דרך ארץ רבה ב
<< · דרך ארץ רבה · ב · >>
הצדוקים,
והמסורות,
והרשעים,
והחנפים,
והאפיקורסין,
עליהן הכתוב אומר:
(איוב יג) "כי לא לפניו חנף יבא".
האמתנין,
והגפתנין,
והזחתנין,
והזדונין,
ועזי פנים ובעלי זרועות,
עליהם הכתוב אומר:
(תהלים לז) "כי זרועות רשעים תשברנה וסומך צדיקים ה'".
חורשים רע ומחשיכים דברים
ומפטירי שפה ומחליקי לשון,
עליהם הכתוב אומר:
(תהלים לה) "יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה' רודפם".
מכין בסתר ומחרפין בגלוי,
ומזילי הרבים,
ומטילי המחלוקת,
עתידין להיות כקרח וכעדתו,
ועליהם הכתוב אומר:
(במדבר טו) "ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל".
עוצרי פירות ומפקיעי שערים
ומקטיני איפה
ומגדילי השקל ומלוין בריבית,
עליהם הכתוב אומר:
(עמוס ח) "נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח (את) כל מעשיהם".
ואלו שאין מורישין לבניהם,
ואם מורישין לבניהם, אין מורישין לבני בניהם:
המשחק בקוביא (ומלוה בריבית),
והמגדל בהמה דקה,
והנושא ונותן ממעות שביעית,
והמעות הבאות ממדינת הים,
וכהן ולוי שלוו על חלקם.
והצדוקין,
והמסורות,
והחנפות,
ומחללי שם שמים,
עליהם הכתוב אומר:
(תהלים ט) "ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים",
ואומר:
(קהלת א) "מעות לא יוכל לתקון".
ההוגים כיונים,
והמנמין,
והמפפין בידיהם,
והבועטין ברגליהם,
והמהלכין בראש אצבעותיהן,
עליהן הכתוב אומר:
(תהלים לו) "אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנידני".
גסי הרוח, ומספרי לשון הרע,
ומדברי נבלה, וחכמים בעיניהם,
עליהם הכתוב אומר:
(מלאכי ג) "כי הנה היום בא בוער כתנור".
המשיא אשה לבנו קטן,
והמשיא בתו לזקן,
והעושה טובה למי שאינו מדעת,
עליהם הכתוב אומר:
(דברים כט) "לא יאבה ה' סלוח לו".
הגבאין,
והחרמין,
והפורטין,
והמוכסין,
עליהם הכתוב אומר:
(יחזקאל כז) "הונך ועזבוניך מערבך מלחיך וחובליך מחזיקי (בזיקך) [בדקך] ועורבי מערבך [וגו'] יפלו בלב ימים [ביום] מפלתך".
השוקר על שותפו,
ומי שאין מחזיר אבידה לבעליו,
והמלוה את חברו על מנת ליטול ממנו ביתו או שדהו,
והדר בנבלה עם אשתו,
והמוציא עליה עלילות דברים בשביל לגרשה,
עליהם הכתוב אומר:
(ירמיה יז) "אני ה' חוקר לב בוחן כליות".
הנעלבין ואינן עולבין,
שומעין חרפתן ואינן משיבין,
עושין מאהבה ושמחין ביסורין,
עליהם הכתוב אומר:
(שופטים ה) "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".
והמאוסין בעיניהם,
והנבזים בפניהם,
והכובשין את יצרן,
והמשפילין את רוחם,
עליהם הכתוב אומר:
(ישעיהו מט) "כה אמר ה' גואל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו".
בעלי אמנה ומכסי רזים,
ומשיבי פקדון ומחזירי אבידה,
עליהם הכתוב אומר:
(תהלים קא) "עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי".
האוהב את אשתו כנפשו,
והמכבדה יותר מגופו,
והמדריך בניו בדרך ישרה,
והמשיא אשה לבנו סמוך לפרקו קודם שיבא לידי חטא,
עליהם הכתוב אומר:
(איוב ה) "וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא וידעת כי רב זרעך וצאצאיך כעשב הארץ".
האוהב את שכיניו,
והמקרב את קרוביו,
והנושא את בת אחותו,
והמלוה פרוטה לעני בשעת דוחקו,
עליהם הכתוב אומר:
(ישעיהו נח) "אז תקרא וה' יענה".
