דורות הראשונים/כרך ב/פרק לה
באלטטי׳ XIII, 14, 1אחרי אשר יספר יאזעפוס מספר חיל דעמעטריאוס ומספר חיל ינאי יאמר: ״הנצחון הי׳ לדעמעטריאוס וכל חיל אלכסנדר נפלו במלחמה, אף כי גם מחיל דעמעטריאוס נפל ממנו רב ,ינאי נס מהמערכה ויהי נודד בהרים ,אבל אסונו הגדול (נהפך לטובתו) הביא כי רבים מהיהודים רחמו עליו וישובו אליו, ועל ידי זה נאספו אליו כששת אלפים איש, ודעמעטריאוס בראותו זה ירא לנפשו וילך וישב לארצו, ועם יתר היהודים לחם ינאי ויכם מכה רבה, וסגולת העם ונכבדיהם דחק אלכסנדר ינאי עד כי נדחקו לבוא מפניו אל מבצר בית־המון, והוא שם עליהם מצור, ובלכדו את המבצר סחבם לירושלים ושם בדה לעשות להם דבר היוצא מטבע בני אדם, כי בישבו בראש הומיות עם זונותיו ל שחק צוה להביא לעיניו בתוך רחוב העיר שמנה מאות איש מהם ולסמור אותם אל הצלב ,ובעודם חיים שחטו לעיניהם את נשיהם ובניהם (והוא עם זונותיו התענגו במראה ,מלחמת היהודים שם (I, 4, 6אז נפל פחד נורא על כל העם ,וינוסו בלילה ההיא שמנת אלפים מאנשי המלחמה ,ויהיו בארין גלותם עד אחרי מות אלכסנדר ינאי.״
והנה הדברים מפורשים לפנינו כי לא לבד שלא הי׳ אפשר לירא כי מלך דאמאסקוס יעמוד ננד כל העם וירצה לרשת את הארץ ,ולהביאה תחת ידו כי אם שגם כאשר ראה דעמעטריאוס כי אין לבב כל העם שלם עמו וששת אלפים מהם שבו ממנו ,הניח את כל דבר המלחמה וילך וישב אל ארצו.
והדברים מזה מבוארים יותר בדברי יאזעפוס במלחמות היהודים I, 4, 5 אשר יאמר: "אבל אף כי נצח דעמעטריאוס היו תוצאות המלחמה את אשר לא פללו שני הצדדים ,ראשונה מפני שהיהודים אשר קראו לדעמעטריאוס לא נשארו באמנה אתו ,וזאת שנית כי מפני אשר רחמו על ינאי אשר הי׳ לנודד בהרים שבו ששת אלפים מאחרי העם ויבואו אל ינאי ,המעמד הזה לא הי׳ יכול דעמעטריאוס לסבול ובחשבו כי לב העם שב עוד הפעם אל ינאי ולא יוכל להלחם עמו שב אל ארצו". והננו רואים כי כגבוה שמים מארץ כן גבהו דרכי בני ישראל, העם כלו, מדרכי הצדוקים וינאי עמהם.
הם בהיותם רחוקים מאד מדרכי העמים ,ואשר שנאה כבושה ואכזריות רחקו מהם גם על אויביהם בנפש, הנה אחרי המלחמה והנצחון שב אפם וירחמו עליו, הרבה מהם שבו לגמרי אל ינאי ,והרבה מהם החלו לפסוח על שתי הסעיפים עד כי דעמעטריאוס הכיר כי אין לבם אליו וישב לארצו.
ואין ספק כי כל אלה יחד חשבו, כי עתה אשר הראו לינאי כי אפשר להם למצוא הדרך לעמוד על נפשם, וכי הי׳ הנצחון על ימינם, הנה ישוב ונחם על הרעה ולא ישוב עוד לכסלה.
כי על כן חשבו כל העם מחשבת שלום, ורבים מהם כבר מהרו ויחליטו וישובו אליו. אבל תחת למשוך עתה את לב כל העם אליו ,לב כל העם ,אשר דעמעטריאוס בן הנכר גם הוא הכיר "כי שב לב העם לעשות לו שלום".
