בית שמואל על אבן העזר קסו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| בית שמואל על שולחן ערוך אבן העזר קסו |

סעיף א[עריכה]


(א) אין כופין היבמה:    ובנ"י כתב אלא כופין אותו לבא אחריה משמע כיון שהלך ממקומו אין כופין אותו שיבא למקומו והיא תלך לשם אלא מוכרח לבא למקומה:

סעיף ב[עריכה]


(ב) עד שיקדשנ' בכסף:    ואומר לה התקדשי לי במאמר יבמין אף על גב דיהיב לה כסף מ"מ לאו קידושין גמורים הם שהרי אשת אח היא והתורה לא התירת' אלא כסדר המצוה וביאה הוא דכתיב לכן בקדושי כסף או שטר עדיין לא קניא לה לגמרי ואם רוצה לפוטרה צריכה גט וחליצה וביאה קונה לגמרי ואין צריך חליצה עיין ברש"י ומשמע מש"ג אף אם קידש לפני עדים ובעיל לא נגמר הקנין אם לא היה היחוד לפני עדים דמצוה כך היא שיהא דווק' לפני עדים כמו החליצה שצריכה להיות לפני עדים ואם לא היה לפני עדים צריכה גט וחליצה אם רוצה לפוטרה כנ"ל ממשמעות הש"ג ע"ש ריש דף תמ"ה ומשמעות הג"ה בסמוך לא משמע כן דהא כתב דין זה כשבא עליה בלא מאמר משמע אם עשה כבר מאמר אין צריך להיות לפני עדים וסבר דוק' כשבועל בלא מאמר דאז דינו כקדושין וצריך להיות דווק' לפני עדים משא"כ אם כבר קידש אותה אין צריך עדים כמו באשה דעלמ' ולית' כי קדושין לא שייך בה ולעולם הביאה הקנין וצריכה להיות לפני עדים, לפ"ז אם לא היה לפני עדים אין כאן קנין מדאוריית' אלא מדרבנן אף בקידש ובעל וי"ל הגהו' בסמוך קאי על הבבא ואין צריך לקדש ע"ז כתב דווק' שבא עליה בפני עדים אבל אם בא בלא עדים אז צריך לקדשה מאחר דאין כאן קידושין דאוריית', ולא חיישינן בזה שמא יאמרו דביאה לא קנה כיון דליכ' כאן קנין דאוריית' אלא מדרבנן לא חיישינן כולי האי בדבר דרבנן ול"ד לקדושין ע"י שליח דשם מקודשת מדאוריית' אלא בד"מ לא משמע כן:


(ג) ואם קידשה בשטר וכו':    איני יודע מה חידש בזה דהא נכלל ג"כ בדברי המחבר גם מ"ש בד"מ דין זה בשם המגיד ג"כ תמוה דהא משמע כן בכל סוגיא אף על גב בבריית' דף צ"ד תני כיצד במאמר נתן כסף כיצד בשטר וכו' מכל מקום כל המשניות עשה מאמר וכל סוגיא איירי הכל בין בכסף בין בשטר ואפשר דפי' המגיד דמקדש בש"ח ועיין סי' כ"ט מ"ש עליו אם מקדש בש"ח:

סעיף ד[עריכה]


(ד) ואין נכסי היבם משועבדים:    אף אחר שתקנו חז"ל לקדש אותה כשאר אשה מ"מ בענין הכתובה לא נשתנה הדין דכתובתה על נכסי בעל הראשון וכן מוכח לכאורה למאי דס"ד להביא סיוע לר"ה דאמר מקדש ואח"כ בועל ממתניתא פר"ג א"כ קשה דסותר מתניתין זו למתניתין בכתובות דף פ' דתני שם בכתובו' על נכסי בעל הראשון גם הבריית' שהביא שם פר"ג כיצד מאמר משמע נמי דס"ל דמקדש בתחלה ומפרש כיצד מאמר ומ"מ תניא ובלבד שתהא כתובה על נכסי בעל הראשון, וכן משמע מדברי הטור שכתב בסימן קס"ח דכתובה על נכסי הראשון ואין לה משני כתובה אף למה שפוסק דמקדש בתחלה מ"מ כתב דאין לה משני כתובה א"ו אין חילוק בדבר לעולם אין לה כתובה מראשון וכן הוא בש"ג דף תכ"א ולא כב"ח שכתב אחר שתקנו חז"ל לקדש אותה כשאר אשה צריך לכתוב לה כתובה על מאה זהו' אפילו יש נכסים לראשון ויש לה מאתיים מראשון וק' משני וליתא, ולענין מזונות היבמה מבואר בתוספות ובהרא"ש ס"פ כ"ש אפילו היכא דליתא כתובה משני מ"מ יש לה מזונות אפילו אחר מותו, ועיין בר"ן פ' האשה שנפלו שפסק ג"כ דיבם אחר שכנס זוכה בפירות וחייב בפרקונה ועיין דרישה:

