דורות הראשונים/כרך ב/פרק ח
אם כי בכל אשר כבר נתבאר ראינו כי לא מלכי היונים מדעתם לחמו עם ישראל כי אם החבורה הגדולה הזאת ומלכי סוריא היו נכונים לתת לבני ישראל את כל שאלתם לולא עוכרי עמם אלה.
הנה נראה זה עוד יותר מהמעשים אשר היו אחרי מות יהודה המכבי.
כבר ראינו בפרק הקודם את המצב הנורא אשר הי׳ אז בישראל. "ויהי עת צרה לישראל אשר כמוה לא הי׳ וכו׳" וכי טובי העם באו אל יונתן וימלאו את ידיו כי יהי׳ הוא להם לראש תחת יהודה אחיו.
אבל מה היתה הראשות הזאת בעת ההיא? ירושלים היתה כולה בידי חבר הבוגדים ,וטובי העם ויונתן עמהם לא היו יכולים גם לבוא שם ,וארץ יהודה בכללה נם היא היתה אך בידם ,ותחת משמרת פקודתם.
כל אשר יכלו לעשות בעת ההיא הי׳ רק זאת לצאת יחד אל המדבר אשר על יד הירדן ,ולעמוד שם על נפשם. חבר בוגדים עם בכחידעס הלכו אחריהם גם שם ,אבל יונתן ואנשיו עמדו נגדם וירבו חלליהם, ויעברו את הירדן ובכחידעס הסתפק בזה כי נטו אהלם למרחוק ולא עבר אחריהם את הירדן וישב לירושלים, ויבן ביהודה ערי מבצר לשום מתג בפי כל מנגדי חבר הבוגדים, לבלי יוכלו להרים ראש.
ויבן את יריחו ואת אמעאוס ובית הרן, ואת בית אל ואת תמנת ופרעתים, חומה גבוהה דלתים ובריח, ויושב שם חיל לדכא את ישראל, ויוסיף עוד לבצר את בית צור ואת גזר ואת הבירה אשר בירושלים, ובכולם הכין כלי נשק ובני חיל וכל צרכיהם.
ואם לא היו לפנינו כי אם הדברים האלה הי׳ עוד מקום לחשוב כי כל מה שעשו היונים ובכחידעס בראשם לא הי׳ לטובת אנשי בריתם ביהודה, כי אם רק מדעתם הם ורק לטובת ממשלתם בערי יהודה.
אבל מיד אחר זה (ט׳ נ"ד) נאמר:
"בשנת מאה ושלש וחמשים בחדש השני פקד אלקימוס להפיל את חומת העזרה, ויהי חפצו להרוס מעשי הנביאים(י) אבל כאשר אך החל להפיל החומה ניגף פתאום וימת במכאובים נדולים ,ובראות בכחידעס כי מת אלקימוס שב לסוריא אל המלך ,והארץ מצאה מנוחה שתי שנים.״
ומבואר כי כאשר אך מת אלקימום ראש החבורה עזב בכחידעס את כל המעשים ביהודה וישב לסוריא אף כי לטובת ממשלת היונים בארין הלא הי׳ נדרש עתה דבר היותו בארץ יהודה יותר עוד מאשר בחיי אלקימוס. ומזה הננו רואים שכל ההנהגה לפני זה ,אף שנאמרה על שם בכחידעס ,הי׳ הוא רק השוט שישראל לוקה בו ,אבל כל המעשים באו ויצאו רק מתוך החבורה הזאת ואלקימוס בראשם, והיונים היו רק עוזרי רהב.
ואמנם כי המצב הי׳ אז הרוס כל כך עד שזה שנאמר "והארץ מצאה מנוחה שתי שנים״.
הנה המנוחה הזאת ידענו ענינה מכל האמור שם, כי הכונה רק זאת כי במות אלקימוס ובכחידעס שם למקומו לא חפשו אחרי כל שומר מצוה בארץ יהודה, והעם התנהג כחפצו וטובי העם ויונתן בראשם יכלו לשבת במנוחה בהמקום אשר הודחו שם ולא יראו רע, אבל גם אז לא יכלו לשוב לירושלים.
וזה קראו בימים הנוראים ההם "והארץ מצאה מנוחה שתי שנים״.
ואמנם כי גם המנוחה כמעט הזאת אשר מצאו טובי העם רחוק מירושלים וערי יהודה לא רצו חבר בוגדים להניח להם.
ומיד אחר זה (שם ט׳ נ״ח) נאמר:
"ויתיעצו יחד כל חבורת בוגדים בעמם לאמר הנה יונתן ואנשיו יושבים במנוחה, ולא יראו רע, הנה עתה אשר יחשבו כי אין רודף וישבו במנוחה, עתה העת להסית את בכחידעס ליפול עליהם פתאום ולהוליך כולם שבי ,וישלחו אנשים מתוכם אל בכחידעס לדבר אל לבו לעשות כן ,והוא האמין לדבריהם(יא) ויעתר להם ויאסוף את חילו ,ומכתבים שלח אל כל בעלי בריתו ביהודה כי יראו לדבר שלום אל יונתן ואנשיו, ולתפשם חיים עוד טרם יוודע לו דבר בואו בראש חילו. אבל הדבר נודע ליונתן, וימהר וישב עם אנשיו אל המדבר ,וישבו שם בעיר הנשמה בית־בתי ,ויבנו אותה ויתבצרו בה. כאשר נודע זה לבכחידעס נסע עם כל חילו ורבים מחבר הבוגדים ,וישימו יחד מצור על העיר הזאת ,ויכינו את מכונות המצור להשחית את העיר. בצר לו השאיר יונתן את שמעון אחיו להגן על העיר, והוא עם מתי מספר התחמק משם וכו' ולאט לאט התלקטו אליו אנשים רבים ויהיו לו לבני חיל ,וגם שמעון ואנשיו לא הניחו את ידם ,וכפעם בפעם יצאו מהעיר ויתנפלו על היונים ועוזריהם ,ויהרסו גם את המצור אשר שמו עליהם ,ואת כלי המשחית .אז חרה אף בכחידעס על "חבר הבוגדים" על אשר הסיתו אותו לבוא שנית אל ארין יהודה ,ובחמתו המית רבים מהם, ויכין את חילו לשוב אל ארצו. בהוודע כל זה ליונתן שלח מלאכים אל בכחידעס לכרות לו ברית שלום, ולהשיב ליונתן את כל השבוים הרבים מבני יהודה אשר היו עמו ,ובכחידעס בכל לבבו עשה לו ברית שלום וגם השבע לו כי עוד כל ימי חייו לא יעשה עמהם רעה ,וישב לו את כל השבוים ,והוא שב אל ארצו ולא יסף עוד לבוא בגבול ארץ ישראל. אז נחה החרב בארץ יהודה ,וישם יונתן משכנו בעיר מכמש ויעש משפט וצדקה בארץ. וישתדל לרפא את כל הריסותיה ,ויתחזק גם לטהר את ארץ יהודה מחברת הבוגדים."
והננו רואים בזה שני דברים גדולים מאד אשר ילמדו אותנו לדעת את כל מצב הדברים.
מצד אחד הננו רואים כי "חבר בוגדים״ התחזקו כל כך ויכלו כבר לעמוד על רגלי עצמם נם בלא עזר היונים עד כי אף אשר היונים כרתו ברית עם יונתן, ובכחידעס הכירו לראש העם ,והשיב לו את השבוים וכדת עמו ברית שלום וילך וישב לו ארצו. בכל זה נשארה גם אז כל הארץ תהת ידם עם עיר ירושלים עצמו עוד חמש שנים רצופות.
ויונתן הוכרח ליסד לו ממשלה לעצמו ביהודה ממשלה קטנה לעצמה בעיר מכמש ,ולא הרהיב בנפשו לבוא לירושלים.
וכן הבין הדברים גם שירער בח"א עמוד 227ויאמר: "בכחידעס שב אל ארצו ויניח להיהודים כי יעשו ביניהם כחפצם ,ועל ידי זה בא הדבר כי יונתן התחזק בכל יום יותר ויותר. בספר המכביים נאמר "אז נחה החרב ביהודה ,ויונתן ישב בעיר מכמש ויעש משפט וצדקה בארץ ויכרות את הבוגדים" עם המלות הקצרות האלה יכלול ספר המכביים את כל המעשים של חמש שנים רצופות ,אבל כונת הדברים יוכלו להיות רק זאת כי אף שהממשלה בירושלים היתה עוד גם אז בידי חברת־המתיונים יסד לו יונתן בכל זאת גם כעין ממשלה בעיר מכמש ,אשר לאט לאט התחזקה ותקח עמדתה עד כי לסוף יכלה גם להרשות לעצמה לנטות ידה על המתיונים ולהשתדל להכריתם מהארץ" אלה דבריו גם הוא.
וכן הוא כי אי אפשר להבין הדברים כי אם כן. ומצד השני הננו רואים כי אף אשר שלומי אמוני ישראל לא הלכו בגדולות ויראו מנוחה נם אם יכלו לשבת בפנת גג, בעיר מכמש ,וכמה נקל הי׳ אז לחבר בוגדים כי ישלימו גם הם עמהם ככל אשר עשה בכחידעס ,והלא כפי שראינו מדבריהם עם אלקימום לא בקשו דבר כי אם לתת להם מנוח ,בכל זה לא עשו כן.
ואלה חבר בוגדים היו כבר גם חזקים כל כך עד כי גם אחר עבור חמש שנים לא ערבו לעצמם יונתן ואנשיו לבוא לירושלים ,או להלחם עמם ולגרשם משם. ואך מתוך מעשי דברי הימים בא הדבר ,בשנת מאה וששים ליונים ,הנה מאת ד׳ היתה נסבה ובסוריא באה עוד הפעם חדשה גדולה ,ושני מלכים נדונו שם יחד מלחמת הכסא ,ולשניהם היתה אז נחוצה קרבת היהודים ,ובידעם כי המתיונים יחיו רק על חרבם ,אבל העם בכללו ינהו אחרי יונתן ובעלי בריתו ראשי האומה, הנה נאמר שם סי׳ י׳ לאמר: בשנת מאה וששים בא אלכסנדר בן אנטיוכוס עפיפאנעס וילכוד את עכו וימליכו אותו עליהם ,ודעמעטריוס נבהל מאד ויאסוף את חילו ,וישלח ליונתן מכתבי אהבה ושלום לבקשו כי יהי׳ בריתו אתו ,כי אמר דעמעטריוס לשריו עלינו לקדם פני הדבר טרם ישים יונתן את ידו עם אלכסנדר בזכרו את אשר עשינו לו ולאחיו ולכל עמו ,כי על כן יקדם את פני יונתן בדברי נגידים ,ויתן לו רשות להעמיד חיל־תמידי ולהכין כלי נשק ,ולהקרא בעל ברית המלך דעמעטריוס ,ואת בני התערובות מגדולי העם אשר שמו במבצר עיר דוד (אקרא) פקד להוציא לחפשי ,ולמסור אותם ליונתן ,אז בא יונתן לירושלים עם מכתבי המלך ויקרא את כל הדברים באזני כל הקהל ,ויפול פחד גדול על יושבי המבצר (אקרא) בשמעם כי כרת המלך ברית עם יונתן ,וכי גם הרשה להעמיד חיל־תמידי, וישיבו לו את בני התערובות כפקודת המלך ,ויונתן השיבם אל בית אבותם.
ובכל אשר התישב אז יונתן בירושלים ,הי׳ אז עוד המבצר (אקרא) בידם, ונם בערי המדינה אף כי כל העם היו לבם אחרי סנולת העם ויונתן בראשם, ועל כן ערי הפרזי אשר שם הי׳ העם שליט בעצמו הי׳ אחריהם ,אבל בהמבצרים אשר היתה יד "חבר בוגדים" תקיפה, שם החזיקו הם מעמד (עי׳ יאזעפוס .(XIII, 5, 2
בימים ההם נספה דעמעטריוס במלחמה, ואלכסנדר אשר הי׳ עתה למלך קרא גם הוא את יונתן לבוא אליו לעכו בהיותו שם יחד עם מלך מצרים ,אז מצאו "חבר בוגדים״ עוד הפעם עוז בנפשם וישלחו גם הם שלוחים רבים מתוכם להסית את אלכסנדר ביהודים ,אבל המלך לא שם לבו להם ,כי יונתן כבר התחזק ויביא עמו מתנות כסף וזהב ויפיק רצון. ובכל זה היתה גם אז עוד יד "חבר בוגדים" תקיפה בהמבצרים ,וגם מבצר אקרא בירושלים הי׳ בידם. ורק אחרי עבור עוד חמש שנים בשנת מאה וחמש וששים כאשר נתחזקו טובי העם יותר ,ועוז ידם במדינה ובירושלים כבר שב וקרם עור ובשר ,אך אז אסף יונתן את כל העם ויעוררם כי בא העת לקחת מידי "חבר בוגדים" את המבצר בירושלים עצמה. וגם אז לא שמו הם לבם לשוב אל עמם ,בי אם שמו פניהם רק אל בני הנכר ,ממלכת סוריא כבר באה אז אל דעמעטריוס השני ניקאטאר בן דעמעטריוס הראשון ,ואליו שלחו ״חבר בוגדים" לבוא להושיעם ננד עמם.
וחפצם הצליח בידם. ניקאטאר בא אל עיר עכו ומשם שלח דברו אל יונתן, כי ימשוך ידו מלהלחם על המבצר בירושלים ,וכי יבוא לעמוד לפניו בעיר עכו. אז הלך אליו יונתן יחד עם טובי העם והכהנים ,ובידם מתנות רבות לכסף ולזהב ,ובנתנם לו שלש מאות טאלאנטי קיים בידם חפצם כי יהיו פטורים מעתה מלשלם מס למלכי סוריא.
אבל בנוגע להמבצר בירושלים לא יכלו עוד גם אז להפיק חפצם. ורק אחרי זה כאשר לחם עמהם ניקאטאר והם הצליהו גם במלחמתם עמו נאמר שם י"ב ל"ה: "יונתן שב לירושלים ויאסוף את כל העם ויחליטו כולם יהד לבנות מבצרים חדשים בארץ יהודה נגד כל אויב מבחוץ ,ולבצר ולהגביה גם את חומות ירושלים, ולבנות חומה גבוהה בין העיר ובין המבצר בתוך העיר (אקרא) אשר התבצרו שם "חבר בוגדים" למען אשר יהיו הם שם בודדים ולא יוכלו לבוא ולצאת לקנות ולמכור.״ ובכל זח הי׳ גם זה בימי יונתן ללא הועיל ,ואך אחרי מות יונתן ,בימי שמעון אחיו בשנת מאה ושבעים ואחת ליונים ,אחרי אשר כבר הצליח בידי בני ישראל ללכוד אחד אחד את כל מבצרי "חבר בוגדים" במדינה ,ואחרי אשר גם בהמבצר בתוככי ירושלים החלו לשאת חרפת רעב רק אז בקשו את השלום והשיגו אותו ,כדרכם של טובי העם אשר רצו רק שלום עמם.
ואחרי כל מעשי שמעון אשר יסופר במכביים שם ודבר הברית אשר כרת עם המלך דעמעטריוס נאמר שם י״ג מ״ט: "אלה אשר בהמצודה בירושלים לא יכלו עמוד עוד ,כי לא יכלו לצאת ולבוא ולעשות מקנה וקנין ,ויחלו גם לסבול מחסור ,בכל צרכיהם ,עד כי הרבה מהם גם מתו ברעב ,אז קראו לשמעון לשלום ,והוא נתן להם את בריתו שלום, אבל גרשם מהמבצר ,ויטהר את המקום ההוא מן הגלולים הרבים ,ומכל טומאתם, ויבואו שם שמעון וכל בני ישראל עמו ,בשלשה ועשרים להדש השני בשנת מאה ושבעים ואחת ,בתודה וקול זמרה, וכפות תמרים ,נבל ותוף וכנור ,כי אויב גדול הוסר מישראל ,וישימו להם לחק לחוג בכל שנה את היום הזה ליום תשועה.״ וכן הם גם דברי מגילת תענית פרק שני:
"בעשרים ותלתא ביה (בחדש אייר) נפקו בני אקרא מירושלים, שהיו מצירים לבני ישראל ולא היו יכולים לצאת ולבוא מפניהם ביום אלא בלילה, וכשגברה בית חשמונאי הגלו אותם משם ואותו היום שעקרום עשאוהו יום טוב.״ ואחרי כל הדברים האלה יפתח לנו השער להבין את כל הדברים מאחרי המלחמה ואילך.
הערות
הערה (י): ספר ראשון להחשמונאים הי׳ מראשיתו כתוב עברית ונאבד ,ובודאי ששם הי׳ כתוב שם הרגיל אצל בני ישראל ,וידוע לשימושו ,אבל בהעתק היוני אשר נשאר לפנינו העתיקו זה בלשונם אשר על ידי זה נאבד מאתנו עיקר הודאת הדבר.
הערה (יא): אין ספק כי כל פעם היו קסמים בידם והכסף ענה את הכל ,בהיות כל המדינה תחת ידם ,וההכנסה ברשותם ,ועל כן בכל התרחקות היונים ומשכם את ידם ,שבו ונחרצו בריצי כסף.