דורות הראשונים/כרך ב/פרק כ
אבל הנה החכם גייגער יש לו בזה עוד דברים גדולים וחדשים מאד בנוגע לאיסורים ותקנות מדרבנן.
כבר נתבאר לנו כל צרכו כי עיקר יסוד התנגדות הצדוקים מימי יוחנן הורקנוס ואילך הי' להתקנות מדרבנן.
וגם בלא כל זה הנה הוא גם דבר המובן מעצמו שהצדוקים בודאי התנגדו להתקנות מדרבנן ,שהרי זה הוא עצם התנגדותם התנגדות לדברי הכמים. אבל החכם גייגער יש לו ראיות ברורות כי הצדוקים נהגו איסור בכל איסורי דרבנן ,כמו לבלי ללכת חוץ לתחום ,ולבלי לטלטל גם בחצר של דיורין בשבת, וגם במבוי משותף.
ואם בנוגע לבישול ביום טוב יש לו להחכם גייגער ראיות מדברי הכתובים, שהוא אסור לדעת הצדוקים, הנה בנוגע לאיסורי דרבנן יש לו דברים מפורשים בגמרא. ויותר מזה שיש לו ראיות ברורות כי לא לבד שהצדוקים נהגו איסור בכל אלה ,כי אם שגם התנגדו שם על היתר העירוב וינהגו איסור גם אם יערבו בחצר והשתתפו במבוי.
ואם יפלא הדבר איך אפשר לחשוב כזאת נגד דברים ידועים לכל ,לא יבצר מאומה מדרך חקירת חוקרי אשכנז ,אשר חקירת חכמת ישראל לא נבראה אצלם כי אם לשרשה משרשה ולהפכה לתהו ובהו ,ותהי להם למשחק.
ויאמר החכם גייגער בהחלוץ שם: ״והצדוקים אמרו אין לנו חלק בעירוב ולא נחלה בשיתוף איש לאהלו ישראל ,לא ילך חוץ לתחום ולא יטלטל חוץ לרשותו ,וגם לא יבשל מיום טוב לשבת וכל הערמות ותחבולות הפרושים לא תועלנה להתיר דבר האסור וכו׳ וזה אמרם לענין עירובי תחומין השולח עירובו ביד חרש שוטה וקטן או ביד מי שאינו מודה בעירוב אינו עירוב (משנה עירובין פ"ג מ"ב) ואמרו עלה בבבלי ד׳ ל״א ביד מי שאינו מודה בעירוב מאן אמר רב חסדא כותאי ורב חסדא ידע היטב דרכי הכותים ההולכים גם בזה עם הצדוקים ,ולענין עירוב חצרות אמרו הדר עם העכו"ם בחצר או עם מי שאינו מודה בעירוב הרי זה אוסר עליו אמר רבן גמליאל מעשה בצדוקי אחד שהי׳ דר עמנו במבוי בירושלים ואמר לנו אבא מהרו והוציאו את הכלים עד שלא יוציא זה ויאסר עליכם וכו׳ משנה עירובין ריש פ"ו ומאמרם בבבלי שם ד' פ"ה צדוקי מאן דכר שמיה הוא בלי הבנה כי הוא הוא מי שאינו מודה בעירוב" אלה דבריו.
ואין ספק כי בזדון דבר האיש הזה כי האם אפשר שטעה טעות כזה מהיפוך להיפוך.
והאם אפשר הדבר שלא ידע שמי שאינו מודה בעירוב הכונה שאינו מודה באיסור זה ובהצורך של מצות עירוב ,ולא שאינו מודה בהיתר זה. והלא הי׳ יכול להבין זה גם מתוך משנה זו עצמה שהביא שרבן גמליאל יאמר בשם אביו "מהרו והוציאו את הכלים עד שלא יוציא זה ויאסור עליכם״. דהיינו שחשש שיוציא הצדוקי את כליו לחצר מפני שהוא לא יחוש לאיסור טלטול במבוי ככל דרכי הצדוקים. ואמנם כן כי החוקרים האלה עצמם אשר יאמרו כי אין שורש בתורה לאיסור הוצאה גם ברשות הרבים ,וחכמי התורה (הפרושים) בדו זה מלבם. החוקרים ההם עצמם יהפכו פניהם כשזה נדרש להם ויאמרו שגם הצדוקים לא לבד שקיימו וקבלו את איסור הוצאה ברשות הרבים. כי אם שאסרו גם הוצאה במבוי שאינו מפולש וגם בחצר ,אף שכל זה הלא ודאי שאינו כי אם תקנה מדדבנן ,ולא נסתפק אדם בזה.
ולא זה בלבד כי אם שגם באו לאמר שהצדוקים החמירו בזה כל כך עד שגם לא רצו לטלטל שם על ידי עירוב ושיתוף.
כי חששו לתקנות דרבנן עד קצה האחרון ויראו לגעת באפס קציהם. והבלים כאלה קראו בשם חקירת חכמת ישראל ,ועל דבר־ם כאלה קרא אלינו בראש דבריו את הקריאה הגדולה "עד הנה לא נודע תוכן ההבדל העצום אשר בין הצדוקים לפרושים" והוא יגלה לנו בזה תעלומות חכמה. ולא הי׳ זה די לו ,ונתן להצדוקים נם איסור תחומין ,ויתן זה גם להכותים, וכולם יחד גם הכותים גם הצדוקים לא טלטלו גם בחצר המעורבת ,וגם לא הלכו חוץ לתחום.
ולבד ממה שאין איסור זה מפורש בתורה ,הנה לרוב הפוסקים אינו אסור כלל מן התורה ,ואפי׳ י"ב מיל. וגם מי שסובר שי״ב מיל יש לו סמך בתורה אבל זה דבר פשוט ומוחלט כי אלפים אמה ודאי שהוא דרבנן.
וכידוע שכל מקום שידובר בדין עירוב הוא רק בתחומין של אלפים אשר רק לזה מהני עירוב ,אבל לא לי"ב מיל ,ובתחומין של אלפים הלכה פסוקה שהוא רק מדרבנן ,ורק ר׳ עקיבא יחיד הוא בדבר שהוא מסמיך זה לקרא דמדותם מחוץ לעיר אלפים באמה האמור אצל מגרשי הלוים.
והנה כדי לעשות מדהה ,ולהפוך הדברים ולעשותן פלסתר הי׳ כדי גם לעשות את הצדוקים לא לבד לאוסרים תחומין של אלפים אמה ,כי אם שגם לא הסכימו להתיר זה על ידי עירוב ,ויאמר:
"והצדוקים אמרו אין לנו חלק בעירוב ולא נחלה בשיתוף איש לאהלו ישראל ,לא ילך חוץ לתחום ,ולא יטלטל חוץ לרשותו וכו׳." ובכל זה יאמר: "עד בוא ר' עקיבא והוא כלה ליסד את ההלכה החדשה ותהי ליסוד מוסד ויתצו את כל העמודים אשר הי׳ בית הצדוקים גם הלכות הפרושים הקדומה נשען עליהם.״
אבל הלא הדבר להיפך ,שהרי אך ר׳ עקיבא הוא האוסר תחומין של אלפים ,ודריש זה במשנת סוטה ד' כ״ו :מקרא (במדבר ל"ה) הכתוב במגרשי הלוים ועריהם.
והיש קץ לדברי רוח ,אשר גם מתחלתן לא נבראו כי אם להכחיש את דברי ימינו.
אבל אם החכם גייגער רואה בהמשנה בעירובין ריש פרק ו' ששם נאמר מפורש כי הצדוקים נהגו איסור לא לבד באיסור הוצאה ברשות הרבים ,כי אם גם בחצר ובמבוי ,עד שגם לא הודו להיתר עירוב ושיתוף.
הנה יעשה רעהו ונושא כליו החכם ווייס את הדברים פלסתר ,לגמרי להיפך וגם כן ממשנה זו עצמה במס׳ עירובין. ובעמוד 119יאמר על הצדוקים: "לא היו מודים בעירוב והכחישו איסור הוצאה בשבת (עירובין פרק ו' מ״א)״ אלה דבריו.
והנה בא האחד ומעיד לנו בשם המשנה הזאת שלא לבד שהי' להם איסור הוצאה דאורייתא ,כי אם שקיימו וקבלו גם סייג ותקון דרבנן שיש בזה גם בחצר ובמבוי ,והוסיפו עוד לאסור גם חצר מעורבת.
והשני יעיד לנו בשם המשנה הזאת עצמה כי לא לבד שלא נהגו באיסור דרבנן שיש בזה כי אם שהכחישו גם לאיסור הוצאה עצמה. ועל שולחן אחד שניהם כזב ידברו ,ובמשנה שם אין שם לא דברי זה ולא דברי זה.
וכל דברי המשנה שם אינם כי אם זאת שהצדוקים אינם מודים בתקנת חכמים שצריך ערוב, והם יטלטלו גם בלא עירוב ,לפי שבאמת אין זה כי אם תקנת חכמים ,וככל תקנות חכמים פקרו בריש גלי ובפומבי ,וזה הי׳ כל עיקר יסוד דבריהם לאמר שאינם רוצים לשמור תקנות חכמים.
ואין במשנה זו שום דבר חדש בנוגע להצדוקים כי אם את אשר כבר נתבאר שהיסוד אשר עשו להם הצדוקים מימי יוחנן הורקנוס ואילך הי׳ זה שאינם חפצים בתקנות דרבנן. ומה אפשר לאמר על לשון ערומים אשר בחר לו החכם גייגער בראשית דבריו (הועתק בפרק הקודם) וכתב:
"מצות שבת היתה חביבה מאד בעיני שבי הגולה ,ועליה הזהירו עזרא ונחמיה מאד וכו׳ איסור הבערה מפורש בתורה ,וגם במן מצאו את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו, ופירשו זה מערב שבת״ על כן החמירו וכו׳.״ אבל האם הם פירשו זה מערב שבת ,והלא הדבר מפורש כן בהכתובים עצמם ,והלשון בשמות ט"ז כ"ג: "ויאמר אלהם הוא אשר דבר ד׳ שבתון שבת קדש לד׳ מחר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העדף הניחו לכם למשמרת עד הבקר.״ והוא עצמו איזה שורות אחר זה יבוא ויבדא מלבו שלא לבד ביום השבת, כי אם שגם ביום טוב אסור בישול ,ושזה הוא דעת הצדוקים על פי עומק פשט הכתובים ,עד שבא ר׳ עקיבא ונתץ את עמודי ההלכה הקדומה והישנה. וכל זה נכתב לשם חקירה ,ולשם חכמת ישראל ודברי ימיו.