דורות הראשונים/כרך ב/פרק ט
אחרי המלחמה
ואמנם כן כי יפלא מאד איך לא הרגישו כל החוקריס כולם בדבר גדול מאד. והוא דבר הדור החדש מהמתיונים.
מתחילת ימי יאזאן ,היינו מראשית ימי אנטיוכוס עפיפהאנעס ,אשר אז התחילו המתיונים ללכת בכל דרכי היונים כבר עברו חמש ושלשים שנה. ובמשך הזמן הגדול הזה כבר קם אצל כל המתיונים דור חדש אשר חונך מהם רק על פי הנהגתם. ואם במשך הזמן הזה ,שמו את כל השתדלותם לעשות את כל בני ישראל לגוי נכר ,הלא אין ספק כי את בניהם הם חנכו כן ,על הדרך אשר בחרו להיות ככל הגוים בית ישראל. ואם הם שרפו את ספרי התורה וכל כתבי הקדש אשר באו לידם ,ויהרגו גם את האיש אשר מצאו זה אצלו ,ואם הם המיתו את כל איש ואשה אשר מלו את בניהם ,ויתלו את בניהם עמם ,ואם הם חכריחו את בני ישראל לחלל את השבת ,ולאכול כל פגול ,ולעבוד לעצבי היונים.
הלא דבר שאין צריך לאמר הוא כי בניהם הם כבר נתחנכו מהם מתחלתם רק בדרכם זו. ועל כן הנה במשך זמן של שלשים וחמש שנה הלא קם עתה בהכרח מבניהם דור חדש ,אשר התורה וכל דרכי התורה היו מוזרים לו לגמרי.
דור חדש אשר לא לבד שלא ידעו את התורה כי אם שגם לא ראו אותה מימיהם ,אחרי אשר שרפו אותה המתיונים נם אם נמצאה ביד אחרים ,וגם הרגו את האיש ההוא ,דור חדש אשר מכל מעשי המצוות גם זכרם לא שמעו ולא ידעו מהם עד מה, וכל דברי ישראל והנהגתו היו מוזרים להם לגמרי אחרי אשר בכל משך הזמן הזה ברחו מהם כל שלומי אמוני ישראל ,היינו כל העם בכללו, כבורח מפני הארי ,ובכל משך ימי המלחמה היתה סכנה לבני ישראל לא לבד לדור עמהם בשכונה אחת ,כי אם גם בעיר אחת. והנה בהכרח קם עתה מכל המתיונים הרבים דור חדש ,אשר גם אלו נהפכו עתה כל המתיונים אחרי המלהמה, ובין לילה היו לצדיקים ובעלי תשובה גמורים, הנה לא היו יודעים בכל זה ממעשי המצוות ולא כלום ,ולא היו יכולים לדעת דבר מתורת ד׳ כי אם מתוך ההעתקה היונית .ועל פי פירושים אשר יבדו מלבם.
והנה הי׳ זה מראה הפנים של הדור החדש אשר קם עתה אחר המלחמה מכל המתיונים הרבים ההם ,וזה הוא באמת כל מראה הפנים של הצדוקים אשר נראה מאז ואילך וזה הוא כל דבר צורתם הבולטת עם כל השרטוטים הרבים אשר נראה ונכיר מכל הדברים אשר יתבארו עוד לפנינו.
ורק תמהון הוא לראות עד כמה לא חקרו את דברי ימינו עד כי לא הרגישו בדבר פשוט אשר כזה ,להבין ולדעת את הדור החדש אשר קם עתה בהכרח מכל המתיונים הרבים ההם. ואמנם כי גם עיקר הדבר את אשר חשבו כל החוקרים ההם גם בנוגע להמפלגה הזאת בכלל כי על ידי הנצחון הזה עליהם ,נאבדו פתאום מתוך הקהל, ובין לילה גם עברו ובטלו מן העולם והיו כלא היו. הנם רק הכחשת המפורסמות הכחשות כל מעשי בני אדם ,והיכן ראו כזאת בדברי ימי עולם ,והיכן מצאו כזאת בדברי ימי עם ועם. הן המפלגה הגדולה והכבירה הזאת ,לא באה בדרך מקרה ,ולא נארגה פתאום ,עד שיהי׳ אפשר לאמר כי כאשר באה כן הלכה ,ובאבדה נצחונה התפוצצה לרסיסים ,ותעל בתהו ותאבד ותעלם.
המפלגה הנוראה הזאת כבר עברו עליה כשמונים שנה מתחלת ימי התרקמה בימי יוסף החוכר ,עד אשר נצחו אותה עתה העם בכללו.
ובכל הימים הרבים ההם כמעט כרובם היו כל מיתרי הממשלה בידם ,וכל פקידי המדינה ,וכל המשרות כולם גם הם היו מיושבים מהם ,והם גם היו ונשארו גם עתה עשירי העם ואילי הכסף.
ואך זה עתה גם משלו ממשלה בלי מצרים כשלשים שנה, וכל האספסוף אשר התאוו תאוה הוכו לרגלם ויהיו לרודים על ידם.
ומפלגה גדולה וכבירה כזו אשר מזה שמונים שנה שלחה נטישותיה בכל ארץ יהודה ועשרות בשנים היתה נוראה על כל סביבה ,מפלגה משרים וחורים יכל אבירי ארץ ,האם אפשר הדבר כי אחרי הנצחון הזה ירדו תהומות ויעלמו. והרי מכל דברי ימיהם ומכל המעשים עמהם ידענו כי חפצם הי׳ מטיל ברזל ,ואם גם אלף פעמים כרעו לא נפל לבם ,ולא שבו מדעתם ,ומכל מטרתם אשר הציבו להם.
הלא גם אלו לא הי' נודע לנו דבר על דבר כתת הצדוקים מיד אחר זה, אשר הלכו לגמרי בבל דרכם הם ואין ביניהם ובין המתיונים ולא כלום ,הלא היינו יכולים להבין זה מעצמינו ,שכן הי' אז בהכרח באשר אחרת אי אפשר לפי טבע הדברים עצמם. עכשיו שידענו זה מדברי הימים ,והדבר בא אלינו משם בקולי קולות, יבואו החוקרים החדשים ויעמידו פנים כאלו לא הי׳ דבר ,וזה לזה שואלים מאין בא זה, ואיך היתה כזאת פתאום. אבל כל הדברים הולכים יחד, ושומרים תפקידם ,ואם כי נוצחו עתה, והממשלה באה ליד הטובים בעמם ,ושמעון האח האחרון מהחשמונאים משל על העם בשם הצדק והמשפט ,והיונים נערו כפם מארץ יהודה, הנה עוד מעט בימי יוחנן בנו של שמעון נראה עוד הפעם את החבורה הגדולה הזאת, "בכל תוקף אגרופם" ,ובפניהם החדשים כפי מעמד הדברים עתה.
אמנם כי לא לבד בימי יוחנן כי אם גם בימי שמעון ,לא נתפרדה חבילתם אף רנע ,ולא פסקה השתדלותם לשובב להם כל דרכם כבראשונה.
ורק שש שנים אחרי הנצחון הגמור על חבר בוגדים נפל שמעון תחת יד מרצחים, חתנו פטאלעסעאוס בן חביב אשר שמעון גדלו ונשאו ויפקיד בידו את מבצר יריחו ,בקשו את חותנו וחמותו ובניהם לבוא אליו ,ובמשתה היין נפל עליו ויהרגהו, וככל דרכי המתיונים לפני זה שלח מכתבים אל מלך סוריא לשלוח לו חיל עוזר ,ולירושלים שלח שלוחים לקחת בידם את העיר והמבצר, אבל הדבר נודע ליוחנן בן שמעון (יוחנן כהן גדול) וימהר ממקומו בגזר ויבוא הוא ראשונה לירושלים ויסכל עצתו (מכביים ט"ז א׳ ויאזעפוס .(XIII, 7, 4 וכל המעשה הנוראה הזאת אי אפשר להבין כלל והדברים כשהם לעצמם מפליאים. הנה שלח שלוחים לירושלים לקחת בידם את העיר והמבצר ,ובמכביים ט"ז י"ט נאמר:
"ופטאלעמעאוס שלח שלוחים לגזר להמית את יוחנן וכו׳ ושלוחים אחרים שלח לירושלים לקחת בידם את העיר והמבצר“.
אבל מה ענין להדבדים האלה ,ואיך זה יקחו השלוחים בידם את העיר והמבצר אם כל אנשי ירושלים היו כולם אחרי שמעון. והדבר ידוע כי שמעון הי׳ אהוב העם אשר על כפים נשאוהו ,בהיותו אחרון האחים החשמונאים בני מתתיהו ,ומתתיהו לפני מותו כבר צוה את האחים כולם לשמוע בקולו בהיותו חכם ויהי׳ להם לאב (מכביים א׳ ב׳ ס״ה) וקרוב לשלשים שנה להם מלחמת העם ,וכל אהבתם להאחים כולם ירש עתה הוא לבדו. וגם כי בימיו נושע ישראל תשועה קיימת ויראו מנוחה מכל אויביהם מסביב, ובספר המכביים ספר א׳ ט"ז ט׳ נאמר: "בימיו שבה הצלחת העם למקומה ויראו אור ,זרעו וקצרו וישאו אלומותיהם ברנה ,חארין נתנה יבולה העמקים עטפו בר ,ופרי הארין הי׳ לגאון ולתפארת הזקנים ישבו ברחובות ,ויספרו הצלהת הארין ,והנערים לבשו מכלל ויצאו בגבורי מלחמה ,בבל הערים נתן שמעיון אוכל וכלי נשק לרוב ,עד כי יצא שמו גם בין הגוים ,ותהלתו מלאה ארין. הוא חיזק והעמיד את שלום הארין ,וישכון ישראל לבטח ,כל העים היו ששים ושמחים וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד, כל כושל מצא עזרתו וכו׳.״
ופתאום והנה האיש הדגול מרבבה הזה נפל שדוד ביד בן עמו ,והאיש הגדול אשר נשא על ראשו עתה את כל אהבת העם לכל האהים החשמונאים יחד ,נפל ביד בן עולה. והמרצח הזה שולה שלוחיו לירושלים לקהת בידם את העיר והמבצר. והלא הי׳ לו לדעת כי העם ירגמו אותם באבנים ולא נזכר כלל כי באו בראש חיל גדול וכבד. והלשון בספר המבביים הוא כי שלח שלוחים להמית את יוחנן חרש ,אבל ליוחנן נודע זה ויקדם פניהם וימיתם ,וכן שלח פטיאלעמעאוס שלוחים לירושלים לקחת בידם את העיר והמבצר.
וכל זה הוא דבר פלא ואשר אי אפשר להבינו כלל אם לא הי׳ שם בירושלים כח גדול עמו ,ולא הי׳ עולה על דעתו לעשות כן לולא בטח לבו בעזרתם ,וכי ידם תכון עמו.
רק כי הקדימו יוחנן ,והוא בא קודם בשערי ירושלים ,ולא נתן לו להפיק חפצו.
ויאזעפוס במלחמות היהודים I, 2, 3יאמר:
"פטיאלעמעאוס שלח מרצחים להמית גם את יוחנן ,אבל לו נודע הדבר וימהר לבוא לירושלים בהיותו בטוה כי העם יזכור לו כל המעשים הגדולים של אביו, ויבז את מעשי רשע של פטאלעמעאוס .אחריו בא פטאלעמעאוס לירושלים בשער אחר משערי העיר ,אבל העם אשר כבר קבלו שם את יוחנן לא קבלוהו עוד." ומבואר גם מדבריו כי בגפו בא פטאלעמעאוס לירושלים ,ולא היתח שם מלחמה.
אבל על מי סמך פטאלעמעאוס בבואו לירושלים ,ואיזה תקוה היתה יכולה להיות למרצח נפש אהוב העם אשר נטלם ונשאם כארבעים שנה ויביאם למרום פסגת ההצלחה? איזה תקוה היתה יכולה להיות לו כי יריעו לקראתו בירושלים לשים כתר הממשלה על ראש איש משחת איש מרצח.
והלא הי' לו לדעת כי ישרפו אותו שם העם חיים.
הן האחים החשמונאים, ושמעון בתוכם, לא פרקו מיהודה רק עול אחיהם מנדיהם לבד, כי אם שביחוד בידי שמעון עלה להעלותם על גרם המעלות היותר גבוה אשר לא הי׳ כן עוד בכל ימי הבית השני, כי תחלה היו עבדים לפרס ואחר זה ליונים ,ועתה היו אדונים בארצם ועול היונים פרקו עתה לגמרי ,ויאכלו מטוב הארץ.
ואת האיש הנושא על ראשו את הדר תפארת הלאום באופן נעלה כזה הרג בן נעות המרדות הזה. והנה הוא בא לירושלים בגפו מבלי לירא רע ,ומתנשא כי העם ישלמו לו בעד פעלו הטוב הזה לתת את הממשלה בידו.
הלא אין ספק כלל כי סמך על העדה הרעה כל מרשיעי ברית מלפנים, התקיפים הגדולים והאדירים ,אשד ידע אותם היטב, כי אף אשר היו עתה למנוצחים ונשאו בשרם בשניהם ,אבל כדובים אורבים יביטו אל טרף, ויקוו ליום אשר תשחק להם השעה להשיב ממשלת הארץ לידם ,ומהם קוה כי במות שמעון יקומו עתה כאיש אחד, וכי כבר הי׳ דברו אתם לפני זה. אבל יוחנן סיכל עצתם ,כי הוא בא ראשונה לירושלים וישמיע לכל העם את החדשה הנוראה, ואת הרעה הנשקפה ועל ידי זה בבר לא יכלו כל הזדים ועושי רשעה לעשות כל מאומה ,בהיות העם כבר נכונים לעמוד כנגדם.
ומבואר נגלה לפנינו כל הדבר כמו שהוא וכי גם אחרי המלחמה לא נתבטל דבר המפלגה הזאת רגע ,ובסתר אהלם רקמו תחבולות איך להשיב את הממשלה אליהם ולהכריע את כל העם תחתם. והוא גם דבר המבואר מעצמו כי דבר המפלגה בכללה לא נתבטלה אף רגע. ונראה ונבין בזה עוד יותר את מעמד הדברים מזה עצמו ,כי יוחנן והעם אתו לא תפשו חיים את פטאלעמעאוס ,והסתפקו רק בזה לבד לבלי לקבלו בירושלים.
כי יראו לבלי לתת חרב בידי בעלי חבורתו בירושלים בשעת ההתרגשות הגדולה ,ולבלי יהי׳ חרב איש ברעהו בירושלים ,ועל כן הניחו אותו לנפשו ,וזה באמת היותר טוב מה שהי׳ אפשר להם לעשות ברגע ההיא.