לדלג לתוכן

דרך ארץ רבה ג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

בן עזאי אומר:
כל הנותן ד' דברים על עיניו ועל לבו,
שוב אינו חוטא לעולם:
מאין הוא בא,
ולאן הוא הולך,
ומי הוא דיינו,
ומה עתיד להיות.

מאין הוא בא? ממקום החושך,
ולאן הוא הולך? לחשך ואפלה;
מאין הוא בא? ממקום הטומאה,
ולאן הוא הולך? לטמא את אחרים;
מאין הוא בא? מליחה סרוחה, וממקום שאין אדם יכול לראות,
ולאן הוא הולך? לשאול ולאבדון בגיהנם, ולישרף באור.

ומי הוא דיינו?
ידע שאין דיינו בשר ודם,
אלא אדון כל המעשים ברוך הוא,
אין לפניו לא עוולה, ולא שכחה,
ולא משוא פנים, ולא מקח שוחד.

ומה עתיד להיות? רמה ותולעה,
שנאמר (איוב כה ו): "אף כי אנוש רמה, ובן אדם תולעה".
ר"ש אומר:
רמה בחייו, ותולעה במותו:
רמה בחייו - אלו הכנים; ותולעה במותו - זה שמרחיש במותו.
ר"א בן יעקב אומר:
משלו למה הדבר דומה,
לטרקלין גדולה, וביב של בורסקי קבוע בתוכה.
אף כן אדם:
מה אם עכשיו שמוציא ממעיו סרוח,
כך מתגאה על הבריות,
אם מוציא ממעיו פליטון או אפרסמון או אחת מכל מיני בשמים,
על אחת כמה וכמה שהיה מתגאה על הבריות.

בשעת פטירתו של ר"א
נכנסו תלמידיו לבקרו וישבו לפניו,
ואמרו לו: רבינו, למדנו אורחות חיים.
אמר להם: בני, מה אלמד אתכם,
צאו והזהרו כל אחד איש בכבוד חברו,
ובשעה שאתם עומדים להתפלל - הוו יודעים לפני מי אתם עומדים ומתפללים,
שבשביל דבר זה תכנסו לחיי עולם הבא.

ה' דברים למדנו מר"א בשעת מיתתו,
ושמחנו בהם שמחה גדולה,
יותר ממה ששמחנו בחייו, ואלו הן:
הכדור והאימום והקמיע ותפילין וכסת עגולה,
שמקבלין טומאה במה שהן -
צאו והזהרו בהן,
שהלכות גדולות הן שנאמרו לו למשה בסיני.