סעיף ז[עריכה]


(ה) בין לשם זנות:    אף לשיטת הפוסקים דסבירא להו מ"ח קודם כאבא שאול דאמר הכונס לשם זנות לשם נוי כאלו נוגע בערוה מ"מ בדיעבד קונה כ"כ הנ"י ולטעמו אזיל דכתב ר"פ הע"י אבא שאול מדרבנן קאמר דאסור לייבם לשם נוי מ"ה ס"ל בדיעבד קונה כיון מדאורייתא ליכא איסור, מיהו י"ל אף אם היה מדאורייתא אסור לייבם לשם נוי או ד"א מ"מ קנה אותה ועיין סימן קע"ד מ"ש:


(ו) אפילו בהעראה:    אף על גב דקי"ל כל הבועל דעתו על גמר ביאה מ"מ ביבמה די בהעראה אפילו אמר בפירוש דעתו על גמר ביאה קונה בהעראה כיון דריבה התורה העראה קונה לא בעינן דעתו דהא אפי' אם שניהם אנוסים קונה, כ"כ הר"ן פ"ק דקידושין והנ"י ר"פ הע"י והעראה קונה אפילו בביאה גרועה כלומר בשוגג או לשם זנות בהעראה מ"מ קונה וכן קונה שלא כדרכה תוספות והטור, אף על גב להקים שם אחיו כתיב כתבו תוספות הקרא אתי למעט כשאין ראוים היבם והיבמה להקים פרט איילונית והסריס אבל כשראוים להקים אף בביאה זו א"א להקים קונה:

סעיף ח[עריכה]


(ז) שהוא ישן:    והכל תלוי בו בבועל אבל אם כוונתו לשם ביאה אף שאין כוונתה לביאה כגון שהיא ישינה קונה כמ"ש בסעיף הקודם אף על גב דאסור לבוא עליה כשהיא ישינה כמ"ש בתוס' דנידה מ"מ קונה וישן תיר ולא תיר קונה, ש"ס:


(ח) או שיכור שאינו מכיר כלום:    כלומר שהגיע לשכרותו של לוט, המגיד ועיין סימן מ"ד:


(ט) אלא באבר מת:    אפילו למ"ד המשמש באבר מת חייב מ"מ לא קנה דבעינן ביאה דרך הקמת שם, תוס' וגרע טפי מביאה שלא כדרכה כיון דמשמש בקושי אבר ראוי להקמת זרע במקומה משא"כ באבר מת:

סעיף ט[עריכה]


(י) י"א שלא קנה:    הא שכתב דין זה בשם י"א משום דהמחבר מדייק בספרו ב"י מרמב"ם דס"ל דקונה לכל דבר חוץ מתרומה אפילו מן האירוסין לכן כתב בשם י"א דלא קונה וס"ל לעיקר דעת הרמב"ם, מיהו דיוק של ב"י אין מוכרח וע"ש:


(יא) צריך לברך וכו':    עיין בטור בשם העיטור דמברך אחר הביאה ומשמע הטעם דחיישינן שמא תחזור היא ותמאן בו והוי ברכה לבטלה לפ"ז יש לומר למה דקי"ל דמברכין ברכת ארוסין קודם הקידושין ולא חיישינן שמא תחזור בו כן ה"נ לא חיישינן שמא תחזור בו, ועיין סימן ס"ג: