותרים לה שהם יראי ה' ופורשים מדרכי אחיהם כמו שבא בשאלה וכו' ע"כ וא"כ גם הכא בנ"ד אם האיש אשר נשא גויה איננו קרוב לזאת המשפחה רמה שבעיר מ"מ אחר שהכינוי שלו הוא ככינוי המשפחה שבעיר ושוה לה ואיכא קפידא באוה"ע על זה והוא גנאי ופגם גדול כי אזי יאמרו בגוים שלא חסו על כבוד משפחתו יש בזה חיוב לקוברו משום פגם משפחה והגם שנדון הרב מוהר"י הלוי ז"ל הוי בבנים ממש שהפגם נראה יותר ויותר משום קורבה דמוכח טובא מ"מ מצד אחר עדיף נדון דידן בזה משום חילול כבוד בגוים יותר מאם שהיו בניו כשירים שנוהגים כשורה שהיה אז הדין נותן לקוברה כמו כן נמי איכא למימר בנדון דידן:
ואין להשיב על זה שהרי כתב שם הרב מוהר"י הלוי ז"ל סמוך ונראה וז"ל ומ"מ אם נראה בעיני הב"ד אשר במקום ההוא שזה הוא למיגדר מילתא לנעול דלת בפני האנשים החטאים בנפשותם אשר הם מתפקרים בעיקרי הדת ומלעיגים במלאכי אלקים נביאינו ורבותינו בעלי הגמ' והאגדה בודאי דרשאין הן בכל כי האי לענוש יותר מן הדין להוראת שעה וראיה על זה מההיא דיבמות מ"ג מעשה באחד שרכב על הסוס בשבת וסקלוהו ב"ד דאע"ג דרכיבה אינה אלא משום שבות וכו' ואפי"ה משום מגדר מילתא סקלו אותו דהיה בשעת הגזירה וזהו בנין אב לכל דבר שהב"ד יכולים להור"ש משום מגדר מילתא לענוש וכו' ומצאתי בתשו' הרמב"ן סי' רמ"ד על תקנה שתיקנו שמי שאינו נוהג כשורה ואינו שומע לקול מוכיח שמנדין אותו ולא ימנה בכלל יו"ד ואם מת לו מת שלא יקברוהו וכו' והשיב וז"ל ועוד דלמגדר מילתא יכולין לעקור דבר מן התורה לעשות סייג וכו' ולזה בנ"ד אם יסכימו בזה חכמי שלומי העיר נר"ו גם אני מסכים לכבוד חכמינו ונביאינו שיעשו הנכשר בעיני הב"ד מן המקום ההוא לקנוס על הארורה ההיא יותר מן הראוי וכן העם ישמעו ויראו עכ"ל וא"כ גם כאן בנ"ד אם יראה לב"ד שבמקום הזה לענוש אותו משום מגדר מילתא להור"ש שלא לקוברו יהיה הרשות בידו וכמו שכן שמעתי באומרים לי ואני אומר דלא יתכן לו' בנ"ד שלא לקוברו משום מגדר מילתא להור"ש מכמה טעמי תרוצי חדא כי הרואה יראה כי מלבד כי ממקום שבאנו מתשו' הרב מוהר"י הלוי ז"ל שכתב דין זה שלא לקוברה משום הור"ש התם שאני שבכלל התקנה אשר גזרו עליה דייני העיר לייסרה והחרימוה הוא שהתרו בזה וכה אמרו לה הב"ד שאם לא תחזור בתשו' שאם תמות לא תקברו אותה ומאחר שהגזימו עליה לעשות לה זה הקנס ולא השגיחה בזה ולא שבה מידיעתה א"כ ראוי לב"ד אם יראו בעיניהם לעשות זה הקנס להור"ש כי היא גרמה לעצמה שלא חזרה בתשו' אחר שעשו לה התראה ולא ציית להו ועמדה במרדה אבל בנ"ד שלא גזרו עליו הב"ד שום נידוי וחרם וגם שלא גזרו עליו ולא עשו לו שום התראה שאם יעמוד במרדו וימות שלא יקברו אותו מהיכא תיתי להיות לנו כח ולא לשום ב"ד לקנוס לו קנס זה ויגיד עליו ריעו שהרב מוהר"י הלוי ז"ל כל עיקר חיליה ושמביא ראיה לזה הוא מתשו' הרמב"ן ז"ל סי' רמ"ד שעשו תקנה הב"ד ההוא וגזרו עליו שאם לא יקבלו שלא יקברו את המת דמשום הור"ש יכולים הם לתקן כן הרי דגם נדון הרמב"ן הוי בהכי שגזרו כן בפירוש מקודם לכן ועבר ולא השגיח בגזירה ובהתראה ההיא וזה החילוק הוא ברור ומבורר לעיני כל רואה כי אין מקום לב"ד בנ"ד לו' שלא לקוברו משום הור"ש חלילה.
ועוד טעם שני יש לחלק דלא שייך בזה משום הור"ש שלא לקוברו שהרי עיקר נדון הרב מוהר"י הלוי היה באשה רעה וכופרת בתורת משה רבינו ע"ה ובנסים הכתובים בתורה ובנביאים ובתור' שבע"פ ונזרקה בה צד מינות ואפיקורוסית ואוכלת חמץ בפסח ואוכלת ביוה"כ והיא עומדת במרדה ומתה ברשעתה ולא שמעה לקול מורים וגם שהיא כפרה בנבואת הנביאים ופקרה בתורת חז"ל והיא מומרת להכעיס והדין נותן דבחיים חייתו מורידין ולא מעלין כמבואר בטור וש"ע יו"ד סי' קנ"ח יע"ש וכל כי האי מילתא בנדון כזה איכא משום מגדר מילתא להוראת שעה וכל מה שיעשו בזה וכיוצא בזה מילתא זוטרתי היא לגבה כי גדלה עונה וחטאתה כי כבדה מאד משא"כ בנדון דידן בזה האיש שנשא גויה ולא פקר בשום אות אחת שבתורה ולא נשמע עליו שום דבר איסור כ"א עון זה שנשא גויה לבד ונגלה לנו וכל כה"ג שאינו מומר כלל כל שלא ראינו שעבד ע"ז בפרהסייא וגם שחילל שבת בפרהסייא ואפי' בצינעא לא ראינו שהיה מומר לעע"ז ולחלל שבת ואפי' אם יהיה מומר זהו לתיאבון ולא להכעיס דודאי אין להחמיר בו שלא לקוברו וכן מדוקדק עוד מדברי הרב מוהר"י הלוי ז"ל שכתב בסוף דבריו וז"ל גם אנכי מסכים לכבוד נביאינו וחכמינו שיעשו וכו' יע"ש כנראה מדבריו דדוקא משום כבוד הנביאים והחכמים שהיה פוקר בנבואת הנביאים ובתורת חז"ל הוא דרצה הרב ז"ל להחמיר משום הור"ש וגם זה ברור. ועיין להרא"ש ז"ל בס' בשמים ראש סי' ס"ד שהביא מ"ש בירוש' פ"ח דתרומות ארפינון מדידהו אכלו אין ללמוד מזה לעשות מעש' באדם שנברא בצלם אלקים ולא להלכ' אמרו אלא שאמר להם דרך צחות ואי תימא הלכה הוראת שעה היתה לגדר בא' שהכשיל את הרבים ויראו רבים ויפחדו מעונש שמים שיראו שישלם מידה כנגד מידה אבל לא נמסר לב"ד לענוש אחר המיתה עכ"ל הרי מבואר מדברי הרא"ש ז"ל דלא הותר לעשות משפט ועונש לרשע שלא לקוברו אא"כ אם הוא מכשיל את הרבים ואפי"ה לא הותר כ"א בכה"ג שהיה הענין שבאו הכלבים ולקקו את דמו ובשב וא"ת נעשה הענין אבל לא בקום עשה שלא לקוברו בעבור עונש שהוא מכשיל את הרבים אכן בא"ז והובא בהג"א בחולין פ' ג"ה לד' צ"ג ע"ב סי' ט"ז כתב דמי שהוא מכשיל את הרבים ומאכיל לישראל טריפות אסור להתעסק בקבורתו יע"ש והנר' דהוא היה מכוין למאמר הירושלמי הלזה ועמ"ש בעניותי בקונטריס רוח חיים ביו"ד סימן שמ"ה בס"ד.
