הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/יום הזיכרון

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם
יוֹם הַזִּכָּרוֹן



"הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם" הוּא סִדּוּר תְּפִלָּה דִּיגִיטָֽלִי, עִבְרִי וְצִיּוֹנִי, בְּנֹֽסַח מְדֻיָּק וּפִסּוּק מוֹדֶֽרְנִי, הַמֻּתְאָם לְמִנְהֲגֵי אֶֽרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַגּוֹלָה. הוּא מְבֻסָּס עַל הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם וּבְהַשְׁרָאָתוֹ שֶׁל סִדּוּר עַם יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵיהֶם בַּעֲרִיכָתוֹ שֶׁל פַּלְטִיאֵל בִּירֶנְבּוֹים.

נֹֽסַח אַשְׁכְּנַז תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי (מַחֲזוֹר, הַגָּדָה)
מַפְתֵּֽחַ לְכָל עַמּוּדֵי הַסֵּֽפֶר הַמְּקוֹרִיִּים: סְרִיקָה מוּל הַקְלָדָה דִּיגִיטָֽלִית (הַגָּדָה שֶׁל פֶּֽסַח)
נֹֽסַח הַחֲסִידִים ("סְפַרְד") תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי
דַף מֵידָע מְפֹרָט עַל "הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם"


יוֹם הַזִּכָּרוֹן

תְּפִלַּת עַרְבִית לְיוֹם הַזִּכָּרוֹן

לקראת סוף התפילה, אחרי קַדִּישׁ "תִּתְקַבַּל", יש נוהגים לומר:[1]
תהלים ט
לַמְנַצֵּֽחַ עַל מוּת לַבֵּן, מִזְמוֹר לְדָוִד. אוֹדֶה יְיָ בְּכׇל לִבִּי, אֲסַפְּרָה כׇּל נִפְלְאוֹתֶֽיךָ. אֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה בָךְ, אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ עֶלְיוֹן. בְּשׁוּב אוֹיְבַי אָחוֹר, יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ מִפָּנֶֽיךָ. כִּי עָשִֽׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי; יָשַֽׁבְתָּ לְכִסֵּא, שׁוֹפֵט צֶֽדֶק. גָּעַֽרְתָּ גוֹיִם, אִבַּֽדְתָּ רָשָׁע; שְׁמָם מָחִֽיתָ לְעוֹלָם וָעֶד. הָאוֹיֵב, תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶֽצַח; וְעָרִים נָתַֽשְׁתָּ, אָבַד זִכְרָם הֵֽמָּה. וַייָ לְעוֹלָם יֵשֵׁב, כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ. וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶֽדֶק, יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים. וִיהִי יְיָ מִשְׂגָּב לַדָּךְ, מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה. וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶֽךָ, כִּי לֹא עָזַֽבְתָּ דֹרְשֶֽׁיךָ יְיָ. זַמְּרוּ לַייָ יֹשֵׁב צִיּוֹן, הַגִּֽידוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו. כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר, לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים. חָנְנֵֽנִי יְיָ, רְאֵה עׇנְיִי מִשֹּׂנְאָי, מְרוֹמְמִי מִשַּֽׁעֲרֵי מָֽוֶת. לְמַֽעַן אֲסַפְּרָה כׇּל תְּהִלָּתֶֽיךָ; בְּשַׁעֲרֵי בַת צִיּוֹן אָגִֽילָה בִּישׁוּעָתֶֽךָ. טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַֽׁחַת עָשׂוּ, בְּרֶֽשֶׁת־זוּ טָמָֽנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם. נוֹדַע יְיָ מִשְׁפָּט עָשָׂה; בְּפֹֽעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע, הִגָּיוֹן סֶֽלָה. יָשֽׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאֽוֹלָה, כׇּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים. כִּי לֹא לָנֶֽצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן, תִּקְוַת עֲנִיִּים תֹּאבַד לָעַד. קוּמָה יְיָ אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ, יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל פָּנֶֽיךָ. שִׁיתָה יְיָ מוֹרָה לָהֶם, יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵֽמָּה, סֶּֽלָה.

ההורים והקרובים אומרים קדיש:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ; וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וְחַיִּים, עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

ממשיכים בספירת העומר ובסוף תפילת ערבית. מדליקים נרות לעילוי נשמות הנופלים.

תְּפִלַּת שַׁחֲרִית לְיוֹם הַזִּכָּרוֹן

מדליקים נרות לעילוי נשמות הנופלים. לקראת סוף התפילה, אחרי קַדִּישׁ "תִּתְקַבַּל", פותחים את ארון הקודש ואומרים:
תהלים ט
לַמְנַצֵּֽחַ עַל מוּת לַבֵּן, מִזְמוֹר לְדָוִד. אוֹדֶה יְיָ בְּכׇל לִבִּי, אֲסַפְּרָה כׇּל נִפְלְאוֹתֶֽיךָ. אֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה בָךְ, אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ עֶלְיוֹן. בְּשׁוּב אוֹיְבַי אָחוֹר, יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ מִפָּנֶֽיךָ. כִּי עָשִֽׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי; יָשַֽׁבְתָּ לְכִסֵּא, שׁוֹפֵט צֶֽדֶק. גָּעַֽרְתָּ גוֹיִם, אִבַּֽדְתָּ רָשָׁע; שְׁמָם מָחִֽיתָ לְעוֹלָם וָעֶד. הָאוֹיֵב, תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶֽצַח; וְעָרִים נָתַֽשְׁתָּ, אָבַד זִכְרָם הֵֽמָּה. וַייָ לְעוֹלָם יֵשֵׁב, כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ. וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶֽדֶק, יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים. וִיהִי יְיָ מִשְׂגָּב לַדָּךְ, מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה. וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶֽךָ, כִּי לֹא עָזַֽבְתָּ דֹרְשֶֽׁיךָ יְיָ. זַמְּרוּ לַייָ יֹשֵׁב צִיּוֹן, הַגִּֽידוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו. כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר, לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים. חָנְנֵֽנִי יְיָ, רְאֵה עׇנְיִי מִשֹּׂנְאָי, מְרוֹמְמִי מִשַּֽׁעֲרֵי מָֽוֶת. לְמַֽעַן אֲסַפְּרָה כׇּל תְּהִלָּתֶֽיךָ; בְּשַׁעֲרֵי בַת צִיּוֹן אָגִֽילָה בִּישׁוּעָתֶֽךָ. טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַֽׁחַת עָשׂוּ, בְּרֶֽשֶׁת־זוּ טָמָֽנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם. נוֹדַע יְיָ מִשְׁפָּט עָשָׂה; בְּפֹֽעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע, הִגָּיוֹן סֶֽלָה. יָשֽׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאֽוֹלָה, כׇּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים. כִּי לֹא לָנֶֽצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן, תִּקְוַת עֲנִיִּים תֹּאבַד לָעַד. קוּמָה יְיָ אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ, יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל פָּנֶֽיךָ. שִׁיתָה יְיָ מוֹרָה לָהֶם, יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵֽמָּה, סֶּֽלָה.

לזכרון חללי צה"ל (על בסיס הנוסח שהופץ ע"י משרד הדתות):[2]
אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם, אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכׇל בָּשָׂר, זְכׇר־נָא אֶת הַנְּשָׁמוֹת הַזַּכּוֹת וְהַטְּהוֹרוֹת שֶׁל בָּנֵֽינוּ וּבְנוֹתֵֽינוּ אֲשֶׁר הֶעֱרוּ נַפְשָׁם לָמוּת מוֹת־גִּבּוֹרִים, בְּהֵחָלְצָם לְעֶזְרַת הָעָם וְהָאָֽרֶץ. מִנְּשָׁרִים קַֽלּוּ, וּמֵאֲרָיוֹת גָּבֵֽרוּ, בְּמִלְחַמְתָּם לְמַֽעַן שִׁחְרוּר עַמָּם וּמוֹלַדְתָּם. בַּעֲלוֹתָם עַל מִזְבַּח תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל בְּאֶֽרֶץ־קׇדְשׁוֹ, הֵפִֽיחוּ רֽוּחַ עֹז וּגְבוּרָה בְּכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בָּאָֽרֶץ וּבַתְּפוּצוֹת, וַיִּתְעוֹרֵר לִקְרַאת גְּאֻלָּתוֹ וּפְדוּת נַפְשׁוֹ. יִזְכְּרֵם אֱלֹהֵֽינוּ לְטוֹבָה עִם רִבְבוֹת אַלְפֵי קְדוֹשֵׁי יִשְׂרָאֵל וְגִבּוֹרָיו מִימֵי עוֹלָם. בִּצְרוֹר הַחַיִּים יִצְרֹר אֶת נִשְׁמָתָם, בְּגַן־עֵֽדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם, וְיָנֽוּחוּ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבָם, וַיַּעַמְדוּ לְגוֹרָלָם לְקֵץ הַיָּמִין. אָמֵן.

אזכרה לחללי צה"ל ("אֵל מָלֵא רַחֲמִים" על בסיס הנוסח שנקבע בסידורי צה"ל בתקופתו של הרב גורן):
אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים, טְהוֹרִים וְגִבּוֹרִים, כְּזֹֽהַר הָרָקִֽיע מַזְהִירִים, לְנִשְׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנִּלְחֲמוּ בְּכׇל מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, בַּמַּחְתֶּֽרֶת וּבִצְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל, וְשֶׁנָּפְלוּ בְּמִלְחַמְתָּם וּמָסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, הָעָם וְהָאָֽרֶץ. בַּעֲבוּר שֶׁאָֽנוּ מִתְפַּלְּלִים לְעִלּוּי נִשְׁמוֹתֵיהֶם, לָכֵן בַּֽעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵם בְּסֵֽתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם. יְיָ הוּא נַחֲלָתָם, בְּגַן־עֵֽדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם, וְיָנֽוּחוּ בְּשָׁלום עַל מִשְׁכְּבוֹתָם; וְתַעֲמֹד לְכׇל יִשְׂרָאֵל זְכוּתָם, וְיַעַמְדוּ לְגוֹרָלָם לְקֵץ הָיָּמִין, וְנֹאמַר אָמֵן.

סוגרים את ארון הקודש ואומרים:
תהלים קמד
לְדָוִד. בָּרוּךְ יְיָ צוּרִי, הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב, אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה. חַסְדִּי וּמְצוּדָתִי, מִשְׂגַּבִּי וּמְפַלְטִי לִי, מָגִנִּי וּבוֹ חָסִֽיתִי, הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי. יְיָ, מָה אָדָם וַתֵּדָעֵֽהוּ, בֶּן־אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵֽהוּ. אָדָם לַהֶֽבֶל דָּמָה, יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר. יְיָ, הַט־שָׁמֶֽיךָ וְתֵרֵד, גַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָֽׁנוּ. בְּרוֹק בָּרָק וּתְפִיצֵם, שְׁלַח חִצֶּֽיךָ וּתְהֻמֵּם. שְׁלַח יָדֶֽיךָ מִמָּרוֹם, פְּצֵֽנִי וְהַצִּילֵֽנִי מִמַּֽיִם רַבִּים, מִיַּד בְּנֵי נֵכָר. אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר־שָׁוְא, וִימִינָם יְמִין שָֽׁקֶר. אֱלֹהִים, שִׁיר חָדָשׁ אָשִֽׁירָה לָּךְ; בְּנֵֽבֶל עָשׂוֹר אֲזַמְּרָה־לָּךְ. הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים, הַפּוֹצֶה אֶת דָּוִד עַבְדּוֹ מֵחֶֽרֶב רָעָה. פְּצֵֽנִי וְהַצִּילֵֽנִי מִיַּד בְּֽנֵי נֵכָר, אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר־שָׁוְא, וִימִינָם יְמִין שָֽׁקֶר. אֲשֶׁר בָּנֵֽינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּֽנְעוּרֵיהֶם, בְּנוֹתֵֽינוּ כְזָוִיֹּת, מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל. מְזָוֵֽינוּ מְלֵאִים, מְפִיקִים מִזַּן אֶל זַן; צֹאונֵֽנוּ מַאֲלִיפוֹת, מְרֻבָּבוֹת בְּחוּצוֹתֵֽינוּ. אַלּוּפֵֽינוּ מְֽסֻבָּלִים; אֵין־פֶּֽרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת, וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵֽינוּ. אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּֽכָה לּוֹ; אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁיְיָ אֱלֹהָיו.

ההורים והקרובים אומרים קדיש:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ; וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמָם, וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא, לְעֵֽלָּא (לְעֵֽלָּא) מִן כׇּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וְחַיִּים, עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

ממשיכים בסוף תפילת שחרית.

הערות[עריכה]

  1. ^ ראו סדר התפלות וההודיות (משרד הדתות: ירושלים תשי"ד), עמ' ד; בהרבה סידורים שנדפסו אחר כך השמיטו את תפילת ערבית בליל יום הזיכרון והעבירו את מזמור ט' לשחרית. כאן הבאנו אותו בערבית ובשחרית, וכל קהל יבחר את הטוב בעיניו.
  2. ^ ראו סדר התפלות וההודיות (משרד הדתות: ירושלים תשי"ד), עמ' ג, ולאחר מכן בסידורים רבים.