קטגוריה:זכריה ד ג

<< | ספר זכריה • פרק ד' • פסוק ג' | >>

מהדורת הכתיב:

ושנים זיתים עליה אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה.

המהדורה המנוקדת:

וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ.

המהדורה המוטעמת:

וּשְׁנַ֥יִם זֵיתִ֖ים עָלֶ֑יהָ אֶחָד֙ מִימִ֣ין הַגֻּלָּ֔ה וְאֶחָ֖ד עַל־שְׂמֹאלָֽהּ׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וּשְׁנַ֥יִם וּ - ו' החיבור
שְׁנַ֥יִם - תואר, מספר מונה, זכר, זוגי, נפרד

צורת יסוד: c/8147
מורפ': HC/Acmda זֵיתִ֖ים זֵיתִ֖ים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד

צורת יסוד: 2132
מורפ': HNcmpa עָלֶ֑יהָ עָלֶ֑י - מילת יחס
הָ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: 5921 a
מורפ': HR/Sp3fs אֶחָד֙ אֶחָד֙ - תואר, מספר מונה, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 259
מורפ': HAcmsa מִימִ֣ין מִ - מילת יחס
ימִ֣ין - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך

צורת יסוד: m/3225
מורפ': HR/Ncfsc הַגֻּלָּ֔ה הַ - מילית, ה' הידיעה
גֻּלָּ֔ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/1543
מורפ': HTd/Ncfsa וְאֶחָ֖ד וְ - ו' החיבור
אֶחָ֖ד - תואר, מספר מונה, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: c/259
מורפ': HC/Acmsa עַל עַל - מילת יחס

צורת יסוד: 5921 a
מורפ': HR־שְׂמֹאלָֽהּ שְׂמֹאלָֽ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
הּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: 8040
מורפ': HNcmsc/Sp3fs׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וּשְׁנַ֥יִם מרכא (משרת, דרגא 5) זֵיתִ֖ים טפחא (מלך, דרגא 2)

עָלֶ֑יהָ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

אֶחָד֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

מִימִ֣ין מונח (משרת, דרגא 5) הַגֻּלָּ֔ה זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וְאֶחָ֖ד טפחא (מלך, דרגא 2)

עַל־שְׂמֹאלָֽהּ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וּשְׁנַיִם זֵיתִים שני ענפי עץ זית עָלֶיהָ סמוכים למנורה - אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה, וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

וְתַרְתֵּין זֵיתִין דַעֲלָהּ חַד מִימִין גּוּלְתָא וְחַד עַל סְמָלְתָה:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"ושנים זתים עליה" - אצלה שני אילנות שהזיתים גדילים בהם "אחד מימין הגולה ואחד משמאלה וגו'" - וכאן לא פירש על שני צנתרות זהב האמורות למטה בפרשה והם כמין עריבות ועדשים של בית הבד שהם עומדים אצל הזיתים והזיתים נחבטים מאיליהם לתוך הצנתרות ומתחממות שם כבמעטן ונעצרים שם בבית הבד והשמן נופל לתוך הצנתרות ומהצנתרות לתוך הגולה ומהגולה אל המוצקות ומהמוצקות אל הנרות והמוצקות והנרות ארבעים ותשע היו רמז לאור שלעתיד לבא אור החמה יהיה שבעתים כאור של שבעת ימים ארבעים ותשע על אור של יום בראשית