בית שמואל על אבן העזר קסז
סעיף א
[עריכה](א) קונה ביבמתו: כמאמר ומ"מ זוכה בנכסי אחיו רש"י פ' יוצא דופן ועיין סימן ק"ע ס"ק י"א:
סעיף ב
[עריכה](ב) חולצת ולא מתייבמת: הטעם מבואר בש"ס כיון דביאת קטן כמאמר אם כן עדיין נשאר עליה זיקה הראשונה והוי אשת ב' מתים ואסורה מדרבנן, גם צרתה אסור ליבם מדרבנן דאי מייבם הצרה וחולץ לזו יאמרו ב' יבמות מבית א' מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ, לכן חולץ תרווייהו והכל מדרבנן, כי הדרוש ולא אשת ב' מתים אינו אלא אסמכתא ועיין תוס' פ' ד"א דף ל"ב וברמב"ם ספ"ו ומזה סתירה נמי למ"ש ב"ח בסימן קס"א דאיכא א"ד לחלוץ ב' יבמות מבית א' א"כ איך חולץ כאן לשתיהן הא יש לחוש שיאמרו ב' יבמות מבית אחד חולצין לתרוייהו כמה דחיישינן שמא יאמרו מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ:
סעיף ד
[עריכה](ג) קנאה: ויורש נכסי אחיו ויורש' ומטמאה לה:
(ד) אינה חולצת: אפילו בדיעבד אין חליצת קטנה חליצה, המגיד אבל מגרשה בקטנותה:
סעיף ו
[עריכה](ה) ואפי' מודה לדבריה: כ"כ התוס' לפירוש ב' והמגיד דאמרי' אפילו ביבמה חזקה דבועל אותה מיד כשנסתר, לפ"ז נראה דכופין על הגט אפילו לא קידש אותה וא"צ גט משום הקדושין מ"מ צריכה גט מחמת החזקה שבעיל אותה וכופין אותו משום חזקה כהנ"ל וחליצה צריך ליתן הואיל תוך ל' יום הוא והיא אומרת לא נבעלתי:
(ו) גירשה לאחר ל' יום וכו': דאז חזקה הנ"ל מסייע לו גם אחר ל' יום לא מוקים נפשיה לכן מבקשים ממנו שיחלוץ ולשון בקשה שייך בחליצה משום דזלות לו שתריק בפניו תוספו' גם אם היתה יוצאת בגט לבד מותרת לחזור לו כ"כ הנ"י ולפי טעמים אלו צריך טעם מ"ש הטור לשיטתו דמבקשים ממנו גט מאחר דחולץ מה מפסיד הוא ליתן גט ולמה אין כופין לגרשה, ויש לומר דכתב המגיד אם גירש ואחר כך שהה עמה אפילו לאחר ל' יום אמרינן מסתמא לא בעל אותה כיון דאיכא איסור לבעול מיהו הרי"ף כתב דאיירי הסוגיא שנתן גט על הזיקה ואחר כך כנסה וכן משמע בתוספות, ועיין ב"ח:
(ז) ואם הוא מודה שלא בעיל: ואח"כ שהה עמה ואמר שבעל אח"כ כופין אותו על החליצה כיון שהורע חזקתו והודה פ"א שלא בעיל אחר ל' יום נ"י בשם הריטב"א:
(ח) היא אומרת נבעלתי וכו': דאז החזקה הנ"ל מסייע' לה מ"ה אם גירש הוא אין נאמן לאוסרה אפילו תוך ל' יום וי"א ס"ל הואיל תוך ל' יום הוא ואפשר דמוקים נפשיה נאמן והטור כתב בזה לשיטתו דנאמן ואין כופין על הגט אם לא גירש עדיין משום דהוא נאמן תוך ל' יום דלא בעיל והיינו שלא קידש גם כן אותה ועיין ב"ח ודרישה מיהו לדינא כופין על הגט וחליצה:
(ט) הוא נאמן: אבל אם אמר שבעיל והיא אומרת לא נבעלתי אינה נאמנת לאסור את צרתה כ"כ הרא"ש, מיהו תוס' כתבו דאסורה הצרה תוך ל' יום אם לא יודו שניהם שבעיל וב"י הביא הגירסא דאסורה תוך ל' יום אף אם יודו שניהם שבעיל וכ"כ בד"מ ולכאורה נראה דט"ס הוא וצ"ל כמה דאיתא הגירסא שלפנינו בתוס' כל ששניהם מודים לכ"ע לא חיישינן שמא לא בעיל, גם החומרא של תוס' הוא מפירוש הראשון של תוס' דאיירי הברייתא הוא אמר לא בעלתי והיא אומרת נבעלתי תוך ל' צריכה חליצה מזה למדו תוס' מאחר דהיא צריכה חליצה ממילא הצרה אסורה ושם איירי כשהיא אומרת לא נבעלתי א"כ מנ"ל לתוס' להחמיר כששניהם אומרים שבעיל גם לשיטת תוס' אף לאחר שלשים כששניהם אומרים לא בעיל צרתה אסורה וכן משמע בש"ג שם: