דורות הראשונים/כרך ב/פרק לו
רדיפת חכמי התורה ביחוד.
ואמנם כן שיש בזה עוד טעות כולל אשר טעו כל החוקרים החדשים כולם יהד ,ולא שמו לב כי כבר בראשית כל המעשים ההם לא היו עוד הכמי התורה בארץ.
כבר נתבאר לנו כי כל תכלית מעשי אלכסנדר ינאי בראשית כל המעשים בעמדו במקדש ד׳ לבזות עבודת היום ולנסך על רגליו הי׳ רק זאת להראות בפני כל העם ,כי הנהו מתרחק מהם ,ומתחבר לגמרי אל הצדוקים ,ולוקח כל דרכו רק עמהם כחפצם הם, ובידעו כי העם יתגעש על זה הכין לו חיל בני הנכר להטות ידו עליהם בחרב נוקמת ,וגם הרבה חלליהם ביום ההוא ויהרוג ששת אלפים נפש. והנה דבר המובן מעצמו הוא, כי אם חרד אליהם את כל החרדה הגדולה הזאת רק למען אשר ידעו כי נקעה נפשו מדרכי התורה, אף כי הראה אז קשה לחכמי התורה עצמם.
הן כבר ראינו את דרכי הצדוקים מראשית דרכם בימי יוהנן כי אך קנו את לבבו ,ראו לכל לראש לרמוס את הכמי התורה ״ויהרגו חכמי ישראל" ושאריתם ברחו מהארץ. ואם אחזו דרכם כן בימי יוחנן כהן גדול אשר הי' צדיק מעיקרו ותלמידם של חכמי התורה, ואם היתה השתדלותם גדולה ונמרצה כל כך עד שפעלו זה אצל יוחנן.
אף כי עשו כן עתה עם ינאי אשר הי׳ רשע מעיקרו ואשר גם לפני זה הי' כל לבבו עם הצדוקים, ועתה גם הפך לבו לשנוא עמו והראם קשה רק להראות כי ירדוף מעתה לחכמי התורה.
אבל הנה יש לנו על זה גם דברים מפורשים במגלת תענית פרק י״ב ,על רדיפת חכמי התורה ביחוד:
"בשבעה עשר בו (באדר) קמו עממיא על פליטת ספריא במדינת כליקוס ובית זבדאי והוה פורקן לבית ישראל, שכשירד ינאי המלך להרוג את החכמים ברחו מלפניו והלכו להם לסוריא ושרו במדינת קוליקוס, ונכנו האויבים שבאותו מקום עליהם ,וצרו עליהם להרגם ,והזיעו בהם זיע גדולה והכו בהם מכה רבה ,והשאירו מהם (רק) פליטה ,והלכו להם לבית זבדאי ,וישבו שם עד שחשיכה וברחו משם. ר' יהודה אומר סוס קשור הי׳ להם וכל מי שרואה אותו כמדומה שאין שם יהודי (שהי׳ זה ביום השבת) וישבו להם עד שחשיכה וברחו להם ובאותו יום שברחו משם עשאוהו יום טוב.״
והלשון הזה בראשית הדברים במגלת תענית "בשבעה עשר בו קמו עממיא על פליטת ספריא במדינת כליקוס ובית זבדאי והוה פורקן לבית ישראל" הוא כן גם בירושלמי תענית פ"ב הי"ב" ־בשבעה עשר ביה קמו עממיא על פליטת ספריא במדינת כוליקוס ובית זבדין והוה פורקן.
והנה לא עשו את יום היום טוב ביום ההוא אשר נצולו מידו של אלכסנדר ינאי וברחו מלפניו לסוריא ,כי אם על היום אשר נצולו בבית זבדי. וזה מתבאר מעצמו שהוא מפני שגם פליטיהם אשר הצליח להם להנצל מחרבו של ינאי, "פליטת ספריא״ אלה היו עוד בסכנה גדולה ,וגם מהם נהרגו עוד רבים מאד ,כי רדפה אותם חרב אויביהם גם בארץ גלותם ,וגם שם השיגה אותם ותרבה את חלליהם ,וכמו שהוא במגלת תענית. "שכשירד ינאי וכו׳ ונכנסו האויבים שבאותו מקום וצרו עליהם והזיעו בהם זיע גדולה והכו בהם מכה רבה.״
וכידוע הנה ישבו בני ישראל בסוריא בימי ם ההם בשלות השקט ,ויהי׳ להם שם גם זכותי אזרחים ,ובכל זה הנה נרדפו הבמי ישראל אלה באופן מבהיל כזה. ולא יוכל להיות כל ספק שלא הי׳ זה במקרה, כי אם שהיתה בזה יד רודפיהם באמצע ,והאויבים האלה אשר צרו עליהם להרגם ,היו עושי דבר האבירים־ הצדוקים בארץ יהודה.
ועל כן סוף מעשה של רדיפת החכמים היתה רק כאשר ברחו גם פליטיהם מבית זבדי ונצולו ,ואת היום הזה הוא שקבעו ליום טוב ,דהיינו שבעה עשר באדר.
וכבר נתבאר שתחלת מעשי אלכסנדר ינאי אשר הראה בפומבי כי יגזר מדרכי התורה הי׳ במועד חג הסוכות בנסוך המים, והנה ארכו ימי הסכנה לחכמי הדור ,עד אשר נצולו פליטיהם ,מחג הסוכות עד שבעה עשר באדר.
והחכם גרעץ אשר למען האשים את חכמי התורה הי' נדרש לו להשאירם בארץ עד סוף כל המעשים ,נטש את כל סדרי הדברים וישם את כל דבר רדיפת חכמי התורה על ידי ינאי לסוף ימיו. ויספר כן לתמו גם בפנים עמוד 131גם בנאטע 1עמוד 570. ויטעה את המעיין לחבר זה יחד עם דברי יאזעפוס XIII, 14, 2אשר אין להם ענין עם זה כלל כמו שיתבאר.
ואמנם כי רק בהשתוממות אפשר לראות סדרי דברים כאלה, ורק תמהון הוא עד כמה לא חקרו את סדרי המעשים ,ועד כמה לא נתנו להם לב.
הן הוא עצמו בנאטע 13 עמוד 704 ראה והבין כי כל מעשי ינאי גם בראשית המעשים בניסוך המים בחג הי׳ רק להראות בפומבי כי הנהו נצב כצר על חכמי התורה, ויאמר שם:
״הדבר יוצא מהמעשה הזאת כי כל זמן אשר הי׳ לאלכסנדר ינאי מלחמות ואסונות עם לאטהוראס ירא מלעמוד נגד הפרושים בפומבי, אבל כאשר גמר את המלחמות האלה, אז מצא עוז בנפשו להפיר את בריתו עמהם, ועם המים אשר נסך על רגליו רצה להראות זה לעיני כל העם ,ונראים הדברים כי על כן גם הביא אז לירושלים את חיל השכירים מבני הנכר, למען אשר יעמדו שם הכן לקצות בעם, וכאשר נבין הדבר מתוך דברי יאזעפוס השתערו בני החיל על העם תיכף, (מפני כי עמדו מוכנים לזה מראש)" אלה דבריו.
והנה הבין גם הוא שכל תכלית המעשים הנוראים ההם ,וכל ענינם הי׳ רק להראות לעיני כל העם כי יפיר בריתו עם חכמי התורה, ועל כן הי' לו כדי לעשות קלסה בפני כל העם מעבודת המקדש ,ועל כן הי׳ לו כדי לערבב את שמחת כל העם בעלותם לרגל ובעמדם לעבודה בבית המקדש ,ועל כן הי׳ כדי גם להביא חיל בני הנכר לירושלים להעמידם הכן לקצות בעם, ועל כן גם הי׳ כדי להשתער על העם ולהרוג מהם ששת אלפים איש. והנה החריד ינאי את כל העם מקצה, רק כדי לרדוף מעתה את חכמי התורה ,ובכל זה יסדר לו גרעץ סדרי מעשים ,כי הי׳ ירא לגשת אל חכמי התורה עצמם ,ויניח להם לשבת בשלות השקט בירושלים ,ועטרותיהם בראשיהם ,ומלמדים ארחות דרכם לכל העם.
וכבר נתבאר לנו כי גם לפני זח מעולם לא כרת ינאי ברית עם חכמי התורה ,ולא מסר להם דבר בכל ההנהגה, ולבד שמעון בן שטה אחי אשתו היו להם גם מהלכים בביתו, ועד שנשמטו הצדוקים מעצמם מלשבת בהסנהדרין ישבו רק הם לבדם גם בהסנהדרין עד שגם העונש על מקיימי התקנות מדרבנן עוד לא נתבטל אז ,וכל מה שנתן לחכמי התורה בראשית ימיו הי' רק זאת כי הרשה להם לקום ולהתהלך בארץ.
ועל כן הלא הדבר מובן מעצמו כי עתה היו כל מעשיו לבטל גם את זה, וכי זה הי׳ ראשית דרכו מיד אחר זה.
וההכם גרעץ לא הסתפק בזה לבד את אשר יכתוב לו סדרי מעשים לאמר כי בכל אש עברתו של ינאי נגד חכמי התורה ובכל אכזריות לבו נגדם הניח להם לשבת שקטים בירושלים.
כי אם שגם ילך בדרכו הלאה יושיב אותם בירושלים גם אחר זה יושבים ונותנים שם חתיתם בארין החיים ,וינאי ישים יד לפה גם אז.
וגם אחר זה כאשר לחם ינאי עם נסיך הערביים ויאבד את כל חילו, הנה גם אז יתן גרעץ את חכמי התורה ליושבים עוד שלוים ושקטים בירושלים ויאמר בעמוד 130:
"בבואו לירושלים קדמה פניו המית הפרושים וחמתם אשר הסיתו בו את העם ויעוררו את רוחם למרוד בו."
ובכל זה הנה לדברי גרעץ הניח ינאי גם עתה את הסנהדרין ואת ראשי חכמי התורה כולם ,היינו המסיתים האלה את העם למרוד בו ,וישבו להם במנוחה בירושלים.
ואם כי ששת שנים רצופים נטה עתה ידו על כל העם ,עד כי גם הרג מהם יותר מחמשים אלף נפש.
אבל להמסיתים ההם עצמם ,הסנהדרין וראשי חכמי התורה ,להם לא עשה דבר ,כי ירא לגשת אליהם ,ויהי כבודם ומוראם עליו.
ואף כי באמת מפורש במגילת תענית כי ינאי ירד להרוג את כל חכמי הדור ,וגם הפליטים אשר מלטו את נפשם נרדפו גם שם ונהרגו רובם.
הנה דבר אין להחכם גרעץ עם זה, טוב ויפה הדבר לדחות כל זה אחרי כל המעשים כולם ,ולסוף הימים ,כי הלא נדרש ונחוץ לנו ישיבתם בירושלים כל העת ההיא ,למען נוכל לבדות עליהם עלילות ברשע ולתת אותם לשמצה בקמינו.
אבל אם לההכם גרעץ נדרש להפוך סדרי המעשים כדי להפוך בלהות על דברי ימינו.
הנה לדברי ימינו עצמם אין זה נוגע כל מאומה ושם כל הדברים הולכים על סדרם ,והמעשים יבררו את עצמן והמקורים ברורים לפנינו.
וכן הדבר כי בכל דברי יאזעפוס מדבר המעשים ההם כולם בימי אלכסנדר ינאי אין שם גם זכר מהפרושים. וזה לפי שראשי חכמי התורה כבר הוכרחו לברוח מהארץ מיד בראשית המעשים ההם ,בהיות גם כל מעשי ינאי גם מראשיתם רק נגדם ביחוד ,וכל מה שטרחו ינאי והצדוקים לא טרחו אלא בשבילם להרוס את כל מעשיהם ,וידעו היטב כי זה אי אפשר כי אם כאשר ירחיקו אותם מהארץ.
וזה הי׳ כל ענין מעשיהם מראשיתם ככל אשר יאמר גם גרעץ עצמו. ולא עשה זה כאיזה דבר פרטיי ,כי אם שהביא מראש את חיל בני הנכר לירושלים ,ויעמיד אותם מוכנים ומיד אחרי זה גם השתער על כל העם ויהרוג מהם ששת אלפים נפש. ובהיות כל הדבר רק נגד חכמי התורה הנה דבר שאין צריך לאמר הוא שאז הוא הזמן מהנאמר במגלת תענית שירד להרוג את החכמים והם ברחו לסוריא וגם שם נהרגו פליטיהם. ותחלת המעשים הי׳ בניסוך המים בחג ,וסוף מעשיו עם חכמי התורה וסוף רדיפתם גם בארץ גלותם זה הי׳ כבר בשבעה עשר באדר. וזה הוא דברי המגלת תעינית "בשבעה עשר בו קמו עממיא על פליטת ספריא במדינת כליקוס ובית זבדיא והוה פורקן לבית ישראל(מז).
ועד כמה הי׳ ינאי מהיר חמה נגד כל חכמי הדור נוכל לדעת גם ממעשיו עם אחי אשתו ,האיש היחיד בין חכמי התורה אשר הי׳ לו מהלכים בביתו לפני ימי הרדיפות.
ועל דבר קל שבקלים הקפיד כל כך על שמעון בן שטח אחי אשתו עד כי הוכרח לברוח ולהחבא עד יעבור זעם ,והן דברי הירושלמי ברכות פ"ז ה"ב ונזיר פ"ה ה"ג:
"תני שלש מאות נזירין עלו בימי שמעון בן שטח מאה והמשים מצא להן פתח מאה וחמשים לא מצא להן פתח. אתא גבי ינאי מלכא אמר ליה אית הכא תלת מאה נזירין בעיין תשע מאה קרבנין אלא יהב את פלגא מן דידך ואנא פלגא מן דידי שלה ליה ארבע מאה והמשין "אזל לישנא בישא" ומר ליה לא יהב מן דידיה כלום. שמע ינאי מלכא וכעס דחל שמעון בן שטח וערק בתר יומין סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא מן דיתבין אכלין אמרי ליה נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב והוה אמר קומין מילין דחכמה תנא לון עובדא אמרין ליה שלח ואייתיתיה שלח ויהב ליה מלה ואתא ויתיב ליה בין מלכא ומלכתא אמר ליה למה אפליית בי אמר ליה לא אפליית בך את מממונך ואנא מן אורייתי דכתיב כי בצל החכמה בצל הכסף אמר ליה ולמה ערקת אמר ליה שמעית דמרי כעס עלי ובעית מקיימא הדין קרא חבי כמעט רגע עד יעבור זעם וכו׳.״ העתקנו את כל הדברים האלה לפי שהפראפעססאר שירער במצאו הדברים האלה אצל איזה בעלי אסופות ,טעה לחשוב שדברי הירושלמי הם לתת סיבה על ידי המעשה הזאת לבל הנקמות הנוראות אשר עשה ינאי לכל העם ,ועל כן לא הי' די לשירער לשלוח יד בהמאמר הזה לבד כי אם שמלא פיו חרפות וגדופים על כל התלמוד בכלל.
ובח"א עמוד 279יאמר: "כמעט קם ובאה מנוחה מבחוץ והנה קמו מלחמות מבפנים ,ריב הכתות אשר כבר השליך צלו בימי יוחנן הורקנוס ,עשה את ממשלת אלכסנדר לסערות סופה מבפנים ,ותקרא מלחמות רבות בארין. אגדת התלמוד תספר בזה מקטטות ותגרות של ינאי עם ראשי הפרושים, אבל הנם חסרי טעם כל כך עד שהנם מסוגלים יותר להיות לתגרות ילדים מלהיות לסיבות מלחמות במדינה, סיפורם הנהו רחוק מכל ערך של דברי הימים ,עד שהננו מביאים אותם רק להראות עד כמה היו חסרי טעם ועד כמה רחוק המאראל של היהדות התלמודית, גבור הסיפור הוא שמעון בן שטח וכו׳ אבל באמת עיקר הטעם של מלחמות ינאי עם הפרושים ,והעם אשר נהלו הם ,הנם לנמרי אחרת והיו ענין כולל וכו'״ אלה דבריו.
ורק בדברי ימי ישראל ,אשר נתנו למרמס ונעשו להפקר על ידי חוקרי ישראל עצמם ,רק שם הי' אפשר דבר כזה.
עד כי גם מבלי אשר התבונן שירער בענין הדברים בא ויעפר בעפר וסקל באבנים.
ומי לא יראה כי גם דבר אין לכל המאמר הזה עם דבר המלחמות הרבות והאיומות וחרב נוקמת אשר שלחו ינאי והצדוקים בכל העם ,ומי לא יראה כי גם דבר אין להמאמר הזה עם דבר רדיפות כוללות לכל חכמי התורה ,ורדיפות וטבח טבח בעם אשר היו מאמצע ימי ינאי ואילך.
כל המאמר בירושלמי שם אינו כי אם מדבר פרטי אשר נפל בין שמעון בן שטח לעצמו עם ינאי ,דבר פרטי אשר גם לשמעון בן שטח לא נגע זה כי אם לשעה ובתשובתו של שמעון בן שטה לינאי אחר זה: "ולמה ערקית ,אמר ליה שמעית דמרי כעס עלי ובעית מקיימא הדין קרא חבי כמעט רגע עד יעבור זעם״.
ולא לבד שאין שם גם זכר מדברים כוללים עם העם ועם חכמי התורה בכללם לא לפני זה ולא לאחר זה ,כי אם שגם על שמעון בן שטח לבדו גם כן מפורש שם בהמאמר ההוא עצמו ,כי הי' כל זה רק דבר עובר ,ומיד אחר זה הושב לבית המלך ככל אשר הי׳ שם לפני זה.
וכל הדבר הי׳ רק ממה שגם לפני הרדיפות הכוללות הי׳ שמעון בן שטח לקוץ כעיני הצדוקים בישבו גם ההוא בבית המלכות ,וישתדל שם להפר עצתם ולקלקל מחשבתם ככל אשר יוכל ,והם לא מצאו עוד הדרך איך להרחיקו משם לגמרי ,כי בראשית ימי ינאי הגינה עליו אחותו ,וכבודה אצל ינאי הי׳ עוד חדש עמה.
וישתמשו אז הצדוקים ננדו בכל עלילות דברים אשר מצאו למען הרחק לב ינאי ממנו. והן דברי הירושלמי "אזיל לישנא בישא ומר ליה לא יהיב מן דידיה כלום שמע ינאי וכעס דחל שמעון בן שטח וערק".
אבל גם מזה נוכל להבין את עלילות מצעדי ינאי נגד חכמי התורה ,עד כי גם היחיד ומיוחד שבהם אשר הי׳ בחצר המלכות ,ואשר הי׳ אחי אשתו ,הנה על דבר קל כזה ,לא לבד שלא ערב בנפשו לבוא לפניו להצטדק ולהודיעו דברו, כי אם שחשב עצמו בסכנה והוצרך לברוח "דחל שמעון בן שטח וערק".
ובמדרש רבה בראשית פרשת מקץ (פ׳ צ"א) הלשון מפורש יותר שירא שלא יהרגהו ונאמר "אמר ליה למה ערקת ,שמעית דמרי מלכא כעיס עלי וצרח לי מינך דלא תקטלינני" וכל זה הנה הי׳ בשעת שלום ,ולא בעידן ריתחא. ואיזה ספק יכול להיות אחר זה במעשיו עם חכמי התורה כולם בימי ריבו עמהם ,בשעה שבעצת הצדוקים ראה ויבחר דרכו להראות לפני כל העם בפומבי כי הנהו נצב כצר נגדם ,עד שגם הכין לו לזה את חיל בני הנכר ויעמידם מוכנים להרוג ולאבד ,ואשר גם התיר ידם ויהרגו ששת אלפים נפש מהעם. והלא גם אלו לא היו לפנינו דברי המגילת תענית היינו יכולים להבין גם מעצמינו, כי בעת ההיא נרדפו ממנו חכמי התורה והוכרחו לברוח מהארץ.
עכשיו הנה הדבר מפורש במגלת תענית, כי ירד להרוג את החכמים והם ברחו מפניו ,וגם שם רדפה אותם חרב אויביהם.
איזה ספק יכול להיות שהי׳ זה אז בשעה שהחליט בדעתו לנטות ידו על כל העם למען הראותם כי ירדוף מעתה את חכמי התורה.
ואמנם כי אין גרעץ יחיד בטעותו זה ונם פראנקעל הושיב את חכמי התורה בארין יהודה ובירושלים בכל ימי המעשים הנוראים נגדם והוא גם שכח לגמרי את דברי המגילת תענית ויבוא ויערבב עוד יותר את כל הדברים יחד.
ובדרכי המשנה עמוד 35יאמר: "והנה יהודה בן טבאי ברח לאלכסנדריא ולא נודעה עת בריחותו ,ונראה שברח בימי אלכסנדר ינאי אשר הרג הרג רב בעמו ויצאו אז כמה אלפים מן הארץ להציל את נפשם (יוסף שם (13וגם יהודה הי׳ בתוכם ,וגם שמעון בן שטח אחי אשתו של אלכסנדר ינאי הנקראת בלשון חז״ל שלמצא הסתתר מפני המרצח האכזר הזה אשר קצף עליו על ההוא מעשה דנזירים הובא בירושלמי ברכות פ״ז ה״א וכו׳ ,ועי״ש איך נתרצה המלך ושב שמעון אל גדולתו ,ונראה כי בעת ההיא כאשר שככה חמת ינאי כי הטה שמעון את לבו לטוב כתב שמעון האגרת הנזכרת למעלה והשיב את יהודה בן טבאי" אלה דבריו.
וכפי הנראה נעלמו ממנו דברי המגלת תענית לגמרי עד שברצותו לאמר שברח בימי אלכסנדר ינאי הוכרח לנוע על דברי יאזעפוס אשר ידובר שם רק על העם הלוחמים עם ינאי ,והרי במגלת תענית הדברים מפורשים מבריחת חכמי התורה ביחוד אשר מהם ובראשם הי׳ יהודה בן טבאי ,והנה גם לא הזכיר כלל את דברי המגילת תענית. וכל כך נתערבבו לו הדברים עד שערבב גם הוא את המעשה הפרטית אשד הי׳ לו לשמעון בן שטח עם ינאי במעשה הנזירים ,אשר גם דבר אין לה עם הרדיפות הכוללות לכל חכמי הדור ולכל העם כלו, המעשה הפרטית אשר גם חותמה מעיד עליה שהיתה בשעת שלום. הנה בא וערבב זה יחד עם דבר הרדיפות הכוללות אשר מפניהם ברח לדעתו יהודה בן טבאי ,עד שיאמר:
״ונראה כי בעת ההיא כאשר שככה חמת ינאי כי הטה שמעון את לבו לטוב כתב שמעון האגרת הנזכרת למעלה והשיב את יהודה בן טבאי".
אבל מה ענין המעשה הפרטיית של שמעון בן שטח אשר אירע לו לשעה קלה עם ינאי עוד בימי השלום ,מה ענין זה עם דבר "ההרג רב בעמו אשר הרג ינאי ויצאו אז מן הארץ כמה אלפים להציל את נפשם״.
והנה פתאום יראה לו פראנקעל במעשה הפרטיית של שמעון בן שטח גם דברים היותר גדולים במדינה כי כאשר שב אל ינאי פעל עליו כל כך והטה את לבבו לטובה עד ששכח ינאי את כל מלחמתו עמהם ואשר זה עתה גם צלב מהם שמנה מאות איש וישחוט נשיהם ובניהם לפניהם ,והנה כרגע הפך שמעון בן שטח לבבו לטוב ,עד שהרשה ינאי להשיב למקומו גם את הראש והראשון בין חכמי התורה את יהודה בן טבאי.
והנה פתאום נהפכה לבב ינאי לטובה וכל העם שב למקומו. אבל הלא דברי יאזעפוס מפורשים שם שהדברים נשארו כן עד אחרי מות אלכסנדר ינאי ,ויאמר שם :XIII, 14, 2 "בלילה ההוא (אחרי אשר צלב את השמנה מאות איש) ברחו מהארץ אנשי המלחמה אשר היו נגדו, כשמנת אלפים איש, וישארו בארץ גלותם עד אחרי מות ינאי.־
וכן יאמר גם במלחמת היהודים 6 :I, 4,
"ועל ידי זה נפל פחד גדול על כל העם ובלילה ההוא ברחו מכל ארץ יהודה שמנת אלפים ממתנגדי ינאי, ורק אחרי מות ינאי ערבו בנפשם לשוב לארץ יהודה."
ואך בטעות כתב פראנקעל כי שמעון בן שטח כתב האגרת ליהודה בן טבאי כי במקור הדברים בירושלמי חגיגה פ"ב ה"ב הדברים מפורשים שבני ירושלים בכללם כתבו לו כן ,ככל מעשים של שעת שלום.
והנה יודע פראנקעל להגיד לנו חדשות ונצורות כי מכיון שלא הקפיד עוד ינאי על המעשה דנזירים, ומכיון שסלח לשמעון בן שטח על אשר לקח ממנו איזה מאות שקלים לקרבנות ,הנה שב הכל למקומו ,וכל הארץ באה אל המנוחה.
וכל זה ראה פראנקעל בהמעשה הפרטית הקלה שבקלות, אשר נזכרה בירושלמי ברכות מהקפדת ינאי לשעה על שמעון בן שטח.
ומה יפלא אם חוקרי העמים כשירער וחביריו עשו שחוק על ידי זה מכל התלמוד, אחרי אשר סופרי ישראל עצמם לא לבד שלא ביארו הדברים, כי אם שבהתרחקם מכל חקירה עזרו עוד לרעה ,ויעשו את דברי ימינו לנטושים ורטושים ויערבבו כל המעשים יחד ,ויטשטשו פניהם ויהיו כלא היו.
אבל כל הדברים יבארו את עצמן, המעשה הפרטית אשר אירע שם לשעה בין שמעון בן שטח וינאי, דבר אין לה עם המעשים הגדולים והנוראים אשר היו אחר זה מאמצע ימי ינאי עד סוף ימיו בין ינאי וחכמי התורה, אשר רדפם באכזריות חמה, ובין ינאי ובין העם אשר הדריכם מנוחה שנים הרבה זה אחר זה ויהרוג מהם אלפים ורבבות ,וישפוך דמי נקיים ויצלוב אותם בחוצות ירושלים ויתענג עם זונותיו על המחזה הזאת.
ובימים ההם מאז אשר רדף את כל חכמי הדור הי׳ כן עמהם גם מנת כוסו של שמעון בן שטח ,עד אשר הי׳ לעני מדוכא ,ויביא לו לחמו מסחרו בפשתן, ולא הי׳ לו אפי׳ חמור לטעון משאו עליו וזה הוא מאמר בירושלמי בבא מציעא פ״ב ה״ה:
״שמעון בן שטה הוה עסיק בהדא כיתנא אמרין ליה תלמידוי רבי ארפי מינך (לא תשא משאך בעצמך) ואנן זבנין לך חמר ולית את לעי סונין ואזלון זבנון ליה חדא חמר מחד סירקאי ותלי ביה וכו׳." וזה הוא באמת רום גדלם של חכמי התורה אשר גם בישבם בארין נוד מסתתרים ובנפשם הביאו לחמם ,וגם חמור למשא לא הי׳ לו שם ,בכל זה הפיצו גם שם תורת ד׳ לתלמירים מקשיבים. ובימים ההם עצמם צהלו הצדוקים כאבירים בתוככי ירושלים ומאז אשר ברחו חכמי התורה השתערו באכזריות חמה על העם עצמם ושנים רבות ורצופות הרבו חלליהם עד כי יאזעפוס עצמו הוכרח להודות כי עלה מספר חללי העם לחמשים אלף.
עד אשר קצרה נפש העם בעמלם וימצאו הדרך לפרוק עול ינאי והצדוקים מעל צוארם ,וישכרו להם גם הם חיל שכירים וילחמו עם ינאי והנצחון עמד לימינם ,וינאי הי׳ לנודד בהרים. אבל אז שב העם בצדקתם וביושר לבבם ויזכרו לינאי את זכות אבותיו הגדולים ,החשמונאים הראשונים ,וישובו ויתנחמו להשיב לבבם אליו ,חיל השכירים בראותם כי שב לב העם אליו מהרו וישובו אל ארצם ,ובני יהודה מהם החלו להתלקט אל ינאי ומהם עמדו עוד לחכות איך יפול דבר. אבל כולם שגו ברואה ובעצת הצדוקים הוסיף ינאי על חטאתו שבע ,ואך פנו חיל השכירים נטה ידו על העם ,ולאחרונה סחב את כל נכבדי העם לירושלים ויכין להם מטבח ,ובתוך רחובה של עיר סמר שמנה מאות מהם אל הצלב ובעודם חיים צוה להביא את נשיהם ובניהם וישחט אותם שם לעיניהם ,והוא ישב עם זונותיו להתענג במחזה הנוראה הזאת. זה הוא דבר המעשים בימים ההם ,וזה הוא דבר החג הגדול אשר חגגו אז הצדוקים על זבחי העם ועל חללי בת עמם ,וזה הי׳ כל סדרי ממשלתם בארין. אבל גם לבד כל אלה הושיבו גם אלפים בבתי כלאים ,וישבו שם עד אחרי מות ינאי ככל אשר נראה עוד לפנינו.
הערות
הערה (מז): ודבר אין לזה עם הנאמר אצל יאזעפוס XIII, 14, 2אחרי כל המעשים כולם כי אחרי אשר צלב שמנה מאות איש ברחוב ירושלים על השתתפם במלחמה נגדו ברחו אז יתר הלוחמים כשמנה אלפים איש.
שזה ידובר באנשי המלחמה וצבא הלוחמים עמו כמו שיאמר שם מפורש.
ואך לחנם ערבב גרעץ את שגי הדברים האלה יחד ,אף כי דבר אין להם זה עם זה, ולא לבד שהם זמנים שונים כי אם גם אנשים שונים ,כי במגלת תענית ידובר על ראשי חכמי התורה, ואצל יאזעפוס שם ידובר על עמי הארץ וצבא הלוחמים ואשר עמהם.