התורה והמצוה על דברים יד כו
<< | התורה והמצוה על דברים • פרק י"ד • פסוק כ"ו | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • יא • יב • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְנָתַתָּ֣ה הַכֶּ֡סֶף בְּכֹל֩ אֲשֶׁר־תְּאַוֶּ֨ה נַפְשְׁךָ֜ בַּבָּקָ֣ר וּבַצֹּ֗אן וּבַיַּ֙יִן֙ וּבַשֵּׁכָ֔ר וּבְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר תִּֽשְׁאָלְךָ֖ נַפְשֶׁ֑ךָ וְאָכַ֣לְתָּ שָּׁ֗ם לִפְנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְשָׂמַחְתָּ֖ אַתָּ֥ה וּבֵיתֶֽךָ׃
פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים יד כו:
קיא.
ונתתה הכסף . ת"ק סבר שכתוב ג"פ " כסף ", אחד למעשר טהור, ואחד למעשר טמא ואחד ללקוח בכסף מעשר שנטמא.
ור"י סובר שמ"ש ונתתה הכסף , ר"ל הכסף הנזכר, שהוא כסף הראשון לא השני. וס"ל דלקוח בכסף מעשר שנטמא, יקבר. ופלוגתייהו מובא במעשר שני פ"ג י, ובכ"מ בש"ס.
וגרסתי כגי' הגר"א ועי' בירושלמי (פסחים פ"ב).
קיב.
בכל אשר תאוה נפשך . הוא כולל הכל אף עבדים ושפחות. לכן מפרש רק דברים שהם לאכילה כבקר וצאן, ולשתיה כיין ושכר, ולהשביח את המאכל. שעז"א בכל אשר תשאלך נפשך , ר"ל שהוא נותן טעם בהמאכל, וגורם שנפשך התאונית תשאל אחר המאכל מתוך ערבותו.
ובכ"ז אין כולל מים ומלח, כי כל הנחשבים הם פרי מפרי וולד מולד וגפן מחרצן, לאפוקי מים ומלח וכמהין ופטריות. ושיהיה גדולם מן הארץ, למעוט דגים, עיין בעירובין כז.
קיג.
בבקר ובצאן ביין ובשכר . למה תפס ד' אלה, היל"ל "במאכל ובמשקה”? פי' בן בג בג שמלמד במ"ש בבקר - שלוקח פרה ע"י עורה ויוצא העור לחולין, וצאן - אגב גיזתה. ועיין בעירובין כז שמוסיף חדוש בכל או"א
וכן שצריך לכתוב כל ד' אלה עיי"ש.
ומ"ש ושמחתם - היינו בשלמי שמחה. (כנ"ל ראה יד וראה כ ).
<< · התורה והמצוה על דברים · יד · כו · >>
קיצור דרך: mlbim-dm-14-26