דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק לב

יצחק אייזיק הלוי
דורות הראשונים
כרך א, חלק שני, פרק לב
→חלק שני, פרק לא	חלק שני, פרק לג←

‫יסודי תקנות דרבנן בשבת.

‫מראשי דיני התורה, ומראשי דבר ההנהגה בדרכי התורה המסורים לכל העם, ‫הנם השבתות והמועדות, וכאשר נתבונן בהם נמצא את כל התקנות הכוללות‬ ‫מדרבנן מהימים היותר ראשונים.

‫והרבה מהם גם מפורשים מימי הבית הראשון ולא לבד התקנות מדרבנן, ‫כי אם שגם כל תואר פני השבת והמועדות, לקדש אותם, ולעדן אותם קודש‬ ‫לד׳, גם כל זה הי׳ כבר בימי הבית הראשון.

‫ובספר ירמיה סי׳ י"ז נאמר:

"כה אמר ד׳ אלי הלך ועמדת בשער בני העם אשר יבאו בו מלכי יהודה‬ ‫ואשר יצאו בו, ובכל שערי ירושלם, ואמרת אליהם שמעו דבר ד׳ מלכי יהודה וכל יהודה‬ ‫וכל ישבי ירושלם הבאים בשערים האלה, כה אמר ד׳ השמרו בנפשותיכם ואל תשאו‬ ‫משא וכו׳ ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל מלאכה לא תעשו, וקדשתם‬ ‫את יום השבת כאשר צויתי את אבותיכם וכו׳ והי׳ אם שמע תשמעון אלי נאם ד׳‬ ‫לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת ולקדש את יום השבת לבלתי‬ ‫עשות בה כל מלאכה, ובאו בשערי העיר הזאת מלכים וכו׳ וישבה העיר הזאת‬ ‫לעולם וכו׳ ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא ובא‬ ‫בשערי ירושלים ביום השבת והצתי אש בשעריה וכו׳.״

‫והנה ראשונה הננו רואים עיקר הדבר, אשר אף שאמר בדרך כלל "וכל‬ ‫מלאכה לא תעשו" פרט בכל דבריו הוצאה ביחוד, וזה האחת מפני כי הוצאה‬ ‫היא מלאכה גרועה אשר מעצמינו בלא הקבלה לא היינו יכולים לדעת זה, שגם‬ ‫זה בכלל מאמר התורה "לא תעשה כל מלאכה״, והיא באמת סוף והגבול הקיצוני‬ ‫של כל מלאכות שבת בהיות הוצאה מלאכה גרועה, והמלאכה היותר קלה שבהן, ‫ועל כן פרט זה ירמיה מפורש לבד ממה שאמר גם הוא בדרך כלל "וכל מלאכה‬ ‫לא תעשו״ וכפל ושנה וגם שלש באזהרתה, יותר מכל מלאכה ואף גם זאת‬ ‫בהיותה היותר קשה להזהר בה, בהיותה כאחת מצרכי האדם גם בלכתו ברחובות‬ ‫קריה, מה שאין כן בכל שאר המלאכות.

‫וכל זה הוא בנוגע לעצם דבר איסור הוצאה בשבת.

‫אבל כידוע היתה ירושלים עיר מוקפת חומה סביב לה, ודלתים ובריח, ‫ושערים אשר יסגרו‪ ,‬וכלשון הכתובים גם במקום הזה "הלך ועמדת בשער בני‬ ‫העם אשר יבאו בו מלכי יהודה ואשר יצאו בו ובכל שערי ירושלם וכו׳״ ועיר‬ ‫כזאת הלא אין לה דין רשות הרבים ואינה כי אם כרמלית ואיסור הוצאה שם‬ ‫אינו אלא תקנה מדרבנן, וסייג לתורה.

‫ולשון הגמרא במס׳ עירובין ד׳ ק״א ורבנן אמר ר׳ מאיר רשות הרבים‬ ‫ומהדרו אינהו כרמלית דאמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן ירושלים אלמלא‬ ‫דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים.

‫ומזה הננו רואים שכבר הי׳ אז גם התקנה הכוללת הזאת לעשות גם כרמלית‬ בכלל רשות הרבים ולאסור שם ההוצאה. ‬‫‬‬ ‫ובאמת כי בגמרא עירובין ד' כ״א: יחסו זה לזמנו של שלמה, ‬ונאמר שם‬ ‫אמר ר' יהודה אמר שמואל בשעה שתקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה‬ ‫וכו׳ ^(פט).

‫ואין זה נוגע לדברינו, כי הדבר יוצא בזה מפורש שבימי ירמיה כבר היתה‬ ‫תקנה קבועה, וירמיה כבר הזהיר עליה בכלל איסור הוצאה.

‫והחכם פראנקעל אשר גם כל דיני התורה הנם אצלו רק תקנות וגזירות, ‫ויתן את הכל על שכם הסופרים, כי הם היו המולידים כל זה לתת לבני ישראל‬ ‫תורה חדשה בכונת דרכי המצות והם תקנו וגזרו, והם פירשו את המצות לראשונה‬ יאמר בראש ספרו דרכי המשנה עמוד ‪2‬:

"‬ודרך הוראת החכמים האלה הי׳ על ב׳ פנים, א) לברר ולבאר להעם‬ ‫משפטי התורה, ואיך ולאיזה כוונה נאמרה מצוה פלונית, כגון לא תעשה מלאכה‬ ‫בשבת איזה מלאכות באות תחת סוג השם הזה באיסור שבת וכדומה, ‬לא תבשל‬ גדי בחלב אמו כולל האכילה וכו׳, ב) ולפעמים גדרו גדרים וגזרו גזירות לפי‬ ‫השעה והזמן וכו׳.״

‫ואנחנו היינו חפצים לדעת ענין לדבריו אלה, הן לאמר כי בהיותם מורי‬ ‫התורה הי׳ עליהם ללמד את העם דעת, הלא זה אינו דרך הסופרים בהוראה, ולא‬ "דרך הוראת החכמים האלה" כי אם דרך כל חכם מישראל עד היום הזה ללמד‬ לעם חוקי ד׳ ותורתו.

‫ועל זה אין מקום לאמר שהי׳ להסופרים שני דרכים בהוראה האחד לחדש‬ ‫להעם משפטי התורה, והשני לגזור ולתקן.

‫אבל כוונתו כי הי׳ להם שני דרכים, האחת מה שפירסמו בשם תקנות‬ ‫וגזירות, ורק לשם זה, ‬והשניה מה שפרסמו בשם בירור וביאור דברי התורה, ‫ואשר בעצמו של דבר הי׳ גם זה רק דבר חדש על פיהם, והותחל בתוך העם‬ רק מימיהם.

‫ועל זה יביא "כגון לא תעשה מלאכה בשבת איזה מלאכות באות תחת סוג‬ השם הזה באיסור שבת".

‫אבל הנה לפנינו ולעינינו שכבר נכללו עד קצם מתוך קבלת ישראל, שהרי‬ ‫יודה כל איש כי הוצאה היא כבר סופם של כל המלאכות כולם, והנה ירמיה עומד ומזהיר על שמירתן.

‫ונפלא הדבר כי הרב פראנקעל יאמר בעצמו בדרכי המשנה עמוד ‪16‬‬: ‬‫‬‬ "‬וכן הלכות הימים המקודשים אשר נשנו בסדר מועד יצאו כבר בעיקרן‬ ‫מפי הסופרים, וגם מפי הדורות הקודמים להם כאשר מורים דברי ירמיה י"ח.״‬

‫והנה התרחקו מכל חקירה עד שיסתרו גם את עצמם, בכתבם בכל מקום‬ ‫כפי הדרוש להם לסגנון הדברים שם.

‫והאם יכול להיות בזה שום ספק כי מראשית הימים ידעו גם כל העם את‬ כל מלאכות שכת האסורין, כולם באין מחסור דבר, שהרי זה ודאי שידעו‬ ‫גם קצה הגבול הנכלל בכלל של לא תעשה כל מלאכה, וידעו כולם שגם הוצאה‬ ‫נכללה בכלל זה של דברי התורה, אף שזה ודאי שהוצאה היא מלאכה גרועה‬ ‫וסוף כל הגבול מזה.

‫והנה גם בזה אף שעמד על דברי ירמיה לא הי' יכול לעזוב דרכו ויאמר‬ "כי יצאו בעיקרן מפי הסופרים".

‫והננו רואים מתוך דברי ירמיה אלה כי לא הסופרים חדשו להם לבני ישראל‬ ‫לדעת לאיזה כונה נאמרה מצוה פלונית כגון לא תעשה כל מלאכה בשבת כי אם‬ ‫שידעו זה מספר התורה יחד עם קבלת האומה, אשר תואר כל מצוה ודרך קיומה‬ ‫הי׳ חי בפי כל העם יחד, גם לבד אהלי התורה, וזה הוא באמת הקבלה היותר‬ ‫גדולה והיותר ברורה, קבלה אשר תחיה חיי עולם יחד עם העם, קבלה החיה‬ ‫מפי עצמה.

‫ועל כן אמר ירמיה על כל אופני מלאכות סתם תחת הכלל של לא תעשה‬ ‫כל מלאכה ופרט רק הוצאה לבדה, בחפצו לכלול עמה נם התקנה הנוגעת ביחוד‬ ‫אל עיר ירושלים, ואשר בהיות זה רק מדרבנן יכול להיות כי נמצאו מזלזלים‬ ‫בה יותר. ‫ אבל הננו רואים כי גם המלאכה היותר רחוקה, המלאכה היותר גרועה, ‫המלאכה אשר היא סוף וקצה הכל מכל מה שאפשר שיהי׳ נכלל בכלל איסור‬ ‫של לא תעשה כל מלאכה, כבר ידעו זה בני ישראל מקבלתם, וירמיה הוכיח‬ ‫את המתרשלים, בכללו בזה גם התקנה מדרבנן, הנוגעת בעיקרה לעיר ירושלים עצמה.

‫וכמה נפלאו דברי ירמיה על פי זה, וכמה הם מדוקדקים, ועד כמה יזרח‬ ‫עליהם אור רק על פי מה שנתבאר, כי הנה לשון הכתובים שם (י"ז) הוא: ‬ "(כ"א) כה אמר ד׳ השמרו בנפשותיכם, ואל תשאו משא ביום השבת, והבאתם‬ ‫בשערי ירושלם, (כ"ב) ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל מלאכה לא‬ ‫תעשו, וקדשתם את יום השבת כאשר צויתי את אבותיכם.

‫והדבר יפלא מדוע באו הדברים כפולים כי בפסוק כ"א יאמר "ואל תשאו‬ ‫משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים״.

‫ומיד אחר זה יכפול זה "ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת״.

‫אבל הדברים מבוארים שהזהיר תחלה על דין התורה "אל תשאו משא ביום‬ ‫השבת והבאתם בשערי ירושלם״ דהיינו מרשות הרבים לרשות היחיד כי מדין‬ ‫תורה חוץ לשערי ירושלים רשות הרבים ובתוך שערי ירושלים רשות היחיד, כי‬ ‫אף שמדרבנן יש לירושלים דין כרמלית, הנה מדאורייתא הלא יש לה דין‬ ‫רשות היחיד.

‫ואחר זה הזהיר להיפך לבלי לעבור על התקנה מדרבנן, ולבלי להוציא מהבתים‬ ‫לתוך חוצות ירושלים "ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת״ והדברים מבוארים. ‬‫‬‬ ‫ויאמר שם מיד אחר זה "כאשר צויתי את אבותיכם, (כ״ג) ולא שמעו ולא‬ ‫הטו את אזנם ויקשו את ערפם לבלתי שמוע ולבלתי קחת מוסר". ‬ ‫ומזה מבואר שלא הי׳ בזה ענינים חדשים, כי אם שיזהיר על דברים הידועים‬ ‫לכל מימים רבים לפני זה.

‫וכבר הערנו, ויבואר לנו במקומו כי לשון הנביאים בתוכחתם הי׳ בשילוח,‬ ‫וכל שפרץ העם דברו בדרך כלל, אף שהדברים נשמרו ונעשו מהטובים ויראי ד׳, ‫אבל אחרי שהי׳ שם הרבה אשר הקילו ראשם ידברו כן בלשונם לכל העם בהיות‬ ‫הדבר פרוץ בין העם בכללו, ונמצאו הרבה עוברים.

‫ואמנם כי נראה עוד יותר בדבר התקנות דרבנן בעניני קדושת מועדי ד׳‬ ‫עוד בימי הבית הראשון, מענין ראש חדש שהוא המדרגה היותר קטנה שבכל‬ ‫מועדי ד׳, ומדין תורה אין בו שום שביתה כלל. ‫ והחכם ווייס במצאו מפורש בכתבי הקדש שנהגו אז גם איסור מלאכה‬ ‫בראש חדש, לא הבין שהי׳ זה הנהגה טובה שנהגו כן (וככל אשר יבואר) ותוספת‬ ‫קדושה בעניני שמירת המועדות, כי אם הרים זה על הנס כי בימים ההם הובנו‬ ‫דברי התורה באופן אחר ממה שהובנו בימי הבית השני.

‫ובהסתירו פניו מלראות דברים מפורשים בכתוב ובהיות משוש דרכו גם‬ ‫לשנות פניהם למען הטעות את הקוראים יאמר בחלק א׳ מדו"ד עמוד 47 לאמר: ‬ "אך ראוי להעיר עוד על דבר אחד, משתי סבות, האחת מפני שהוא‬ ‫מפרש חק בתורה "והפירוש" ההוא קיימו וקבלו כל הנביאים עד סוף ימי הגולה, ‫והסבה השנית היא יען כי הוא אחד מן הפירושים אשר במשך הזמן נתבטל‬ בהחלט, הנה בבחינת הערך של יום החדש או ראש חדש לא נמצא בתורה "דבר‬ ‫ברור" ולא ידענו אם יש לו קדושה כשאר מועדי השנה או לא רק נאמר כי‬ ‫יקרבו בראשי חדשים קרבנות מיוחדים כמו בשבת ובמועדים (במדבר כ"ח י״א)‬ ‫וכן יתקע בחצוצרות על הקרבנות כמו בחג (שם י׳ י׳), ואמנם מדברי הנביאים‬ ‫נלמד כי היו חוגגים את יום החדש. כבר בימי הנביא אלישע היו נוהגים הטובים‬ ‫בעם ללכת אל הנביא לדרוש את ד׳ ביום החדש כמו ביום השבת (מ״ב ה׳ כ"ג)‬ ‫וזה אות כי הי׳ יום מנוח, וכן יקראהו ישעיה "מקרא קדש״ כמו את יום השבת‬ (ישעיה א׳ י"ג) וגם יחזקאל יעשהו מקרא קדש אשר בו יבואו כל עם הארץ‬ ‫להשתחוות לפני ד׳ (יחזקאל מ״ו א׳) ולא לבד שהיום החדש הי׳ חג להיות בו‬ ‫עבודת אלקים מיוחדת, כי אם נעצרו בו גם ממלאכה, כי היו קוראים את היום‬ ‫שלפני החדש יום מעשה, בניגוד אל יום החדש שהוא יום השביתה (ש״א כ׳‬ ‫י״ט ועי׳ ת"י והשבעים ובבלי מגילה כ״ב ופרש"י) ונמנעו בו ממקח וממכר (עמוס‬ ‫ח׳ ה׳) ומכל זה נראה ברור כי היו שובתים בראש חדש כמו בחג "ובלי ספק‬ ‫פירשו כן את החק תורה״ יען כי הוא נפלא על ידי קרבנות מיוחדות על כן יש‬ ‫לו קדושת החג, אבל זה הפירוש לא נתקיים במשך הזמן״ אלה דבריו.

‫ומה נעשה להם לכל החוקרים האלה, אשר גם בבואם לחקור בדברי ימי‬ ‫ישראל, הנוגעים לתורה, שכחו לפתוח את ספר התורה הזה. ‫ והנה יכפיל כי הנהו מעיר על פירוש בדברי התורה, וכי הפירוש הזה קיימו‬ ‫וקבלו כל הנביאים עד סוף ימי הגולה, וכי הוא אחד מן הפירושים אשר במשך‬ ‫הזמן נתבטל בהחלט, וכי גם בלי כל ספק פירשו כן את החק תורה.‬ ‬‫‬‬ ‫ובכל זה שכח החכם ווייס רק דבר אחד לראות גם את דברי התורה ולדעת‬ ‫אם יש שם איזה מקום לפרש הדברים כן, ולראות אם אין דברי התורה מפורשים‬ ‫נגד זה, באין מקום כלל לכל דברי תהו אלה.

‫כי אמנם לא שם לב לפרשה שלמה בתורה בספר ויקרא פרשה כ"ג.

‫שלפני כל המקראות בעניני המועדות נאמר:

‫״וידבר ד' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם מועדי ד'‬ אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי."

‫ובכל הפרשה הזאת אין גם זכר מראש חדש, לפי שדברי הפרשה הזאת‬ ‫הנם באמת מדיני חגיגת המועדות, ושביתת מלאכה בהם, שאין לראש חדש דבר‬ ‫בזה מדין תורה.

‫והוזכרו שם זה אחר זה דבר יום השבת ויום הראשון והשביעי מחג המצות, ‫ויום חג השבועות, ויום ראש השנה, ויום הכפורים, ויום ראשון ושמיני של סוכות.

‫ואין זכר לראש חדש, לפי שדבר אין לו עם המועדות, ואינו מקרא קדש, ‫ואין בו שביתת מלאכה, אשר אך זה הוא עיקר ענין הפרשה הזאת.

ורק בספר במדבר בפרשת פנחס אשר שם באו רק דיני קרבנות המוספין, ‫ואך זה כל עיקר ענין הפרשה ההיא שם הוזכר גם ראש חדש לדין קרבן מוסף.

‫ויותר מזה שגם שם בפרשת פנחס אף שענין הפרשה הוא רק בנוגע לקרבן‬ ‫מוסף ואשר על כן הוזכר שם גם ראש חדש, בכל זה כאשר הוזכרו שם כל אחד‬ ‫מהמועדות הזכירה התורה בקצרה גם שם איסור מלאכה, אבל אין זכר מזה אצל‬ ראש חדש גם שם.

ואצל חג המצות נאמר גם שם:

״ובחדש הראשון וכו׳ ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא‬ ‫תעשו, והקרבתם וכו׳ וביום השביעי מקרא קדש יהי׳ לכם כל מלאכת עבדה‬ ‫לא תעשו."

וכן אחר זה:

"וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לד׳ בשבעתיכם מקרא קדש יהי׳‬ ‫לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו, והקרבתם וכו׳."

ואחר זה:

"ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהי׳ לכם כל מלאכת עבדה לא‬ ‫תעשו יום תרועה יהי׳ לכם, ועשיתם עולה וכו׳‪.‬״‬ ‫ ואחר זה:

"‬ובעשור לחדש השביעי הזה מקרא קדש יהי׳ לכם ועניתם את נפשתיכם‬ ‫כל מלאכה לא תעשו, והקרבתם עולה וכו'."

ואחר זה:

"ובחמשה עשר לחדש השביעי מקרא קדש יהי׳ לכם כל מלאכת עבדה‬ ‫לא תעשו וחגתם חג לד׳ שבעת ימים, והקרבתם עולה וכו׳‪.‬‬

‫ביום השמיני עצרת תהי׳ לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו והקרבתם וכו׳.‬

‫וזה הוא אף שכל ענין הפרשה הוא רק מוספי הקרבנות, ובסוף בא רק זה: ‬ "אלה תעשו לד׳ במועדיכם לבד מנדריכם ונדבתיכם לעלתיכם ולמנחתיכם‬ ‫ולנסכיכם ולשלמיכם." ‬‫‬‬ ‫בכל זה בא בקיצור בכל אחד ואחד גם דין איסור מלאכה ודבר מקראי קדש.

‫אבל בראש חדש נאמר גם שם רק זה לבד:

‫״ובראשי חדשיכם תקריבו עלה לד׳ פרים וכו׳."

‫והנה בא החכם ווייס ומלמד אותנו פרק חדש בדברי ימינו, ודברים חדשים‬ ‫שלא שמעתן אוזן מעולם כי ראש חדש על פי דין התורה דינו ככל דיני המועדות‬ באיסור עשית מלאכה ונקרא מקרא קדש, ויש לו קדושת החג.

‫ומזה עוד יבן לו בית כי בימי הבית השני שנו את פירושי דברי התורה הפירוש אשר קיימו וקבלו כל הנביאים עד סוף ימי הגולה, ולפנינו ״אחד הפירושים‬ אשר במשך הזמן נתבטל בהחלט". ‬ ‫וכל זה גרם לכל החוקרים האלה מפני כי לא הי׳ עינם ולבם כי אם לבית‬ מלחמתם, ובחקירת חכמת ישראל לא עסקו ולא היתה זה מעין מלאכתם.

