בני יששכר מאמרי חודש תשרי/מאמר יב
מאמר הקודם - בני יששכר - מאמרי חודש תשרי - מאמר הבא
מאמר יב - חותם מלא
[עריכה]- בו ידובר מענייני יום הושענא, והוא יום גמר החתימה כפי המקובל בישראל וכמבואר בזוהר הקדוש. וידובר עוד ענייני ההקפות ביום הזה ובשאר יומי החג. ונקרא המאמר חותם מלא:
א
[עריכה]קיימא לן בדבר החשוב בעינן חותם בתוך חותם (עבודה זרה לא, א). אין לך דבר חשוב בעולם כישראל, על כן הגם שנחתמו לחיים ולישועה ולרחמים ביום הסליחה, עם כל זה צריכין עדיין חותם תוך חותם ביום הושענא. ואמרו חז"ל בדבר החשוב הנשלח ביד גוי דבעינן חותם בתוך חותם, דכולי האי לא טרחי ומזייפי (עבודה זרה כט, ב). הוא הדין בנידון המשפט הקדוש העליון, כיון שנגמר לטובה, חותם תוך חותם, שוב לא טרחי הקליפות והמקטריגים לקטרג ולומר חס ושלום שיגרום החטא, הבן הדבר:
והנה לשון חז"ל שאמרו חותם תוך חותם ולא אמרו "ב' חתימות", הבנתי מדברי הרמ"ז ז"ל, מילוי תיבת חות"ם הוא גם כן בגימטריא חות"ם, דהיינו (ת' א"ו א"ו מ') בגימטריא חות"ם. ונראה לי דזהו שיסד הפייטן: "אמונים ובינונים חתום חותם מלא" (סליחות ליום ב' דעשי"ת), היינו "חותם" במילוי הוא חותם תוך חותם, היינו חותם דיום הכפורים וחותם דיום הושענא רבה. ויציבא מילתא גם לפי דברי הכוונות של מרן האריז"ל (פרי עץ חיים שער הלולב פרק ד), חותם דיום הכפורים הם ג' שמות אהי"ה במילואן, היינו קס"א קנ"א קמ"ג בגימטריא חות"ם עם הכולל, כידוע. וחותם דיום הושענא רבה הוא מילואי השמות הנזכרים בזולת הפשוט, בגימטריא שצ"ב, על כן נקרא חותם תוך חותם. ואם ירצה ה' יתבאר במאמר יחודא שלים (מאמר י"ג אות ג') עוד מעניין הזה בפסוק "שימני כחותם על לבך":
ב
[עריכה]פסיקתא (רבתי פרק י"ד, במדבר רבה יט ז), ר' אחא בשם ר' יוסי בר חנינא: בשעה שעלה משה למרום, שמע קולו של הקב"ה שיושב ועוסק בפרשת פרה ואומר: אליעזר בני אומר פרה בת שתים וכו'. אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע, עליונים ותחתונים שלך, ואתה יושב ואומר הלכה משמו של בשר ודם? אמר לו הקב"ה: עתיד צדיק אחד לעמוד בעולמי ועתיד לפתוח בפרשת פרה תחילה, ר' אליעזר אומר: פרה בת שתים וכו'. אמר לפניו: רבש"ע, יהי רצון שיצא זה מחלציי. אמר לו הקב"ה: חייך שיצא זה מחלציך, הדא הוא דכתיב: "ושם האחד אליעזר" (שמות יח, ד), שם אותו המיוחד אליעזר, עכ"ל. הנה כל דרשת הפסיקתא הוא לתרץ למה אמר הכתוב "ושם האחד אליעזר", הוה ליה למימר "ושם השני" וכו'. אבל קשה הדבר מאד להבין, דהנה לו יהיה שהיה הדבר בקבלה אצלם שכך היה המעשה וזה הוא הרמז בתורה, אף על פי כן יש לתמוה הפלא ופלא, מהו החשק הנמרץ שחשק משה שיצא זה מחלציו על אומרו "פרה בת שתים" וכו'? ועוד רבו כמו רבו הדקדוקים, אינן נעלמים מעין כל משכיל:
נראה לי, דהנה סתם ר' אליעזר הוא ר' אליעזר הגדול, ר' אליעזר בן הורקנוס. וידוע דבעבור זה נקרא ר' אליעזר הגדול, על שהיה גלגול ראובן בכור ישראל, על כן הוא ניצול מן גזירת עשרה הרוגי מלכות (שהיו גלגולי שבטים שמכרו את יוסף), רק נתפס והשליכוהו אל הבור וניצול אחר כך (כמבואר במסכת עבודה זרה), כמו שפסק על יוסף: השליכו אותו אל הבור וכו' למען הציל אותו וכו' (בראשית לז, כב), ושארי השבטים שמכרוהו נתגלגלו בעשרה הרוגי מלכות, וקבלו עונשן על שגרמו ליוסף אבידת עשרה טיפין דאזדריקו למגנא (תיקוני זהר ק"י ע"א). על כן, כאשר סיפר רבן יוחנן בן זכאי רבו של ר' אליעזר שבחו, הנה שיבחו: בור סיד שאינו מאבד טיפה (משנה אבות ב ח), כמו שיתבאר במקומו בעזר השם יתברך. והנה להיות ר' אליעזר גלגול ראובן שפתח בתשובה תחילה [כמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה פד יט), אמר הקב"ה לראובן: אתה פתחת בתשובה תחילה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחילה, ומנו? הושע וכו', נתבאר לעיל בדרושי התשובה (מאמר ד' דרוש ג' אות ט')]. והנה ר' אליעזר גלגולו של ראובן הבעל תשובה, הנה לו יאתה לפסוק הדין וההלכה של זמני ועיתותי התשובה, כאשר יתבאר אם ירצה ה':
והנה ג' זמנים להפסקות הדין בבית דין של מעלה, היינו בראש השנה יכתבון, וביום צום כפור יחתמון, ובהושענא רבה גמר החתימה, מסירת הפתקין כמו שכתוב בזוהר. אם כן הוא כעין בית דין של מטה, אשר נעשה עניינם בכתיבה וחתימה ומסירה ("מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית", חכ"ם ראשי תיבות ח'תימה כ'תיבה מ'סירה). והנה אלו הג' זמנים אשר קבעם השם יתברך לכתיבה חתימה מסירה לפתוח פתח לשבים, הלא המה לדעתי נגד הג' מוחין אשר האדם חוטא על ידם, כי אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות (סוטה ג, א) שלא שמר שכלו בחכמתו ובינתו ודעתו, הלא המה תלת חללי גולגלתא אשר הם במוח, כתבנו מזה במקום אחר:
והנה כבר כתבנו במקום אחר על הא דקאמרי רבנן בשלשה ימי הגבלה, אשר משה הוסיף יום אחד מדעתו (שבת פז, א), כי השם יתברך אמר: "וקדשתם היום ומחר", ומשה אמר: "היו נכונים לשלשת ימים", ואמרו בגמ': מאי דרש? ואמרו: דרש "וקדשתם היום ומחר", מה מחר לילו עמו אף היום לילו עמו. והקשו בתוספות [ד"ה היום]: אם כן היקש הוא, וניתן לדרוש, והאיך אמרו "הוסיף מדעתו"? וכתבנו מזה בדרושי חג השבועות, דהנה יש להתבונן איזה טעם, למה לא אמר השם יתברך בפירוש שלשה ימים? אך הוא לדעתי, דקבלת התורה היתה צריכה להיות בחכמה בינה ודעת. וידוע דבחינת הדעת אינו כלי בפני עצמו, רק הוא נמשך מן חכמה ובינה להשפיע בתוך המידות (והדברים ארוכים, לא עת האסף פה, יעויין בדברינו בדרושי חג השבועות). והדעת שייך למשה, נשמתו מן סוד הדעת (זוהר הקדוש ח"ב רכ"א ע"א), "אשר ידעו ה'" וכו' (דברים לד, י), על כן בחינת הדעת (הנמשך מן חכמה בינה) צריך הוא להמשיך לישראל. על כן אמר השם יתברך בו בלשון (לא בפירוש) "וקדשתם היום ומחר" (נגד בחינת חכמה ובינה), ומשה סוד הדעת המציא מזה יום שלישי, הוא נגד בחינת הדעת, וזהו שאמרו: "משה הוסיף יום אחד מדעתו", והבן:
יוצא לנו מזה, שהתורה ומצוותיה ניתנו בחכמה ובינה ודעת, ובחינת חכמה ובינה שתים זו שמענו בפירוש מפי הגבורה; ובחינה השלישית, בחינת הדעת, ניתוסף על ידי משה, שהמציא זה מדברי השם יתברך, כי משה הוא סוד הדעת כנ"ל:
