הגאון מווילנה על משלי לא ל
| הגאון מווילנה על משלי • פרק ל"א • פסוק ל' |
• ג • יט • כו • ל •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
שֶׁ֣קֶר הַ֭חֵן וְהֶ֣בֶל הַיֹּ֑פִי
אִשָּׁ֥ה יִרְאַת־יְ֝הֹוָ֗ה הִ֣יא תִתְהַלָּֽל׃
<< · הגאון מווילנה על משלי · לא · ל · >>
"שקר החן" - כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, שהוא הולך אחר כוונתו, כי "רחמנא ליבא בעי", וכמו שאמרו {{צפ|אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין כו'".
ואמרו חז"ל "אל תהיו כעבדים המשמשין כו' אלא הוו כו'". ולכאורה תמוה, דבתחילה אמר בלשון אזהרה "אל תהיו", ואחר-כך אמר בלשון עצה "אלא הוו", וכפול. והעניין: דג' מיני מעשים:
- א' הלומד בשביל פניות - "אקרא בכדי שיקראוני חכם", והוא מפני כבוד ועושר.
- ב' שלומד בשביל בוראו שימצא חן בעיניו ושייתן לו שכר טוב לעולם הבא.
- ג' הוא רק טוב ביראת ה' כאשר ציוונו לשמור ולעשות, ולא לשום פניה כלל.
ולזה אמר:
- תחילה לשון אזהרה ושלילה "אל תהיו כו'" - על הפניה הראשונה.
- ועל הכוונה השלישית אמר "אלא הוו כו'" שתשתדלו עצמכם לבוא לידי כך - ללמוד בלי פניה כלל.
וזה שנאמר:
- "שקר החן" - שעושה בשביל למצוא חן בעיני אדם, כי לא נתקיימה בידו, והמעשה בעצמו הוא שקר, וזהו (סוטה כב:): "פרוש שכמי" שהם מבלי עולם.
- "והבל היופי" - שמייפה את עצמו נגד הקב"ה, ואף שהמעשה בעצמו הוא טוב, כמו שאמרו חז"ל "האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני כו' הרי זה צדיק גמור", מכל מקום הוא הבל. וכמו שנאמר (קהלת א יד): "ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח", (קהלת ב יא): "ואין יתרון תחת השמש". ואמרו, שתחת השמש הוא דאין לו יתרון. ופירושו, כמו שאמרו בגמרא (פסחים נ:): "כתיב 'כי גדול עד שמים חסדך', וכתיב 'כי גדול מעל שמים חסדך', הא כיצד? כאן בעושין לשמה וכאן בשאין עושין לשמה, כו'". כי העושים לשמה הם למעלה מהשמים, לכן 'על השמים' חסדו להם, מה שאין כן אותם העושים שלא לשמה, הם תחת השמים, וזה שנאמר "ואין יתרון תחת השמש".
- "אישה יראת ה' היא תתהלל" הוא השלישי הנזכר לעיל, הנקראת אימה - יראת הרוממות - בגין דהוא רב ודחיל. ואמר "היא תתהלל" כמו שנאמר (דברי הימים ב יז ו): "ויגבה ליבו בדרכי ה'", שזו הגאווה היא מצוה, שיראה לעלות ממדרגה למדרגה עליונה הימנה, ואינן אלא ביראת ה', ולזה אמר "היא תתהלל", שהיא בעצמה מותרת בעניין זה, כנזכר לעיל, אף על גב דאסור לשבוחי את עצמו, אבל בדרכי ה' כהאי גוונה מותר.
ועוד יש לומר, דאיתא בזוה"ק על הפסוק "יהללך זר ולא פיך", פירושו "וַלֹא", רוצה לומר, ואם לא יהללך הזר, אז 'פיך' - מותר לו להתחיל לומר להם דברי תורה, שעל-ידי זה יתהלל. וכן בעולם הבא, כשבא לשם נותנים לו שמונים ומאת יום לדרוש תורה ברבים - התורה שלמד בעולם הזה. וכל הצדיקים שומעים לו, ועל-ידי-זה יתהלל, כמו שנאמר (משלי לא כג): "נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ".
וזהו בתורה, אבל במעשים אינו כן, אלא אחרים פורטים מעשיו בשער, כשנכנס בשער גן עדן, כמו שנאמר (תהלים קכז ה): "לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער", וזהו "ויהללוה בשערים מעשיה".
<< · הגאון מווילנה על משלי · לא · ל · >>