‫ואמנם כן כי אם לא ראה את דברי התורה, הנה גם לא שמע את אשר‬ ‫ידבר, ולא שם לב גם לדבריו בעצמו, כי הנה יאמר שם:

״אבל זה הפירוש לא נתקיים במשך הזמן ואולי כבר אחרי ששבו מן‬ ‫הגולה לא החזיקוהו רק עשו את יום החדש כחולו של מועד ולא נמנעו מלעשות‬ ‫בו מלאכה רק בעת שלא היתה נחוצה עי׳ מגילה שם‪.‬״‬

‫וכדבר פלא הוא לראות עד כמה לא שמעו את אשר ידברו.

‫הן כל הטעם אשר נסתבך בו החכם ווייס לחשוב שיש מקום לאמר שראש‬ ‫חדש יהי׳ לו דין המועדות הוא רק מפני שנמצא בתורה שהוא יום שיש בו‬ ‫קרבן, וכמו שיאמר ״יען כי הוא נפלא על ידי קרבנות מיוחדות על כן יש לו‬ קדושת החג״.

‫והיינו מה שראש חדש ״נפלא על ידי קרבנות מיוחדות״ משאר ימי החול, ״על כן יש לו קדושת החג״.

‫אבל הלא כן הוא גם חול המועד ״נפלא משאר כל ימי החול על ידי‬ קרבנות מיוחדות״.

‫ואם ראש חדש יהי׳ לו כל קדושת ימי החגים, ויהי׳ אסור מן התורה בכל‬ ‫מלאכת עבודה, ויהי׳ נקרא מקרא קדש הכל ככל החגים, רק מפני זה ״כי הוא‬ ‫נפלא על ידי קרבנות מיוחדות״.

הלא אף כן הוא גם חול המועד.

‫ובכל זה לא הרגיש דברים פשוטים כאלה ויאמר ״אבל זה הפירוש לא‬ נתקיים במשך הזמן וכו׳ ורק עשו את יום החדש כחולו של מועד".

אבל איזה חילוק של כלום אפשר לעשות גם לפי דברי החכם ווייס עצמו‬ בין ראש חדש לבין חול המועד ואיזה מקום יכול להיות גם לפי דבריו להעמיד‬ את ראש חדש עוד למעלה מחול המועד בנוגע לאיסור מלאכה. ‬ ‫ואמנם כי עוד יותר מזה שאלו הי׳ החכם ווייס משים לב לחקירה, אז הי'‬ יכול לעמוד על טעותו הגדול מזה עצמו.

‫שאיך אפשר כלל שמפני שראש חדש נפלא משאר ימי החול על ידי‬ ‫קרבנות מיוחדות על כן יש לו כל קדושת החגים, וכל איסורי מלאכה שבחגים.

והרי בחגים עצמם לא יועיל זה כלל. ‬‫‬‬ ‫שהרי אף שנאמר בחג המצות (במדבר כ"ח) "והקרבתם וכו' כאלה תעשו‬ ליום שבעת ימים״.

‫ואף שנאמר בחנ הסוכות "והקרבתם וכו' וביום השני וכו' וביום השלישי וכו'‬ וביום הרביעי וכו׳ וביום השביעי וכו׳". ‬ ‫בכל זה אין איסור מלאכה כי אם ביום הראשון וביום השביעי בחג המצות, וביום הראשון ויום השמיני עצרת בחג הסוכות.

‫והוא כן מפורש בקרא ביום הראשון וביום השביעי בפסח, וביום הראשון‬ וביום השמיני בסוכות.

‫ויותר מזה שהכתוב קרא חג לכל שבעת הימים ונאמר (ויקרא כ"ג ל״ד) "‬חג‬ הסכות שבעת ימים לד׳״.

‫ובכל זה אין איסור מלאכה כי אם ביום הראשון וביום השמיני ולא בחול‬ המועד, והוא מפורש בקרא שם:

״ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו וכו׳ ביום השמיני‬ ‫מקרא קדש יהי׳ לכם וכו׳ כל מלאכת עבדה לא תעשו."

‫וכן אצל חג הפסח נאמר שם (כ"ג ד) ״ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג‬ ‫המצות לד׳ שבעת ימים מצות תאכלו״.

‫בכל זה נאמר שם מיד אחר זה:

‫׳״ביום הראשון מקרא קדש יהי׳ לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו וכו׳ ביום‬ ‫השביעי מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו."

‫ומפורש שגם ימי החול המועד שבתוך החנ, העולה הרבה על ראש חדש, ‫שהרי לא לבד שיש בהם כל סדר קרבנות החג של מוספין כבחג עצמו כי אם‬ ‫שגם יש בהם כל דיני החג, בפסח אכילת מצה, היינו איסור חמץ ״שבעת ימים‬ ‫מצות תאכלו״, ובחג הסוכות "בסכות תשבו שבעת ימים״, ומפורש עליהם גם שם‬ חג "וחגתם אתו חג לד׳ שבעת ימים."

‫ובכל זה אין בהם דין איסור מלאכת עבודה, כי אם ‬ביום הראשון וביום‬ השביעי, כמו שמפורש בדברי התורה.

וכל האריכות למותר שפרשה שלמה היא בתורה "מועדי ד׳ אשר תקראו‬ ‫אתם מקראי קדש אלה הם מועדי״ ואין זכר שם מראש חדש ולבסוף כל חשבון‬ המועדות אשר נפרטו שם כולם יחזור ויאמר "אלה־ מועדי ד׳ אשר תקראו אתם‬ ‫מקראי קדש" וגם בפרשת פנחס אשר כל דברי הפרשה הנם רק בפרשת קרבנות‬ ‫המוספין ואשר על כן הוזכר שם ראש חדש לענין מוסף בכל זה נאמר גם שם‬ ‫בכל אחד ואחד מהמועדות מפורש גם איסור מלאכה ודבר היותם מקראי קדש‬ ‫לבד בראש חדש, שאין לה ענין עם זה ככל אשר כבר נתבאר.

‫ולא היינו מטפלים בדברים בטילים כאלה כמו שהם דברי החכם ווייס במקום‬ הזה שמתחלתם לא נבראו לשם חקירה, כי אם להונות את בני ישראל מאחוזתם, ‫ולאמר יחד עם חוקרי העמים כי אך בבית שני בדו להם הפרושים דרכי המצוות‬ ‫כחפצם וכרצונם ויתנו לבני ישראל תורה חדשה בכונת דברי התורה והמצוה כדברי‬ פראנקעל. ‬ ‫אבל ביררנו כל זה מפני כי גם בירורי הדברים האלה ישובו ויאירו לנו‬ ‫בכל הנוגע לתכלית דברינו במקום הזה.‬ ‬‫‬‬

הערות

הערה (פט): כבר הערנו פעמים רבות, כי התקנות שלא באו סתם, נקראו ‫על שם ראש הדור, אף ‫שנתקנו אז מחכמי הדור ההוא בכלל.

‫ומצאנו מפורש בכתוב תקנה בדיני ממונות ‬עוד לפני ימי שלמה, היינו בימי דוד אביו ונאמר בשמואל‬ ‫א׳ ל׳ ל״ג ״ויאמר דוד לא תעשו כן אחי וכו׳ ומי ישמע לכם לדבר הזה כי כחלק היורד במלחמה וכחלק הישב‬ ‫על הכלים יחדו יחלקו, ויהי מהיום ההוא ומעלה וישמה לחק ולמשפט לישראל עד היום הזה.״

‫ומזה מבואר ענין הדבר שלא הי׳ זה בתור פקודת המלך, כי אם בתור תקנה כוללת ובלשון הכתוב‬ "וישמה לחק ולמשפט לישראל" ויבואר לנו כל החילוק הגדול הזה וענין הדבר במקומו.

‫ומצאנו גם אצל שלמה מלכים א׳ ה׳ ס״ד ״ביום ההוא קדש המלך את תוך החצר אשר לפני בית ד׳‬ ‫כי עשה שם את העלה ואת המנחה וכו׳.״

‫ואין ספק שגם זה לא עשה שלמה על פי עצמו לבד ויבואר לנו שם‪.‬‬ ‬‫‬‬