והנה כשיעבור האדם חס ושלום על דברי תורה, ניתן מאתו יתברך ג' זמנים לשבים, כתיבה חתימה ומסירה, נגד חכמה בינה ודעת. והנה ידוע, דמראש השנה מתחילין ימי הדין לשפוט תבל בצדק ובמישרים, מישרים הם מנצפ"ך כנודע (דינים ה' גבורות), בגימטריא פ"ר, וכשתחלקם לה' חלקים שווים כל אחד מהחמשה גבורות בגימטריא נ"ו (הוא סוד נ"ו ה' פעמים המוזכרים בפסוק "ויהי נועם" (תהלים צ, יז) המצורף לשיר של פגעים, והם ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו). והמתקתו על ידי שנמשך הא' לכל אחד מהנ"ו ונעשה ז"נ בגימטריא א"ל הוי"ה, שם החסד והרחמים, בסוד הכתוב "אל הוי"ה ויאר לנו". נמצא נתהווה מן פ"ר פרה, נמצא פרה הוא סוד המתקת הדינים (על כן מטהרת טמאים):
והנה לפי זה תתבונן, כשעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה שאמר בשם ר' אליעזר (גלגול ראובן, הבעל תשובה תחילה), "פרה בת שתים", הנה רמז בדברים המתקת הדינים להתהוות מן פ"ר פר"ה, הנה הוא רק "בת שתים", היינו ב' פעמים, בזמן הכתיבה בראש השנה ובחתימה ביום הכיפורים, ואחר כך אם יביא כל אילי נביות וכו' (אין מוחלין לו, ראש השנה יז ב). והשם יתברך השמיע זה למשה סוד הדעת כדי שהוא יוסיף עוד זמן אחד מדעתו, וכנ"ל בימי הגבלה. אזי ביקש משה, שהוא סוד הדעת, שיצא ר' אליעזר בעל המאמר הזה מחלציו, ויהיה בו בחינת הדעת ויתארך עוד זמן אחד לתשובה ולהמתקת הדינים נגד בחינת הדעת. ונתרצה לזה השם יתברך, כי לבעבור זה השמיע זה השם יתברך למשה, וכעניין הנאמר במתן תורה. הדא הוא דכתיב: "ושם האחד אליעזר", וארכא ניתן לשבים להמתיק מעליהם הדינים עד יום הושענא רבה במסירת הפתקין:
ומעתה תתבונן מה דאיפליגו בגיטין (דף כג.) אי עדי חתימה כרתי אי עדי מסירה כרתי, ואיפסק להלכה עדי מסירה כרתי, כן להלכה גם כן בגבהי מרומים, כמו שאנחנו פוסקין ההלכה בבית דין של מטה כן פוסקים גם כן בבית דין של מעלה. וזהו שיש לפרש בפסוק "כי חוק לישראל" (תהלים פא, ד), (מה שנעשה אצל ישראל לחוק והלכה) הוא "משפט לאלהי יעקב", (פוסקים כן הלכה בגבהי מרומים). ותבין לפי זה החולקים במשנתנו בזאת ההלכה, הלא המה ר' מאיר סבירא ליה עדי חתימה כרתי, ור' אליעזר סבירא ליה עדי מסירה כרתי. והנה התוס' יו"ט (גיטין פ"ט מ"ד) ושארי מחברים אחרונים הגיהו ר' אלעזר (היינו ר' אלעזר בן שמוע), ולכאורה טעמם היה[1] דהרי פסקו בגמרא עדי מסירה כרתי, ואי גרסינן ר' אליעזר הרי אמרו בכמה מקומות: "ר' אליעזר שמותי הוא" (שבת דף קל:). על כן גזרו אומר דגרסינן ר' אלעזר, ועל פיהם הוגה כן בדפוסים החדשים. ולפי דברינו הנ"ל אין צריך להגיה ולשבש הנוסחאות הישנות, אדרבא הוא הוא ר' אליעזר (הגדול) דאמר פרה בת שתים כנ"ל, וביקש משה רחמים שיצא מחלציו והסכים הקב"ה על ידו, על כן פסק עדי מסירה כרתי והלכתא כוותיה:
ומעתה מה שהקדמונים (של"ה תחילת מס' ר"ה) אתנחו סימנא ארי"ה שאג מי לא יירא {{ממ|עמוס|ג|ח}, ר"ת אלול ראש השנה יום הכפורים הושענא רבה, הנה אנן נמי נימא, כתיב"ה חתימ"ה מסיר"ה בגימטריא =1215 {{{2}}} בהחזרת האל"ף לאל"ף [כנודע בסוד הפסוק איכה ירדוף אחד אלף (דברים לב, ל)], וזהו שיש לרמז גם כן "הושיעני מפי אריה" (תהלים כב, כב), שלא יקטרגו המקטריגים בג' עתים אשר מספרן ארי"ה, ומקרני רמי"ם וכו' היינו מהתחלת ראש השנה עד החתימה בנעילת יום הכפורים ר"מ שעות, וכן מהחתימה הזאת עד התחלת ליל הושענא רבה, ודי בזה:
הערות
[עריכה]- ^ לכאו' טעמם היה שר' אליעזר חי כמה דורות קודם לר' מאיר ולא ייתכן שנחלק על מי שלא היה עדיין בימיו. וצ"ע.