היונה והנמלה (מרוקו)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מפתחות סיפורי עם בעדות ישראל
כבד את אביך (סוריה) - - כבד אתה ויכבדוך (טוניס) - - המודה למלך והמודה לאלהים (אפגניסטן) - - בזכות גמילות חסדים (רומניה) - - הסנדלר השמח בחלקו (אפגניסטאן) - - בכלוב של זהב (עיראק-בגדד) - - היונה והנמלה (מרוקו) - - השבת אבדה (לוב) - - גאוות העורב על בניו (רומניה)


היונה והנמלה (מרוקו)

פעם קרה ויונה התעופפה על שפת הים וריחפה על פני הים. אחרי כמה ריחופים ירדה כדי לשתות מים, והנה היא רואה ליד מקורה נמלה הנסחפת עם זרם הגלים, נאבקת שלא לטבוע. כאשר ראתה הנמלה את היונה קראה: - אנא, יונה, עשי לי טובה ועזרי לי להגיע ליבשה.

מה עשתה היונה? ריחמה על היונה היצור הקטן והגישה לה ענף של קש. ראתה הנמלה הנאבקת על חייה, את הענף, ומייד שלחה את רגליה וטפסה עליו. אחרי עמל רב הצליחה להגיע בשלום ליבשה.

כאן ניערה הנמלה את עצמה ממי הים, פתחה את פיה ואמרה ליונה? – תודה לך על שהצלת אותי, דעי לך שלא אהיה כפויית טובה. עוד אשיב לך כגמולך ואצילך כפי שהצלת אותי.

כאשר שמעה זאת היונה, צחקה צחוק גדול והשיבה לנמלה בזלזול; - את, הנמלה יצור קטן כל כך, האם תוכלי להציל אותי? והרי אני עוף גדול מאד לעומתך.

השיבה הנמלה: - גם אם את גדולה ממני, אל תזלזלי בקטנה שכמותי. אם כי קטנה אני לעומתך, יבוא יום ועוד אוכל לעשות למענך משהו. יבוא יום ותצטרכי אותי.

המשיכה היונה לצחוק וללעוג לנמלה, היצור הקטן ביותר בעולם, ושתיהן נפרדו. כל אחת מהן פנתה לדרכה ולמקום חפצה. יום אחד נזדמנה היונה למקום מגוריו של איכר אחד. כשראה אותה האכר בקש לצודה ולהכין ממנה מטעמים.

מה עשה? לקח את רובהו, טען אותו בכדורי ירי, וכיון את הקנה ליונה. זו שקשקה בכנפיה, השמיע קול המיה, כי הרגישה בסכנה האורבת לה. היתה שם גם הנמלה שלנו. בהרגישה כי היונה נמצאת בסכנה, עקצה הנמלה את רגלו של האיכר ומכאב העקיצה צעק האיכר והרובה נפל מידיו.

כך הצילה הנמלה את היונה ממוות בטוח.