הנה תחת כל זה עשה בעצת הצדוקים מעשים נוראים אשר עברו גם את כל אכזריות לבו ולבב הצדוקים עד היום.
והננו רואים לפנינו עד כמה טעו העם לחשוב כי עתה ייטב ינאי את דרכו, כי רק אחרי אשר צלב אז בשוקי ירושלים שמנה מאות איש, ובעודם חיים שחט לעיניהם את נשיהם ובניהם ,אך אז ראו את כל הסכנה הנדולה ונאמר אצל יאזעפוס:
"בלילה ההוא נסו שמנת אלפים מאנשי המלחמה ויהיו בארץ גלותם עד אחרי מות ינאי".
והדבר מבואר כי לפני המעשים הנוראים האלה לא עלה על דעתם כי הנם בסכנה, כי חשבו להיפך כי אחרי אשר העם אחרי נצחונם עליו קרבוהו אליהם ואך על פיהם הלך דעמעטריאוס וישב לארצו, ואך הם עצמם חלצו אותו מן המצר ,אחרי נצחון גמור כזה ,הלא בודאי עתה יקיים את דבר השלום אשר שלה להם לפני נצחונם עליו, וכי לכל הפחות ישוב מכל דרכיו הרעים ומכל אכזריות נפשו נגדם.
אבל טעו בחשבונם ,והביאו אסון על עצמם ועל כל העם ,בהיות אז השעה האחרונה להציל את הארץ. וכי אך פנה דעמעטריאוס ללכת ,והנה מהר ינאי ויאסוף את שארית פליטת חילו, ויט ידו על כל אלה אשר עוד לא באו אליו, ועל ראשי העם שם מצור ובנפלם בידו סחבם לירושלים להוקיעם נגד השמש.
ואז עשה דבר בעצת הצדוקים (מפורש בדברי יאזעפוס XIII, 16, 2 שכל זה נעשה בעצת הצדוקים) להראות בפומבי כי שב לכל הוללות המתיונים, וכי הנהו עוזב את כל דרכי בני ישראל ללכת בארחות היונים.
ובשוקי ירושלים בתוך רחובה של עיר, במקום רואים ישב לו לצחק עם זונותיו ,ושם לעיניו ערכו מחזה אשר יתר כל לב ויתפלץ ,כי הביאו שמנה מאות מנכבדי העם ויסמרו אותם אל הצלב ובעודם חיים שחטו לעיניהם את נשיהם בניהם ובנותיהם.
והדברים הנם אחת בזה גם באלטטי׳ נם במלחמות היהודים.
לפי שבזכרונות הצדוקים אשר היו לפני יאזעפוס לא שנו דבר בזה ,כי הצדוקים לעצמם לא ראו בזה אכזריות כי אם תפארת רום דרכם ,ויסרם למשפט, אשר זה הי׳ יסודי דרכם ככל הנהגתם והיא תהלתם.
אז ברחו מהארין כל אלה אשר התערבו בהמלחמה ויחלצו לצבא ,כי עתה ראו והכירו את השלום אשר הציע ינאי לפניהם לפני נצחונם עליו ,אז ראו והכירו את טעותם הגדול בשובם לעשות שלום עם ינאי.
ואנחנו כהיום נדע כי על ידי טעותם זה ואהבתם את השלום במדה מרובה יותר מדי גרמו בכייה לדורות ,ואלו עשו עתה כמעשי החשמונאים הראשונים ודחו את ינאי ואת הצדוקים לגמרי, אז היתה לרגל עמידה ולא באה אחר זה דבר מלחמת אריסטובלוס והורקנוס ומסירת הארץ בידי הרומיים ולא באה יהודה בעול אנטיפטר והורדוס ולא חרב הבית, וככל אשר נראה עוד לפנינו.
ועל כן לא במלחמתם עם ינאי גרמו רעה להארץ כי אם בהשלום אשר שבו ועשו עמו.