הקדמת הרמב"ם למסכת אבות (אבן תיבון)/פתיחת המתרגם

פתיחת המתרגם רבי שמואל אבן תיבון להקדמת הרמבם למסכת אבות

פתיחת אל-חכם רבי שמואל בן תיבון ז"ל על העתקתו לפירוש מסכת אבות שעשה הרב הגדול רבי משה ברבי מיימון ז"ל

אמר שמואל בן יהודה אבן תבון:

זאת המסכת, רצוני לומר מסכת אבות, ידועה מסדר ישועות, סדורה בין מסכת עדיות ומסכת עבודה זרה, ולא נמצא לה גמרא, והרב הגדול רבי משה אבן מיימון ז"ל פירשה בלשון הגרי בכלל פירושו למשנה שיתא סדרי.

פירשה כולה בלשון ההוא, והרחיב במסכתא זו המאמר להיותה יקרה בעיניו, מפני שהיא מדברת במידות האדם החשובות והישרות, והפחותות והמעוותות. אשר החשובות והישרות מהן מפנות הדרך ומסקלות המסילה העולה אל המעלות השכליות, כמו שאמר החכם "שמע עצה וקבל מוסר, למען תחכם באחריתך"(משלי יט, כ).

ובמעלות השכליות ישיג המשיג אל ידיעת בוראו, כמו שאמר החכם הנזכר על החכמה "אם תבקשנה ככסף, וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה', ודעת אלוהים תמצא"(משלי ב, ד). כלומר בבקשך החכמה ככסף, וחפשך אותה כמטמונים, רוצה בזה בקשה וחיפוש בזריזות והשתדלות יתירה, שהמבקש על דרך הזאת אין ספק שימצא מבוקשו ויגיע אליו, אז תבין יראת ה' ותגיע אל ידיעתו. רוצה לומר בהבנת יראת ה', הבנת אמיתות דעות התורה שהיא יראת ה' שהיו בידו מקובלים לבד קודם בקשת החכמה, ובחכמה ידע אמיתותה והנרצה בהם. ורוצה לומר במציאות דעת אלוהים, שידע מציאות ה' יתברך במציאות מופת, לא בקבלה בלבד כאשר היה לפני בקשו החכמה.

וידיעת ה' יתברך אין ספק שהיא תכלית האדם, כמו שאמר הנביא עליו השלום "כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי, כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאום ה'"(ירמיה ט, כג).

ואף על פי שהרב ז"ל פירש זה הפסוק פירוש טוב בפרק חמישים וארבע מן החלק השלישי מספר מורה הנבוכים, וחידש לנו בו חידוש גדול לא יעריכנו זהב וזכוכית, והוא מה שהבין ממילת "בארץ", יש לו בפירושו תוספת מעט ראיתי לזכרו הנה, שפירש קצת מילותיו דרך אחרת והם במילות "כי באלה חפצתי", יש לי בהן חידוש אין ספק אצלי בטובו ואמיתתו. כמו כן במילות "צדקה ומשפט" נראה לי זולת מה שפירש החכם האמיתי ז"ל, ואולי הוא יותר נאות, והרואים את שניהם יבחרו משניהם הטוב בעיניהם, כי אין חילוק ביניהם בעניין המכוון כלל. וראיתי לזכור מה שנראה לי בו חידוש בפתיחה הזאת, שלא תהיה הפתיחה הזאת ואם היא קטנה ערומה מחידוש מועיל.

והוא, שעיקר הרמז באומרו "כי באלה חפצתי" שב אל "השכל וידוע אותי", נתן בו טעם למה ראוי להתהלל באלה השנים, לא השלושה הנזכרים בפסוק שלפניו, מפני שאלו השנים רצוני לומר "השכל וידוע" הם תכלית חפץ ה', וכוונתו במין הזה רצוני לומר במין האדם. והנרצה בו ממנו לא השלושה הנזכרים, ואם הם יותר, או היות קצתם דרך ומבוא אל התכלית. לא אמר "השכל וידוע כי אני ה'" וגו', אך אמר "השכל וידוע אותי" וגו', כלומר אלו השנים הם תכלית רצוני וחפצי מן האדם. והמגיע אל רצון השם יתברך, אין צריך לומר שהגיע אל דבר ראוי להתהלל בו.

והיותו אומר "השכל, וידוע" שני עניינים, מפני שאינם אצלי נשואים המקום זה על עניין אחד רודפים עד שיהיה עניינם אחד, כלומר שהשם יתברך בעניינים "השכל וידוע אותי", כי השמות הרודפים ישתמשו בהם מעט החכמים, על כן הם אצלי נאמרים על שני הדברים.

וזה שמילת "השכל" אצלי נפרדת לא סמוכה למילת "אותי", ויהיה עניינה להשכיל על מה שאפשר להשכילו, ולדעתו בכל הנמצאות העלולות ידיעת מציאות סיבה כמה שאפשר בו, או ידיעת מציאות לבד שאי אפשר לדעת בו זולת זה, כלומר שיקנה מן החכמה כל מה שאפשר ובזה ידע אותי, בעניין שיגיע משכלו ומחכמתו בנמצאות העלולות אל ידיעתו, רוצה לומר מציאות ידיעתו וידיעת מה שראוי להאמין בו לחיוב או לשלילה או להרחקה. ויהיה עניינו כעניין אז תבין יראת ה'. כי החכם הנזכר לפני הפסוק אנחנו בו בפירושו, רצה בו בעל המידות הטובות בלבד, כמו שאמר החכם האמיתי ז"ל בפרק הנזכר.

וכן אמרו "כי אני עושה חסד משפט וצדקה בארץ" והם דברים כוללים על דרכי ה', רוצה לומר במציאות, הנראה לי שזכרו הנה להורות שאי אפשר לדעת רק בידיעת דרכיו כדבר אדון הנביאים "הודיעני נא את דרכיך, ואדעך"(שמות לג, יג), כאשר הורני מורה צדק במקומו בחלק הראשון, ואף על פי שלא זכרנו על הפסוק, וזה עזר למה שפירשתי במילת "השכל".

ואפשר לומר שיש בפסוק מוקדם ומאוחר, ויהיה "השכל, כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ", ו"ידוע אותי, כי באלה חפצתי נאום ה'", רוצה לומר חפצי מן האדם שידע דרכי ובידיעתם ידע אותי והוא התכלית.

ואפשר לפרש בו שעניינו וידוע אותי, וכי אני עושה משפט וצדקה בארץ, ויהיו שלושה עניינים, מה שאפשר להשכילו בנמצאות העלולות, וידיעת השם יתברך בידיעתו, וידע בו שהוא עושה בארץ משפט וצדקה. רוצה לומר ידע אמיתתו ומציאותו בידיעת דרכיו, וידע השגחתו שהיא על הנמצאות אשר בארץ וכל אשר בה. ויהיה "באלה חפצתי" שב אל שלושתן, כלומר באלו השלוש ראוי להתהלל מפני שהם רצון השם יתברך מן האדם, והמתכוון בו לא בשלושה הראשונים.

וזכר השלושה הראשונים בעבור שכבר נמצא מי שחשב הצלחת האדם הוא להגיע למידות טובות, ומנה מן הגדולה שבהם והיא הגבורה, ויהיה שיחשוב שתכלית האדם הוא העושר, על כן בא זה מאמר הנביא להודיענו ולהרחיק הדעות הרעות ולבטלם, והודיע וגילה מה תהילתו האמיתית ותכלית הסיבה ממנו. ובזה בעצמו ביאר אריסוטטלוס דחות הדעות הרעות הראשונות הנזכרות בהצלחת האדם. וביאר שתכלית ההצלחה היא ידיעתו אצל השם ידיעה אמיתית, וכן הורה הרב ז"ל עניין שלוש מידות הנזכרות בפר נג' מהחלק השלישי.

גם אין ספק שחפץ השם יתברך גם כן מן האדם שיתדמה בו בדרכיו לדרכי בוראו כפי היכולת, כי כמו שידיעת דרכי השם יתברך הם דרך אל ידיעתו, כן ההתדמות בדרכיו הוא מפנה הדרך אל ידיעתו. כי המידות שאפשר לאדם שידמה בהם למידות קונו הם היקרות שבמידות הטובות הנמצאות בנפש האדם, אשר בלעדם רחוק מהשיג אל המעלות השכליות, כאשר זכר במקומות רבים וכן זכרו כל חכם. ואשר פירש הרב במילת "ארץ" הוא חידוש מופלג בטובו.

ומפני שחכמי המחקר חיברו ספרים במידות האדם והאריכו לחבר בהם, ולהודיעם איך אפשר לאדם להרגיל עצמו במידות הטובות עד שישובו בניין חזק ויהיו קבועות בנפש, ואיך יוכל בעל מידות מעוותות לתקן המעוות בהן, ראה הרב ז"ל להקדים לזאת המסכתא פרקים, יזכור בהם בקצרה הצריך מן העניינים אשר האריכו בהם חכמי המחקר, כמו שזכר בפתיחתו.

וכאשר ראו חכמי לוניל עיר מולדתי פירוש זאת המסכתא, והפרקים אשר הקדים הרב בחיבור ענייניה, בקשו ממני להעתיקו להם כאשר עשו במאמר מורה הנבוכים, וזה החלי להעתיקו.

ומה' אשאל להיישירני אל האמת ולהצילני משגיאה,

אמר שמואל בן יהודה אבן תבון

אמר הרב המחבר, זכר צדיק לברכה: