בני יששכר מאמרי חודש תשרי/מאמר ד

מאמר הקודם - בני יששכר - מאמרי חודש תשרי - מאמר הבא

מאמר ד – גדולה תשובה

בו ידובר דרושים לכל חפציהם לשבת תשובה ולעשרת ימי תשובה, ומעלת התשובה וסגולתה. ויפורש כמה עניינים בפסוקי התשובה, ובפרט בפרשת שובה ישראל שאמר הושע:

דרוש א לתשובה

גמרא יומא פו:, אמר ר' חמא ברבי חנינא: גדולה תשובה שמביאה רפאות לעולם, שנאמר (הושע יד, ה): "ארפא משובתם אוהבם נדבה", ע"כ. הנה יש להתבונן במאמר הזה: א. דהנה כפי הנראה ר' חמא בא להגדיל מעלת התשובה בעיני באי עולם בכדי שיקפצו עליהן בני אדם, ועל ידי זה יומשך להם הטובה המופלגת, היא הרפואה שאמר. וכבר למדונו חז"ל: אל תהיו כעבדים וכו' אלא על מנת שלא לקבל פרס (משנה אבות א ג). והנה התשובה היא גם כן מצות עשה אחת ממניין תרי"ג, ואיך יהיה לנו רשות לעשותה על מנת לקבל פרס? הגם שיש להשיב על זה ולומר דאין כוונת בעל המאמר שיעשה האדם תשובה לכוונה זו, רק אף על פי כן הוא ז"ל מודיע שכרה, כמו שאמרו במקום אחר: גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה. וכן בכמה מצות ביארו רז"ל בגמרא ובמדרשים מתן שכרן. כי האמת עד לעצמו, זה יתכן בשארי מצות עשה, שיוכל האדם לפטור את עצמו ממנה באיזה זמן, וכעניין ר' קטינא דשאל למלאכא: מתי אעשה המצוה? כי היה מסתפק בזה, והודיעו רז"ל גודל שכר מצות ציצית בכדי שלא יפטור האדם את עצמו ממנה, וכמו שאמרו רז"ל במשנה: הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות (משנה אבות ב א). מה שאין כן מצות תשובה, דלא סגי בלאו הכי; דכיון שחטא האדם לפני הש"י, באם לא ישוב – עומד בחטאו וירד לשחת חס ושלום. ומאד גדלו חסדי הש"י על האדם, שמקבל פיוס, מה שאין כן לפני מלך בשר ודם, כמו שאמרו רז"ל בגמרא שם. ב. אומרו רפאות ולא אמר "רפואה". ג. הביא לראיה מפסוק ארפא משובתם, ואינו ראיה. כי אם מפרש משובתם לשון תשובה, הנה הפסוק מוכיח לפי זה שירפא את התשובה, ולא שהתשובה תביא את הרפואה. ד. למה הביא סיום הפסוק: "אוהבם נדבה"? ה. מהראוי להתבונן בכלל המאמר, מה חידש לנו בעל המאמר ומה כוונתו? באם הכוונה, אם יש חלילה במציאות חולאים על שונאי ישראל, בעשותם תשובה יתרפאו מחליים? זה אין צריך לפנים, דכיון דהבטיחנו יוצרנו לנקותנו מעון על ידי התשובה, והנה קיימא לן: אין יסורים בלא עון, הא ודאי דהיסורים ילכו להם ועל ראש שונאי ישראל יחולו.

והנראה לפרש על פי הקדמה ידועה (כתבה הרב החסיד המפורסם בספר סידורו של שבת), והוא החילוק בין חסד לרחמים: חסד נקרא זה שהאחד מתחסד עם חבירו ועושה עמו טובה בלי הקדמת בקשה מהמקבל הטובה, ורחמים נקרא כאשר הוצרך לרחמים, מבקש מאת המושל לרחם עליו, והמושל מקבל בקשתו ומרחם עליו ונותן לו מבוקשו (עיין כל זה בדברי הרב הנ"ל בענין אליעזר עבד אברהם במה שניסה את רבקה כאשר תוסיף להיטיב מה שלא שאל, היינו שתאמר "גם לגמליך אשקה", היא האשה אשר ראויה ליכנס בבית אברהם איש החסד). ונראה לי ראיה לזה, דהנה חסיד נקרא המתחסד עם קונו (זוה"ק ח"ב קי"ד ע"ב), היינו שעושה לפנים משורת הדין, היינו שמוסיף על הציווי לעשותה ביתר שאת. והנה לפי זה תבין למה נקרא מידת החסד בדברי נבואה לשון גדולה, כדכתיב "לך ה' הגדולה והגבורה" וכו' (דברי הימים א כט, יא), דהכוונה לשון גדלות ויתרות, נותן יותר מהמבוקש, הבן הדבר.

והנה עיקר התשובה על פי התורה הוא פשפוש במעשיו אשר הכעיס את ה' יתברך בעברו רצונו, ותיכף כל מה שמוצא בבדיקתו מעשה אשר לא טובה, יקיים מצות ביעור מביתו ומרשותו, היינו לעזוב החטא לגמרי ולהתוודות לפניו יתברך שמו על העבר ולבקש רחמים שיכפר ויסלח אל טוב וסלח. והנה כאשר יבדוק האדם בחורין ובסדקין עד מקום שידו מגעת כל מה שחטא והעוה מיום היותו על האדמה, אף על פי כן האדם יראה לעינים, ואין בכח האנושי שיזכור כל המעשים אשר חלפו ועברו עליו להתחרט ולהתוודות עליהם. על זה אמרו בזוהר הקדוש (ח"ג קצ"ה ע"ב) וברעיא מהימנא, בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו ודיו, כי על ידי התשובה על הנזכרות השם יתברך יסלח גם על הנשכחות אשר לא ביקש עליהם בפירוש סליחה, הגם שמכל מעשה חטא ועון נמשך חלאה לנפשו, וצריך לכל מכה בפני עצמה לרפאותה בתחבושת התשובה ולרחצה במים טהורים (היינו דמעות עיניו) הנוזלים מן לבנון (רהיטי מוחא, לבנו"ן ל"ב נתיבות חכמה נו"ן שערי בינה), ועל איזה חטא ועון שאינו עוסק ברפואות הללו, מאין יהיה לו רפואה? הנה אף על פי כן השם יתברך ירפאהו בתורת חסד ונדבה על מה שלא שאל וביקש ממנו:

והנה עוד אקדים לך מה שכתבו המקובלים, שהעולם נקרא 'עולם' לשון העלם והסתרה, להיות שמתעלם ומסתתר בתוכו האלקות כמו שנאמר: "אכן אתה אל מסתתר" (ישעיהו מה, טו), ובזה תבין שכל בחינת הסתרה והעלם נקרא 'עולם':

ובזה נבא לפרש המאמר. אמר, גדולה תשובה (היינו שישנה בכח התשובה ממידת הגדולה והחסד) שמביאה רפאות (הרבה) לעולם (אפילו לדברים הנעלמים והנסתרים), היינו שיש בתשובה סגולה, בחינת גדלות החסד הנקרא גדולה, שמתגדל ומתחסד בלי הקדמת מבקש. ולפי זה בא בעל המאמר לחזק ידים הרפות, והוא לבל יאמר האדם אשר כבר נשתרש באלפים חטאים זה עידן ועדנים, הנה יאמר: הלא עוונותי רבו כחול הים, ואיך אפשר לשוב בתשובה שלימה ולהתוודות ולבקש רחמים? הלא צריכין לפרט החטא, כמו שאמרו רז"ל (יומא דף פו:). ואם כן איגע לריק, ולמה זה להבל איגע, כיון שהוא אצלי דבר שאי אפשר? לזה אמר בעל המאמר: גדולה תשובה (שיש בה ממידת הגדולה והחסד) שמביאה רפאות (הרבה) לעולם, אפילו לדברים הנעלמים אשר לא ביקש הבעל תשובה עליהן סליחה בפירוש ולא עסק ברפואתן להסירן מחלאת נפשו, רק כאשר ישוב בתשובה על הנזכרות – תרפאהו התשובה גם על הנשכחות. ושמא יאמר האדם: אם כן, למה זה לי פשפוש מעשים להזכיר את נפשי מן העוונות ולפרש החטא? הלא טוב שלא לפשפש, ויהיו בכלל הנשכחות ואבקש סליחה בסתם. וזה טעות, והרי זה דומה לשני בני אדם שיש להם חולאים נסתרים בפנימיותם, ואינם מרגישים עדיין הכאב עד לעת זקנותם וכיוצא. והנה נתרשלו מהתבקש רפואה מפני העדר ידיעתם, עד אשר הגיעו ימים אשר אין להם בהם חפץ, כי גדול הכאב מאד ואין רפואה למכתם. והנה אירע אשר לאחד מן החולים הנ"ל עלתה לו איזה מכה בחיצוניות גופו, אשר למראה עיניו ישפוט שהוא צריך לרופא מומחה. הנה בבוא האיש אל הרופא שישתדל לרפאותו מן המכה הנראית לעין, הנה הרופא היה מעיין בתכונת גופו, אמר לו: זאת הנגע הנראית בחיצוניות היא הנקלה שבתחלואיו, כי יש לו חולאים רבים בפנימיות. הנה הרופא המומחה משתדל ומרפאהו גם על הנסתרות, מה שאין כן השני שלא השתדל כלל לילך אל הרופא. וזהו שהביא בעל המאמר ראיה לדבריו שכן הוא סגולת התשובה, היינו "ארפא משובתם", היינו הדבר שבשבילה שבתם אלי, זה בוודאי ארפא. זאת ועוד אחרת, "אוהבם נדבה", אראה להם אהבתי בתורת נדבה וחסד לכפר גם על מה שלא נתוודע לכם ולא פרטתם בווידוי ותשובה. ודי בזה למשכיל על דבר:

טקסט זה לא נשלם עדיין... את/ה מוזמנ/ת להשלים זאת. לכל שאלה ניתן לפנות בדף השיחה