דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק לג
יצחק אייזיק הלוי | |
דורות הראשונים | |
---|---|
כרך א, חלק שני, פרק לג | |
→חלק שני, פרק לב | חלק שני, פרק לד← |
כי אמנם כן אשר הענין הגדול הזה מדבר ראש חדש אשר נראה מהימים היותר ראשונים, הדבר הגדול הזה, יאיר לנו גם הוא אור גדול מאד, בכל הנוגע לכל מעשי אבותינו, ולכל דבר הנהגתם בתורה ומצוה בכל ימי הבית הראשון.
וכי גם מזה נראה את היסוד הגדול והכולל שכבר בימים ההם לא לבד שכלל האומה ויסודה שמרו משמרת התורה, כי אם שכבר נתוספו אז תוספי קדושה ומשמרת לתורה בכל רוחה, ויהיו אז סייגי תורה, והנהגות טובות של תוספת קדושה ותקנות כוללות מדרבנן, אשר אף שאין להם שורש בתורה ונתפרסמו רק לתקנות מדרבנן, נשמרו אצל כלל העם.
ואך בטעות חשבו את ימי הבית הראשון לימי תהו ובהו בנוגע לתורה, עד שעל ידי זה הכחישו גם כל קבלה בתארי המצוות.
אבל מעולם לא פסקה טובה מישראל, ככל אשר יתבאר בחלקי הספר הקודמים, וכל המצוות כולם נתקיימו בכל צביונם ואור פניהם מרוב העם.
ובכל הנוגע לתארי המצוות ואופן קיומם, דבר אין בזה לאנשי כנסת הגדולה, ואך בטעות הלכו בדרכי חוקרי העמים לתת הכל על ראש אנשי כנסת הגדולה, או גם על ראש הסופרים המאוחרים, או לימי התנאים, ככל הסגנונים השונים אשר בחרו להם, לבושת פני האומה והכחשת עצמינו.
והנה ראה החכם ווייס ויאמר בעצמו:
"ואמנם מדברי הנביאים נלמד כי היו חוגגים את יום החדש כבר בימי הנביא אלישע היו נוהגים הטובים בעם ללכת אל הנביא לדרוש את ד׳ ביום החדש כמו ביום השבת (מלכים ב׳ ה׳ כ"ג) וזה אות כי הי׳ יום מנוח וכו' ולא לבד שהיום החדש הי׳ חג להיות בו עבודת אלקים מיוחדת (קרבנות מוסף) כי אם נעצרו בו גם ממלאכה כי היו קוראים את היום שלפני החדש יום מעשה בניגוד אל יום החדש שהוא יום השביתה, ונמנעו בו ממקח וממכר, ומכל זה נראה ברור כי היו שובתים בראש חדש כמו בחג.״ אבל אם הדבר כן ,הלא נוכל להבין מזה עד כמה נשמרו אז כל המצוות בכללם ,והשבת ויתר המועדות כולם בפרט ,בכל תארם וצביונם ומאור פניהם וקדושתם.
כי אם הננו רואים עד כמה הוסיפו הנהגת קדש בכל זה עד ששמרו גם את יום החדש, אשר אין זכר מזה בתורה, והוא רק מתקנות חכמי הדורות על פי הטעמים אשר נראה לפנינו, והוסיפו מדעתם תוספת קדושה כזאת לדברי התורה, ושבתו בו מכל מלאכה למען אשר יעסוק העם אז בתורה, וילכו למקומי התורה וככל אשר יבואר, ועל כן שבתו גם ממלאכה, וגם ממקח וממכר.
הנה כי כן נוכל להבין עד כמה דקדקו אז לקיים את כל דברי התורה בנוגע לשבתות ומועדי ד׳ המפורשים בתורה ואשר נכפל בהם בתורה אזהרה אחרי אזהרה עד כי באמת מפורש שכבר אז הוסיפו משמרת לתורה לאסור בשבת הוצאה בכרמלית בעיר אשר לה חומה ושערים סגורים.
ולעמוד יותר על מראה פני כל הדברים אז, נבאר יותר את כל ענינו של ראש חדש, ונכיר ונראה את כל דרכם אז, וכל מעמד הדברים בימים הראשונים ההם. וראשונה עלינו להעיר על דברי המשנה במס׳ תענית פ״ד משנה ב׳:
אלו הן מעמדות לפי שנאמר (במדבר כ״ח) צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו "התקינו נביאים הראשונים" עשרים וארבע משמרות על כל משמר ומשמר הי׳ מעמד בירושלים של כהנים ושל לוים ושל ישראלים וכו׳.
וכל זה תקנו "נביאים ראשונים" בתמידין שהן בכל יום, אבל קרבן הבא לקיצין במו קרבנות ראש חדש וחול המועד נהגו באמת מהימים הראשונים באיסור מלאכה.
והן דברי המשנה במס׳ פסחים ריש פרק מקום שנהגו שנאמר שם:
מקום שנהנו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ההולך וכו׳.
והנה זה שתלוי במנהג הוא רק לפני חצות לפי שהפסח אי אפשר להקריב לפני חצות, שאינו נשחט אלא בין הערביים, אבל מחצות ואילך אסור הוא מדינא.
וזה עצמו נהגו גם בראש חדש שהי׳ בו קרבן צבור מיוחד לבו ביום.
ואמנם כי יש בזה ענין גדול וכולל, אשר יראה לנו את מעמד הדברים גם בימי הבית השני וגם בימי הבית הראשון.
כי אמנם עיקר התקנה הזאת ביטול מלאכה לעם הי׳ מפני עסק התורה, אשר אז הלכו כולם לשמוע דבר ד׳, ולדעת דרכי התורה.
ובהיות זה ענין גדול מאד עלינו לעמוד על הדברים ולבארם.
הערות