המנדין בצדק,
והשבין בצדק,
והמקבלין את השבין
ומלמדין אותן שלא ישובו לסורחנן,
עליהם הכתוב אומר:
(שם) "אז יבקע כשחר אורך".
הדנין בצדק,
והמוכיחין באמת,
ועושי טהרה וברי לבב,
עליהם הכתוב אומר:
(תהלים עג) "אך טוב לישראל אלהים לברי לבב".
הנאנחין,
והנאנקין,
והמצפין לישועה,
והמתאבלין על ירושלם,
עליהם הכתוב אומר:
(ישעיהו סא) "לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר".
הרחמנין,
ומאכילי רעבים ומשקי צמאים,
ומלבישי ערומים ומחלקי צדקות,
עליהם הכתוב אומר:
(ישעיהו ג) "אמרו צדיק כי טוב".
העניים
והביישנים
ושפלי הרוח,
ונוחין לתשחורת,
ובעלי הבטחה,
עליהם הכתוב אומר:
(איוב כב) "ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור".
העמלים בתורה ולומדים תורה לשמה,
והמחזירין על המצות ושוקדין על היכלות,
עליהם הכתוב אומר:
(משלי ח) "אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי".
רודפי צדק ומבקשי שלום לעמו,
והמצטערין עם הציבור,
והעומדין עמהם בשעת דוחקן,
עליהם הכתוב אומר:
(נחום א) "טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו".
בשביל ארבעה דברים חמה לוקה:
על אב בית דין שמת ולא נספד כהלכה,
ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה,
ועל משכב זכור,
ועל שני אחים שנשפך דמם כאחד.
בשביל ארבעה דברים המאורות לוקין:
על כותבי פלסתר,
ועל מעידי עדות שקר,
ועל מגדלי בהמה דקה,
ועל קוצצי אילנות טובים.
בשביל ארבעה דברים ממון בעלי בתים נמסר למלכות:
על משהי שטרות פרועים,
ועל מלוי בריבית,
ועל מי שיש בידו למחות ולא מיחה,
ועל פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין.
בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יורדין לטמיון:
על עושקי שכר שכיר,
ועל כובשי שכר שכיר,
ועל פורקי עול מעל צואריהם ונותנין על גבי חבריהן,
וגסות הרוח כנגד כולן.
רבי דוסתאי בר יהודה אומר:
לעולם היה מתגרה ברשעים
(ואל תקנא בעושי עולה),
שנאמר (משלי כח): "עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם".
ואם לחשך אדם לומר (תהלים לז): "אל תתחר במרעים ואל תקנא בעושי עולה"?
לעשות כעושי עולה.
אין ישיבה למעלה,
ולא אכילה ולא שתיה ולא שינה,
ולא פריה ורביה,
ולא איבה ולא שנאה ולא תחרות ולא קנאה,
ולא עורף ולא עיפוי ולא עכבה.
("האזינו השמים ואדברה")
זו היא שנאמרה על ידי דוד מלך ישראל,
שנאמר (תהלים יח): "ישת חשך סתרו".
כנגד מי אמר דוד מקרא הזה?
לא אמרו אלא כנגד שבחו של הקב"ה,
שהוא יה שליט ברום יחידו אחד ושמו אחד,
והוא שוכן בג' מאות ותשעים רקיעים ורקיע,
שמו וכינוייו נקוד עליהם,
ובכל אחד ואחד
משרתים ושרפים ואופנים וכרובים וגלגלים
וכסא הכבוד.
ואל תתמה יותר בדבר זה,
שהרי מלך בשר ודם יש לו כמה מקומות,
אחד של חמה ואחד של צינה
(ועליך להביט בדבר זה),
על אחת כמה וכמה
למלך חי העולמים שהכל שלו.
ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום,
שוכן על ערבות בשביעי ואין מתרחק מדבר כלום,
שנאמר (במדבר ז): "מבין שני הכרובים וידבר אליו".
ובשעת הכעס נתעלה וישב בשמי מרום,
והכל צועקין ובוכין ואין נשמע קולן,
וגוזרין צום ומתפלשין באפר
ומתכסים בשקים ומורידים דמעות: