דורות הראשונים/כרך ב/פרק ו
בירורי הדברים.
הורגלנו לחשוב כי אנטיוכוס עפיפהאנעס והמלכים אשר מלכו אחריו במלחמותיהם אשר לחמו אז עם בני יהודה משך זמן של יותר משלשים שנה הי' זה רק מדעתם לבד.
והורגלנו לחשוב כי מראש ומבראשונה ,ופתאום עלה על דעתו להביא גזירת שמד על ישראל ,אף כי ידעו אז כל העמים כי לא ככל הגוים בית ישראל ולאור תורתם יהלכו ,ויתנו נפשם עליה ,וכל עבודה זרה זרה להם.
ולעומת זה נחשוב את בני יהודה אלה אשר נתנו ידם אל היונים רק לאנשים אשר לא מסרו נפשם על תורת ד׳ ,וכרעו לבעל רק להציל חייהם.
אבל כאשר נראה ונתבונן בדברי הימים ההם אז נראה שם אחרת לגמרי. כי אף שכן הדבר אשר אנטיוכוס עפיפהאנעס הי' שבט הנוגש ,ובהיותו מושל מקשיב על דבר שקר כרה לו אזנים ויהי לשד משחית ומרשיעי ברית מצאו מסלות לפעול עליו על פי דרכם ועלילותם.
אבל כל הדבר בא רק מאת אשר פעלו עליו מרשיעי ברית ,ואך על ידם באה ונהיתה כל הרעה הגדולה הזאת.
ולא לבד שהם היו הסבה הראשונה לכל התלאה אשר מצאה אז את עמם, כי אם שגם אחר זה ,הנה לולא הם אשר הוסיפו להבעיר הבערה ,כבר הי׳ שם במשך הזמן הגדול ההוא פעמים רבות שכל הסערה קמה לדממה ,והנה נדעך האש והשלהבת נכבה ,בני יהודה כבר היתה ידם בעורף אויביהם ,והיונים הניהו ידם מהם ,והשלום והמנוחה שבו להארץ ,אבל מרשיעי ברית הם לא נחו ולא שקטו, ובכל פעם חבלו תחבולות להסית מחדש את היונים על בני עמם ,ובהשיגם חפצם זה ,והמה שבו להיות לכל לראש שבו לכל דרכם הרעה ויעשו מעשיהם באף ובחמה ,ובאכזריות שאין כמוה ככל אויב ומתנקם. וכל זה ארך משך זמן גדול של יותר משלשים שנה והכל על דרך אחת, ואופן אחד ,ומתוך השקפה אחת על כל הדברים באין שינוי כלל. כבר בראשית ימי השערוריות ההם עוד לפני ימי המלחמה ,מפורש בספר הראשון למכביים סי׳ א׳ כי עוד טרם עלה על לב אנטייוכס עפיפהאנעס להתערב בעניני היהודים נוסדו המתיונים יחד ,ויחליטו ביניהם כי ישתדלו אצל מלך סוריא כי ינהיג בארץ יהודה את דת היונים ,וכל דרכם ומנהגם. וכבר נתבאר לנו (לעיל מעמוד 182ולהלן) כל דבר החבורה הגדולה חבורת מוכסין מתיונים אשר העמיד יוסף בן טוביה ,ואשר הי׳ הוא ואחר זה בניו הגדולים להם לראש בעשרם הגדול מאד ,וכבר גם נתבאר לנו כי בכל תקפם וגבורתם ורוב עשרם לא יכלו להרע לבני ישראל מאז יצאה הארץ מתהת יד מלכי מצרים לבד ,ותהי גם תהת יד מלכי סוריא ,וכל ימי אנטיוכוס הגדול וסילייקוס בנו השיבו ידם מבלוע. אמנם מיד כאשר מת סילייקוס ואחיו אנטיוכוס עפיפהאנעס ישב לכסא סוריא אחריו ,אז היתה תבוסת כל שומרי תורה ומצוה שלמה ,כי החבורה הגדולה הזאת קנו להם את לבב אנטיוכוס עפיפהאנעס, ויתנו לו כסף וזהב רב מאד ,והוא התיר ידם לעשות בארץ יהודה ובעם יהודה כרצונם, וימסור את הכהונה הגדולה ליד יאזאן תחת חניו הישר באדם ,ויאזאן כבר שיחת דרכו על הארץ באופן מבהיל מאד ,אבל כאשר לא פקר כל כך לעבוד עבודה זרה בחוצות ירושלים הדפו גם אותו ,וישימו לכהן גדול את מינאלאוס ,ומיד אחר זה הותחלו ימי המהומות באופן נורא מאד.
