בני יששכר מאמרי חודש כסלו טבת/מאמר יד

מאמר יד

• ימי השובבים וצום העשירי:

א

כתבו הראשונים: אלמלא היה באפשרי על פי קביעות שיארע צום העשירי בשבת היה דוחה שבת, דכתיב ביה "עצם היום הזה" כמו ביום הכפורים. (אבל על פי קביעותינו לא משכחת לה דאיקלע בשבת). ונראה לפי זה דמזה למדו חכמי הדור בעת ההוא. דהנה אמר ר' יוחנן (על צום החמישי^[1]): אלמלא הייתי באותו הדור, קבעתיו בעשירי, שרוב של היכל בעשירי נשרף (כי ביום התשיעי לעתותי ערב הציתו בו את האור, ורובו נשרף בעשירי). ומקשו: ורבנן? (היינו למה קבעוהו בתשיעי?) ומשני: אתחלתא דפורענותא עדיפא (תענית כט א) (היינו העיקר יש להתאונן על ההתחלה). ונראה דחכמי הדור למדוהו מדברי הנביא, שאמר בנבואה חומרת צום העשירי, שראוי לדחות את השבת יותר מן שארי הצומות אשר בהם חרבה בית מקדשינו, אבל הוא להיות זה היום היה אתחלתא דפורענותא, בו ביום סמך מלך בבל וצר על עיר הקודש, השם יתברך יהפכו לששון ולשמחה:

ב

הנה אתחלתא דפורענותא היה בחודש הזה דייקא, ולא לחינם הוא. והנראה, דהנה החודש הזה מיוחס לשבט דן, אשר בהם היה התחלת עבודה זרה פסל מיכה כידוע (שופטים יח ל). וגם על פי הנשנה במשנתנו בספר יצירה (פרק ה משנה י): המליך אות ס' ברוגז וצר בו וכו' וטבת בשנה וכו', על כן בעת הרוגז אירע בזה החודש, סמך מלך בבל וצר על החומה אשר היה סביב בדמות אות סמ"ך. ועוד יתבאר אי"ה:

ג

"השיבנו ה' אליך ונשובה" (איכה ה כא). אות הה"א בתיבת "ונשובה" היא קרי ולא כתיב. יש לפרש, דהנה לפי זה, הה"א נמסרה בעל פה, והיא מן תורה שבעל פה. והנה ידוע מה שמבואר בזוהר, דעל חטא הברית חס ושלום לא מהני תשובה. והנה עיין בספר ראשית חכמה (שער הקדושה פרק י"ז), דאי אפשר לומר כפשוטו, דהרי קיימא לן דאין לך דבר שעומד בפני התשובה, ואמרו רז"ל במדרשם (ילקוט שמעוני הושע רמז תקל"ב): "שובה ישראל עד ה' אלקיך" (הושע יד ב), [דקשה: וכי ישנה תשובה שאינה מגעת עד השם יתברך?] ודרשו: אפילו כפרת בעיקר [ורצונם לומר: אפילו היה עוונך הנוגע אל ה' אלקיך, שכפרת בעיקר חס ושלום]. ואם כן, איך יתכן לומר שלא תהני תשובה על דבר עבירה בעולם? ועל כן פירש הרב הקדוש בעל ראשית חכמה, דכוונת הזוהר הוא דאית תשובה ואית תשובה. היינו, אית תשובה נקרא תשובה תתאה, תשוב"ה – תשו"ב ה', היינו ה' אחרונה, ונקראת תורה שבעל פה; ואית תשובה עילאה, היינו תשו"ב ה' ראשונה, אימא עילאה, הוא בחינת תורה שבכתב, כי היא עופפת על אות ו' כידוע.

והנה לפי זה, מה שאמרו בזוהר דלא מהני תשובה על חטא הברית, היינו תשובה תתאה (שהוא בחינת תורה שבעל פה); אבל בחינת תשובה עילאה לעולם מהני, ואין לך דבר שעומד בפניה, עיין שם בראשית חכמה. ועל פי זה פירשנו גם כן בפסוקי התשובה, "שובה ישראל עד ה' אלקיך" (דכבר העירו אומרו "עד ה' אלקיך", כמו שכתבנו לעיל). וגם קשה הנתינת טעם, אומרו "כי כשלת בעונך", למה ליה ליתן טעם? דוודאי באם לא יחטא האדם, לא יצטרך לתשובה:

[הגהה: והנה לזאת הקושיא יש לומר, דאף אם לא יחטא האדם, מצטרך לתשובה, דהרי התשובה הוא מצות עשה ממנין תרי"ג, שצריך כל אחד מישראל לקיימן. ואם תאמר: האיך יעסוק בתשובה, כיון שלא חטא? יש לומר, אף על פי כן הנה חטא מחמת הערבות, ואפשר גם הוא בעצמו חטא בגלגולים אחרים. לזה אמר הנביא: "שובה ישראל", כל אחד גם כן בפני עצמו, "כי כשלת בעונך", בפני עצמך, בזולת הערבות.]

ועל פי האמור מובן, "שובה ישראל עד ה' אלקיך" (היינו תשובה עילאה, שהיא בינה, דתמן הוי"ה בניקוד אלקים, וזהו אומרו "עד הוי"ה אלקיך", ולא סגי לך בתשובה תתאה), "כי כשלת בעונך", סתם עוון נקרא בירושלמי ובמדרשים חטא הברית, כי עו"ן במילוי עי"ן ו"ו נו"ן בגימטריא רמ"ח, וחטא הברית נעשה בהרגשת כל רמ"ח איברים. וזהו שאמר לנתינת טעם: צריך אתה לשוב בתשובה עילאה ולא מהני לך תשובה תתאה, "כי כשלת בעונך", היינו חטא ופגם הברית:

ועל פי זה פירשנו גם כן מדרשם ז"ל: "וישב ראובן" וכו' (בראשית לז כט), ששב לשקו ולתעניתו. אמר הקב"ה לראובן: אתה פתחת בתשובה תחילה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחילה, ומנו? הושע (שהוא התנבא: "שובה ישראל עד ה' אלקיך"), עיין שם (בראשית רבה פד יט). דקשה על זה מה שאמר הקב"ה לראובן: "אתה פתחת בחשובה תחילה", וכי עד ראובן לא היה שום בן אדם ששב בתשובה? הרי מצינו אדם הראשון וקין ששבו בתשובה. ולפי הנ"ל יתפרש היטב, דהנה ראובן חטא בשביל יצועי אביו, והתורה מכנה את החטא בעוון חטא הברית, דהרי כתיב: "וילך ראובן וישכב" וכו' (בראשית לה כב), הנה היה צריך לזה תשובה עילאה, והיא נקראת "תשובה תחילה", היינו שהיא תחילה וראש מלמעלה למטה. וזהו שאמר: "אתה פתחת בתשובה תחילה", היינו תשובה עילאה, "חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחילה, ומנו? הושע", שהתנבא: "שובה ישראל עד ה' אלקיך", היינו תשובה עילאה, הוי"ה בניקוד אלקי"ם כנ"ל, בין והתבונן:

ומיהו הבטיחנו השם יתברך: "פתחי לי אחותי רעיתי" וכו' (שיר השירים ה ב), ודרשו חז"ל (שיר השירים רבה שם): פתחו לי כחודה של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של אולם. אפילו בדבר עבירה המצטרכת לתשובה עילאה (היינו פתחו של אולם), והאדם המתחרט על עוונו ושב – לאו בר הכי הוא לדפוק על דלתי תשובה עילאה בסיגופים ויחודים, עם כל זה מבטיח השם יתברך: כשהאדם יעשה את שלו ויפתח בתשובה, וידוי דברים באמת, בחרטה ועזיבת החטא וקבלה על העתיד, הנה השם יתברך יפתח פתח אולם השער העליון ויורהו הדרך לבוא לתשובה עילאה. ובפרט בימי התשובה, דכתיב בהו: "דרשו ה' בהמצאו" (ישעיהו נה ו), הוא הזמן הנורא עשרת ימי תשובה (ראש השנה יח א), אשר ימינו יתברך שמו פשוטה לקבל. ואומרו "פשוטה", נראה לי, דהנה ד' חלקי התורה הם פרד"ס פשט רמז דרש סוד. פשט בעשיה (תמן מקננת אימא תתאה, תשובה תתאה, ה' אחרונה), רמז ביצירה (תמן מקננת ו' וכו'), דרוש בבריאה (תמן מקננת אימא עילאה, תשובה עילאה, ה' ראשונה). על כן אמרו רז"ל: כשהחכם יושב ודורש, הקב"ה מכפר לעוונותיהן של ישראל, יושב (דייקא, סוד עולם הכסא), גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד יומא פו א, שהוא בריאה, ודורש (דייקא, דרוש שהוא בבריאה), הקב"ה מכפר לעוונותיהן (כבר כתבתי לך, סתם עוון הוא חטא הברית המצטרך לתשובה עילאה. והנה כשהחכם יושב ודורש, דרוש דייקא כנ"ל, הקב"ה מכפר לעוונותיהן, כי מגיע עד עולם הבריאה דתמן תשובה עילאה). והנה בימי התשובה, כביכול ימינו פשוטה לקבל שבים (אפילו במקום הפשט, דהיינו בעשיה, מקום שמקננת ה' אחרונה, תשובה תתאה, והשם יתברך מעלהו למקום תשובה עילאה, מקום הדרוש, וזהו "דרשו ה' בהמצאו", אלו עשרה ימים וכו'):

והנה מעתה תבין גם כן מאמר הנביא, השיבנו ה' אליך ונשוב"ה חסר ה', ונמסרה בתורה שבעל פה, להורות: אנו אין כח עוד בידינו לשוב עד ה' אלקינו בבחינת תשובה עילאה כנ"ל, בתעניות וסיגופים ויחודים, רק בבחינת תשובה תתאה, ה' אחרונה, תורה שבעל פה (על כן נמסרה אות ה' בתורה שבעל פה); ואתה השם יתברך תפתח לנו פתחי התשובה עילאה, יובל העליון, חירות העליון, וזהו "חדש ימינו כקדם", כאילו היתה תשובתנו מן הימים הקדמונים, שנים קדמוניות, ואתה רחום מקבל שבים, בין והתבונן בדברים:

[הגהה: וזהו הנרמז גם כן בתורה: "ופרעה הקריב" וכו' (שמות יד י), "קרב" לא נאמר אלא "הקריב", הנה דרשו בו שהקריב את ישראל לתשובה (שמות רבה כא ה). הנה חסר בתורה שבכתב תיבת "לתשובה" ונמסר בתורה שבעל פה, להורות לישראל לדורות עולם, אפילו מתקרבין ישראל רק לתשובה תתאה, היא תורה שבעל פה, מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה (תיקוני זהר יז א), הם מתקרבין לאביהם שבשמים, כי השם יתברך פותח להם מעצמו פתחו של אולם, הבן]:

והנה הימים האלה, ימי השובבי"ם, הנה מקובל בידינו מן עיר וקדיש מרן האריז"ל (שער היחודים ריש פרק ד'), אשר סגולתן לתקן עוון הברית ולהוציא ניצוצות הנידחות מתוך עמקי הקליפות. והנה צריכין לזה התעוררות תשובה עילאה על ידי תעניות ויחודים המבוארים בדברי מרן הנ"ל:

הערות

1. תשעה באב