ואל השלשה לו בא כי גם הרב מוהר"י הלוי ז"ל לא הסכים למעש' שלא לקוברה כ"א בתנאי שיסכימו חכמי שלומי העיר נר"ו וכו' שיעשו הנכשר בעיני הב"ד וכו' יעו"ש ומי יימר שעשו מעש' הב"ד ההוא שבאותו מקום וחסר המציאות כי אפשר כי לא מלאו לבם לעשות כן שלא לקוברה ולמעש' צריכה רבה.
ואת רבע כי מעיקרא הוראת שעה זאת אשר כתב הרב מוהר"י הלוי ז"ל היינו במי שחטא בחיים חייתו והוא עומד במרדו וקנסוהו וגזרו עליו שאם לא ישוב מרשעתו שלא לקוברו אף שאינו מן הדין להור"ש מחמת רשעו בתורת קנס כדי שיוסרו שאר בני אדם וכל העם ישמעו ויראו שזהו עיקר דין שעושים להור"ש להחמיר עליו בעונשו א"כ יש לקיים הקנס ההוא גם לאחר מותו לעשותו כאשר ישיתו עליו הב"ד אבל במי שלא נתודע לנו עונו בהיותו בחיים חייתו כ"א אחרי מותו שנתודע רשעו מה מקום לקונסו אחרי מיתתו כל שבחיים חייתו לא גזרו שום קנס עליו וממ"ש בסנהדרין פ' נגמר הדין מ"ז ע"א ת"ש נבזה בעיניו נמאס זה חזקיהו מלך יאודה שגירר עצמות אביו על מטה של חבלים וכו' יעו"ש אין סתירה כלל דנרא' שעשה הור"ש אחר מיתתו דהתם לאו לעונש נעשה ולהור"ש כ"א אדרבא משום שיהיה לו בזיון כי היכי דתיהוי ליה כפרה. וחמישיתו יוסף עליו כי עיקר מה שארז"ל דב"ד מכין ועונשים שלא מן הדין היינו כשהדור פרוץ כמ"ש מרן בש"ע ח"מ ריש סי' ב' והה"נ כשהיחיד פרוץ כמ"ש הרב הדרישה שם ובסמ"ע וש"ך וסיים שם הרב ש"ך וכן משמע להדייא בטור ובשאר הפוס' יע"ש וכאן ליתנהו להני תרתי לא כשהיחיד פרוץ שלא נודע מעשיו כלל וגם לא יש ג"כ כשהדור פרוצים שאין בעירינו יע"א שום אדם שנשא גויה כלל וא"כ איך יתכן לכנות בעניין זה שם וכינוי להוראת שעה.
ואת השש לית לן למימר בנ"ד שלא לקוברו משום הור"ש כי איכא למיחש משום איבה מאחר ששלח מצד השררה שיקברוהו בקברי ישראל וע"י ישראל כי הוא יאודי ושלכם הוא ושהוא הקפיד בדבר הזה מאוד וא"כ יש מקום להתיר משום שהרי מצינו בגדולה מזו מ"ש מרן בש"ע יו"ד סס"י לק"ט וז"ל ויש מי שאומר שאסור להלוות לצורך בנין אלילים של עכו"ם או לתכשיטיה או למשמשיה וכ"ש למכור להם תשמישים כגון מחתות והמונע מצליח ואין לקשור ספרי עכו"ם חוץ מס' הדיינים והסופרים ואם חשש משום איבה כל מה שיכול להשמט ישמט ע"כ. גם מור"ם בהג"ה סס"י קמ"ח כתב היתר לשאת ולתת ביום חגם וז"ל ועוד דאית בזה משום איבה אם נפרוש עצמינו מהם ביום חגם יעו"ש ועמ"ש הרט"ז ביו"ד רס"י קנ"ב יעו"ש וכ"כ ברס"י קנ"ב יעו"ש וכ"כ ברס"י קנ"ח דאין לרפאות את עכו"ם אפי' בשכר אם לא דאיכא משום איבה יעו"ש ועמ"ש הרב מט"י בח"ב חיו"ד סי' ב' דכ"ג ע"ב יעו"ש. הרי דאפי' במקום דאיכא חששא מאיסור חמור כע"ז עכ"ז משום איבה התירו אפי' בדבר שיש חשש סרך איסור ע"ז כ"ש בדבר זה לקבור זה המת כי מדינא איסורא ליכא דודאי דיש מקום לקוברו משום איבה. ועוד דטעם שהתירו משום איבה הוא בדבר שיש גנאי ובזיון להם שאין אנו מרחמים כמו שהתירו למילדת ידועה שתיילד לגוייה משום איבה וכדומה וכמ"ש בכיוצא בזה בתשו' הרב זרע אמת ח"ג סי' ל"ב ד"מ ע"ב יע"ש ועמ"ש בעניותי בספרי הקטן נשמת כל חי ח"ב חאה"ע סי' א' ד"א ע"ב יע"ש א"כ גם כאן בנ"ד הרי איכא גנאי ובזיון להם שציוו לקבור על ידינו ואם לא יקברו אותו הרי הוא גנאי ובזיון להם שמוטל המת במבוי שלהם ויסריח וגם איכא נמי שיאמרו הגוים שאין אנחנו מרחמים על אחינו בני יש' להיות מוטל בבזיון גדול כזה א"כ אין מקום לדון בזה וכדומה לזה משום הוראת שעה כלל כלל לא.
ושבע המגיע הוא כי לא ידעתי איזה ב"ד ימלא את לבו לומר שהוא ב"ד חשוב להחשיב את עצמו לדון בהוראת שעה למת זה שלא לקוברו מבלי גזירת ותקנה שגזרו עליו מקודם דהנה מעיקר דינא קימ"ל דב"ד הראוי להיות דן שלא מן הדין להור"ש אינו אלא ב"ד חשוב כב"ד דר"א ור"א והגם כי ל"ד כב"ד דר"א ור"א דהה"נ גדול הדור או טובי העיר וכמ"ש מרן בש"ע ח"מ סי' ב' ס"ב ודוקא גדול הדור וטובי העיר שהמחום ב"ד עליהם וכו' יע"ש ובמוהריק"ו שורש קפ"ט כ' דהה"נ לב"ד של ג' יע"ש הא מיהא היינו דוקא במה שכבר התקינו וגזרו שיש כח בידם לתקן ולגדור כמעשה שנשאל הרב מוהר"י הלוי ז"ל אבל בבא לענוש מחדש בלתי גזירת הב"ד צריכה רבה ואפילו שיהיה כח ביד הב"ד לענוש ולגזור מחדש זהו במי שהוא בר חיובא בחיים חייתו לא כנדון דידן במי שהוא מת ונעשה חפשי מן המצות ומ"ג למ"ש מוהרד"ך ז"ל בית י"א חדר א' והרב מוהר"ש הלוי בתשו' חיו"ד סי' כ"ט דדעתם להכריע דמשומדים סתם הם לתיאבון ולא להכעיס וכ"כ הרב"ח ביו"ד סוס"י ש"ם דעכשיו בזה"ז כל משומד לא נשתמד אלא לתיאבון ולא פקר כולי האי ע"כ ומכאן תשובה מוצאת למ"ש הרב חק יעקב בא"ח סי' תמ"ח ס"ק י"ד דעכשיו כולם מקרו עוברים להכעיס והביאו הרב באה"ט שם ס"ק י"א כמו שיע"ש ואחרי המחי"ר מלבד מה שיש להשיב מצד הסברא דכל המומרים אינן אלא לתיאבון דבהיפקרא ניח"ל זאת ועוד דמצינו שכ"כ בהדייא הרבנים הנ"ל שלמים וכן רבים וצ"ע ועיין מ"ש הרב מוהרד"ך בבית כ"ח ח"ב ועיין בס' נ"מ זהו שמו באר המים חיו"ד סי' ד"ן יע"ש. ועמ"ש הכנה"ג ביו"ד סי' שמ"ה הגה"ט אות ב' יע"ש וא"כ כ"ש בנ"ד לענין קבורה דיש לקוברו ואפילו למ"ש הרב חק יעקב דעכשיו כולם נקראים מומרים להכעיס כמבואר ביו"ד סי' קנ"ח יע"ש מלבד כי כפי דברי הרב מוהרד"ך ומוהרש"א והרב"ח נראה להפך וכמ"ש עוד בה כי גם הרב ח"י לא כתב כן כ"א דוקא במומר גמור דהיינו עע"ז ומחלל שבתות בפרהסייא לא בנשא גויה ומעשיו סתומים כנדון דידן והוא ברור.
