דורות הראשונים/כרך ב/פרק ז
ובסי׳ ו׳ מספר הראשון למכביים אחרי כל הנאמר שם מנצחון עם ד׳ על אויביהם בא:
"על אלה אשר היו במצודה אשר בנו להם הוכרחו בני ישראל לשום מצור, כי המה הרעו לבני ישראל בכל אשר הי׳ לאל ידם ,ויהיו מעוז ומשגב לבני הנכר(ח) כי על כן ראה יהודה המכבי ונוכח כי אי אפשר עוד להניח הדבר כן, וירא כי ההכרח לכלותם משם ,ויאסוף את כל העם ,למען לשום יהד מצור על מצודתם. העם הסכימו גם הם לחפץ יהודה וישימו עליהם מצור בשנת מאה וחמשים למלכות יון ויכינו שם גם הקלעים ומכונות המצור להוריד עוז מבטחם, אבל חלק אחד מהמבצר התנפלו על בעלי המצור והצליח בידם להתאחד עם בני חברתם ,ויחד הלכו אל המלך החדש אנטיוכוס אייפאטאר (אנטיוכום (Vויאמרו לפניו "מתי תשב למשפט ,ומתי תקום לנקום נקמת אחינו" אנחנו קבלנו עלינו את כל פקודות אביך המלך ,וכל חפצו השלמנו ,ועל זה ישנאו אותנו בני עמנו ,ואלה מאתנו אשר יפלו בידם ימיתו אותם ויתנו את רכושם לבז ,הלא לא נגדינו לבד הרימו את ידם כי אם שרצונם להדוך תחת רגלם גם את שכניהם בני העמים ,ראה והבט ,הנה כבר שמו מצור על המצודה ללכוד אותה, ואת בית־צור והמקדש כבר בצרו להם ואם לא תמהר עתה מעשיך להפילם משאתם ירהיבו בנפשם עוז גם לדברים יותר גדולים ואז לא יהי' עוד לאל ידך לשום רסן בפיהם. כשמוע המלך את כל הדברים האלה חרה אפו מאד ויאסוף את כל שרי צבאותיו ושרי הרבב וכו'.״ כמדומה לנו כי מעשים כאלה אין דוגמתם בדברי עם ועם כי הנה בעזבם אח תורתם לגמרי היו יחד עם זה גם בוזים ליקהת אם ויעזבו גם את כל דבר עמם ולאומם.
הן דבר ברור הוא כי אם היו קוראים לשלום היו החשמונאים והעם משיבים להם שלום.
שהרי בסוף הימים גם אחרי כל נצחונות בני ישראל בראשית ימי שמעון החשמונאי ,אחרי אשר ראו חבר בוגדים כי אזלת יד ואפסה כל תקוה, ויהי אך קראו לשלום ,נתנו להם את כל שאלתם ,ונאמר שם: "אלה אשר בהמצודה בירושלים לא יכלו עמוד עוד ,כי לא יכלו לצאת ולבוא ולעשות מקנה וקנין ,ויחלו גם לסבול מחסור בכל צרכיהם ,עד כי הרבה מהם גם מתו ברעב ,אז קראו לשמעון לשלום והוא נתן להם את בריתו שלום, אבל גרשם מהמבצר ויטהר את כל המקום ההוא מן הגילולים וכו'."
ואם עשו בני ישראל להם כן אחרי אשר פרקו עול היונים לגמרי ,ואחר כל מעשיהם הרעים של כני המצודה אשר בכל יום הוסיפו סרה ,אף כי היו עושים כן לפני זה ,בראשית המעשים עוד בימי יהודה המכבי.
ובכל זה הנה הניעו לידי מדה זו עד אשר כל עוד לא אפסה תקותם להעזר על ידי היונים ,ולהשיב כח אגרופם על כל ערי יהודה, לא רצו לדעת מבני עמם בידעם כי אם ישלימו עמהם לא יהיו הם לבדם המושלים בארץ.
היהורים פרקו מעליהם את עול היונים ,ויתחילו לחיות ,חיי עם חפשי, וגם הם יוכלו לשבע מטוב החפש אם רק רצו להכיר את אחיהם ולשוב אל עמם. אבל תחת זה הלכו אל מלך סוריא להסית אותו לשום את ארץ יהודה הדום לרגלו ,וכאשר ידעו כי לא בנקל ישוב להלחם ביהודה אחרי המכות הגדולות אשר הוכו היונים שם הטילו מוראם עליו.
"כי אם לא תמהר מעשיך להפילם משאתם ירהיבו עוז בנפשם נם לדברים יותר גדולים ואז לא יהי׳ עוד לאל ידך לשום רסן בפיהם." אבל הלא אם הי׳ באמת הדבר כן הלא הי׳ עליהם רק לשמח כי עלה בידי בני יהודה להתרומם מעפר ,ולעמוד על רגלי עצמם ולהשיב אחור את כל הנחרים בם ,ולתת חתיתם על כל שכניהם מבקשי רעתם.
אבל כי נזורו אחור גם מכל דבר לאומם. והשתדלותם הגדולה הזאת להביא שואה על עמם עשתה פרי וחפצם הצליח בידם. ופתאום היו בני ישראל בארצם בים צררי וסכנה גדולה מאד.
מלך סוריה וכל שריו ידעו כבר את תנופת יד היהודים ,ועל כן אסף עתה חיל גדול מאד ,מאה אלף רגלי ,ועשרים אלף רוכבים ,ושנהבים ופילים לרוב, וישטוף את ארץ יהודה ברוב חילו. אז הגיעה צרת בני ישראל וענות נפשם למרום קצו, נגד חיל גדול וכבד כזה לא היו הם מוכנים כלל ,ואנטיוכוס אייפאטאר לכד זה אחר זה את כל מבצרי בת יהודה ,וגם מבצר בית־צור נפל תחת ידו ,ושטף ועבר ובא עד ירושלים וישם מצור על המקדש ,אשר שם התבצרו בני יהודה. היהודים עמדו על נפשם ,ולחמו כאריות ,אבל הרעב הציק לבני החיל לצאת לבקש אוכל ,ואך מתי מספר נשארו.
כאשר כבר נגע חרב עד הנפש ,נעזרו בני יהודה ,והנה היתה נסבה מאת ד׳ ,ופתאום הוכרח ליזיאס ראש שרי הצבאות להניח ידו מבני יהודה ,ולמהר לשוב עם חילו אל ארצו ,כי פהיליפסוס אשר הפקד מאת אנטיוכוס עפיפהאנעס לאפטרופוס על בנו אנטיוכוס אייפאטאר ,שב מארץ פרס ,והנה בא לארץ סוריא לקחת כל רסן הממשלה תהת ידו ,כי על כן מהר ליזיאס ויכרות שלום עם בני ישראל ,וילך וישב לו אל ארצו.
והנה נצולו בני ישראל גם הפעם באורח פלא ותהי הרוחה והשלום שב לארץ יהודה.
אבל אם מלך סוריא כרת ברית שלום עם בני יהודה ,ויניח להם ,ותהי בידם טובם ,לא רצו המתיונים חבר בוגדים בעמם לעשות כן. והם הוסיפו להשתדל לשוב ולהביא את בני יהודה תחת עול סובלם של הסורים ,וכי יהיו לגמרי תהת ידם ,וכי רק על פיהם ישק הארץ. בידעם כי אך אז תוכל להיות המשרה על שכמם ,וכי רק אז יוכלו למוץ את לשד הארץ באין מפריע. על ידי אנטיוכוס אייפאטאר לא יכלו לעשות עוד רעה לבני יהודה אחר אשר כרת עמהם ברית שלום.
אבל לאסון בני ישראל באה אז ממשלת סוריא מאנטיוכוס אייפאטאר לדעמעטריוס.
אז חזקה לבב חבר בוגדים ,ולמען הראות להמלך החדש כי אינם מתי מספר ,כי אם רבים אשר אתם ,שלחו לקרוא לרבים מבני חברתם ,למען אשר יבואו בהמון לפני דעמעטריוס ,וישימו להם לראש את אלקימוס ,ובתור ראש עמו הבא לפני המלך לבקש עזר נגד כל הנחרים בממשלת המלך ובעבדיו הנאמנים.
ויהיו דבריהם "להביא דבתם רעה נגד כל עם ישראל".
כן הוא הלשון בזה במכביים ז׳ ו' וכן הוא גם אצל יאזעפוס XII 10,1 ודבריהם היו:
"יהודה המכבי ואחיו המיתו את כל האנשים אשר הנם נאמנים אל המלך, וגם אנחנו נתגרשו מארצנו ביד חזקה ,כי על כן יבקשו לשלוח את שריו לארץ יהודה, ויראו שם את השמות אשר עשו שם ואת כל מעשיהם אשר עשו בארץ ממשלת המלך ,ולהעניש קשה אותם ואל כל הנלוים אליהם". ודברים כאלה אי אפשר הי' לבלי יקחו לבב מלך סוריא ,אשר חשב עוד את ארץ יהודה לארץ ירושתו.
ועל כן הצליח חפצם בידם ,והמלך שלח עתה חיל עוזר לעזור לאלקיסוס להקים שלום הארץ ,כחפצו הוא על פי המלך. שלומי אמוני ישראל ,אשר לכל לראש דאגו לשלום עמם ואשר רחוק מהם כל דבר ממשלה ומשרה ,עלה על דעתם ,אולי אפשר הדבר להשלים עם אלקימוס ,ולבלי לתגר ברעה, ואולי ישובו אלה מדרכם הרעה ויסתפקו בזה לבד כי תהי' המשרה על שכמם ,ועל פיהם ישק הארץ ,ויניחו ידם מלהביא הבלי היונים אל ארץ יהודה. ועל כן רצו לנסות אולי יעלה בידם למנוע כי ילחם יהודה ביהודה ,ואולי יעלה בידם להביא בדרך זו את המנוחה.
אבל חבר בוגדים הי' רק להשחית בלבבם ,ואחרי אשר עלה בידם עתה דבר גדול כי שלח מלך סוריא את חילו עמהם כי יהי' הכל נעשה על פיהם ,וכי הי׳ לבבם בטוח ,כי בלעדם לא יהי׳ דבר עתה, גבה לבם מאד ,ויאמרו להכרית עתה את חכמי התורה וכל רוח ישראל ,וכי יהיו חפשים במעשיהם בתוך העם.
ונאמר שם אחר זה ז' י': "והנה כי כן נסעו (בכחידעס ואלקימוס) בראש חיל גדול לארץ יהודה ,וישלחו שלוחים ליהודה ואחיו בדברי שלום למען משכם ברשתם ,והם בראותם כי הנם באים בראש חיל גדול וצבא רב לא האמינו להם ,ויהיו נזהרים מאד לבלי ילכדו בשחיתותם אבל רבים מחכמי התורה נסו את דבר השלום ויבואו לקדם פני אלקימוס ובכחידעס ,ולבקשם לשום שלום בארץ ,גם החסידים הראשונים לבית ישראל(ט) באו גם הם לדרוש ולבקש שלום ,באמרם כהן מזרע אהרן בא עתה עם צבא הגוים והוא לא יעשה לנו עול ,וידבר אלקימוס עמהם דברי שלום וישבע להם כי לא יגע בהם ולא ברעיהם לרעה ,והם האמינו לו ,אבל פתאום השתער עליהם וישב מהם ששים איש וימיתם כולם ביום אחד וכו׳ וכל העם נבהלו מאד בראותם את כל רעתם הגדולה וכו׳ ובכחידעס קם ויסע את כל מחנהו ביתעדא, ובדרכו לקח שבי את רבים מגדולי העם אשר נסו מפניו וגם הרבה מבני העם, וישחטם אל הבאר הגדול ,וימסור את כל הארץ ביד אלקימוס ,ויתן תחת ידו חיל כבד וצבא רב לשום חתיתו על העם ולההיגם על פי חפצו ,ובכחידעס שב לארצו. אז נאספו אל אלקימוס כל בני חבורתם הבוגדים בעמם ,ויחלקו את כל ממשלת הארץ ביניהם ,וכולם יחד נטו ידם על העם וידכאום עד עפר ,וכאשר ראו יהודה המכבי ואחיו כי שבו כל ימי הרעה, וכל אשר עוללו אלקימוס ובני חברתו לכל ישראל ,עד כי גדלה רעתם הרבה יותר מרעת בני הנכר ,קמו הם ויעשו נקמות בבעלי ברית אלקימוס למען אשר ישיבו ידם מבלוע וכו׳ ואלקימוס ראה ונוכח כי ימים רבים לא יוכל עוד לעמוד נגד יהודה המכבי ורעם גבורותיו ,כי על כן שב והלך עוד הפעם לסוריא אל המלך לבקשו כי יוסיף לחזק יותר את ידיו ביהודה. ומלך סוריא נעתר להם גם הפעם וישלח את נקנור שר צבאו אשר הי׳ מאויבי היהודים בראש חיל גדול ,ופקודה נמרצת פקד עליהם להשמיד את כל היהודים אשר לא יבואו בבריתם ,אבל בהמלחמה הגדולה אשר היתה בשלשה עשר לחדש אדר נושעו בני ישראל תשועה גדולה מאד. צבא היונים הוצעו חללים ,וגם שר הצבא נקנור נפל במלהמה, והארין שקטה, והמנוחה שבה. אבל אלקימוס פנה עוד הפעם אל מלך סוריא והוא שלח עמו את בכחידעס ,וחיל כבד עמו ,ובחדש הראשון שנת מאה וחמשים ושתים חנו מול ירושלים ,ובמלחמה אשר היתה מיד אחר זה נפל גבור ישראל ,יהודה המכבי ,ויהי אבל גדול לישראל וכו׳.״ והננו רואים מכל הדברים יחד ,מה הי׳ דרכם על הארץ גם לבד עזבם את תודת ד'.
כי אף כי כל הארץ באה עתה תחת יד אלקימוס ובני חבורתו וחיל היונים בידם הם ,הנה תחת להשתדל להביא המנוחה לכל העם בכללו ותחת להרגיע את הארץ, ולהקים סערת הרוחות ולראות לכל הפחות להיטיב להעם הנגש והנענה, ולמשוך אותם אליהם.
תחת זה גדלה רעתם לעמם יותר מרעת בני הנכר.
וגם כאשר ראשי העם חכמי התורה וכל הנלוים עמהם בקשו שלום ורדפוהו וירצו כי יהיו אלקימוס וחביריו המושלים במדינה רק כי יעשו להם שלום ולא ירגזום תחתם. שמו הם רק אל הערמה פניהם ואחרי אשר הבטיחו ונשבעו לשלום השתערו עליהם פתאום וישחטום בראש כל חוצות.
וגם עתה אחרי אשר כבר מת גבור ישראל ,יהודה המכבי ,הלא היתה עתה כל הארץ תחת ידם באין מפריע ,וחבורתם לקחה עמדתה בכל המדינה.
הלא הי׳ עליהם החובה בתור אנשים ,להביא את חמנוחה בארץ, ולהשיב אליהם את לבב העם ,אשר אף כי לא ירצו לעזוב את תורתם ,הלא אחיהם הם. הנה הי׳ כל מעשיהם רק לשרש אחרי כל הטובים בעם ,ונאמר שם ט׳ כ"ג: "ויהי אחרי מות יהודה יצאו חוצץ כל מרשיעי ברית מכל ערי יהודה ,וירימו ראשם כל עושי רע ,ובכחידעס (על פי אלקימוס) בחר מבוגדי הדת וימסור בידם את כל המשרות במדינה ,והם רדפו את כל אלה אשר לפני זה עמדו לימין יהודה המכבי ואחיו ,ויחפשו אחריהם גם בכל מקום אשר התהבאו והסתתרו שם ,ובמצאם אותם הביאום אל בכחידעס ליסרם קשה ,ויהי אז עת צרה לישראל אשר לא הי' כמוה למן היום אשר אין עוד נביא בישראל. אז התעוררו טובי העם ויבואו אל יונתן אחי יהודה וכו׳.״