וראשית הדברים מכל מעשי הימים ההם יותחל במבביים א׳ בדברים האלה:
"ויהי אחרי מות אלכסנדר מארץ מוקדן וכו׳ ויפרא נצר משרשיהם אשר אין אלקים כל מזימותיו ,אנטייוכוס עפיפהאנעס ,וימלוך בשנת מאה ושבע ושלשים למלכות היונים ,בימים ההם קמו בין בני ישראל חבר אנשים בוגדים בעמם, וידיחו רבים מבני ישראל ויסיתו אותם לאמר קומו יחד ונכרתה ברית עם העמים שבנינו ,כי מאז נפרדנו מהם הננו בכל צרה ,וימצאו דבריהם מסלות וילוו אליהם רבים ,ויקומו אנשים מתוכם (ראשי חבר בוגדים האלה) וילכו אל מלך סוריא אנטייוכוס עפיפהאנעס ויתן להם המלך רשות להנהיג ביהודה דרכי הגוים ,ותהי ראשית מעשיהם לבנות גימנאזיום בירושלים ככל משיפטי הגוים ודרכם ,וימשכו ערלתם וישקרו בברית אבותם ויתחתנו עם הגוים אשר סביבותיהם ויתמכרו לכל תבל ומזימה".
הנה מבואר הדבר ומפורש בזה כי הם עצמם התגרו ברעה ,ואנטיוכוס עוד לא עלה על דעתו להתערב בעניני היהודים לא לבד בנוגע-ליסודי דתם ,כי אם לא בנוגע לארחות דרכם.
ואמנם כי גם אחרי בקשתם זאת עדין לא נתן להם כי אם רשיון להנהיג ביהודה דברים כרצונם ,אבל לא להכריח על כל זה את בני יהודה וישראל. אבל על ידי הרשיון הזה כבר קרבו אל מעשיהם ויעשו המון מעשים רבים, להסיר את לב העם מאחרי ד׳ אל הבלי הגוים . אמנם כי על ידי רשיון המלך להם לא יכלו טובי העם לעמוד כנגדם ביד חזקה ,בכל זה יכלו להתנגד להם ולהניח מכשולים על דרכם לבלי יפרצו כל גדרי עולם ,ולבלי ישטפו כשטיף מים רבים. אבל גם את התנגדותם זו שלמו בנפשם, כי בשוב אנטיוכוס אז ממצרים בא לירושלים ולבד את אשר נשא את שלל המקדש ,הרג הרבה מאד מאת המתנגדים למתיונים.
ואז צעדו המתיונים עוד צעד יותר גדול ויוסיפו להשתדל אצל המלך הצורר הזה לבצר להם עמדתם בתוככי ירושלים.
וזה הוא הנאמר שם מיד אחר זה במכבים א׳ כ"ט:
"אחרי עבור עוד שתי שנים בשנת מאה וחמש וארבעים למלכות היונים שלח המלך את ראש שרי המסים לירושלים ועמו צבא רב ,וידבר עמהם טובות בשפתי חנף ,והם האמינו לו ,אבל פתאום נפל על העיר וישם בה שמות נוראות, רבים מבני ישראל הרג ויקח את כל שלל העיר ,ובתים רבים בתוך העיר וחומותיה מסביב שרף באש ,ואת הנשים והטף הוליך שבי ,ויבנו בעיר דוד בירושלים, מבצר גדול וחזק מאד ,ועליו מגדלים גבוהים וצריחים נשגבים מול בית המקדש, ויתבצרו בו. ויושיב שם את בני בליעל וחבר בוגדים ההולכים בדרכי הגוים ,אשר בצרו מקומם שם, ויתן בידם גם נשק לרוב ,וגם מזון וצדה הרבה מאד ,וגם כל שלל ירושלים אשר אספו הניחו שם ,ויהיו מעתה לצור מכשול למקדש ד׳ ולאבן נגף לכל בית ישראל מאז והלאה."
וסוף מעשיו אלה מוכיחים על עצמם שבל זה נעשה רק לטובת המתיונים האלה ,עד שגם כל שלל העיר הניחו שם ,ומאז ואילך שנו פניהם ויעמדו במערכה ביד רמה, ונאמר שם מיד אחר זה:
"וישפכו דם נקי סביב למקדש ד׳ ,ויטמאו את מקדש הקדש ,בני ירושלים הוכרחו לעזוב את העיר מפניהם ,ותהי העיר למושב בני הנכר ,המקדש הי׳ שממה וחגי ישראל נהפכו לאבל." אז הוציא אנטייוכוס קול כי כל הוסי שבטו כולם עם אהד הם ,ועליהם לעשות כדת היונים. ומיד אחר זה נאמר שם:
"ויוסיף המלך וישלח פקודתו לירושלים ולכל ערי יהודה, לבלי ישמרו בני ישראל עוד את תורתם ,ולבלי יקריבו עוד את קרבנותיהם במקרש ד׳ עולה וזבח, ולחלל את השבת והמועדות ,וכי יבנו מזבחות לעבודה זרה, ויקריבו עליהם בהמה טמאה וחזירים, ולבלי למול את בניהם ,ולעזוב את כל מצוות דתם בכלל, אז נאספו כל אלה ההולכים בדרכי היונים ויעשו רעות רבות לבני עמם, ושומרי תורה הוכרחו לנוס ולהסתר ולהתחבאות במערות ומנהרות ,ובחמשה עשר בכסלו בשנת מאה והמש וארבעים ליונים (והיינו אחרי בנין המצודה) שמו על מזבה ד׳ שקוץ משומם ,ויבנו בכל ערי יהודה מזבחות לעבודה זרה, ויקטירו לאלילים ,אצל הדלת והמזוזה ,ובכל רחובות העיר ,ובכל מקום אשר מצאו שם ספרי תורה קרעו לגזרים וישרפום באש ,וכל איש אשר ראו אותו כי ישמור מצוה מהמצוות הרגו אותו ,וכל הנשים אשר מלו את בניהם המיתו ,ויתלו את כל הילדים אשר נמולו ,והבתים אשר נעשה שם כן שבו ויבוזו.״ והנה לא עזבו אז את דתם לבד ,כי אם עזבו גם את כל דבר עמם ולאומם, עד כי רדפו אותם גם הם ונוספו על שונאיהם.
אמנם כן כי מתוך שומרי תורה ומצוה התרומם בשם ד׳ מתתיהו הכהן, אבי האחים הגדולים החשמונאים ,וכאשר הגיע חרב עד נפש האומה כולה ,החליטו הוא וכל יראי ד׳ לאחד כל נפזרים ולצאת מימי שמד לימי מלחמה נגד כל אויביהם הרבים והעצומים, ובהרימם נס מי לד׳ אלי נאספו לדגלם כל יראי ד׳ ,ואז יצאו ביד רמה ננד חבר בוגדים האלה ונגד חיל המלך אנטייוכוס אשר עמהם ,ובחסד ד׳ על יראיו ושומרי בריתו נעזרו עזר גדול, ובמלחמות רבות וגדולות נצחו את כל חיל מלך סוריא והצליחו בכל אשר פנו עד כי אחרי מלחמות נוראות שלש שנום רצופים עלה בידם כי היונים עלו מן הארץ(ז). המקדש המעוז רום הדר תפארת ישראל נתקן ונטהר והושב על מכונו ,בני יהודה שבו למנוחתם ,ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם.
רק כי מבצר משנב הבוגדים בירושלים ,מצודת אקרא זה ,נשאר עוד בידי מרשיעי ברית ,כי לא יכלו עוד יהודה המכבי וגבורי ישראל אשר עמו ללכוד את המצודה הזאת.
אבל אחרי כל המעשים הגדולים האלה אשר גברו בני ישראל על חיל היונים הרבים והעצומים ,ואחרי כל התשועה הגדולה אשר נושעו בד׳ ,אלו הי׳ נשאר אצל חבר בוגדים אלה אך חוט המקשרם אל ישראל ,הלא הי׳ להם עתה לשוב אל חיק הורתם ,אל עמם ולאומם.
וכי גם אנטיוכוס עפיפהאנעס עצמו כבר מת בתחלואים רעים בשנת מאה ותשע וארבעים ליונים ,והוא עצמו גם התחרט מאד לפני מותו על כל הרעה אשר עשה לבני ישראל.
אבל הם הוסיפו עוד גם עתה להתכחש לעמם ויחבלו תחבולות רשע איך להצר צעדיהם ,ולבלי לתת להם מנוח ,וממבצרם בתוככי ירושלים קרוב אל המקדש שלחו נם חיצים זיקים ומות לבל הקרב אל המקדש.
וכאשר ראו בני ישראל כי לא תשוב מנוחת הארץ כי אם כאשר יכבשו גם את מבצרם זה ,הנה מרשיעי ברית אלה תחת להשלים עם עמם ,ולהשיב את שלום הארץ ,הלכו בדרכם מראש ,ויוסיפו לשלוח מלאכים אל המלך החדש בסוריא להסית אותו ביהודים ,ולהשתדל כי ישוב יהפוך ידו בהם ,ולבקשו כי לא יניח שבט הרשע מעל גורל היהודים.
הערות
הערה (ז): כל המעשים הרבים והגדולים ההם יבואו לנו על סדרם ועל ענינם במקומם בכרך הקודם.