ואמינא ולא מסתפינא דאפי' היה זה הנשוי נכרית בנימוסיהם שהכומר בא ומביא ע"ז ומודה בה כידוע עכ"ז נרא' דאינו נקרא מומר לע"ז בשביל זה לבד ואינו יוצא מכלל ישראל יען כיון שאין רצונו וחפצו לעע"ז כ"א לאהבת האשה וכמו שכן ראיתי להרב נודע ביאודה בח"ב חא"ח סי' יו"ד שכתב וז"ל ועוד אמינא שאפי' היה זה הכהן בשעת כשכנס את הנכרית אומר על הע"ז שהוא אלהות שלו לא נחשב בזה מומר שהרי לא דיבר דבר זה רק מחמת שהכותית לא הסכימה להנשא לו רק בנימוסיהם עפ"י הכומר היה צריך לענות אחר כל מה שאמרו לו הר"ז כעובד מאהבה ומיראה והלכתא כרבא דאמר פטור וכו' ע"כ הרי דהרב ז"ל מודה דאפי' נשוי ע"י כומר דאיכא איסור חמור משום לתא דע"ז עכ"ז פטור וקא מכשירו לכהונה שזה האיש היה כהן כמבואר שם בדברי הרב ז"ל כ"ש כאן שהוא לענין קבורה כי בלא"ה אין איסור לקבור הפי' יהיה גוי גמור וכמש"ל וליכא חששא כ"א שיש לחוש שלא לקבור רשע אצל צדיק דהא ודאי דיש מקום בבית הקברות רחוק לפחות ד' אמות וכמ"ש הר"ן ומרן בב"י וכמש"ל וגם נרא' דדוקא תכריכים ורחיצה וקבורה עושין לו אבל להיות לו ש"ץ והספד וחיזון וצידוק הדין וכדומה אינן עושין לו ועוד היה נרא' דאפי' לעשות הספד וכדומה עושים אם יתברר להם שהיה דעתו לברוח הוא ואשתו לדת יהודית וגם שהיה מתנהג כהילכת גוברין יהודאין ויש להביא לזה ראיה ממ"ש בס' צרור הכסף בתשו' חיו"ד סי' י"ד במעשה שהיה בשפחה שחלתה ובקשה מאדוניה לגיירה והלכו מוהרי"ד וב' תלמידיו וקיבלה דת יהודית ולא הספיקה לטבול עד שמתה ועכ"ז עשו לה תכריכים וארון וחזן הכנסת הספידה וקברוה בקברי ישראל וכן הורה מוהרי"ד לשפחה אחרת יעו"ש ואם כה הורה הרב מוהרי"ד ז"ל בשפחה שהיתה גויה לעשות לה ארון ותכריכין ולהספידה ולקוברה בקברי ישראל הגם שלא נתגיירה כ"א שהיתה בדעתה להתגייר כ"ש בנ"ד שהא מיהא הוא ישראל אלא שלא היה לו שעת הכושר לברוח ולהתנהג לדת יאודית ולגייר אשתו עמו ועיין עוד להרב זקן אהרן סו' סי' י"ט דכ"ו ע"כ בשפחה שלא נתגיירה בב"ד ולא טבלה ומתה וקברוה בקברי ישראל ושאלו ממנו אם צריך להוציאה מקברה שלא תהיה עם מתי ישראל והשיב בסו' התשו' וז"ל ולקוברה בבתי קברות ישראל לא יפה עשו שהרי אמרו פ' נגמר הדין אין קוברין רשע קל בפני רשע חמור כ"ש אצל צדיק וכו' מיהו זאת השפחה אחרי שהיתה כונתה למצות גרות ולבה לשמים כבר קנתה מקומה ואין להוציאה מקברה שלא יאמרו גוים ג"כ כך עושים ישראל לגרים ואומה זו אין ראוי להתחבר עמה והתורה צוותה בכמה מקומות על אהבת הגר וכו' ע"כ.
ועוד ראיה חותכת שלא הוחזק לעע"ז ולהיות גוי שהרי הגוים לא רצו לקוברו בקבריהם שזה מורה בהדייא שכופר היה בדתם גם אשתו הוצרכה לבזבז ממון ולתת ליאודים כדי שיקברוהו בקבריהם של ישראל וכבר זה היה מעשה רב בזמן הרשב"ץ ז"ל כמבואר בתשב"ץ ח"ג סי' מ"ג וז"ל שאלת על גט הנכתב במאריוקא וכתבו אחד מהנקראים אנוסים ובלי ספק שהם משתחוים לע"ז ומחללים שבתות בפרהסייא והעידו היאודים שתחילת יציאתו מהכלל היתה באונס וגם בהיותו באונס השמד היה נוהג יהידות וגם במותו לא נהג מנהג גוים ולא רצו לקוברו כמנהג כופר בדתם עד שבזבזה אשתו ממון ע"כ הרי דכשהגוים מחזקים לאחד מישראל לכופר דתם אינן קוברים אותו בקברי הגוים וכו' אלא שנדון הרשב"ץ שהיה אנוס ומשומד גמור וכמ"ש הרשב"ץ וז"ל ובלי ספק שהיה משתחוה לע"ז ומחלל שבתות בפרהסייא וכאן בנ"ד הני תרתי ליתנהו דמלבד כי לא היה עע"ז גם חילול שבת בפרהסייא לא נתודע ואפי' בצינעא ועוד דעדיפא נ"ד מנדון הרשב"ץ דבנדון הרשב"ץ אשתו הרשע' שנר' שהיתה גויה בזבזה ממון כדי לקוברו בקברי גוים וכאן בנ"ד הוי להיפך דאשתו אף שהיתה גוי בזבזה ממון כדי שיקברו אותו בקברי ישראל א"כ אין כאן מקום להסתפק כלל כי בודאי יש לקוברו ע"י ישראל ובקברי ישראל ולעשות לו תכריכים ומ"ג לפי מ"ש בשאלה דבעת מיתתו התודה על עונו וקרא ק"ש וכו' ככתוב בשאלה והרי מבואר ביו"ד סי' ש"ם ושמ"ה ובסוס"י שע"ו בטור וש"ע ורבני האחרונים שם דמומר שמת ובעת מיתתו התודה וחזר בתשו' נרא' דמתאבלין עליו וקורעין עליו כיעו"ש ואם שזה שאמרו שאמר וידוי וק"ש הוא מפי אשתו והגוים ולא תהני לן לענין אבילות וקריעה ואם מהני גוי מסל"ת בכה"ג כי צריך בזה תלמוד ואין לי פנאי ומ"ג כי בנ"ד ליכא לא דיני אבילות ולא דיני קריעה עכ"פ אהני לן מיהא לקוברו ע"י ישראל ובקברי ישראל והוא ברור ונכון ועיין מ"ש הגאון בדורינו בס' חתם סופר חיו"ד סי' שמ"א ובמ"ש עמתינו בתור' הרב הגיד מרדכי בחיו"ד סי' ט"ו עי"ש.
ומ"מ זאת בלבד אני אומר בהא דנ"ד דדוקא לענין תכריכים יש לנו להשתדל עליו וגם לקוברו בקברי ישראל רחוק משאר המתים כמ"ש משום מ"ש דאין קוברין רשע אצל צדיק אבל לענין הספד וצידוק הדין ושאר עניינים אין נרא' לעשות ושב ואל תעשה עדיף כיון דאין לנו עדים כשרים על ענין הוידוי בשעת מיתתו ולא בירור גמור על מה שהיה רוצה לברוח ליהידות ולנהוג כדת משה וישראל כל זה כתבתי להלכה וכן נעשה מעשה על פי בהסכמת חברים מקשיבים. בב"י דיתבין דנ"י ישרים וטובים. מעלת הרבנים טובים השנים כמהר"י ן' עזרא נר"ו וכמהר"א אשכנזי נר"י במותב תלתא. נחנא ב"ד בחדא מחתא. שהסכמנו לעשות מעשה שיקברו אותו בבית הקברות של ישראל רחוק משאר המתים וכן עשו וה' יצילנו משגיאות. ויראנו מתורתו נפלאות. כיר"א כה דברי אנכי.
הצעיר
חיים פאלאג'י
ס"ט