ויקרא רבה כז ח
ח. [ עריכה ]
(הושע ז, ג): "ברעתם ישמחו מלך" וכי מה ראה לעשות שור ראש לכל הקרבנות אמר ר' לוי משל למטרונה שיצא עליה שם רע עם אחד מגדולי מלכות ובדק המלך בדברים ולא מצא בהם ממש מה עשה המלך עשה סעודה והושיב אותו האיש בראש של מסובין כל כך למה להודיע שבדק המלך בדברים ולא מצא בהם ממש כך אומות העולם מונין להם לישראל ואומרים להם עשיתם את העגל ובדק הקדוש ברוך הוא בדברים ולא מצא בהם ממש לפיכך נעשה שור ראש לכל הקרבנות הדא הוא דכתיב "שור או כשב או עז".
ר' הונא ור' איבו בשם ר' שמואל בר נחמן מוצלין היו ישראל מאותו מעשה שאלו עשו ישראל את העגל היה להם לומר אלה אלהינו אלא הגרים שעלו עמהם ממצרים עשוהו והם מונים לישראל ואומרים "אלה אלהיך ישראל" א"ר יהודה בר סימון כתיב (ישעיה א, ג): "ידע שור קונהו" ולא היו יודעין אלא שדשו בעקב ודכוותיה (ירמיה יד, כב): "כי אויל עמי אותי לא ידעו" ולא היו יודעים אלא שדשה בעקב דכותה (הושע ב, י): "והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה" ולא היתה ידעה אלא שדשו בעקב: