דורות הראשונים/כרך ב/פרק כא
ודברי ימינו אשר היו לשחוק אצל כל חוקרי אשכנז יחד נתנו מקום נם להחכם גרעץ לבנות בנין גדול באויר.
ובהיות הדברים גם נוגעים לכל דברינו על הצדוקים עלינו לבאר גם את זה. ואמנם כן כי הרשה לו החכם גרעץ במקום הזה להונות את הקוראים באופן גס מאד.
ובח"ג עמוד 113בא ויאמר:
"בכלל נראה כי בימי יוחנן הורקנוס נתרחבו חוקי הפרושים ,חלק מהם על ידי הרחבת והקצרת דברי התורה על ידי פירושים וביאורים מדעתם וחלק מהם על ידי חדשות אשר חדשו ,ועל כן הנה נפסלו אז נשים מעדות (יאזעפוס אלטטי' IV, 8, 15, שבועות פ־ד מ״א) ואסרו אז את הסירוס באדם ובבהמה (יאזעפוס שם , 8, 40 ספרא כ״ג כ"ד) אצל מלקות כתוב בתורה ארבעים ,אבל מפני שכתוב "ונקלה אחיך לעיניך" כי על כן קבע חק הפרושים ליתן אחת פחות מארבעים לבלי יבוא להוסיף (יאזעפוס שם , 8, 22מכות פ"ג מ"י) הכתובים בתורה וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך ,פירשו הם שהכונה שהפרשיות ההם אשר באו בהם ביחוד אחדות ד' ואהבתו וחסדו לעמו ולבלי לעבוד עבודה זרה צריכים לדיכתב ולשאת אותם על היד והראש" אלה דבריו.
הקורא דבריו אלה לתומו יחשוב כי בהמשניות ההם ,ולכל הפחות בדברי יאזעפוס ,יש שם כי כל זה נעשה בימי יוחנן הורקנוס.
שהרי אין תכלית דברי גרעץ להודיע לנו כי נשים פסולות לעדות וכי צריך להניח תפילין. תכלית דבריו הם לאמר שכל זה נתחדש ראשונה בימי יוחנן הורקנוס, אבל הלא בכל המראה מקומות ההם אשר ציין ורשם אין גם זכר מזה. ותהי להיפך כי לא לבד בדברי המשנה כי אם שגם בדברי יאזעפוס הנה גם כל דבריו מזה הנם מדין תורה גמור. ובראשית דבריו מכל זה (IV, 8, 4) יאמר מפורש:
"כל דבריי כתבתי כפי אשר הניחם משה (בתורה) והנחתי ידי מכל מליצה לפארם ,ונם לא הוספתי דבר אשר לא צוה משה." ואמנם כי ככל הדברים הבדוים ,אשר הכותבם יודע בעצמו כי הנם הבל, ולא ישים אליהם לב גם הוא ,אף כן עשה בזה גם החכם גרעץ.
כי במקום אחר יכתוב הוא עצמו לגמרי להיפך.
והנה חשב בזה את מצות תפילין לחדשה אשר בדו להם הפרושים בסוף הימים בימי יוחנן הורקנוס דהיינו כבר בימי הצדוקים ,ובעצם ימי התנגדותם. אבל בנאטע 12אשר שם נדרש לו לבנות עולם מלא באופן אחר ,ואחרי אשר בעמוד 695 יעתיק לו את דברי הגמ' במס׳ הוריות ד׳ ד' אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקים מודים בו אבל בדבר שהצדוקים מודים בו פטורין יאמר:
״הדברים האלה נאמרו על זקן ממרא, כי רק זה יש בו דין זקן ממרא ,מי שמתנגד להסנהדרין בדברים של מחלקאות ,אבל מי שיתנגד להם בדבר שנתקבלו מכל ,גם מהצדוקים ,אין בו עונש דין זקן ממרא והוא הנאמר בםנהדרין פ״ח "חומר דברי סופרים מדברי תורה האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה פטור המשה טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב" ובכל היות הדברים האלה מוזרים יש לזה מקום בדברי העת ההיא. הדינים על זקן ממרא באו על ידי מחלוקת הצדוקים ,ועל כן הנה הדבר בולט ומובן מעצמו ,כי אלו ההלכות שהתנגדו להם הצדוקים עליהם חייב זקן ממרא ,ומפני שלא קרה התנגדות בדברים שנאמרו בתורה ,או דברים של קבלה שהסכימו עליהם הכל ,על כן לא הי׳ על זה חק, ועל כן יכלו לעשות לכלל שאך זה הוא התנגדות מה שהי׳ מחלוקת בין הפרושים והצדוקים ,ומזה יוצא ברור כי הצדוקים הכירו דברים שונים של קבלה ,וכפי הנראה הסכימו לדברים כאלה אשר חופפה עליהם הדר שיבה מהימים הקדמונים כמו החק מהנחת תפילין וקשירתם על היד ועל הראש ,אשר בהמשנה הזאת יבוא לדוגמא ממנה ,אשר הצדוקים כנראה לא הכחישו“.
והנה יבאר הוא עצמו את הדבר "כי הצדוקים הסכימו לתפילין מפני הדר שיבה החופפת על החק הזה מהימים הקדמונים".
ובכל זה שכח דברי עצמו ,ובודה מלבו כי הוא דבר חדש אשד נתחדש בימי יוחנן הורקנוס ,דהיינו בעצם ימי הצדוקים.
וזה הוא באמת דרך נוחה וקלה מאד כי יכתוב לו איש בכל מקום כפי אשר ירצה וכפי הדרוש לו במקום ההוא. וכמה מיעוט חקירה צריך לדברים כאלה ,נם בלא סתירת דבריו. על דבר שאין ספק שהודו בו גם הצדוקים לאמר על זה שנתחדש בימי יוחנן כהן גדול לעיני הצדוקים ,ובימי התנגדותם.
כי אמנם אין אנו צריכים לא להשערות ולא לפלפולים לדעת כי בתפילין לא הכחישו הצדוקים ,כי הוא מפורש במשנה במס׳ מגילה ד׳ כ"ד:
"העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה. נתנה על מצחו או על פס ידו הרי זו דרך המינות ציפן זהב ונתנה על בית אונקלי שלו הרי זה דרך החיצונים."
ולפנינו כתוב במשנה ״נתנה על מצחו או על פס ידו הרי זו דרך המינות" ובמשנה שבגמ׳ באיזה דפוסים "דרך הקראים" אבל ברמב"ם הלכות תפילין פ״ד ה״ג מפורש ״המניח תפלה של יד על פס ידו או של ראש על מצחו הרי זו דרך צדוקים״. ובודאי שזה הי׳ גירסתו במשנה.
וכל החוקרים האלה כולם הורגלו כל כך לנטות מכל דרכי החקירה ,ולנהל את קולמסם כחפץ לבם ,עד שגם כאשר הוכרח החכם ווייס נגד רצונו להסכים כי מצות תפילין מקוימת לכל ישראל עד שגם הצדוקים לא עלה על דעתם להתנגד לזה, בחר לו לשון ערומים ,ויאמר בח״א עמוד :118 "ומצאנו גם כן שהצדוקים, היו מודים לדעת הפרושים בפירוש המקרא אף במקום שפשוטו של מקרא יתפרש באופן אחר כמו במצות תפילין שהמקרא סובל שני פירושים או שנאמר כי והי' לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך הוא בדרך משל וכו' או שנאמר שפירושו על אות ממש שיתן על היד ובין העינים וכמדרש הפרושים, והנה במצות תפילין, הסכימו הצדוקים עם דעת הפרושים״ ואמרו על מצוה זו שהיא אחת שהודו בו הצדוקים למדרש הפרושים (שבת ק״ח)״ אלה דבריו.
ורק תמהון הוא לראות איך הרשו להם על כל צעד וצעד להטעות את הקוראים.
והיכן הוזכר שם במס׳ שבת ד׳ ק״ח "שהיא אחת שהודו בה הצדוקים למדרש הפרושים״ ,והיכן אמרו זה על מצוה זו שם ,והלא גם לא ידובר שם מזה כלל ,והיכן הוזכר שום דרשה על יסוד מצוה זו לא לבד במס׳ שבת ד׳ ק״ח כי אם גם בכל הש״ס מראשו לסופו.
כל הדברים במס׳ שבת ד׳ ק״ח הנם רק זאת: זו שאילה שאל בייתוסי אחד את ר׳ יהושע הגרסי מנין שאין כותבין תפילין על עור בהמה טמאה (אמר ליה) דכתיב למען תהי׳ תורת ד׳ וכו׳ אלא מעתה על גבי עור נבלות וטרפות אל יכתבו אמר לו אמשול לך משל וכו׳ אלא מעתה יאכלו אמר לו התורה אמרה לא תאכלו כל נבלה ואת אמרת יאכלו אמר לו קאלוס. ועל הדברים כאלה שאין להם ענין כלל עם עצם מצות הנחת תפילין עצמה יאמר החכם ווייס:
"ואמרו על מצוה זו שהיא אחת שהודו בה הצדוקים למדרש הפרושים (שבת ק"ח(.״ אף שידע גם הוא שאין שם מכל זה דבר. כי אמנם כן לא הי׳ בזה לא מדרש של הפרושים ,ולא הודאה של הצדוקים. הפרושים לא דרשו ולא חדשו בזה דבר ,לפי שכל זה הוא קבלת האומה בדברי התורה, ובני ישראל עשו כן מימי עולם, ככל ידיעתם את המצות כולם הנאמרות בתורה אשר ידעו ענינם.
והצדוקים לא הודו בזה ביחוד ,כי מעולם לא עמדו הצדוקים לחקור את המצות וענינם ,ומעולם לא הושיבו מלומדים לחקור לא על תארי המצות ,ולא על עניני דברי התורה ,שלא הי׳ זה לא מלאכתם ולא ענינם ,ולא נתנו לב לזה כל עיקר. בעניניס הכוללים אשר הי׳ שם הכרח להחליט דבר אחד לכל ,שם קרו דברים ופרטים אחדים בתוך המשך של זמנים שונים אשר הוכרחו להחליט דבר ולעשות מתוך הסכמת החלט ,או להתנגד בהחלט.
אבל בכל יתר הדברים ,ובפרט בדברים הנעשים מכל אדם לעצמו ,שם לא עשו דבר ,ויניחו לכל אחד לעשות ולהתנהנ כרצונו ,ורובם לא פרשו מדרכי כל העם בכל זה ,ובלשון האשה הצדוקית במס׳ נדה ד׳ ל״ג "אע״פ שנשי צדוקים הן מתיראות מן הפרושים" וזה הי׳ בזמן שלא היתה יד הצדוקים תקיפה ביותר ,והיו בזה זמנים שונים ,ככל אשר יבואר מתוך הדברים לפנינו. ועל כן באמת לא הי׳ להם קולמוס לעצמם ,ולא נבדלו מתוך העדה״.
ואחרי אשר נתבאר לנו כל הנונע לדרכי הצדוקים בהדת ,נוכל לשום לב לעיקר דבר מעשי הצדוקים שהוא הממשלה במדינה אשר זה הי' כל תכלית דבר המפלגה הזאת מראשית ימיהם עד סופם. ושם יתראו הצדוקים לפנינו בכל קומתם ובכל תארם ,ונראה אותם בכל עלילות מצעדיהם.
ונכירם שנית ככל אשר ראינו אותם כבר לפנינו בימי המלחמה מראשית ימי אנטיוכום עפיפהאנעס עד אחרי נצחון האחרון של החשמונאים בימי שמעון אחרון האחים החשמונאים. ולא נשתנה בזה דבר ,כי אם מה שאז פעלו ועשו מעשיהם על ידי ממשלת היונים ,ועתה עשו זר מעשיהם על פי מושלי יהודה. שני זמנים יש כאן לפנינו עתה עד ימי הרומיים בארץ יהודה. האחת מסוף ימי יוחנן הורקנוס עד אחרי מות בנו אלכסנדר ינאי ,כערך זמן קרוב לארבעים שנה "ימי ממשלת הצדוקים".
והשניה מתחלת ימי ממשלת שלמינון אשת אלכסנדר ינאי עד מלחמת האחים בני ינאי ,הורקנוס ואריסטובלוס ,הם "ימי ממשלת הפרושים".
ועלינו להכיר ולדעת את כל המעשים במדינה בימים האלה ,ולדעת מהם את כל דבר הצדוקים ,וכל מעשי הפרושים.
הצדוקים והמעשים במדינה.